רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

Ahvak

Ahvak

Ahvak

2004 Cuneiform Records

Israel / USA

(53:17)

Ahvak@Bandcamp



ביקורת: אורי ברייטמן

זו לא חוכמה גדולה להפיק את אחד מאלבומי הרוק המתקדם המרשימים ביותר בישראל אי-פעם. לא היו הרבה כאלה מלכתחילה, דהיינו אין הרבה תחרות. אבל זו כן חוכמה גדולה להשתוות למיטב התוצרת הבינלאומית כבר באלבום הבכורה, באמצעים כלכליים רעועים וללא חברות תקליטים מקומיות שיתמכו בלהקות נועזות כמו "אבק" הישראלית, שמורכבת כולה ממוסיקאים שאינם מסוגלים להתפרנס מאמנותם.


האלבום "אבק" מצטיין בשני אלמנטים: הראשון – שימוש חכם בטכניקות אולפניות מתקדמות, הנעזרות רובן-ככולן בתוכנות סאונד חדשות; השני הוא השילוב המוצלח-מאוד בין ההברקות הטכנולוגיות וההברקות המוסיקליות. זה הישג נדיר, שדורש עבודה קפדנית של איזון ובלמים, הבנה טכנולוגית מצד המוסיקאים, והבנה מוסיקלית מצד הטכנאי.


ההאזנה לאלבום זה איננה חוויה שגרתית של ספיגת מיקבץ שירים חמודים ומנגינות צפויות-מראש. זהו מסע מפרך, גדוש באדרנלין, דרך עשרות תחנות אקוסטיות שונות לחלוטין. לפחדנים אין תקומה: זו נסיעה מהירה מדי ברכבת שדים דיגיטלית, בעיניים עצומות ובלי לזוז מן הכסא. הערוצים גדושים באפקטים, קווים מהירים ודינמיים. כל כמה שניות לוקחת הרכבת תפנית חדשה אל מערה חשוכה אחרת. אין כאן שירים, אין כאן זמרים, אין כאן בית ראשון ושני, ובוודאי שאין כאן פזמון. "אבק" זורקים את המאזין מן הצוק אל התהום, ולא נותנים לו לנוח.


מבחינה מוסיקלית טהורה, הלחנים של "אבק" נטועים במוסיקה המודרניסטית האירופאית. זה אומר אקורדים דיסוננטיים, קווים פוליפוניים, רגעים אטונליים, ויתור על מבנים פורמליים, ואפילו כמה רגעים מופשטים לחלוטין. מי שאיננו מסוגל לסבול כל חריגה קלה מן ההרמוניות המקובלות במוסיקה הפופולרית, אולי יתקשה לעכל את מה שבישלו עבורו דייב קרמן (הקשה), אודי קומראן (סאונד), יהודה קוטון (גיטרות), ישי זומר (בס), אודי ססר (נשיפה, קלידים) ורועי ירקוני (קלידים).


הלהקה הוכיחה כיצד היא יודעת לבחור מוטיבים ולפתח אותם בטקטיקות בלתי צפויות. השימוש במוטיבים חשוב במיוחד כדי לשמור על מינימום של עקביות, וכדי שהמאזין לא ייאבד לחלוטין במהומה. למרות שהעיבודים דינמיים מאוד, העוגן המוטיבי מאפשר למוח להמשיך לרוץ אחרי המוסיקה גם כשהיא מקפצת בוירטואוזיות בין נקודות רחוקות זו מזו. מומלץ להיכנס לתוך האוזניות כדי לקלוט את הניואנסים וההפתעות לאורך הדרך (רמז: חתול מיילל, סוחר שמוכר פיסטצ'יוס בלונה-פארק, פסנתר ישן המלווה סרט אילם ועוד).


אם מוכרחים להשוות את "אבק" עם להקות אחרות ברוק המתקדם המודרני, אפשר לשייך אותם בצורה די ברורה לגרסה המודרנית של זרם ה"רוק באופוזיציה" (RIO), עם דמיון מתבקש להרכבים ידועים כמו יוניברס זירו, ת'ינקינג פלייג ומיריודור. חברת קיוניפורם, שהחתימה את הלהקה הישראלית, משווה אותם (לדעתי לא בצדק) גם ללהקות סוטוס ופייב-יו-יוז. השתיים האחרונות, בעיניי, הרבה פחות מרשימות, וזאת משתי סיבות שונות: ההפקה המוסיקלית של סוטוס משעממת להחריד, ואילו כישורי ההלחנה של פייב-יו-יוז אינם מוצלחים לעומת כישוריהם של מלחיני "אבק".



הקטע הראשון, "ויויסקציה" (משמעות המונח: ביצוע ניסויים בבעלי חיים) מכניס את המאזין ההמום לעולם החולני, המעוות, המפחיד ורב-הרבדים של 'אבק'. זו יצירה חתרנית למדי, שאולי מנסה להציג בפני המאזין האמריקני הממוצע את הגוון ה"אתני" הישראלי. יש כאן דרבוקות, הרמוניות בעלות בסיס ים-תיכוני לכאורה, ואולי נסיון להפיק מבוא "מדברי". זה לא הקטע המוצלח ביותר באלבום, אבל הוא מסקרן, בלתי מתפשר וקשה לפיצוח בהאזנה ראשונה.


