 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'
|
|
להקת "אחרית הימים" הוקמה בשנת 1971 והתפרקה שנה אחר כך. זה קרה אחרי הוצאת אלבום אחד ויחיד, בגלל התעלמות הקהל וחוסר פירגון מהתקשורת. לרוע המזל, רק לאחר פירוק הלהקה זכתה 'אחרית הימים' לשבחים שהגיעו לה: להקת השנה בשידורי ישראל, להקת השנה בגלי צה"ל, להקת השנה של שבועון 'להיטון', ופרס כינור דוד. עם השנים, כאשר התפתחה תרבות של רוק איכותי בישראל, הפך האלבום לקלאסיקה מוערכת. אנשים כמו יואב קוטנר קשרו כתרים לאלבום, ואפילו תחנות הרדיו הישראליות עדיין משמיעות אותו מדי פעם.
לכל אורך האלבום המיוחד אפשר להתרשם מעבודת הבס משובחת של אלי מגן (לימים חבר התזמורת הפילהרמונית). זהר לוי מפציץ עם תופים -- בהשפעה מובהקת של ביל ברופורד הבריטי -- בצורה שלא נשמעת או נראית כל יום בארצנו הקטנטונת גם היום. יצחק קלפטר (צ'רצ'יל) היה ונשאר אחד הגיטריסטים הטובים שיצאו מהארץ, והסולו שלו ב"העץ הוא גבוה" הוכתר כאחד הטובים בישראל אי-פעם. ביחד עם גבי שושן ומירי אלוני הם השלימו הרכב רוק מלא בעוצמה, שיודע איך לכרוך פסיכדליה רכה, רוק כבד-קל, רוק מתקדם ובלדות שמרניות איכותיות יחדיו. האלבום נפתח עם "אין מקום לשניים על עמוד חשמל" (מילים: חנוך לוין), יצירת רוק כבד-בלוזי נהדרת. הגיטרה הצורמת של יצחק קלפטר מתאימה את עצמה לקול של גבי שושן בצורה נפלאה. השילוב של קלפטר בגיטרה עם לוי בתופים פשוט עובד. "העץ הוא גבוה", גם כן מאת חנוך לוין, היא בלדה חביבה שהפכה ללהיט בתחנות הרדיו הישראליות עד היום. 'אחרית הימים' היתה מבין הלהקות הראשונות שהעזו להתמודד עם הליריקה של חנוך לוין בלי מימון ציבורי של תיאטראות ומוסדות תרבות המתוקצבים על ידי המדינה. "הנסיכה" (מילים: דליה רביקוביץ') היא בלדה בביצוע מירי אלוני, עם אלונה טוראל על הפסנתר בקצב ג'אזי. טוראל לא קיבלה קרדיט בגרסת הדיסק של האלבום. "הנסיכה" הוא שגרתי למדי, ולא מצליח לרגש בניגוד לשירים אחרים. אך השיר שבא מיד אחריו, "פתחי לי את הדלת" הפרוגרסיבי, הוא בהחלט אחד השירים הטובים באלבום: את הטקסט כתב עמוס קינן, ואלי מגן מפגין בו שירה יוצאת דופן. "התעמלות בוקר", עם טקסט אופייני של חנוך לוין, הוא מהחזקים באלבום. הליריקה נשמעת כמו הוראות התעלמות שגרתיות, אך בפועל הן מדברות על תשוקה למוות: "רד לאט ושכב פרקדן על עפרך, פלוט את האוויר ואל תנשום שנית, תן לעצמותיך להגיע אל המנוחה". ביחד עם "פתחי לי את הדלת" ו"תחת עץ האקלפטוס", הוא מציג את הצדדים היותר טובים של הלהקה. מצד שני, הוא גם סובל מחוסר גיבוש מוסיקלי קל, אך דווקא חוסר-גיבוש זה מה שהופך את הלהקה והאלבום לייחודיים כל כך. "תחת עץ האקלפטוס" (מילים: חיים חפר) הוא השיר הארוך ביותר באלבום (שמונה דקות), ואחד הארוכים שהוקלטו בישראל באותה תקופה. הלהקה בחרה את שמה מתוך השורה "ושרות נערות בקולן החמים את חזון אחרית הימים". השיר ראוי לשבח, בין השאר, בגלל שירה מעולה של מירי אלוני. היא עזבה מיד אחרי עשיית אלבום בגלל שלא אהבה את ה"רוק'נרול" למרות שדווקא שמחה להשתתף בבלדות השקטות. התיפוף הגאוני של זהר לוי ראוי לאיזכור נוסף, אך מעבר לכך כדאי לזכור שהוא חתום על כל הלחנים שבאלבום. שלוש דקות לפני סיום השיר ניתן לשמוע עוד סולו גיטרה נהדר מקלפטר. "חייו ומותו של מר גוסקין" (גם כן של חנוך לוין) היא בלדה נחמדה, המתאפיינת בשילוב מוצלח בין הביצוע המשותף של מירי אלוני עם אלי מגן, ובין גיטרה בלוזית חביבה. הלהיט הקופצני והמסיים, "יש לי יום הולדת" (מילים: יענקלה רוטבליט), מזכיר את להקות הבריט-פופ של שנות השישים. אריק אינשטיין וצבי שיסל, שהגיעו לבקר באולפן, זכו לעשות קולות בשיר זה. שלא במפתיע, זכה 'יש לי יום הולדת' להצלחה מסחרית, וגם הוא מושמע עד היום ברדיו; הוא כמובן מומלץ לכל מי שמארגן מסיבת יום הולדת וזקוק למוסיקה מתאימה. שמונה שירים, ארבעים דקות -- וזוהי 'אחרית הימים' (אפוקליפסה בלעז) שלנו.
לסיכום, האלבום הראשון והאחרון של "אחרית הימים" הוא אלבום נהדר, ואחד הדיסקים הישראלים המובחרים ביותר. ההלחנה המדויקת והמחושבת, רמת העיבודים והשליטה של האמנים בכלים שבהם הם מנגנים, השימוש בשירי משוררים איכותיים (בניגוד ללא-מעט הרכבי רוק אחרים במשך השנים, מלבד אמנים כמו גרוניך או כספי) והחיבור בין המרכיבים הללו יוצרים מוצר מספק: מנה קטנה של פרוגרסיב בכל פינה, שלוש בלדות טובות, שיר רוק כבד פותח ומקפיץ, השפעות בלוזיות והשפעות פופ סיקסטיז מבורכות. בהחלט אלבום עברי מומלץ. הציון: 8.5/10 | |
