רוק מתקדם > אירועים > נירפסט

פסטיבל נירפסט 2003

 

מאת: דן ליימן-קנדי

 

נירפסט שיחק אותה בגדול. יומיים של פרוג, עשר להקות, אלפי דיסקים ועטיפות מרהיבות, גלרייה מדהימה של רוג'ר דין - ויותר בחורים שמנים עם קוקו בשיער מכפי שתוכלו לספור. שום דבר לא יכול להכניס בחור לעומס-יתר של סולואי מוג ומלוטרון כמו נירפסט.

 

ראשית - טרנטון (ניו-ג'רזי) זה מקום מסריח. אין איפה לאכול, וכל המקום כולו מלחיץ ומדכא. באותו סופשבוע, העיירה היתה שוממת לחלוטין. זה לא ממש טוב כשאתה משחרר לרחוב אלפיים חובבי רוק מתקדם משונים בבת-אחת, בהפסקות של 45 דקות. חוץ מזה, הליכה של 5 דקות מהאולם המרכזי (War Memorial) לכל כיוון היא עניין כל כך מבאס, עד שאתה פשוט רוצה לוותר ולשבת. אולי יש כאן חיי-לילה במקום סמוי מן העין, אבל עד שנגלה אותם אי אפשר לכבוש את הדחף לקלל את כל איזור ניו-ג'רזי.

 

טוני (חבר שלי) ואני איחרנו להגיע לפתיחת הפסטיבל ביום הראשון, אז אין לי מושג אם ההופעה של High Wheel היתה טובה או לא. בתוכניה כתבו שמדובר ב"להקת רוק סימפוני גרמני כבד", מה שפותח אפשרויות בכמה כיוונים, אבל אני מניח שהם היו סבירים. לא שמעתי חבר'ה שדיברו עליהם במהלך סוף השבוע, אבל זה הסיכון שלוקחות להקות פותחות - אבל גם לא שמענו כמעט כלום על להקת Birds of the Mesozoic מפסטיבל נירפסט 2001, אז הנה לכם.

 

בכל זאת, הגענו בזמן בשביל להקת Alamaailman Vasarat, שישייה מפינלנד שעושה סוג של רוק מתקדם אינסטרומנטלי אפל - בלי גיטרות, רק אורגן, תופים, סקסופון, טרומבון ושני צ'לואים. אף פעם לא חשבתי שבאמת אפשר להעביר צ'לו דרך תיבת דיסטורשן; התוצאות די מוצלחות. החבר'ה היו מצויינים - משמעות השם שלהם הוא כנראה 'פטישי העולם התחתון', אבל אני לא סגור על זה עדיין.

 

להקת Tunnels היתה טובה למדי, אבל זה לא הטעם שלי. יותר מדי נדנודי ג'אז א-טונאלי בשבילי - הרבה ריפים שעולים ויורדים בגלי ה'מידי', ואיבדתי את הריכוז אחרי שלושים שניות בערך. למזלי, אני מסוגל להעריך כמה אימון צריך כדי להישמע ככה, אחרת הביקורת שלי היתה צינית יותר. כמו שזה כרגע, אני רק יכול להניד ראשי בהערכה ולהחזיק מעמד עד ללהקה הבאה.

 

להקת Flower Kings. הם מעולים. זו בדיוק הסיבה שבגללה אני אוהב את הז'אנר הזה - החבר'ה האלה ניגנו שעה וחצי, אבל עשו רק חמישה שירים בערך. הם בהחלט נטועים עמוק באסכולה הסימפונית ורחבת-היריעה של הרוק המתקדם, אבל יש להם סגנון משל עצמם. מה שאני אוהב במיוחד ברוק אירופאי (פלאואר קינגז הם שוודים) היא העובדה שהם לא מושפעים רק מלהקות כמו יס או קינג קרימזון. הם לא תקועים בנוסחאות של הז'אנר. הם יודעים לנגן את כל מה שהם אוהבים. החומר שלהם ממריא ותופס אותך. אפילו אם אתה לא יודע להבדיל בין מריליון ובין קנזאס, הרי שאם אתה לא מתרגש בסוף היצירה Stardust We Are ולא שר אותה במקלחת במשך יומיים לפחות - אתה חסר-תקנה.

Flower Kings - Nearfest 2003

 

הובילה את שבת בערב להקת מאגמה. בהחלט לא רע, בסגנון האוונגארדי (הם צרפתים, אתם יודעים). בערך כמו אופרת רוק של מנהטן טרנספר. אני לא יודע אם זה חומר שמתאים להוביל את הפסטיבל, אבל זה היה מעניין למדי, ובהחלט אפשר לשבת וללכת עם זה במשך שעתיים.

Magma - Christian Vander - Nearfest 2003

 

יום ראשון בבוקר הביא איתו את ההפתעה הנעימה של להקת Sleepytime Gorilla Museum, שהצליחו לאסוף קבוצה גדולה של מעריצים חדשים עכשיו, כולל אני. הם מנגנים סוג של פרוגרסיב גותי סיוטי תעשייתי אפוקליפקטי, שעבורי לוחץ על כל הכפתורים האסתטיים בבת-אחת. לכו לראות אותם, רק בשביל התחפושות. הלוואי שהייתי נראה כל כך טוב בשמלה ונעלי עקב.

