רוק מתקדם > להקות ואמנים > קאמל > סיבוב 2013

בתחילת מרץ 2013 קיבלתי מסר קצר מסוזן הובר, זוגתו של אנדרו לטימר, בו היא שתפה איתי בדבר הופעת איחוד של הלהקה, ההולכת וממשמשת באולם התאטרון הנחשב "הברביקאן" בלונדון. בשבועות שלאחר מכן הגיעו הודעות רשמיות על סיבוב איחוד ראשון של קאמל מזה עשר שנים, בו יבצעו את מלא האלבום The Snow Goose בכ-15 אולמות באנגליה, בלגיה, הולנד וגרמניה. לא נדרשתי למחשבה מעמיקה כדי להזמין מיד כרטיסים למופעים בחרונינגן ובלונדון, ובדקה האחרונה שלח לי וחבר מגרמניה כרטיס מטעמו להופעה נוספת באמסטרדם. מי צריך פרוטקציות כשיש חברים...


קצת רקע, למי שלא מכיר: לפני 10 שנים הכריזו קאמל על "סיבוב הפרידה", בו הופיעו במגוון מקומות מסביב לגלובוס, ואפילו השתתפו בפסטיבל נירפסט. הרקע לפרידה האמורה התברר רק כמה שנים לאחר מכן, כאשר לטימר וזוגתו חזרו מקליפורניה לאנגליה, ומעריצים התבשרו כי לטימר חולה במחלה קשה ועומד לעבור תרומת מח עצם וטיפולי כימותרפיה. כ-8 שנים חלפו, בהן הגיעו מעט מאוד חדשות מהלהקה. התבשרנו כי לטימר החלים אך גופו נחלש מאוד והוא מתקשה לנגן; קטעי מוזיקה ספורים שהשתחררו היו צנועים למדי. החדשות מקאמל אודות סיבוב הופעות חדש, תחת הכותרת "גמלאות זה נאחס" (The Retirement Sucks Tour) תפסו את המעריצים בהפתעה גמורה.


הטיול שלי מתחיל בעיר חרונינגן (Groningen), שהיא בירת מחוז פריסלנד שבצפון ארצות השפלה (או מה שאנחנו קוראים, בטעות, "הולנד"). זוהי עיר עתיקה עם רחובות זעירים והמון בתים קטנים, אשר זכתה להתחדשות בזכות אוניברסיטה שוקקת חיים, והיא מלאה בצעירים מכל העולם, כולל פלאפליה במרכזה המסחרי העונה לשם "תל אביב". העיר אמנם אינה מוקד תיירות, אבל היא תוססת בלילה והמסעדות והבארים שלה נשארים ערים פתוחים עד השעות הקטנות; מערכת הרכבות ההולנדית מביאה אותך לשם תוך שעתיים מאמסטרדם, ביעילות מרבית. אולם הקונצרטים הגדול נקרא De Oosterpoort (כמדומני זה אומר "המזח המזרחי") ובו מקום ל-450 איש. מקומות הישיבה בהולנד לרוב אינם מסומנים - הקהל בא, עומד בחוץ שעה קלה בטפטוף הקל, נכנס, קונה בירה ומוצא מקום.


התמזל מזלי והגעתי מוקדם, פגשתי את קלידן "הדבשות" יונתן דורון מחכה בראש התור, וכן חברים הולנדים מביקורי בעבר שראו את קאמל עוד בשנות ה-80 ואף לפני כן. כל אלה סיפרו לי על סיבוב ההופעות הנוכחי, על ההתרגשות של חברי הלהקה בהופעות הראשונות באנגליה, על תקלות מפתיעות ופגישות מזדמנות עם חברי הלהקה בעבר הרחוק. מי צריך להתייבש שעה בתור כשיש חברים מעניינים?


קאמל מודל 2013 היא הרכב שבסיסו התגבש לפני 13 שנה, במסע ההופעות של האלבום Rajaz (האהוב עלי ביותר). אל לאטימר והבסיסט קולין באס (חבר הלהקה מאז 1979, למעט שנה או שתיים) חברו אז גי לבלאנק (Guy LeBlanc) בקלידים ומתופף של הרגע האחרון, דני קלמא (Denis Clement). ההרכב הופיע והקליט ב-3 השנים, ואז התאחד להקלטות של הגרסה העדכנית של The Snow Goose, עליו ארחיב מיד. בסיבוב הנוכחי הצטרף אליהם ג׳ייסון הארט (Jason Hart) בקלידים וגיטרות.


