 The Lamb Lies Down on Broadway - Hebrew Translation תרגום לעברית של 'הכבשה משתרעת על ברודוויי' מאת ג'נסיס  נוסח עברי מלא לשירי האלבום – אורי טל 1. The Lamb Lies Down on Broadway
(הכבשה משתרעת
על ברודווי) פסקה 1: שמור את
אצבעותיך מחוץ לעיני. בעודי כותב ברצוני להעיף מבט חטוף בפרפר
שבזכוכית אשר מסביב לכל החומות. האנשים בזכרון משודכים לאירועים שאיני יכול להעלות
בזיכרוני כראוי, אך אניח אחד בכדי לצפות בו נשבר מתכלה ומזין סוג אחר של חיים. האחד בשאלה עשוי מחומר
מתכלה-מעצמו-בשלמות ומסווג כ-"ראל". ראל שונא אותי, אני מחבב את ראל – כן, אפילו לבנות יען יש רגשות, אך הקשר שלנו הינו
משהו אשר שנינו לומדים לחיות עמו. ראל אוהב זמן איכות, אני אוהב חריזת איכות
(*חרוז – good time – good rhyme *), אך לא תראו אותי ישירות עוד – הוא שונא שאני בסביבה. אז אם הסיפור לא ברור אולי
אושיט יד, הבנת? (you understand – lend a hand**) ( החרוזים מתוכננים טיפשים ). המחט המרצדת קופצת
לאדום. ניו יורק זוחלת אל מחוץ למיטתה. והכבשה משתרעת על ברודווי השכם בבוקר מנהטן רוחות אוקיינוס נושבת על הארץ האורחים המנומנמים מתבקשים לעזוב את החמימות של תאטרון-כל-הלילה, בעוד הם
ישנו בתמונות שאחרים רק חולמים עליהם. ארמון-סרט כרגע לא גמור שומרי כל הלילה קיבלנו את הנאתם. ישנים בזול בהצגת חצות, זהו אותו סיום - זמן ללכת צאו החוצה! נראה שהם לא יכולים לנטוש את חלומם. ניצבי החינם מפריעים לברודווי הישנה. 'לך' (*WALK*) לשמאל, 'אל תלך' (*DON’T WALK*) לימין: בברודווי, כיוונים לא נראים כל-כך זוהרים. הנשמה האוטומטית (**autoghost) שומרת על הקצב עבור מרוץ המכוניות המוקדם של נהגי
המכוניות. יש משהו זז באדי המדרכות, והכבשה משתרעת על ברודווי. עלוני שעות הלילה מרגישים את כאביהם. חנויות כל-בו מורידות את השרשראות. תנועת מתכת יוצאת בפריצה, תחנת הדלק יכולה להרוות צימאון זה. סדק מתמשך על דרך לא מוכנה עיני נהגי המשאיות קוראות 'עומס יתר'
פסקה
2: מספיק עם כל זה – גיבורנו נע במעלה מדרגות התחתית אל אור היום. מתחת
למעיל העור שלו הוא מחזיק תרסיס צבע אשר משאיר את המסר ר-א-ל (באותיות
גדולות על הקיר המוביל מטה. ייתכן שאין זה אומר לכם הרבה אך לראל זהו חלק מתהליך
אשר מוביל ל-'עשיית שם לעצמך'. כאשר אינך אפילו פורטוריקני טהור גזע ההתקדמות
נעשית קשה, והקושי מתקדם. ומחוץ לתחתית, ראל הילד המרסס המלכותי יוצא אל אור היום, תרסיס הצבע מוחבא, והכבשה משתרעת על ברודווי. פסקה
3: תוך כדי מבטים חטופים לצדדים המזדמנים לאורך הרחוב הרטוב, הוא מחפש את התנועה
באדים להיות מוכן למכשולים אפשריים. רואה שאינם, הוא פוסע לאורך המדרכה, עובר את
בית המרקחת עם מחסום נחושת מוסר כדי לחשוף חיוך של נערה מצוחצחת שיניים, חולף על
פני נערות הלילה, על פני שוטר הסיור פרנק ליאונוביץ' (48, נשוי, שני ילדים), אשר
עומד בכניסה לחנות פיאות. שוטר הסיור ליאונוביץ' מביט על ראל פחות או יותר באותה
הדרך ששוטרי סיור אחרים מביטים בו, וראל רק כרגע מסתיר שהוא מסתיר משהו. בינתיים
מתוך האדים כבשה משתרעת לה. לכבשה זו אין קשר לראל או לכל כבשה אחרת. היא רק
משתרעת לה על ברודווי. הכבשה נראית ממש מחוץ למקומה אך סצינת הרחובות של ברודווי מוצאת מיקוד בפניה. איכשהו היא שוכבת לה שם, מביאה קיפאון לאוויר. אף על פי שאור מעשה ידי-אדם, בלילה מאד זוהר, אין קורבן שטוף לובן, כהיחלשות הניאון, אל מול המעיל של לבן. ראל הילד המרסס המלכותי מנגב את התרסיס - הוא שכח מה הוא עשה, והכבשה משתרעת על ברודווי. סוזן עייפה עבודתה הסתיימה כולה, חושבת כסף - דבש - היה על - ניאון. כפפות הקטיפה של נהגי המוניות משמיעות צפירה ומלך הנסורת יורק את ליגלוגו. אשת פלא את יכולה לסגור את הוילון! אל תסתכלי עליי! אני לא הסוג שלך. אני ראל! משהו בתוכי רק התחיל, אלוהים יודע מה עשיתי, והכבשה משתרעת על ברודווי. בברודווי - הם אומרים שהאורות תמיד זוהרים על ברודווי. הם אומרים שתמיד יש קסם באוויר.
2. Fly On A Windshield (זבוב על שמשה קדמית) פסקה
4: השמים קודרים, ואיך שראל מביט לאחור, ענן שחור צולל אל 'כיכר טיימס'. הוא נח על
האדמה ומעצב את עצמו לכדי משטח שטוח קשה קצוות, אשר מתקשה ומרחיב את עצמו כל הדרך
מערבה ומזרח לאורך רחוב 47' ומגיע עד לשמיים הקודרים. עם הימתחות החומה היא נהפכת
למסך המראה את אשר התקיים בתלת ממד בצד השני רק רגעים לפני כן. התמונה מהבהבת ואז
נסדקת כמו חימר צבוע והחומה מתקדמת בדממה, מאכלת כל דבר אשר נקרה בדרכה.