 

ואז הגיעה להקת Glass Hammer. בתחילה התאכזבתי שהם לא ניגנו את החומר שלהם מהארץ התיכונה (Middle Earth של טולקין), אבל אי אפשר להתלונן על ההופעה החיה שלהם, בה ביצעו את האלבום Lex Rex בשלמותו. מי שמחפש פרוגרסיב מבוסס-קלידים קלאסי בסגנון יס, ימצא את זה כאן. כמובן שלפעמים זה נשמע מוגזם, אבל זה ז'אנר שאף פעם לא עצר אחרי שהבהיר את הנקודה שלו, ממילא. והבחורות שעשו את הקולות היו חמודות. דרך אגב: אתה בהחלט יכול ללמוד כמעט הכל על מעריצי רוק מתקדם בעזרת בדיקת התגובות שלהם כאשר הם רואים שלוש בחורות חטובות על הבמה. התגובה הראשונה היא בדרך כלל משהו כמו "ואו, ציצים!". התגובה השניה, למרבה הצער, היא "כן, אבל הן לא יכולות לרקוד במשקל שבע שמיניות". אני לא צוחק, חברים, למרות שהייתי בהחלט רוצה לחשוב שכן.

 

במהלך ההופעה של Glass Hammer, עלה ריצ' וויליאמס מלהקת Kansas על הבמה כדי לנגן איתם שיר אחד. רק בגלל שהוא חשב שזה יהיה מגניב. הייתי נותן כלייה כדי לשמוע מה הנגנים של גלאס האמר אמרו אחרי שהם סיימו להשפיל את עצמם. הנה לקח חשוב, ילדים: אם אתה מוסיקאי רוק מתקדם, כדאי לך ללמוד מראש כמה שירי קנזאס, כי לעולם אין לדעת.

 

אני לא יודע מה קורה עם כל הבחורים הגרמנים הגבוהים והרזים האלה והקשר לפרוג, אבל Kraan היו ממש טובים, לעזאזל. המוסיקה שלהם היתה כיפית, והם ממש נהנו ממה שהם עשו. החומר רקיד ותופס ולא יומרני, ובהחלט משב רוח מרענן.

 

למרות הכל, מכל התגליות החדשות השנה, זו להקת Anglagard שפחות או יותר תפסה בעלות על הנשמה שלי כרגע. חומר אינסטרומנטלי שוודי סימפוני וירטואוזי, עם חלילים ומה שאתם לא רוצים. ושלושה מלוטרונים. שלושה! לא ידעתי שאפשר לעשות דבר כזה בלי לפוצץ משהו. הם מעולים. שוב, אלו ההרכבים האירופאיים שבאמת תופסים אותי. לפני שנתיים, אלה היו White Willow (נורבגיה), ועכשיו זה אנגלגארד, בדיוק מאותן סיבות. טוב, נו, זה היה בעיקר בגלל שהתאהבתי בזמרת שלהם (White Willow), סילביה אריקסן, אבל הבנתם את הרעיון. לא שאנה הולמגרן (אנגלגארד) לא נראית טוב, אבל תנסו לחשוב שאני מדבר על ענינים אסתטיים נשגבים בבקשה. אז קדימה, צאו וקנו את האלבומים של אנגלגארד. זה הכל.

Anglagard - Nearfest 2003

 

ואז, באיחור אופנתי, הגיע הרכב מוביל נוסף - הלהקה המכובדת והמוערכת: קאמל. בהחלט שווה את ההמתנה. מאוד דומה לג'נסיס הקלאסית - קל להאזנה, חכם אבל בהחלט לא מיתחכם, יפהפה ומתוק. עצוב, אבל זה ככל הנראה סיבוב הפרידה שלהם. תנסו לתפוס אותם בהופעה חיה, אם תוכלו.

Adrew Latimer - Camel - Nearfest 2003

 

אז זהו זה. הייתי ילד טוב, ולא קניתי כל מה שנראה מגניב. מלבד הדיסקים המחוייבים של אנגלגארד וסליפיטיים גורילה מיוזיאום, גם קניתי סינגל מלהקה מקומית ושמה The Red Masque. וזה נירפסט. שורה תחתונה: זה אפילו שווה את הנסיעה לטרנטון. איך זה בתור סיסמה לחולצת טי-שירט?

 

 

פסטיבל נירפסט מתקיים אחת לשנה, מאז שנת 1999. נירפסט 2003 התקיים בעיירה טרנטון, ניו-ג'רזי, ארה"ב, בין 28-29 ביוני. רכישת הכרטיסים התבצעה דרך האינטרנט בלבד. נירפסט 2004 התקיים באולם האמנויות של אוניברסיטת LeHigh, בעיירה ושמה בית-לחם, במדינת פנסילווניה, ארה"ב.

 

 

 

נירפסט 2005 - דירוג, ביקורות וסיכומים

נירפסט 2004 - כל הביקורות של הקהל

נירפסט 2003 - בעיניו של דן ליימן-קנדי

דו"ח נירפסט 2002 מאת גיא טלמור

הפרוג-רוק לא מת: נירפסט 2001

קרן שטובר מספרת על נירפסט 2000

ג'ון פטרסון מגלה את נירפסט 1999

פסטיבל נירפסט - האתר הרשמי