|
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
|
להקת אבק - ראיון מתורגםלרגל הופעת הבכורה של 'אבק' במועדון בארבי ת"א (מוצ"ש, 7 מאי 2005), מועדון הצוללת הצהובה בירושלים (חמישי, 26 מאי 2005) ובפסטיבל טריטונאלה ליד פריז (חמישי, 16 יוני 2005), המוסיקאים מדברים על דגים, שוקו, גרמניה הנאצית, תגובות המשפחה והחברים, פורום רוק מתקדם, הסצינה הישראלית, תוכנות סאונד וספייס גירלזתרגום לעברית של ראיון באנגלית ובגרמנית עם אודי ססר ורועי ירקוני, שניים מחברי להקת אבק, באמצעות דואר מחושמל (עם תוספות ועריכות) מאת: Volkmar Mantei התפרסם במקור ברגאזי מיוזיק, אתר גרמני, באוגוסט 2004 איך נפגשו חברי הלהקה? מהן ההשפעות המוסיקליות שלכם, המוסיקאים בלהקה? אודי ססר: האמת שזה סיפור פשוט. כולנו נפגשנו במהלך ועידה בינלאומית של חקלאות דגים באיי ההברידים (מערב סקוטלנד). מיד פנינו לחקור את הטכניקות המרהיבות והמקיפות של הפשטת העור מן הדג (או בשפת אנשי הים, FaF), אבל לא יכולנו שלא להבחין שיהודה קוטון התקשה לתפוס את אמנות ה"Faf" כיוון שהוא היה עסוק בשתיית דלי ענק של שוקו (בסיפוק רב, יש לומר). מצד שני, ישי זומר תמיד דרש טאבים של FaF כדי שיוכל להתאמן בבית. יותר מכך, רועי ירקוני כבר החל להעביר לסולם אחר את ה"FaF" אל "GbG", בזמן שדייב קרמן טען בלהט שדגים בכלל, וגם FaF בפרט, היו למעשה מתים. אודי ססר בדק כיצד אפשר לקחת את ה"FaF" ולהמיר אותו למשקל 11/7 (אחת-עשרה שביעיות) תוך הקפדה על כך שהתופים יישארו מנוגדים פוליריתמית באופן היקפי (פטנט רשום) במשקל 653/23 (שש מאות חמישים ושלוש עשרים-ושלושיות) ועדיין לשמור על העניין קליט. ולבסוף, אודי קומראן היה שקוע בפגישה עם אדם בעל כובע. הגענו למסקנה הבלתי-נמנעת: אנחנו צריכים לנטוש את השאיפות הימיות שלנו ולהפוך ללהקת רוק. אז הנה. שמעתי אותך שואל משהו על השפעות? אגיד לך כך: ההשפעות הקבוצתיות שלנו הן רחבות כמו המוסיקה עצמה, ונעות בין זיווגים של ז'אנרים מובחנים כמו בין דת'-מטאל ובין מינימליזם, ניו-וייב ובין מיוזיק קונקריט, בארוק ובין סריאליזם, וכמובן רוק מתקדם בכל צורותיו - מ'סימפוני' ועד RIO (רוק באופוזיציה). ההשפעות של הרכבים חדשים וראויים לציון הן האמסטר ת'יאטר, אלאמאילמאן ואסארט, סליפיטיים גורילה מיוזיאום, צ'רמינג הוסטס, מיסטר באנגל, קואנג'י היאקי, מיריודור, וכמובן (סליחה דייב) פייב-יו-יוז, פרזנט, ת'יניקינג פלייג. רועי ירקוני: ישי זומר ואני נפגשנו בפורום רוק מתקדם בפורטל נענע. הוא חיפש מוסיקאים כדי להקים להקת רוק מתקדם, ואני הייתי בתוך העניין. ישי היה מושפע עמוקות מ'מטאל' ומ'פרוג-מטאל'. אני אהבתי את הפרוג של שנות השבעים, וגם מוסיקה אלקטרונית ואלטרנטיבית. אני זוכר שהג'אם הראשון שלנו היה לגמרי מטאלי, ואני חשבתי שזה יהיה הג'אם האחרון שלנו. אבל אז דיברנו בינינו והסכמנו לנגן פרוג של שנות השבעים. אז חיפשנו גיטריסט. יהודה קוטון, גם הוא מאותו פורום, הצטרף. יהודה היה ונשאר מעריץ גדול של אוואנט-רוק (רוק אוונגארדי), וזה השפיע על הקו המוסיקלי של ההרכב. אז, כמו