הקטע השני, "ברטה", משלב בין אנרגיות בריאות של רוק מתקדם אינסטרומנטלי ובין שבירות הומוריסטיות של המתח המצטבר. ההרכב משתעשע במוטיב, זורק אותו לכל הכיוונים האפשריים, מפגין נגינה קבוצתית וירטואוזית, מהודקת וחזקה, ומסיים את היצירה עם אפקט של רדיו המנגן מוסיקת-עם חביבה בדירת מגורים. הקטע השלישי, "רגעים", היא קומפוזיציה קאמרית קצרה לפסנתר וחליל-צד, שנשמעת מאולתרת ושרירותית. בעיניי, היא לא מתאימה לאלבום ולא היתה צריכה להיכנס אליו כלל - אך היא לא מצליחה לפגוע באלבום עצמו.


הקטע הרביעי, "אבק", הוא ללא ספק גולת הכותרת של האלבום כולו. זו יצירה קודרת, ארוכה, מורכבת ובעלת נפח סימפוני המזכיר את הרגעים הגדולים ביותר של "יוניברס זירו". היא מכילה בתוכה כמה מוטיבים דרמטיים שקשה לשכוח, פיתוח הרמוני מעולה, מגוון עצום של הפתעות בתחום ההפקה המוסיקלית, ומבנה מעגלי "סגור" שנותן תחושה עמוקה של מסע שהגיע לסיומו. אפילו מערכת התופים של קרמן עוברת כמה עיוותים אקוסטיים ממוחשבים שגורמים לה להישמע כמו מכונת ירייה ריתמית. הלהקה מנגנת נפלא לאורך כל הדרך המפותלת, כל הנגנים נותנים את כל מה שיש להם והרבה מעבר לכך, ההפקה מספקת עניין רב בקטעי המעבר, וההקלטה הדיגיטלית מנציחה את הכל בצורה מושלמת. קטע נ-פ-ל-א, פשוט בראבו. בבקשה לא למות לפני שאתם שומעים את היצירה הזו.


הקטע החמישי, "מלט", היא יצירה קצרה וקטנה לגיטרות וקלידים. זה אחד הרגעים היחידים באלבום שנהנים משלווה הרמונית 'נורמלית', והוא נעים גם לאוזן הבלתי-מאומנת ביותר. הוא מכיל גם כלים נוסטלגיים (פסנתר פנדר רודז, גיטרות ואה-ואה כמו בשנות השבעים ועוד). למעשה, הוא מהווה מעין אתנחתא מוסיקלית חביבה בין הקטע הרביעי המונומנטלי והשישי (הקשה) שמיד יבוא.


הקטע השישי, "המפהקים", אולי איננו ממוקד ואפקטיבי כמו "אבק", אבל גם הוא טומן בחובו הרבה רגעים חזקים, אפקטים מצמררים ומנגינות מעניינות. הפסנתר והחלילים, למשל, עוברים דרך שולחן הניתוחים של קומראן, איש ההפקה המוסיקלית והסאונד, וזוכים לטיפול כה מתוחכם עד שלפעמים קשה לזהות אותם. התוצאה הסופית אמנם מנוכרת לעתים, אבל תמיד וירטואוזית, מיוחדת ועמוסה בדרמה. חביב עליי במיוחד הקטע בו הלהקה מכניסה את המאזין לתוך לונה פארק ובו קרוסלה מסתובבת. סולו החליל של אודי ססר מצויין, וקרמן מתרוצץ על התופים כמו טרול היפראקטיבי (חשבתי שההקלטה שלו הואצה באופן מלאכותי בשלב מסויים. מעטים יודעים לתופף כל כך מהר...). הקטע השביעי והמסיים, "פירזול", הוא בסך הכל 55 שניות של שום דבר, בעצם. הייתי מוותר עליו בכיף.

לסיכום, אלבום הבכורה של "אבק" הוא מוצר ייצוא מעולה, הפתעה לטובה המעידה על חריצות ורצינות, דמיון מוסיקלי עשיר וידע טכנולוגי מעמיק. הוא קובע סטנדרטים גבוהים מאוד, שמעט להקות יוכלו לעקוף בעתיד הקרוב. שום דבר לא בא כאן מהמותן. כל שנייה היא תוצר של השקעה, מחשבה, למידה מנסיון ורצון עז להפתיע ולזעזע. יש לציין כי הייתי מוותר בקלות על שני קטעים (השלישי והשביעי) ומחליף בדחיפות את העטיפה המכוערת שעיצבו אנשי חברת קיוניפורם. עדיין זה אלבום הרוק המתקדם הישראלי הטוב ביותר אי-פעם, והוא כנראה לא יזכה להערכה הציבורית הראויה לה במקומותינו, על משקל "אין נביא בעירו". לא נורא: פניו של 'אבק' צופיות לארה"ב ולאירופה, לא לתל-אביב. הציון: 9.5/10

 הוסיפו תגובה

***

 עוד על להקת אבק

ראיון עם להקת אבק - באנגלית

English Version of this article English Version of Ahvak's Review

אבק בפריז - תמונות מפסטיבל לה-טריטון

תמונות של להקת אבק - 2004


 ביקורות נוספות על להקת אבק

אבק: אביהוא קדוש, טיים-אאוט תל אביב

ביל טילנד, אול מיוזיק גייד

סי אוף טרנקווילטי

בייבלאו פרוג ריביוז

אגרת'ה פרוג

פרוגרסיה.נט

ראיון עם רועי ירקוני

ראיון באנגלית עם אודי ססר







איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 

ביקורות אלבומים נוספות...


אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il