המופע נחלק לשניים: בחלק הראשון קאמל ביצעו את האלבום הקלאסי The Snow Goose במלואו, ובחלק השני, שמשכו כשעה וחצי, הם נגנו שורה של יצירות ושירים ממיטב הרפרטואר. הלהקה עלתה לבמה ב- 8:45 לאולם מלא עד אפס מקום. לאטימר זכה למחיאות כפיים רבות וההתרגשות ניכרה בפניו. בלי לומר מילה, המופע החל עם קולות השחפים המבשרים את תחילת היצירה. לאטימר התחיל בקטע החליל המוכר - Rhayader - והמשיך בסולואים בגיטרה שלא ביישו את נגינתו בשנים עברו. למעשה, היה מפתיע לגלות עד כמה הוא בכושר טוב, גם אם ניכר היה בפניו שלפרקים הנגינה כואבת לו.




כפי שציינתי - אנדרו הקליט מחדש את The Snow Goose לרגל המופע, הוסיף ושינה מספר קטעים - כל אלו מצאו את מקומם בהופעה החיה והזריקו מרץ ועניין חדש למקומות מוכרים ביצירה, דבר שעבד נהדר בהופעה חיה; בשנת 1975, כאשר קאמל ביצעו את האלבום הם נצמדו קרוב מאוד לאלבום (למעט קטע אחד בו אילתרו מעט) ולכן היה זה מעניין לשמוע רעיונות חדשים ביצירה. אחסוך מכם מה הוסף ומה נגרע מן המקור - מה שחשוב הוא שמבנה היצירה, רגעי השקט, הבניה והשיא עבדו נהדר ובדינמיקה עשירה, והלהקה תפקדה נהדר על הבמה.


המוקד היה הדיאלוג המוזיקלי בין לאטימר ללבלנק, כאשר יתר המוזיקאים מגבים ותומכים מאחור. לאטימר ניגן בפנדר סטרטוקסטר אדומה ב- "צד א" של האלבום, ואז עבר לגיבסון לס-פול מלאת הנשמה ל- "צד השני". דני היטיב לנגן את תפקידי התופים המובנים של קודמו אנדי ווארד בנאמנות רבה, ובקטעים התזמורתיים של האלבום הצטרף לאטימר לשני הקלידנים להשלמת הביצוע. לכל אלו נוספה תאורה אפקטיבית שתמכה בדרמה - עבודה מצויינת של איש התאורה הנלווה ללהקה.


חמישים דקות של המופע עברו מהר משניתן לדמיין, וכשהצלילים האחרונים של היצירה - הנגמרת כמעט, אבל לא ממש בפייד אאוט - ניתן היה לחוש את המתח הנרגש הולך וגואה בקהל. קאמל קיבלה מחיאות כפיים סוערות, ואז אמר אנדי את המשפט הראשון בערב - "אנחנו נשוב בעוד 10 דקות" - והלהקה ירדה.


אם החלק הראשון של המופע היה מפתיע באיכות, ברגש ובדיוק הביצוע, הרי שהחלק השני התעלה עליו: את החלק השני של הערב פתחו לטימר, באס והארט בגיטרות אקוסטיות, והמתופף קלמא בגיטרה באס. "it's been a while?" התבדח לטימר עם הקהל, ואז פתח בביצוע מרגש לשיר - Never Let Go, שהפך באמצעו מקטע אקוסטי לקטע החשמלי המוכר. פתאום ראיתי את לטימר פורץ החוצה מהסולואים המובנים של "The Snow Goose", והולך עד הסוף עם נגינה מהירה ואלגנטית כמו בתקופות הטובות.





לאחר מכן הגיעו קטעים עוד יותר אינטנסיביים, מהירים ומורכבים - A Song Within A Song, Echoes, Wait, וכן ביצוע יפה לשיר Tell Me, בו קלמא שב לנגן פרטלס באס. בניגוד לסטים מהעבר, בלט הפעם השימוש בחליל של אנדרו, שהיה נוכח ב-5 שירים בסט, כולל את Airborn - שיר שלא נוגן עשרות שנים. הלהקה הצטיינה במיוחד בביצוע יצירות מורכבות שלאטימר כתב בשנים האחרונות - Watching the Bobbins, The Hour Candle ו- Fox Hill המשעשע. לאטמר חלק הפעם את מרבית תפקידי השירה עם קולין באס, ולעיתים נתן להארט וללבלאנק לעשות הרמוניות בעוד הוא מתמקד בגיטרה או בחליל. על הבמה שררה לעיתים רוח שטות, עם הרבה מחוות פיזיות משועשעות בין אנדרו ליתר הנגנים.


