פלאוור קינגס בלונדוןThe Flower Kings in London10 באוקטובר 2004 טל עופר ('רודס') מאת טל עופר ('טל רודס') זה הלילה האחרון שהיה לי בלונדון אחרי שהות של שלושה חודשים. ביום שני בלילה חזרתי בטיסה לישראל. חמישה חודשים מראש קניתי לי כרטיס להופעה של להקת הפלאוור קינגס (Flower Kings), כי ידעתי שהופעה של הלהקה הנפלאה הזאת תסיים בצורה הטובה ביותר את שהותי בחו"ל. את הפלאוור קינגס (בקיצור FK) הכרתי בפעם הראשונה לפני שנתיים, בפראג. הלכתי להופעה של דרים ת'יאטר ופגשתי שם את רמי פרי (כיום מנהל פורום רוק מתקדם בתפוז) שהמליץ לי עליהם. בתחילה המוסיקה של הלהקה לא ממש דיברה אליי, אבל עם ההתעמקות גם בכל אלבומי הפרוייקטים הצדדיים של חברי הלהקה, התחלתי להתחבר יותר ויותר למוסיקה ולאווירה ה"קוסמית" הנפלאה שהם משרים על המאזינים. ההופעה נערכה במועדון ה"מין פידלר" (Mean Fiddler)("הכנר הזועם"), שנמצא במרכז לונדון צמוד למועדון ה"אסטוריה". במונחים ישראליים, זה מועדון במימדים של ה"בארבי" בת"א. הגעתי לאולם כשעתיים וחצי לפני פתיחת הדלתות כדי לאסוף את הכרטיס שלי להופעה, וגם לוודא שאני אכן ברשימת האורחים ("גסט ליסט") כפי שהובטח לי מבעוד מועד ע"י רוברט מנהל הלהקה. יצאתי החוצה להסתובב בינתיים, ומימין ראיתי את האוטובוס הצהוב של הלהקה. עליתי עליו כדי לדבר עם רוברט. התברר שהוא מייצג עוד להקות שבדיות כמו Pain of Salvation ,A.C.T ועוד. דיברנו בעיקר על האלבום החדש ועל שילובו של דניאל גילדנלאו (מנהיג להקת הפרוג-מטאל Pain of Salvation) בתור חבר חדש בלהקה. רוברט הציע שאכנס לאולם לבדיקת הסאונד ואדבר עם הלהקה. הוא העריך את זה שאני מישראל. על הבמה ישבו המתופף ההונגרי זולטן, תומס בודין הקלידן הענק, וכמובן גם מר גילדנלאו. רוברט אמר להם שהגיע "שגריר פרוגרסיב מישראל", והם הפסיקו (בשבילי?) את ה'סאונד-צ'ק'.
ישבנו ודיברנו. הוצאתי מגילדנלאו הבטחה להופעה מיוחדת של FK יחד עם "פיין אוף סלביישן" בישראל. מעניין מתי זה יקרה באמת. התנאי היחידי של גילדנלאו היה שזה יהיה בימים נפרדים. עם בודין דיברתי בעיקר על הסאונדים המעניינים שהוא בוחר להשתמש ועל העובדה שהוא בהחלט נשמע כמו קלידנים משנות השבעים עם ה'האמונד'ים שלו והמלוטרונים, והוא אמר שזאת בהחלט המטרה ואלו הלהקות שהוא מושפע מהן. שאלתי את בודין אם יש סיכוי לראות את הלהקה בישראל, והוא השיב כמנהג האומנים מחו"ל שברגע שהסיטואציה פה תירגע, הם ירצו בהחלט לבוא להופיע פה; אז הוא הוסיף שמאז שהם היו בארה"ב בזמן ה-11 בספטמבר הם גם לא רוצים להופיע שם. שאלתי אותו: אם כך, מה ההבדל בין להופיע בארה"ב, ישראל או אירופה? הרי הטרור הוא גלובאלי; לא היה לו מה לענות. גילדנלאו שאל אם כבר שמעתי את האלבום החדש של פיין אוף סלביישן Be, הסברתי לו שמאחר ואני בחו"ל והחבר'ה שלנו עשו הזמנה קבוצתית, אז עדיין לא קיבלתי את הדיסק, ועדיין לא הורדתי מהאינטרנט. אמרתי לו שמוסיקה כמו של הלהקה שלו, חשוב לשמוע ביחד עם הליריקה מול העיניים, והוא התלהב. הוצאתי את שלל הדיסקים שהבאתי כדי לקבל חתימות ויצא יפה מאוד. לא רציתי להפריע לחבר'ה בסאונדצ'ק אז אמרתי להם שנדבר אחרי ההופעה, ויצאתי בינתיים החוצה כשבדרך אני עובר בדוכן המוצרים הרשמי וקונה לעצמי חולצה חדשה של סיבוב ההופעות. גם בחוץ לא היה משעמם. בחוץ עמדו שתי בחורות, אחת בערך בת חמישים והשנייה בת עשרים. הן נראו כמו אם ובת ממבט ראשון. התברר שהן לא אם ובת אלא סתם חברות שמעריצות את הפלאוור. המבוגרת מביניהן הפגינה ידע מדהים בפרוגרסיב כולל בפרוג-מטאל עדכני, ידע שלא היה מבייש פה את מעריצי הפרוג הותיקים שבינינו. היא אמרה לי שמבחינתה FK הם הממשיכים של YES האגדיים, אבל מבחינתה FK יותר טובים מ-YES, בגלל שלאחרונים היה אגו וזה מה שמנע מהם שכל אלבומיהם יהיו טובים באותה מידה. לדעתה, בלהקת כמו FK אין מאבקי אגו ואין שחצנות, אלא מתעסקים במוזיקה נטו, וזו הסיבה שהם מצליחים כל אלבום מחדש. אני הוספתי שלדעתי גילדנלאו הוסיף עכשיו המון ללהקה בתחום הווקאלי, באנרגיות ואולי גם קצת בבטחון העצמי ובאגו...בינתיים הגיע בעלה של הפרוגרית, בחור בן חמישים עם שיער ארוך; נראה כמו מישהו שנשכח אי שם בשנות השישים, אבל בחור על הכיפאק. הוא סיפר לי שהוא ואשתו נסעו במיוחד לשבדיה לראות הופעה של "פיין אוף סלביישן" שהתקיימה בעיר שממנה הלהקה באה, ולהפתעתם הרבה אף אחד שם לא ידע מי זאת הלהקה הזאת... מוזר לא? דיברנו כשעה על פוליטיקה, מוסיקה ובעצם כמעט על כל דבר. אז הגיע הזמן להיכנס פנימה. קיבלתי את הכרטיס וישר רצתי לתפוס מקום בשורה הראשונה באמצע, מול רויינה (כן, כך מבטאים את זה; בדקתי!) סטולט, מנהיג ההרכב.