כל הרכב רוק מתקדם טוב, חיפשנו נגן חליל-צד. יהודה סיפר לנו על חבר שלו, אודי ססר, שיכול לנגן חליל. אז הוא נכנס בתור נגן החליל. באותה תקופה לא ידענו שהוא מסוגל לנגן למעשה על כל כלי אחר בלהקה. גם אודי היה מעריץ גדול של אוואנט-רוק ו'ריו', עם אהבה גדולה למוסיקה קלאסית-מודרנית, כמו גם מוסיקת פופ ניו-וייב מחורבנת משנות השמונים. המוסיקה של הלהקה הפכה יותר מורכבת ואוונגארדית. באותה תקופה הגיע לישראל דייב קרמן ושמע על להקה ישראלית שמנגנת מוסיקת אוואנט-רוק. הוא הצטרף והכיוון המודרני והמורכב התחזק, כפי שאפשר לשמוע באלבום הסופי. לבסוף הקלטנו את האלבום עם אודי קומראן, שעבד עם להקות אוואנט-רוק אחרות כמו פייב-יו-יוז או פרזנט. אודי תרם את ההפקה המוסיקלית הייחודית של 'אבק'.
איזה תפקיד ממלא דייב קרמן מלבד תיפוף? עד כמה הוא השפיע על הלהקה? אודי: קשה להגזים בחשיבות של דייב בהקשר של ההרכב. קודם כל, עצם העובדה שישנו כאן מוסיקאי בקליבר שכזה הכריח אותנו, בעצם, להזיז את הישבן העצלן שלנו ולהתחיל להלחין ברצינות. מבחינה זו, נוצרה נקודת-מעבר מ"לנגן בשביל הכיף" אל עבר "לנגן בשביל האמנות" (אלוהים, אני נשמע כל כך יומרני; צריך לירות בי ולהאכיל דגי פיראנה עם גופתי המתה). שנית, עכשיו יכולנו לכתוב תפקידי תופים קשים ומטורפים, בידיעה שדייב יוכל לנגן אותם על הפעם הראשונה, ולגרום לנו להירעות רע (מה שהוא אכן עשה, שוב ושוב). שלישית, הוא הזכיר לנו שכולנו למעשה מתים [אודי ססר מתכוון לסדרת מאמריו של קרמן במגזין הפרוגרסיבי האמריקני Expose, בהם טען שז'אנר הרוק המתקדם למעשה כבר מת כיום], ושאנחנו צריכים להוכיח שהמצב הוא אחר (אנחנו מנסים). רביעית, הוא הפיק את הדיסק עם אודי קומראן, מה שהביא לעומק חדש לחלוטין של 'מיקס'. לסיום, יש לו שיער בלונדיני, אלמנט שחסר מאוד אצלנו, הישראלים. רועי: נתחיל מזה שדייב הציב לנו סטנדרטים גבוהים יותר ומקצועיים יותר בכל הנוגע לכתיבה וביצוע של מוסיקה. הוא עודד אותנו להלחין מוסיקה יותר מורכבת ויותר מאתגרת, ולהתאמן מאוד קשה במשך כמה חודשים. בנוסף, הוא נתן לנו עצות בעניין העיבוד המוסיקלי, ולשים לב לכל פרט קטן. כשהרגשנו שאנחנו מוכנים להקליט, דייב מייד הוביל אותנו אל אודי קומראן, כדי להגשים את החזון שלו בנוגע להפקה והלחנה מודרנית וממוחשבת. דייב תמיד אמר שמוסיקה במאה העשרים ואחת צריכה להגשים סטנדרטים גבוהים של כתיבה ונגינה תוך שימוש בטכניקות הפקה חדשות. אני מניח שבלעדי החזון שלו, 'אבק' היתה נשמעת שונה לגמרי, ועדיין היתה מכונה 'ורדון' (Verdun). אז למרות שדייב לא כתב מוסיקה בשביל 'אבק', אני יכול לומר בפירוש שההשפעה שלו עלינו היתה אדירה. מה הרקע המוסיקלי של חברי הלהקה - אתם עובדים בהרכבים אחרים מלבד 'אבק'? אודי ורועי: דייב קרמן לא זקוק שיציגו אותו (למרות שהוא זקוק למסאז' ברגליים). אודי קומראן מוכר-היטב בזכות עבודתו עם להקות כמו נקמת הטרקטור, ושמות בינלאומיים כמו פייב-יו-יוז או פרזנט (שהקליטו בת"א והופיעו בחו"ל). ישי ניגן באס בלהקת דת'-מטאל מקומית ושמה Dalmerots Kingdom, ואילו יהודה שתה