הניו-יורקרים נטולי החשד עיוורים, מסתבר, למה שמתרחש. יש משהו מוצק נוצר באוויר, וקיר המוות מונמך בכיכר 'טיימס'. נראה כי לאיש לא אכפת, הם ממשיכים כאילו אין שם דבר.
ראל מתחיל לרוץ לעבר כיכר קולומבוס. כל
פעם שהוא מעז להעיף מבט חטוף הקיר עבר עוד בלוק. בעוד הוא חושב שהוא מצליח לשמור
על מרחק מהחומה, הרוח נושבת בחוזקה ובקור, מאיטה את מהירותו. הרוח גוברת מייבשת את
הרחובות הרטובים ואוספת אבק מפני השטח, זורקת אותו על פני ראל. עוד ועוד עפר
מתעופף ומתיישב על עורו ובגדיו של ראל, יוצר שכבת כיסוי מוצקה שמביאה אותו בהדרגה
לקיפאון מצמרר. ברווז במטווח ( a sitting duck**). הרוח נושבת בחוזקה כעת, נושפת אבק לתוך עיני. האבק מתיישב על עורי יוצר קליפה בה אינני יכול לנוע ואני מרחף כמו זבוב, מחכה לשמשה הקדמית על הכביש המהיר. 3. Brodway Melody Of 1974 (מלודיית ברודווי של 1974) פסקה
5: רגע ההתנגשות בוקע דרך השקט בשאון קול. השנייה הסופית התארכה בעולם של הדים
כאילו החימר והבטון של ברודווי עצמה חיו את זיכרונותיהם מחדש. המפגן הגדול האחרון
חלף. איש החדשות עומד רפוי כיבבה בעוד מאזינים ומקומות קפאו כאחד. בינג קרוסבי קרא " אינכם צריכים להרגיש כאב כדי
לשיר את הבלוז, אינכם צריכים לרקוד, אינכם צריכים את קולר הדולר שלכם (*חרוז – your dollar collar *)". מרטין לותר קינג קרא " כולם
לשיר!" וצלצל בפעמון החירות הישן והגדול. לארי, עייף (* Leary – weary* ) מתא הכלא שלו מדבר
על גיהינום. J.F.K
נותן את האישור לירות בנו, לוגם 'יוליוס כתום (*Orange Julius *) ולימון ברוטוס (Lemon Brutus**). קאובוי חשוף חזה
מכפיל פאר השמפניה המשולשת. מי צריך ביטוח רפואי ו35c
flat rate fare,
כאשר פרד אסטייר (Fred Astaire)
וג'ינג'ר רוג'ר (Ginger Roger
) רוקדים באוויר? מהסטריאוטיפים של מלודיית ברודווי (Brodway Melody ) הלהקה חוזרת ל'כוכבים וסרטים' (Star and Stripes ) מעלים דמעה על מון שיין (Moon shine) ששפך את נפשו מהקיפאון
הלא חוקי. המשכנאי מרוקן את קופתו
הרועשת ודוחף את הדולר בר המזל. הדים של פסגותיה של ברודווי, עם המדונה המיתולוגית עדיין מהלכת בצילם: לני ברוס, מכריז הפסקת אש ומשחק בידו השניה. מרשל מקלוהן, מראה בסתמיות, ראש קבור בתוך החול. סירנות מייבבות במעלה הגגות, אך אף ספינה אינה מפליגה. גראוצ'ו, עם הקרונוע שלו, עומד לבדו עם שורת הסיום נכשלת. קלו קלאקס קלאן מגיש מזון נשמה חם והלהקה מנגנת 'במצב רוח' המעודדת מנפנפת בשרביט הירקרק שלה, יש ריח של פריחת אפרסק ושקד מריר. קריל צ'סמן שואף את האוויר ומוביל את המצעד, הוא יודע בניחוח, אתה יכול לשים בבקבוק את כל מעשיך. ישנו הווארד היוז בנעלי סוויד כחולות, מחייך אל האדונים מעשן סיגריות וינסטון. וכשהשיר והריקוד מתחילים, הילדים משחקים בביתם עם סמרטוטים; סמרטוטים ומחטים. ואז הבלק אאוט. 4. Cuckoo Cocoon (פקעת טירוף)
פסקה 6: ראל חוזר
להכרה באיזשהו חצי אור עמום. הוא עטוף בחמימות במין סוג של פקעת. הצליל היחיד שהוא
יכול לשמוע הם מים דולפים אשר נראה שהם המקור של אור מרצד חיוור. הוא מניח שהוא
חייב להיות בסוג מסוים של מערה או קבר או קטקומבה (*סדרת מערות המשמשות לקבורה*),
או ביצה – מחכה ליפול מעצם הרחם. עטוף באיזשהו צמר מאובק אני מניח שאני
מאבד מגע. אל תאמר לי שזו מיתה , כיוון שלא השתניתי עד כדי כך. הצליל היחיד הוא טפטוף מים, אני תוהה היכן לעזלזל אני נמצא, איזשהו סוג של ריבה. פקעת טירוף האם הגעתי מוקדים מדי אליך? אין דבר שאני יכול לזהות; זהו אינן מקום מוכר. ללא כל סימן חיים, אני מניח שאני לבדי, אני מרגש כה בטוח שאני יודע שזה לא יכול להיות אמיתי אך אני מרגיש טוב. פקעת טירוף האם הגעתי מוקדים מדי אליך? אני תוהה אם אני אסיר נעול באיזה כלא בברוקלין - או סוג מסוים של יונה זרוק בתוך הלוויתן. לא - אני עדיין ראל ואני תקוע באיזשהו סוג של מערה. מה יוכל להציל אותי? פקעת טירוף האם הגעתי מוקדים מדי אליך?