בצד ימין של הבמה מיקם גילדנלאו את עמדת כלי ההקשה שלו, יחד עם סינתיסייזר, גיטרה חשמלית ואקוסטית. את המקומות שם מילאו כמה "גילדנלאו-בויז", שכל קשר בינם ובין המוסיקה של FK מקרי לחלוטין. מה שאותי אישית הפתיע היה הגיל הממוצע בקהל: למעלה משלושים! אמנם היו כמה מעריצי פרוג-מטאל צעירים (ניתן לזהות לפי החולצות השונות), אך הרוב המכריע היו אנשים שמבחינתם FK הם אכן ממשיכי הדרך של ענקיות הרוק המתקדם משנות השבעים. הלהקה פתחה את הערב בג'אם אטמוספרי ומלא "Feel", כמו שסטולט יודע לתת בגיטרה. לאחר מכן עברו לבצע כמעט את כל האלבום החדש ("אדם וחווה")(Adam and Eve). באמצע הם הפתיעו אותנו עם קאבר של הביטלס (I am the Walrus). בודין הפציץ על הקלידים בסולואים מרהיבים ובנגינה מלאת רגש בפסנתר כשצריך. יש לו מגוון סאונדים מגניבים בהחלט. מאחורה בפינה עמד יונס ריינגולד בצורה סולידית אבל הרביץ על הבס: כבר הרבה זמן לא שמעתי כזה בסיסט איכותי; איזה 'ליינים' ואיזו זריזות. לפעמים לא שומעים את זה בדיסק, אבל בהופעות אי אפשר לפספס. מלפניו עמד האסה (Hasse) שאחראי על שירה וגיטרות ליווי, וסיפק תפקידי שירה נפלאים. לדעתי הוא היה הכי אנרגטי מבין חברי הלהקה על הבמה. זולטן המתופף הפגיז בטירוף. באמצע ההופעה זולטן ויונס נתנו סולו וירטואוזי של בס ותופים ביחד. גילדנלאו האנרגטי הפגין כשרון רב גם על כלי הקשה, בנוסף לכל הדברים האחרים שהוא יודע לעשות כל כך טוב. השירה שלו מדהימה: לחשוב שבדיסק הוא מדהים, ואז לשמוע במציאות ולא להאמין. ענק! הוא הוסיף גם אנרגיות מצוינות שהלהיבו את הקהל הרדום-בחלקו. סטולט עלה עם חליפה עם פרחים מצוירים ונתן הופעה נהדרת. הלוואי שימשיך לנגן ככה עוד 50 שנה נוספות...ההופעה נגמרה אחרי הדרן שכלל רק "שיר" אחד של חצי שעה לערך. הפגישה מאחורי הקלעים היתה קצרה באופן יחסי, אבל הספקתי להחתים את כל חברי הלהקה על כל הדיסקים, להחליף מילה עם סטולט שהופתע לשמוע שאני מישראל, ולשמוע ממנו שישמח לבוא להופיע פה אם יהיה אמרגן שיזמין אותם (מי מתכונן להרים את הכפפה?). בסוף הצטלמנו כדי להביא הוכחות לכולם...שאלתי את סטולט מה הוא חושב על ההשתלבות של גילדנלאו בלהקה. הוא אמר שבתחילה הוא שמע אנשים שאמרו שהוא לא מתאים ללהקה, אבל הוא בעצמו ידע מהרגע הראשון שזה יהיה שילוב מצוין, והמטרה הייתה "להמציא מחדש" את המוסיקה של FK. האמת, אני די מסכים עם סטולט: גילדנלאו הוסיף, בעיקר בתחום הווקאלי, משהו שלא היה להם. יש לו גם מה להציע בתחום הבטחון העצמי והפרסום ללהקה. גילדנלאו ידוע כ'חובב-מדיה' ואוהב להביע את דעותיו השנויות במחלוקת. אולי גם דרך התקשורת הפלאוור קינגס יקבלו את החשיפה הגדולה שמגיעה להם. היה לי את העונג להיות נוכח בחגיגות העשור לפלאוור קינגס ולהנות מאוד מלהקה שיודעת להמציא את עצמה בכל אלבום מחדש. זאת אחת הסיבות שבגללה אני ממשיך להקשיב להם.
|
אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים
Email: uribreitman@gmail.com