שוקו והלחין מוסיקה לגיטרה בעזרת המחשב שלו. אודי ססר למד מוסיקה באנגליה ובקונסרבטוריון בירושלים, ואחר כך הקליט בביתו בזמנו הפנוי (המועט) בזמן לימודי הרפואה שלו. רועי למד פסנתר ותיאוריה בקונסרבטוריון גבעתיים ואחר כך שנתיים ב'רימון' במגמת הלחנה ועיבוד, וסיים קורס במוסיקה אלקטרונית בבית הספר DJ School למוסיקה עכשווית בת"א; בזכות לימודיו בתחום המוסיקה האלקטרונית, הוא הוציא לאור את האלבום הראשון שלו כבר בתקופה ש'אבק' הוקמה - לאלבום זה קוראים The Best of What Dreams are made Of. בימים אלו אודי קומראן עובד על ההקלטות של להקה ישראלית פרוגרסיבית חדשה בשם סימפוזיון תוך כדי עבודה על פרוייקטים אחרים רבים במקביל. דייב קרמן עבר לעיר דנבר (ארה"ב), שם הוא עסוק בניהול ReR USA, הסניף האמריקני של חברת רקומנדד רקורדז הבריטית. יהודה עדיין שותה שוקו, כותב מוסיקה חדשה ל'אבק' ובונה אתרים באינטרנט. אודי ססר כרגע (מאוד) עסוק בעבודתו כפסיכיאטר במרכז "שער מנשה" לבריאות הנפש, אבל כותב יצירות חדשות ל'אבק' (שכרגע נמצאות עדיין בראשו). ישי ורועי מעורבים בכמה פרוייקטים חדשים, שהראשון מביניהם הוא אלבום המכונה "ת'ין ליפס" (Thin Lips) שיצא לאור מיד אחרי 'אבק'; ת'ין ליפס מכיל שילוב בין קריאת שירה, מוסיקה אלקטרונית ורוק מתקדם. הם מופיעים בישראל. פרוייקטים חדשים של רועי וישי (המכונים גם "הזוג הדינמי והבלתי-ניתן להפרדה") הם אלבום אוונאט-רוק עם ג'וליה אייזנברג ואלבום חדש של טל גורדון. רועי עובד גם עם אבי בללי (סולן להקת נקמת הטרקטור) על פסקול לסרט חדש, וכמובן עובד על הפרוייקט הבא של 'אבק'. איך אתם מלחינים את המוסיקה שלכם? איך נראה התהליך היצירתי? אודי: לכל מלחין יש את השיטות והסגנונות שלו: לי יש בדרך כלל רעיון שמסתובב באיטיות בתוך הראש (לעתים במשך חודשים רבים) עד שהוא מוכן לכתיבה. בנקודה זו אני משרטט את המבנה השלם של היצירה ואז ממלא את כל הקטעים החסרים, תוך שימוש במגוון רחב של טכניקות מוסיקליות (בעיקר כאלו שהתפתחו במאה העשרים) שאותן אני נמנע מלציין כאן עקב העובדה שאני עלול להישמע, שוב, יומרני ואקדמי באופן בלתי נסבל (ואנחנו לא רוצים את זה, נכון?). בנוסף, קשה לי שלא להדגיש את החשיבות של השימוש בחתולים, שיעולים, מזגנים ומשחקי קלפים כאפקטים קוליים. רועי: השיטה שלי היא אינטואיטיבית ברובה. אני יודע אם יש לי רעיון להתחיל קומפוזיציה, אבל אני אף פעם לא יודע איך היא תסתיים. אני מתחיל לכתוב מוסיקה בתוכנת קיובייס (Cubase) ונותן להשראה של הרגע להוביל אותי. אני גם אוהב, בתחילת תהליך ההלחנה, ליישם באופן טכני סדרות שונות של המוטיב המרכזי (תנועה לאחור, אינוורציות, מטריצות), כך שאני אוכל להשתמש בהן בחופשיות מאוחר יותר בקומפוזיציה. אני לא מתייחס למבנים קלאסיים, חוקים שנוגעים למעברים הרמוניים, או כללים של קונטרה-פונקט. אני סומך על האוזניים שלי ועל הנסיון שלי. זה בדרך כלל תהליך מהיר. למחרת אני מאזין למה שעשיתי ומשנה איפה שצריך, וכך ממשיך את התהליך עד שאני מרגיש שהקומפוזיציה היא יחידה שלמה ושאין צורך לערוך שינויים