-
מה שזה
היה הוא הרגיש שליו, מאוד נקי ומרוצה כמו בובה שמורה היטב שבבטנה מים חמים, אז למה
לדאוג מהמשמעות של זה. מפטיר עצמו ללא נודע הוא נסחף לשינה. 5. In The Cage
(בכלוב)
יש לי שמש בקיבתי כאילו אני מנענע את תינוקי לשינה. יש לי שמש בקיבה אך אני לא יכול להמנע מלזחול לשינה שינה, עמוק בעומק. פסקה
7: הוא מתעורר שטוף זיעה קרה עם רצון עז להקיא. אין סימן לפקעת והוא יכול לראות עוד מהמערה שלפניו. יש
עוד מהמים הזוהרים מטפטפים מהתקרה ונטיפים וזקיפים מתרכבים ונרקבים במהירות מדהימה
מסביבו. פני אבן זזים ללחוץ על עורי נוזל לבן מחמיץ מבפנים משתנה מהר - הופך חמוץ הופך מתוק - הופך חמוץ. חייב לומר לעצמי שאני לא כאן. אני טובע בפחד נוזלי. מבוקבק בלחץ חזק, הפרעתי מראה אובססיה במערה. הוציאו אותי מחוץ למערה! כאשר השוק והפחד נרשמים במוחו, הוא מבטיח לעצמו ששליטה עצמית תספק לו
איזשהו בטחון, אך מחשבה זו ננטשת כשהנטיפים וזקיפים ננעלים בעמדה קבועה, יוצרים
כלוב אשר סורגיו נעים לעברו. אם אשמור על שליטה עצמית, אהיה בטוח בנישמתי. ואמונת ילדות מביאה רגיעה רגעית, אך הציניות שלי חוזרת במהרה וסירות ההצלה נשרפות. רוחי פשוט אף פעם לא לומדת. נטיף, זקיף סוגרים אתי בתוכו, נועלים אותי צמוד שפתיים יבשות, גרון יבש. מרגיש כמו נשרף, קיבתי רוגשת. אני מולבש בתלבושת לבנה ריפוד מחוץ חדר שאריות. גוף נמתח, חש את ההשפלה. בכלוב. הוציאו אותי מחוץ לכלוב!
ברגע
אחד יש הבזק של אור והוא רואה רשת אינסופית של כלובים כולם נשזרים יחדיו ע"י
חומר דמוי חבל. בזוהר האור, אני רואה סוג מוזר של מראה; של כלובים מצטרפים ליצור כוכב כל איש לא יכול להגיע הרחק במיוחד כולם צמודים לדברים שלהם הם מרושתים ע"י מיתריהם, חופשיים לעופף בזכרונות הכנפיים המבוזבזות. בעוד סורגי האבן לוחצים על גופו של ראל
הוא רואה את אחיו ג'ון מבחוץ מביט פנימה. פניו של ג'ון אדישות למרות זעקותיו לעזרה
אך במבעו הריק טיפת דם נוצרת ומטפטפת מתחת ללחיו. אז הוא הולך ברוגע הרחק ומשאיר
את ראל להתמודד עם הכאב אשר מתחיל לשטוף דרך גופו. מחוץ לכלוב אני רואה את אחי ג'ון, הוא מפנה את ראשו כה לאט סביב. אני קורא הצילו! לפני שהוא יכול להיעלם, והוא הוא מביט עליי ללא צליל. ואני צוער 'ג'ון אנא עזור לי!' אך הוא אפילו לא רוצה לנסות לדבר. אני חסר אונים בזעמי האלים ודמעה שקטה של דם נוצרת במורד לחיו, ואני צופה בו מסתובב ועוזב את הכלוב. בריחתי הקטנה. (טיפות גשם ממשיכות ליפול על ראשי, הן ממשיכות ליפול על...) במלכודת, מרגיש כמו קשור ברצועות מוחזק בקיפאון, מוצמד לקראת הריגה. צרים הסיכויים שאצליח. בכותונת המשוגעים המרופדת בדיוק כמו רחוב 22, הם תופסים אותי הם תופסים אותי בצווארי וברגלי. לחץ נבנה, לא יכול לסחוב עוד. כאב הראש נטען, כאב אוזניים מאחור. בכאב הזה הוציאו אותי מחוץ לכאב הזה. אם אוכל להשתנות לנוזל אוכל למלות את הסדקים בסלעים. אני יודע שאני מוצק עם זאת, בדיוק כאשר ג'ון הולך מחוץ לתחום ראייה הכלוב מתמוסס וראל נשאר
מסתחרר בחלל. מבחוץ ג'ון נעלם, כלובי מתמוסס ללא כל סיבה גופי מסתחרר. ממשיך להסתובב, ממשיך להסתובב, מסתובב סביב, מסתחרר סביב. (סביב, סביב, סביב, סביב...) 6. The Grand Parade of Lifeless Packing (המסדר הגדול של אריזות חסרות חיים) פסקה
8: כאשר כל המהפכה הזאת מסתיימת, הוא מתיישב על רצפה מוברקת במיוחד בעוד סחרחורתו
נעלמת. זהו מסדרון מודרני ריק ואשת מכירות בובות יושבת בשולחן קבלה. ללא התראה היא
נכנסת אל דקלומה:" זהו המסדר הגדול של אריזות חסרות חיים, אלו אשר אתה עומד
לראות הם כולם לשירות, מלבד כמות קטנה של מוצרנו החדש בגלריה השניה. זהו כל המלאי הנדרש בכדי לכסות את ההסדר הקיים של המבצע. יש קבוצות שונות
למפעילים אזוריים, ויש שפע של הזדמנויות למשקיע הכבד. הן נמתחות מיקרות-השימור
והאחזקה עד למוזנות-בעצמן השוות לכל נפש ('most reasonable'). אנו רואים כאן שמראם של כולן הופך לכשלהן. מלבד
מהמוזנות בעצמן, השייכות לשוק הנמוך,
כל אחת נמכרת עם אחריות
ללידה מוצלחת וילדות חסרת בעיות. יש, עם זאת, אך ורק כמות קטנה של מבחר אפשרויות של התפתחויות – לא רחוק מדי
מהשונות הממוצעת. אתה מבין, הרף
קבע מראש את גבולות הפעולה של הקבוצות, אך יחידים
יוכלו לסטות מהדרך אם סטייתם מאוזנת בניגוד לאחרים." "זוהי ההרפתקה הגדולה האחרונה