כל מי שראה את קאמל מופיעים, ולו בוידאו בבית, לא יכול היה לפספס את פניו המתעוותות של לטימר בעוד הוא מפיק כל צליל מהגיטרה. כל זה התעצם וגבר עם השנים, והיום ניכר כי הוא מנגן בגיטרה מתוך כל גופו - ידיו, השכמות, הגוו - כולם שותפים היום לרגש שהוא מביע, ובהעדר וידאו אולי התצלומים יעזרו להבין.


את המופע חתם ביצוע מופתי לקטע הכה-סמלי, For Today, שנכתב בעקבות אסון התאומים בו נראה אדם קופץ ומרחף אל מותו, במה שלטימר והובר ראו סמל לבחירה החופשית לחיות למען הרגע. הביצוע היה כל כך אינטנסיבי ומרגש, שלא הצלחתי לשמור על פאסון המאצ׳ו הקבוע, והדמעות רצו לכל הכיוונים - ולא רק אצלי.


קאמל השתחוו לקהל, יצאו ואז חזרו לביצוע הדרן - "קטע חדש שהחלטנו לנסות אתכם בפעם הראשונה," אמר לטימר, וכשמהקהל צעקו לו "על מי אתה עובד?" העמיד פני נעלב - "מתי אי פעם שיקרתי?" ושניה אחר כך התחילו צלילי האורגן המוכרים של Lady Fantasy.


כשעה לאחר המופע יצאו חברי הלהקה להתערבב קצת עם המעריצים; בצניעות ובהרבה הומור הם הקדישו כשעה לשוחח עם כולם, לחתום על אלבומים, להצטלם, לשאול שאלות ולתת תשובות, עד שבחצות ההפקה קראה להם לחזור כי האוטובוס צריך לצאת לעבר אמסטרדם. לטימר חבש כפפה מייצבת על יד שמאל, וסיפר לי עד כמה הידים כואבות לו בנגינה; זה המחיר שמשלמים בשביל להיות אמן יוצר, פעיל; למרות זאת, כל מה שהוא מפגין על הבמה זה הומור, אהבה ושמחת חיים.


לא אלאה אתכם רבות לגבי המופע באמסטרדם; ה- Melkweg ("שביל החלב") הוא מועדון הופעות ותיק (עוד משנות ה-70) אשר לאחרונה צורף לו אולם הופעות גדול, מודרני ומהדהד, המאכלס כ-1500 איש, חציו בעמידה וחציו באודיטוריום של כסאות; מטבע הדברים באיזור העמידה לא רואים דבר מהבמה ובמקום זה מדברים ונדחקים, ובאיזור הישיבה רחוקים מאוד מהבמה. קאמל נתנו פה שוב הופעה מצויינת ומהודקת, לאטימר ושות' המשיכו להצחיק זה את זה, והקהל התמוגג.


מחר (28/10/13) יופיעו קאמל בבארביקן המכופתר בלונדון; החלו כבר דיבורים וסגירת תאריכים לקראת סיבוב נוסף בפברואר-מרץ. אני ממליץ לכל מי שיכול להרשות לעצמו לצאת לאירופה (ובעיקר כדאי לעשות זאת בקבוצה עם עוד חברים) ולראות אותם מופיעים. ולגבי האפשרות של קאמל לבוא לבקר בארץ אומר רק זאת: מועדון המעריצים של קאמל ביוון ארגן לעצמו הופעה פרטית של הלהקה בכוחות עצמו. זה ייתכן, Never Let Go!


עדכון (19/02/14, אורי ברייטמן): מתנהלים מגעים בין אמרגנים ישראלים ובין אנדי לאטימר להבאת קאמל לישראל במהלך 2014. נעדכן כאשר יהיו התפתחויות בנושא. קאמל סיימה את הסיבוב של 2013 ב-1 בנובמבר, בהופעה בגרמניה. הסיבוב ייפתח מחדש בחודש מרס 2014, יחל בהולנד, ומשם לבלגיה, גרמניה, אנגליה, פורטוגל, ספרד ואיטליה עד המחצית השנייה של מרס. טרם פורסמו תאריכים נוספים. הקלידן גי לבאלנק הודיע שלא יוכל להצטרף לסיבוב של 2014, מסיבות בריאותיות. יחליף אותו על הסינתים מר טון שרפנזיל (Ton Scherpenzeel).




התגובות שלכם: מה יש לכם לומר על להקת קאמל?

• ביוגרפיה עברית מלאה של להקת קאמל