נוספים. יש חומר נוסף שאותו הלחנת/ניגנת בדרך הזו? רועי: ובכן, נמנעתי מלהשתמש בטכניקות קלאסיות בכל שאר הפרוייקטים שבהם הייתי מעורב. כתיבת סדרות של תווים היא מלאכה שמוקדשת ללחנים של 'אבק'. בדיסק האלקטרוני ובפרוייקט ת'ין ליפס, הפוקוס היה על שימוש יצירתי בסאמפלר, אילתורים והפקה ממוחשבת (אוטומציות, פלאג-אינים משונים, עיבוד סאונד וכו'). לאלבום הבא של 'אבק' אני מתכנן ליישם את כל הטכניקות האלו ביחד עם השיטה הקלאסית בה השתמשתי באלבום הראשון כדי ליצור משהו שעדיין לא יצרתי. אודי: אם השאלה היא האם יש עוד דיסקים שנשמעים כמו אבק ושאותם אנחנו מחביאים מתחת לספה, אז התשובה היא לא. יש דברים דומים שהקלטתי בבית, בתקופה שלפני הגעתו של דייב, אבל ניתן לראות בהם עכשיו צעדים אבולוציוניים. עדיין, אודי קומראן הבטיח שכמה מאלו יופיעו באנתולוגיה המתוכננת ששמה יהיה "אבק - השנים הראשונות (כאשר דגים היו בני-אדם)". כמו שציין רועי, בעתיד הכיוון יהיה שימוש במחשב ככלי-הלחנה. זה לא אומר שנזניח כתיבה של תווים לכשעצמה (אני לא) אבל אנחנו ננסה לכופף ולשבור את הכללים עוד ועוד, בגלל שאם לא נעשה זאת, כל הסיפור הזה יהיה חסר משמעות.
מאיפה מגיעים הרעיונות למוסיקה? איך אתם מעבדים את השירים? אודי: הרעיונות פשוט באים. בדרך כלל הם לא מוזמנים מראש, ובדרך כלל הם באים בצורה ראשונית. לאחר האילוף, אני מעבד אותם ליצירות בנויות-היטב שנכתבות בצורת פרטיטורה על מחשב (אני משתמש בתוכנה שנקראת סונאר), אותה אני מחלק לחברי הלהקה. דייב לומד את התפקיד שלו בשלוש שניות, ולשאר זה לוקח קצת יותר. בדרך כלל בנקודה זו שאר החברים מתחילים להתלונן על כל מיני דברים שוליים, כמו "הבאס לא מגיע כל כך נמוך", "הפנסתר לא רחב מספיק" וכו'. אתה יודע - ילדים. אנחנו רק נותנים ונותנים...רק שנייה, איפה שמתי את החסכונות שלהם לאוניברסיטה? רועי: זו יכולה להיות מנגינה שרצה לי בראש בלי שום סיבה. זה יכול לקרות במהלך ג'אם או אילתור, כשאני מנגן במקרה איזו שורה חזקה (כמו שהרגשתי במוטיב הראשון בקטע "המפהקים" ב'אבק'). זה יכול להיות סימפול שסימפלתי, שניגנתי אותו ואהבתי את הקומבינציות של השימוש בו. אני יכול לנגן את המוטיבים הללו כמה ימים מאוחר יותר ואז לקבל עוד רעיונות בשביל אחד חדש שקשור אליהם, או לבחון סדרות שונות של המוטיבים ולבחור מהן מוטיב אחד. אז, כשאני מתחיל להקליט את זה עם 'קיובייס' והסאמפלר שלי, אני הולך לאיפה שהמוסיקה מובילה אותי, ומוסיקה חדשה נוצרת. בנקודה הזאת אני מעבד את המוסיקה לדרך שבה להקת 'אבק' בנויה, לביצוע חי: תופים, באס, גיטרה, פסנתר/סינתי, וחליל/סינתי. אפשר בבקשה לקבל פרופיל על כל אחד מנושאי האלבום? אודי: יש קו לירי מעורפל שעובר כחוט השני בכל הדיסק, בעניין תקשורת והיעדר תקשורת. המוסיקה מנסה להעביר את הנושא הזה, עד דרגה מסוימת. אבל מעצם טבעה של המוסיקה היא פתוחה לפרשנות ולצביעה סובייקטיבית של המאזין. רק כאשר המוסיקה משתלבת עם המאזין, רק אז נוצרת הקומפוזיציה. ככזו, כל נסיון להכתיב רעיון כללי נוקשה רק תעקר את המוסיקה ותהפוך אותה למוטציה חצי-אפויה שאף אחד מאיתנו לא ירצה לפגוש בסימטה חשוכה; אלא אם כן המוטציה הזו היתה אחת מחברות להקת הספייס-גרלז (לשעבר), ואז נלביש אותה וניקח אותה הביתה לתה, ביסקוויטים וארוחת ערב עם אמא'לה. כמה אנקדוטות לגבי היצירות: 'ויויסקציה' לא עוסק בניסויים בבעלי חיים, למרות שיש כמה רעשים מפחידים באמצע. 