שנשארה למין האנושי" - תווחה גברת שפופה מציעה את בובות החלומות שלה במחיר נמוך ממופקע, ואיך שהשטרות והמטבעות נלקחים החוצה אני נלקח פנימה, לרחבת המפעל בשביל המסדר הגדול של אריזות חסרות חיים - כולן מוכנות לשימוש המסדר הגדול של אריזות חסרות חיים - אני רק צריך לרצות. יש מלאי אנשים בכל צורה, חייבים להיסחר בהצלחה. מבוילים, מכותבים, בגורליות משונה. שמאזנת את אישיותם. עם אפשרות רווח מסומנת בשלט, אני יכול לזהות חלק מקווי הייצור, ללא נגיעה בחופש השעבוד, רק עטיפות מקומטות או תחבושת אנושית. מסדר גדול של אריזות חסרות חיים - כולן מוכנות לשימוש זה המסדר הגדול של אריזות חסרות חיים - אני רק צריך לרצות. פסקה 9: בעודו
תועה לאורך שורת החבילות, ראל מבחין במוכרות בחלק מהפרצופים. הוא מגיע בסופו של דבר אל מול
חלק מהחברי כנופייתו הישנה ודואג באשר לביטחונו האישי. פסקה 10: רץ
החוצה דרך רצפת המפעל, הוא מבחין במראה של אחיו ג'ון עם מספר '9' מוחתם על מצחו. האולם מתנהל כמו שעון ידיהם מציינות את הזמן; ריקים בתוך מלאותם כמו פנטומימאי קפוא. כולם מוכרים ייצוג לובשים סיסמאות במקדשיהם מסכלים את האבטחה המופלגת, האח ג'ון מספר 9. זה המסדר גדול של אריזות חסרות חיים - כולן מוכנות לשימוש זה המסדר הגדול של אריזות חסרות חיים - אני רק צריך לרצות. העיטורים על הקירות תכננו את יומם העתידי איננו רואה סימן לאפשרות בחירה, אז אני מניח שעליי לשלם, לשלם את דרכי, למסדר הגדול... זה המסדר גדול של אריזות חסרות חיים - כולן מוכנות לשימוש זה המסדר הגדול של אריזות חסרות חיים - אני רק צריך לרצות. 7. Back In N.Y.C (בחזרה לעיר ניו-יורק) פסקה
11: נראה כי אף אחד אינו לוקח חלק במרדף, ועם פנים מוכרות טריות במוחו הוא עובר
לבנייה מחדש של חייו הקודמים, על פני האדמה – פסקה 12: יותר מדי זמן היה דבר אחד שהוא לא היה
צריך, אז הוא החל זאת בממעט מהירות. עדיף לו להיות מת, מאשר איטי בראש. (חרוז DEAD slow in the
HEAD - ). אמא ואבא שלו תפסו רכיבה על גבו
, אז הוא עזב במהרה כדי להצטרף לאריזה. אני רואה פנים וסימנים של ביתי
בניו-יורק - אז אתה חושב שאני ילד קשוח? האם זה מה ששמעת? ובכן ארצה לראות קצת אקשן וזה נכנס לדמי. הם קוראים לי אפוד העקבות – ראל – תער חשמלי אני מגיש בכנופיית השרשרת, איננו מאמינים בכאב כי אנו חזקים רק כמו, כן אנו חזקים רק כמו, החוליה החלשה שבשרשרת. רק
לאחר ריצוי זמן במוסד 'פונטיאק' לעבריינים צעירים הוא קיבל כבוד בכנופיה. שיחררו אותי מפונטיאק כאשר הייתי רק בן
17 הייתי חייב להוציא את זה ממני, אם אתם מבינים למה אני מתכוון אתה אומר שאני לבטח משוגע, כי לא אכפת לי במי אני פוגע, במי אני פוגע. אך אני יודע שזה אני שמכה ואני, אני מלא זיבולים. לא אכפת לי במי אני פוגעף לא אכפת לי למי אני לא מתנהג כראוי. זה הבלגן שלך בו אני תקוע, אני באמת לא שייך. כשאני לוקח את בקבוקי, מלא בדלק, אתה יכול לומר לפי אש הלילה היכן ראל היה, היה. כעת, הולך בחזרה הביתה לאחר
הפשיטה, הוא חיבק קיפוד ישן. 8. Hairless Heart (לב נטול שיער) פסקה 13: באותו
לילה הוא דמיין את הסרת ליבו השעיר, ולליוויה של מוזיקה רומנטית ביותר הוא צפה בקיפוד מגולח עד שהיה חלק, ע"י על ידי תער חסר-שם עשוי פלדת אל-חלד. בעודי מלטף את הקיפוד הוא אמר שאין לי אף אחד להאשים, מלבדי. החזיק את לבי, עמוק באוויר, זמן לגלח, לגלח זאת לגמרי, זאת לגמרי אין זמן למפלטים רומנטים, כאשר לבך השעיר מוכן לאונס. לא! הנה אנו הולכים... אתה יושב בנוחות שלך אתה לא מאמין שאני אמיתי, אינך יכול לקנות הגנה מהדרך בה אני מרגיש. ההיפוקריטים הפרוגרסיביים שלך מוציאים את הזבל, אך זה היה שלי מלכתחילה, אז אשרוף אותו לאפר. וטעמתי את כל הבשרים החזקים ביותר, ואני מניח אותם על סדינים צבעוניים (מניח אותם בסדינים צבעוניים). מי צריך אשליות של אהבה וחיבה כשאתה מתהלך בחוץ עם חיבורך המרכזי? חיבור. בעודי מלטף את הקיפוד, הוא אמר שאין לי אף אחד להאשים, מלבדי. החזיק את ליבי, עמוק בתוך שיער, זמן לגלח, לגלח זאת לגמרי, זאת לגמרי אין זמן למפלטים רומנטיים, כאשר לבך השעיר מוכן לאונס. לא! 9.Counting Out Time (מונה את הזמן)
האורגן אדום-דובדבן
ההולם בקצב פעימות הלב הוחזר אל מקומו הנכון והחל להלום מהר יותר בעודו מוליך את