'ברטה' לא עוסקת בנשים. 'רגעים' מתייחס לשיטת הלחנה שאותה לא נסגיר כדי לא להישמע יומרניים. 'אבק' הוא באורך 16 דקות. 'מלט' קשור בצורה מסוימת לתושבי בוורלי הילס. 'המפהקים' קיבל את שמו מליריקה שנכתבה עבורו אבל בסוף לא הופיעה. 'פירזול' קשור איכשהו לפיבונאצ'י. אתם מרוצים מהתוצאה הסופית של עבודתכם? תוציאו דיסקים נוספים מהסוג הזה בעתיד? אודי: הדיסק הזה הוא חתיכת זבל חסר-ערך שלא הייתי נותן לסוחרי מתכת, אפילו הם היו מתחננים אליי והיו מציעים לי את בכוריהם. זאת בתנאי שהבן הבכור הוא בת, ומסתבר שהיא אחת מחברות להקת הספייס-גרלז - במקרה שכזה הייתי מלביש אותה וכו'... רועי: אני יותר ממרוצה מהתוצאה. השילוב בין לחנים מסורתיים ובין הפקה מוסיקלית מודרנית באמצעות מחשב התגשם מעבר לכל הציפיות שלי. אני חושב שזו הצהרה חזקה ודי ייחודית. אני גם שמח מאיכות הצליל של הדיסק הסופי. אני משוכנע שנוציא דיסקים נוספים מהסוג הזה, אבל אנחנו ננסה לבחון שוב מה משמעות המושג 'מהסוג הזה' בעתיד. מה אתם מנסים לבטא בעזרת המוסיקה שלכם? רועי: אני חושב שהיא מבטאת חוש הומור, שינויי מצב-רוח (העדין והכועס), רגשות בעבר ובעתיד, תקוות ופחדים (אגב, שם של אחד האלבומים האהובים עלי, Hopes and Fears של להקת "ארט ברז"), החלומות שלך, הפעולות והתחושות היומיומיות צריכות להתבטא באמצעות מוסיקה. אם לא, אין שום סיבה לכתוב מוסיקה או לעסוק באמנות בכלל. אני מאמין שזה נכון לגבי כל שאר חברי 'אבק'. אבל למרות שאני בחור די שמח, מרבית חברי 'אבק' הם יותר פסימיים ודיכאוניים, וככאלו - המוסיקה של 'אבק' מבטאת גם את זה, יותר משהיא משעשעת וחביבה. אודי: כפסיכיאטר אני יכול לאשר שה"שמחה" של רועי היא רק מנגנון הגנה עבור נפש מופרעת ומוטרדת באופן עמוק...רק תביטו על החיוך שלו על גבי עטיפת האלבום - אפשר לדעת מיד שהוא מסתיר משהו. האמת היא שרועי רוצה לעבוד בבית-מטבחיים של כבשים, אבל הוא חושש שהחברה תדחה אותו. אבל האמת לאמיתה היא שהיצירות *שלי* הן האופטימיות והמשמחות ביותר...חייב...לגהץ...את התחתונים של...סטימפי... מה הקונספט הפילוסופי מאחורי אבק? אודי: קונספטים פילוסופיים...המממ...הרעיון הוא מיזוג בין מטרות שונות ומנוגדות - להביט קדימה ולכבד כלפי העבר, לכופף את חוקי ההלחנה ועדיין להשאיר אותם במצב של צורה ברורה, להשתמש במחשבים ובאלקטרוניקה ככלי-הלחנה נוספים (ולא כמייצרי לופים וכדומה) ובמקביל לא לאבד את המטרה הנשגבת - שהמוסיקה תישמע (ולו באופן סובייקטיבי) "נכונה" ושתהיה לה השפעה על הרגשות ועל האינטלקט של המאזין. אכן - מוסיקה ללא עוצמה רגשית היא כמו אוגר ללא מסאז'-רגליים. רועי: להתקדם אל העתיד בלי לזנוח את העבר. להיעזר במה שיש לעבר ולהווה להציע, ובאותו זמן להביט אל העתיד.