גיבורנו, ומנה את הזמן, דרך מפגשו הרומנטי הראשון. אני בונה על זמן חישבתי את הכל במספרים. כל המספרים הללו! נותנים לי הדרכה! או אלוהים אני צריך זאת עכשיו. יום המשפט הגיע, ואני מוכן להמר כי שנחתי, לקראת מבחן זה, מנתח כל מילה שהמומחים אומרים. אזורי גירוי מיני אני אוהב אתכם. בלעדיכם, מה יעשה ילד מסכן? מצאתי בחורה עמה רציתי לצאת, אף על פי שעדיף שאבין זאת ישר. ללכת לקנות ספר לפני שזה מאוחר מדי. לא אשאיר דבר לגורל. למדתי כל שורה, כל דף בספר, כעת, יש לי כאן את הדבר האמיתי, אני הולך להעיף מבט, להעיף מבט. זהו ראל! אני בונה על זמן, מקווה שזה ילך כפי שתכננתי זאת, כי אני מבין זאת. ראה! מצאתי את הנקודות העיקריות, איורים 1-9. - עדיין בונה על זמן, עם אצבעי על הכפתר, " אל תאמר דברי – רק עמדי שם בלי לזוז ואני מניח ותידלקי כראוי." אזורי גירוי מיני אני אוהב אתכם. בלעדיכם מה יעשה ילד מסכן? גע והתקדם עם 1-6 קצת בעיות באזור מספר 7. חייב לזכור את כל תכסיסי. יש גן עדן במספר 11! מקבל משובים מכריעים, הרחבות של האישונים. דובשנית תוציאי ירח! זהו זמן לפתוח רוכסן, לפתוח, לפתוח, לפתוח. וויפי!."” (קח את זה מר גיטרה) זוז הצידה קזנובה - - את מונה את הזמן, ללא תגובה לאושר, אנא אל תסתרי לי, אני זכר אדום דם והספר אומר שאינני יכול להיכשל. אני מונה את הזמן, יש לי מועקה בלתי צפויה מגבירתי, אקח את כספי חזרה מחנות הספרים מייד. אזורי גירוי מיני אני שואל אתכם – בלעדיכם מה יעשה ילד מסכן? בלעדיכם מה יעשה ילד מסכן? בלעדיכם אנושות מושטת לעצבות. 10. The Carpet Crawlers (זוחלי השטיחים)
פסקה 14: הוא
חוזר מזיכרונותיו המעורבבים למעבר שהוא נתקע בו לפני כן. הפעם הוא מגלה מסדרון
ארוך עם שטיח מקיר לקיר. יש צמר כבשים מתחת לרגלי היחפה. הצמר רך וחם, - מעביר מן סוג של חום. סלמנדרה זוחלת אל אש כדי להיהרס. יצורים דמיוניים נלכד בלידה בצלוליד. הפרעושים נצמדים לצמר הזהב, מקווים שימצאו שלום. כל מחשבה ומחוה נתפסות בצלוליד. אין מסתור בזיכרונותיי. אין מקום להימנע. הקירות
צבועים באוכרה אדום (אוכרה – צבע צהוב חום) ומסומנים בעיטורים מוזרים, חלק נראים
כמו עיני שור, אחרים של ציפורים וסירות. בהמשך מורד המסדרון, הוא מסוגל להבחין
בכמה אנשים; כולם כורעים. עם אנחה שבורה ולחישה הם נאבקים, בתנועותיהם האיטיות
נעים לעבר דלת עץ שבקצה. לאחר שראה רק גופות חסרות חיים במסדר הגדול של גופות
חסרות חיים, ראל ממהר לדבר עמם. הזוחלים מכסים את הרצפה במסדרון האוכרה
האדומה. ממבטי השני על האנשים, הם מלאי חיים מלפני כן. הם מתקדמים בזמן לעבר דלת עץ כבדה, היכן שעיני המחט קורצות, סוגרות על העליבות. זוחלי השטיח נושאים תפילותיהם אל בוחנם: "אנו צריכים להיכנס פנימה כדי לצאת החוצה אנו צריכים להיכנס פנימה כדי לצאת החוצה אנו צריכים להיכנס פנימה כדי לצאת החוצה." יש רק כיוון אחד בפנים שאני רואה; הם לכיוון התקרה היכן שההיכל אמור להיות. כמו שהיער נלחם על אור, שמכה שורשים בכל עץ. הם נמשכים ע"י המגנט, מאמינים שהם חופשיים. זוחלי השטיח נושאים תפילותיהם אל בוחנם: "אנו צריכים להיכנס פנימה כדי לצאת החוצה אנו צריכים להיכנס פנימה כדי לצאת החוצה אנו צריכים להיכנס פנימה כדי לצאת החוצה." סופרמנים נעימי-הליכות מוחזקים בתוך קריפטונייט, והבתולות החכמות והטיפשות מצחקקות עם הבוהק הזוהר של גופן. דרך דלת סעודת קציר מוארת באור נרות; זוהי תחתית מערכת מדרגות שמסתחררת מחוץ לתחום ראייתי. זוחלי השטיח נושאים תפילותיהם אל בוחנם: "אנו צריכים להיכנס פנימה כדי לצאת החוצה אנו צריכים להיכנס פנימה כדי לצאת החוצה אנו צריכים להיכנס פנימה כדי לצאת החוצה." בובת החרסינה עם עור סדוק חוששת ממתקפה. הקבוצה הלהוטה מרימה את כדיהם – הן נושאות את כל מזלן. הנוזל אשר קרש, נזל דרך הסדק, והמצב הקשה גובה את קפדנותו. נושאים תפילותיהם אל בוחנם "אנו צריכים להיכנס פנימה כדי לצאת החוצה אנו צריכים להיכנס פנימה כדי לצאת החוצה אנו צריכים להיכנס פנימה כדי לצאת החוצה." פסקה 15:
"מה קורה?" הוא בכה לנזיר ממלמל, שהסתיר פיהוק והשיב "יש עוד זמן מה עד השחר".
זוחל דמוי ספינקס קרא בשמו אומר
" אל תשאל אותו,
הנזיר שתוי. כל אחד מאתנו מנסה להגיע למעלה המדרגות, דרך החוצה תחכה לנו
שמה." בלי לשאול כיצד יוכל לנוע בחופשיות, גיבורנו פוסע בעוז דרך הדלת.
מאחורי שולחן עמוס באוכל, יש גרם מדרגות לולייניות הפונות אל התקרה. 11. The Chamber of 32 Doors (ההיכל של 32 דלתות)
פסקה 16: במעלה
המדרגות הוא מגלה היכל. זהו כמעט חצי כדור עם מספר רב של דלתות לאורך כל היקפו.