איך היה תהליך ההקלטה, העריכה וההפצה של הדיסק? אודי:תהליך ההקלטה היה ארוך ומפרך - להקליט באגלאמה (לאוטה אנטולית - "סאז") בלתי-מכוונת בחדר האמבטיה, לנסות לשיר שורות א-טונאליות, לכוון את ה-E הנמוך בפסנתר שוב ושוב, לספוג שתן-חתול מדי פעם...היו זמנים. זה לקח כמה חודשים. את ההפצה עשתה חברת קיוניפורם האמריקנית, שבלעדיה היינו מן הסתם מוכרים רק שלושה וחצי עותקים להורים שלנו. אורי ברייטמן (תוספת): אילו תגובות קיבלתם ממאזינים ישראלים על האלבום? רועי: חבר אחד שלי אמר לי שזה האלבום הכי קשה שהוא שמע בחיים. חבר אחר אמר שזה 'דיסק מת'. עוד חבר אמר שזה הדיסק הכי טוב שנוצר בארץ, אבל הוא מאוכזב מהתוצאה הסופית. נגן שעובד איתי כרגע אמר שזה לא בשבילו והוא לא מתחבר. ד"ר למוסיקולוגיה מהאוניברסיטה הפתוחה אמר שלא שמע דבר כזה בחיים והחמיא להפקה המוסיקלית. ד"ר אחר אמר שהוא לא מבין במוסיקה הזאת, אבל התפלא לשמוע את האוירה המיואשת שבדיסק. עוד אחד, מומחה לבאך, אמר שהוא לא מבין את המוסיקה הזאת. אחותי אמרה שניסתה להקשיב אבל זה יותר מדי 'קופץ מפה לשם משם לפה' אז היא הפסיקה. סטודנטים למוסיקה העירו על בעיות בפיתוחי המוטיבים, המבנים והמהלכים ההרמוניים. אמרגן ותיק אחד אמר שזה לא מעניין והוא שמע כאלה כבר, אבל התלהב מ'מומנטס'. אחר אמר שהדיסק גרוע כי מרוב הפקה לא שומעים בו נגינה חיה. זמרת אחת אמרה שזה דיסק של מפגן יכולות אבל לא משהו שהיא תקשיב להנאתה ככה סתם. עוד חבר אמר שזה מאוד מרשים אבל עדיף שנעבור לכתיבת שירים. אחת אחרת אמרה שזה מזכיר לה את נקמת הטרקטור. והיה גם אחד שאמר שזה אחלה דיסק ומפוצץ לו את הראש כל פעם שהוא שומע אותו. אשתי אמרה שזה דיסק גדול אבל כל פעם שאני שם אותו היא מבקשת שאנמיך את הווליום. אודי: אבא: "הממ..." אמא: "המממ?" אח: "הממ!" חברים לעבודה: "הממ?!?#$?" מוסיקאים 'מביני עניין': "המממ... אבל מצד שני המממ? אך לעיתים זה הממ! אבל בלי המממ$%$". עוברים ושבים: "הממ!!!!!" (עם גרזנים, אלות ומברגים). ומצד שני - כשהייתי בפריז ביוני השנה בפסטיבל Tritonales היו לא מעט אנשים שבאו אלי (מיוזמתם וללא צורך בהפעלת כח פיזי כלשהו) וסיפרו כמה אהבו את הדיסק (ביניהם מוזיקאים, עיתונאים, ו"סתם" אנשים...), והתעניינו אם ומתי נופיע בפסטיבל ובכלל. כך שכנראה דיברתי עם האנשים הלא נכונים בארץ, או שיש משהו באויר הצרפתי ספוג הבגטים וההיסטוריה שצובע את המוסיקה בגוון אחר - עד לכדי תוצאה סובייקטיבית שונה? מי יודע. יחד עם זאת - מוכרת הבגטים לא הסתכלה לכיוון שלי בכלל, אפילו כשצעקתי, נופפתי את הידיים ועשיתי קולות של אוגר. אבל היה טעים. עד כמה חשובה הטכניקה והשליטה על הכלי, לפי דעתכם? רועי: הטכניקה חשובה, אבל היא לא הדבר הכי חשוב. תמיד הערצתי יצירתיות והשראה, הרבה יותר מכישורים טכניים. הטכניקה עבורי איננה המטרה אלא רק האמצעי כדי להשיג אותה. אודי: מסכים עם רועי. אתם חושבים שמצאתם את הזהות המוסיקלית האישית שלכם? רועי: אני מאמין שכולנו התקרבנו אליה יותר משהיינו לפני 'אבק'. אבל זה אלבום בכורה - אני מניח שאם נפיק עוד מוסיקה, האישיות המוסיקלית שלנו תתבהר. אבל אני לא יודע אם באמת אפשר למצוא אותה. החיפוש אחר האישיות הזו הוא מה שדוחף אנשים ליצור. אודי: כן. או שלפחות חשבתי שראיתי אותה חולפת מולי לפני שבוע. זה היה קצת מעורפל, למרות שיכולתי להישבע שהיתה לה עין שלישית והיא לבשה משהו אדום. ואם היא היתה נערת ספייס-גרלז לשעבר... איך תגדירו את המוסיקה שלכם? רועי: המטרה שלי היא שהמוסיקה שלנו תהיה בלתי ניתנת להגדרה. אודי: לרועי יש מטרות טובות. איך אתם רואים את עתיד הרוק? האם בישראל קיימת סצינת רוק מתקדם? איך תתארו את הסצינה הישראלית מבחינת הופעות, להקות וכדומה? אודי: לאחרונה יש סוג של 'בום פרוגרסיבי' בישראל בעקבות פתיחתו של הפורום לרוק מתקדם באינטרנט לפני כמה שנים (זה המקום שבו נפגשו חברי הלהקה - הפורום בפורטל נענע). מלבדנו קיימות מספר להקות חדשות שמכסות את כל התחום מ"ריו" (רוק באופוזיציה) דרך פולק (Folk) לניאו (Neo-Prog) ורוק סימפוני - להקות כמו סימפוזיון, פרווה חמה, אשקלון קווילט, טרספאס, סנהדרין, מיסטר טואד, סוסיתא ואגרול למשל. חלק מהן כבר הוציאו דיסקים וקיבלו ביקורות טובות. יש כאן אפילו לייבל פרוגרסיבי ישראלי - MIO Records. אני לא אומר שישראל הפכה לקדירה מתפרצת של דברים פרוגרסיביים - זו עדיין תנועת פרינג' (שוליים), אבל זו בכל זאת תנועה, שאנחנו מקווים שתחזיק מעמד. רועי: אין לי שום מושג בעניין עתיד הרוק, או העתיד בכלל. הסצינה הישראלית מכילה מספר להקות, רובן צעירות ורק מתחילות את המשחק. אני מאמין שמדי פעם ייצא לאור אלבום ישראלי חדש ובוגר, ושישראל תהיה מוכרת בזכות סצינת הפרוג המתפתחת שלה. אילו אלבומים, להקות ומוסיקה אתם מאזינים/אוהבים כיום? רועי: צ'רמינג הוסטס, טורטויז, אבי בללי, לינדזי קופר, בלונד רדהד, פייב-יו-יוז, דניאל זמיר. אודי: האמסטר ת'יאטר, אלאמאילמאן ואסאראט, סליפיטיים גורילה מיוזיאום, מיסטר באנגל, פאנטומאס, קואנג'י היאקי, מיריודור, פייב-יו-יוז, פרזנט, ת'ינקינג פלייג, ארט זויד.