קהל גדול, בערב-רב של קבוצות שונות. מהצעקות ראל לומד שישנן 32 דלתות, אולם רק אחת
שמובילה החוצה. קולותיהם מתגברים ומתגברים עד שראל צורח "שתקו!". שורר
רגע חולף של שקט ואז ראל מוצא לעצמו את מיקודו בעודם מכוונים את עצותיהם
ופקודותיהם לחבר החדש של הצוות.
משריצים על זבל, ניזונים מעפר אמן 'מסור הנימה'
(*סוג של מסור*). חייב לנוע יותר מהר (*חרוז סתום – master - faster*). ראל מבחין בפינה
שקטה וממהר אליה. במעלה המדרגות יש אלפי נשים, רצים סביב אל כל הדלתות הם מנסים למצוא, למצוא לעצמם קהל מאזינים; מסקנותיהן זקוקות לתשואות. האיש העשיר עומד מולי, האיש העני מאחורי גבי. הם מאמינים שהם יכולים לשלוט במשחק, אך הלהטוטן אוחז בחפיסה אחרת. אני זקוק למישהו להאמין לו, מישהו לבטוח. אני זקוק למישהו להאמין לו, מישהו לבטוח. אעדיף לבטוח באיש כפרי, מאשר איש עירוני, אתם יכול לשפוט לפי עיניו, העף מבט אם אתה יכול, הוא מחייו ממשמרת, שורדים מאומנים היטב. אעדיף לבטוח באדם העובד עם ידיו, הוא מביט בך פעם אחת, אתה יודע דהוא מבין, לא זקוק לשום מגן, כשאתה בחוץ בשדה. אך כאן למטה, אני כה בודד בפחדי, עם כל מה שאני שומע. וכל דלת בודדת, שהעברתי דרכה מביאה אותי בחזרה לכאן שוב, אני חייב למצוא את דרכי שלי. הכומר והקוסם, שרים את כל המזמורים שהם אי פעם שמעו; והם כולם קוראים בשמי, אפילו אקדמאים, מחפשים מילה כתובה. אבי לשמאלי, אמי לימין, כמו כל אחד אחר הם מצביעים אך שום מקום לא נראה נכון. ואני זקוק למישהו להאמין לו, מישהו לבטוח. אני זקוק למישהו להאמין לו, מישהו לבטוח. אעדיף לבטוח באדם שאינו צועק את שגילה, אין צורך למכור אם ביתך תחום. אם אבחר בצד, הוא לא יקחני לסיבוב. בחזרה בפנים היכל שזה של דלתות כה רבות; אין לי איפה, איפה להסתתר. אתן לך את כל חלומותיי, אם תעזור לי, למצוא את הדלת שלא מובילה אותי חזרה שוב - קח אותי מכאן. 12. Lilywhite Lilith (שושן שושנה לבנה)
פסקה 17: הוא
עומד ליד אישה בגיל העמידה, בעלת עור חיוור ביותר אשר מדברת בשקט לעצמה. הוא מגלה
שהיא עיוורת ומחפשת מורה דרך. " מה הטעם במורה דרך אם אין לך יעד ללכת
אליו" שאל ראל. "יש לי יעד, " היא משיבה "אם תיקחני מבעד הרעש
אראה לך. אני יצור מערות ואני אלך בעקבות נשיבת הרוח". פסקה 18: הוא
מוליכה דרך החדר והם עוזבים את הקהל, שפוטרים את עזיבתם כנועדה לכישלון. ההיכל התמלא בבלבול – כל הקולות צעקו ברום. יכולתי רק לשמוע, קול קרוב למדי אומר, " אנא עזור לי דרך הקהל" השבתי אם אוביל אותה דרך היא תעזור לי גם, אך יכולתי לראות שהיא עיוורת לגמרי. אך מפניה החיוורים ועורה החיוור, אור הירח הבהיק. שושן שושנה לבנה, היא תיקח אותך דרך מנהרת הלילה שושן שושנה לבנה, הוא תובילך נכון. פסקה
19: בעוברם דרך הדלת, האישה מוליכה את ראל במורד המערה. האור מההיכל דוהה במהרה
ולמרות צעדיה הבטוחים ראל מועד מדי פעם בחשכה. פסקה 20: לאחר
הליכה ממושכת הם מגיעים למה שלפי שיפוטו של ראל נראה כמערה עגולה גדולה, והיא (
האישה ) מדברת מספרת שניות מבקשת ממנו שישב. זה מרגיש כמו כס-מלכות קר. פסקה 21:
"ראל, שב כאן. הם יגיעו למענך בקרוב. אל פחד." ונכשלת מלהסביר עוד היא
הולכת. היא ניצב אל מול הפחד שוב פעם. כשהובלתי אותה דרך האנשים, הרעש הזועם
החל לגבור. היא אמרה "תן לי לחוש את דרך נשיבת הרוחות, ואראה לך לאן ללכת." אז הובלתי אותה אל מערה עגולה גדולה, היא אמרה " הם באים לקראתך, אז אל פחד." ואז היא הושיבה אותי ארצה על כס מלוכה קר עשוי אבן, מגולף בירקן. שושן שושנה לבנה, היא תיקח אותך דרך מנהרת הלילה שושן שושנה לבנה, הוא תובילך נכון. פסקה 22: המערה
מוארת למעלה, והוא מתחיל לרעוד. בעוד זה מתבהר הוא שומע קול זמזום אל-מתכתי. האור
נהיה בהיר עד כאב, משתקף כלבן מהקירות עד שראייתו אובדת במין עיוורון שלג. היא משאירה אותי באפילתי, עליי להתמודד, להתמודד עם יראתי, והאפילה סוגרת עליי, אני יכול לשמוע רעש מזמזם גובר קרוב. אני יכול לראות את פינת המערה, מוארת ע"י מה שמגיע לכאן. שתי כפפות זהב מרחפות אל תוך החדר ולהבה של אור לבן ממלאת את האוויר. The Waiting Room (חדר ההמתנה - אינסטרומנטלי; ללא מילים) פסקה
23: הוא נבהל, מגשש אחר אבן ומשיך אותה לעבר הנקודה הבהירה ביותר. הצלילי של
זכוכית שבורה מהדהד במערה. בעוד ראייתו חוזרת הוא מבחין בשתי כפפות זהב ברוחב אמה מרחפות הרחק
לעומק המערה. כאשר הן נעלמות שבר מהדהד חודר דרך התקרה, והכל מתמוטט סביבו. גיבורנו לכוד פעם נוספת. פסקה 24:
"זהו זה", הוא חושב, נכשל מלהזיז את זרועו מהסלעים שנפלו. 14. Anyway (בכל מקרה) כל השאיבות כמעט נגמרו עבור לבי המתוק זהו האחד בשבילי זמן להיפגש עם השף, או ילדון! האיש הרץ הוא מעבר למוות. מרגיש קר וזקן, זה נהיה קשה להחזיק בנשימתי. חזרה לעפר, כעת, קיבלת את הבזקך ילדון האבן, עם הזמן, דוחסת דמך לנפט, בשרך לפחם, דישון האדמה, לא שאיפתו של כל אחד. פסקה
25: אין מראה רב בשביל 'קריאול' תת קרקעי בעודו הולך בשערי השאול. " הייתי
מעדיף להיפלט באלפי חלקים לחלל, או להתמלא בהליום ולרחף מעל המוזוליאום. זו אינה
דרך לשלם את געגועי התת קרקעיים האחרונים. בכל מקרה אני מחוץ להישג ידו של איזה
מפחלץ סוטה המבצע את פרשנותו באשר לאיך
עליי להיראות, דוחף את כדורי הכותנה לתוך לחיי." אני מרגיש את המשיכה של החבל, משחררת בקשת. יכולתי להתפוצץ לחלל הקפה אחרת לעצמותיי לא אני, רק אקבר בשקט באבן, שומר את תאריך הסיום פתוח עם יוצרי! רואה אותי נמתח; עם האקר* השטוח אלוהים פעמון הדלת מצלצל וזה "בוקר טוב ראל כה מצטערים שנאלצת להמתין. זה לא יארך, כן! היא מאחרת רק לעתים ביותר." 15. Here Comes The Supernatural Anaesthtist (הנה מגיע המרדים העל טבעי)
פסקה 26: מותש
מכל ההשערות הללו, גיבורנו מקבל הזדמנות של פעם בחיים לפגוש את גיבורו: מוות. מוות
לובש תחפושת קלה, הוא הכין את התלבושת בעצמו. הוא קורא לה "המרדים העל
טבעי". מוות אוהב לפגוש אנשים ורוצה לטייל. מוות מגיע לראל עם מקטרת מיוחדת,
משחרר עשן, ונראה כי הוא הולך הרחק אל תוך הקיר. הנה מגיע המרדים העל טבעי. אם הוא רוצה שתשאף זאת כל שעליו לעשות הוא לשאוף זאת - הוא רקדן כה נאווה. 16. The Lamia (הלמיה) פסקה
27: ראל נוגע בפניו לוודא שהוא עדיין חי.
הוא מבטל את מוות כאשליה, אך מבחין בניחוח מושק (ניחוח מסוים) כבד תלוי
באוויר. הוא נע לפינה שם הניחוח חזק יותר, מגלה שבר בין חלוקי האבן דרכו הריח
נכנס. הוא מנסה להזיז את האבנים ולבסוף מפנה חור גדול מספיק כדי לזחול דרכו. הבושם
אפילו חזק יותר בצד האחר והוא מחליט לגלות את מקורו , עם האנרגיה חדשה שנמצאה. הניחוח נהיה עשיר יותר, הוא יודע שהוא
חייב להיות קרוב, הוא מוצא מעבר ארוך מואר ע"י נברשת. עם כל צעד שהוא פוסע, הבושם משתנה מניחוח מוכר ארומה מוזרה. היכל מרהיב תופס את עיניו. פסקה
28: לבסוף הוא מגיע לעבר בריכת מים ורודים מצועצעת מאוד. היא מקושטת בשפע עם
קישוטי זהב תואמים. הקירות מסביב לבריכה מכוסים קטיפה בצבע חום ארמוני ועליה יערה
(צמח מטפס) גדלה. מתוך הערפל על המים יוצאים סדרת גלים. בתוכו, בריכת מי-ורדים ארוכה משוסעת
ע"י ערפל סמיך. צועד בתוך השקט הלחלוחי, עם רוח חמימה הוא מנושק ברכות. חושב שהוא די לבדו, הוא נכנס לחדר, כאילו היה שלו אך אדוות גלים על המים הורודים המתוקים חושפים חברה בלתי צפויה - פסקה
29: שלושה יצורים דמויי נחש שוחים לעבר ראל. לכל אחד מהיצורים הזוחלים יש את הראש
הזעיר והחזה של אישה יפיפייה. אימתו מוותרת לאהבה העיוורת בעוד עיניהן האפורות
הרכות מראות קבלת פניהם. ה'למיה' (למיה – מפלצת מיתולוגית בעלת
שלושה ראשים) מזמינה אותו לטעום את המים המתוקים והוא ממהר להיכנס לברכה. במהירה
בה הוא בולע מהנוזל, אור כחול חיוור זולג מעורו. הלמיה מלקקת את הנוזל; בעוד הם
מתחילים בעדינות מרובה, עם כל מגע חדש, הוא מרגיש את הצורך לתת עוד ועוד. ראל עומד המום מפקפק במראה עיניו, מוכה יופי, מהול בפחד; שלושה נחשי שני של פני נקבה התנועה הקטנה ביותר, מלאת חן. נעימות מושתקות ממלאות את החלל המהדהד, אך אין סימן לאזהרה בקריאת הסירנות: "ברוכה הבאה ראל, אנו הלמיה של הבריכה. חיכינו למימינו שיביאו לך קרירות." מניח את פחדיו בצד, הוא בוטח ביופי באופן עיוור, הוא מחליק אל תוך המיץ, מותיר את בגדיו השסועים בצד. "עם לשונותיהם, הם טעמו, טעמו ושפטו כל אשר שלי. הן נעו בסדרת נשיקות אשר גלשו ובמעלה ובמורד עמוד השדרה שלי. 17. Silent Sorrow in Empty Boats (צער שקט בסירות ריקות) פסקה