מהן התוכניות של 'אבק' לעתיד? רועי ואודי: להופיע בישראל, להופיע מחוץ לישראל, לכתוב מוסיקה חדשה, להקליט אלבום חדש, לאסוף מעריצות ולהביא אותן הביתה לכוס תה. ממה אתם מתפרנסים מחוץ ללהקה? רועי ואודי: יהודה - שותה שוקו. ישי - מנהל אבטחת מידע בחברת הייטק. אודי ססר - פסיכיאטר. אודי קומראן - טכנאי סאונד ומפיק מוסיקלי. דייב - מנהל רקומנדד רקורדז בארה"ב. רועי - תכנות אינטרנט באוניברסיטה הפתוחה, אב מאושר לילד בן שנה, ושחקן 'דמינטון' נלהב. יש סיכוי לראות אתכם בהופעה חיה באירופה, אולי בגרמניה? אודי ורועי: אנחנו בהחלט מקווים שזה יקרה, אבל לא יודעים על הופעות כאלו כרגע. איזה תפקיד ממלא העבר הגרמני הנאצי בחייכם? איך אתם רואים את גרמניה כיום? רועי: אבא שלי היה כילד במחנה ריכוז. לאחרונה הוא כתב ספר על התקופה האיומה הזו בחייו. המשפחה שלו מתה שם. אני יודע שהוא לעולם לא יסלח לגרמניה על כך. אבל בשבילי זו היסטוריה רחוקה. אני פשוט לא יכול לראות את הקשר לגרמניה כיום. אני בטוח שאם נופיע בגרמניה, אבא שלי ישנא את זה, אבל בשבילי זה יהיה כמו לנסוע לכל ארץ אירופאית אחרת. אודי: אני לא אעמיד פנים ואנסה להבין ולנתח את ההשפעה של ההיסטוריה הנאצית הגרמנית על ישראלים כיום, כיוון שזו מערכת יחסים מורכבת מאוד שחלקה תת-מודע. גם צריך לזכור שאנחנו במרחק של דור שלישי מהאירוע. מבחינתי, כל המשפחה מצד אמא שלי נהרגה בשואה. כמובן שאני לא יכול להעמיד פנים שזה מעולם לא קרה, אבל להפנות אצבע מאשימה אל גרמניה ולפטור את הזוועות כמשהו 'גרמני' לא יוביל לשום מקום. האשמה האמיתית טמונה בסביבה שנתנה לגיטימציה לגזענות ולאנטישמיות, ובהבנה שאנשים חלשים ילכו אחרי מנהיגים חזקים בצורה עיוורת. זה יכול לקרות בכל מקום. להאשים את גרמניה המודרנית על העבר שלה, זה כמו להאשים בן על חטאי אביו. זה לא רק מיותר, זה גם בלתי מוסרי ורק מנציח את השנאה. יותר מכך, על ידי האשמת גרמניה ניתן להתעלם ממקומות אחרים בעולם (למשל המדינה שלנו, במידה מסוימת) שבהם נמשכות תופעות של גזענות ודה-לגיטימציה של מיעוטים. ואז לא למדנו כלום. תודה, חברים. יש לכם משהו להוסיף? רועי ואודי: תודה על ההתעניינות ועל ההזדמנות לחלוק את המחשבות שלנו. אנחנו מודים למאזינים בגרמניה שנהנים מהמוסיקה שלנו, ומקווים להופיע שם בעתיד. תגובות על הראיון עם אבקלהקת אבק קיימה שתי הופעות בכורה ישראליות, במועדון בארבי בתל-אביב (מוצ"ש, 7 מאי 2005) ובמועדון הצוללת הצהובה בירושלים (חמישי, 26 מאי 2005). הלהקה גם הופיעה בפסטיבל הרוק המתקדם הצרפתי "טריטונאלה" (Tritonale) בתאריך 16 ביוני 2005, לצד להקות אירופאיות ידועות כגון הטפילד אנד דה נורת', יוניברס זירו, פרנזט, מאגמה, דאוס אקס מאכינה ועוד. למעשה, ההזמנה מצרפת היא זו שעודדה את להקת אבק לעשות חזרות באופן רציני ולהופיע בישראל לפני הטיסה לחו"ל. |
אודות האתר / הספר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים
Email: uribreitman@gmail.com