30: הן לשות את בשרו עד שנראה כי עצמותיו נמסות, ובנקודה בה הוא מרגיש שאינו יכול
להמשיך מעבר, הן נוגסות בגופו. לוקחות את לגופן את הטיפה הראשונה של דמו, עיניהן
מושחרות וגופן נרעד. מטורף מתשוקה חסרת אונים הוא צופה במאהבותיו מתות. בניסיון
נואש להביא את מה שנשאר ממנו אל תוך ישותו, הוא לוקח ואוכל את גופותיהן, ונאבק
לעזוב את קן מאהבותיו. בעודן נוגסות בפירות בשרי, אינני חש כל כאב, רק קסם ששם יכתים. עם הטיפה הראשונה של דמי בעורקיהן פניהן מזדעזעות בכאב מחריד. הבכי ההגון ביצור, "כולנו אהבנו אותך ראל." כל גוף דמוי נחש צף, צער דומם בסירות ריקות. חמיצות מבחילה ממלאת את החדר, הקציר המר של בוסר גוסס. תר אחר תנועה שאני יודע שלא אמצע, הכיתי העקמומיות שמחווירה כרגע, היכן שהנחתי באומרי " או למיה, בשרך שנשאר אקח כמזוני" זהו הניחוח של שום שחודר לאצבעות השוקולד שלי. מביט מאחורי, המים הופכים כחולים כקרח, האורות מוחלשים ושוב פעם הבמה מוכנה לקראתך. 18. The colony of Slippermen (המושבה של איש-חלקלק) פסקה
31: עוזב דרך אותה הדלת ממנה הוא נכנס, הוא מוצא מעין סוג של גטו מעוותים בצד האחר. כאשר הם תופסים
אותו, כל הרחוב של דמויות מופרעות
פורצות בצחוק. אחד מהמושבה מתקרב
אליו. ראל: תהיתי בודד כענן, עד שנתקלתי ברחוב מזוהם זה. מעודי לא ראיתי קהל מוזר; Slubberdegullions על רגליים צווחניות, צעדים מתמשכים באדישות מאומצת כל נחיר מחריד ואחד מתייצב מולי לומר "הליי". פסקה
32: הוא מעוות בכל מאפייניו, שילוב של
חתיכות וגדמים מגעילים. שפתיו מחליקות מתחת שלסנטרו בעודו מחייך בברכה
ומציע את לחיצת ידו החלקלקה. גופו מכוסה חבורות מטונפות. עם שפתיים שמחליקות מתחת לכל סנטר. גפיו העקומים כמו חותמות גומי מנפנפות בברכה אומרות 'אנא הצטרף'. אחיזתי ודאי נפתחת כי ידו ממשיכה להחליק, תקוותי ממשיכות לשקוע ושפתיו ממשיכות לחייך כל הזמן. פסקה
33: ראל קצת הזוי ,כשהאיש החלקלק
חושף שהמושבה כולה עברה אחד לאחד דרך אותה טרגדיה רומנטית מפוארת עם אותן שלושה
למיה, אשר מכוללת את עצמן מחדש בכל פעם, וכי כעת ראל שותף לחזותם הפיזית ולגורלם
האפל. איש-חלקלק: "אנו, כמוך, טעמנו אהבה. אל תיבהל ממראה עיניך, אתה בעצמך בדיוק זהה למה שתה רואה עליי." ראל: אני, כמוך? ככה! איש-חלקלק: "כדאי שתזהר בן, גזר דינך רק החל כדאי שתרוץ ותצטרף לאחיך ג'ון." פסקה
34: מעבר לפנים העקומים של איש-חלקלק, ראל מזהה את שנשאר מאחיו ג'ון. הם מחבקים
אחד את השני. ביקור אצל הדוקטור פסקה 35: ג'ון
מסביר במרירות שכל חייו של איש-חלקלק מוקדשים לסיפוק הרעב הבלתי נגמר של החושים,
אשר הועבר בירושה מהלמיה. ישנו רק נתיב בריחה אחד; ביקור אימה אצל 'דוקטור דייפר'
הידוע לשמצה אשר יסיר את המקור לבעיות, או אם לומר פחות בנימוס, יסרס. פסקה 36: הם דנים
במה שקרוא 'בריחה' זמן רב ומחליטים ללכת ביחד לבקר את הדוקטור. איש-חלקלק: "אתם במושבה של איש חלקלק. אין מי? למה? מה? או מתי? אתה תצא אם תאחז בהחלטה לראות את דוקטור דייפר מצליף חדשני – הוא יחתוך את מגב השמשה הקדמית שלך" ראל: ג'ון ואני מסוגלים להתמודד עם הדוקטור ושולחן השיש שלו. הדוקטור: הבן ראל, זהו הסוף של זנבך. ראל: "אל תחכה, קצוץ את הקצוץ!" אני צופה בשעון העצר שלו מתקתק... העורב פסקה 37: הם
שורדים את החוויה הקשה ומוצגים לנשק ההגנתי בשפופרת פלסטיק סטרילי צהוב, עם שרשרת
זהב. "אנשים בדרך כלל עונדים אותם מסביב לצוואריהם," אמר הדוקטור מעביר
אותם לידיהם. "הניתוח לא מונע בהכרח שימוש במתקן שוב, לתקופה הקרובה, אך
כמובן כאשר אתם רוצים אותו אתם חייבים לספק לנו התראה מראש בזמן סביר. הוא מכניס את המספר אל תוך שפופרת, זהו "שובידובי" פלסטיק צהוב. זה אומר: "אף על פי שאצבעותיך עלולות לגרד תהיה בטוח בכיסנו." פסקה
38: בעוד האחים מדברים בינם על המצב החדש הקשה, עורב שחור גדול עף אל תוך המערה,
מסתער מטה, חוטף את שפופרתו של ראל הישר מידיו וסוחב אותה אל על לאוויר במקורו. לפתע, ענן שחור ירד מהשמיים הוא היישר למטה, מפחיד אותו פחד גיהנום. הוא לוקח את השפופרת היישר מיידי בנאדם, אני חייב למוצא היכן הציפור השחורה נוחתת. פסקה
39: ראל קורא לאחיו ג'ון שיבוא עמו. פסקה 40: והוא
משיב "אני לא ארדוף עורב שחור. כאן למטה אתה חייו לקרוא ולציית לאותות. ישנו
אסון היכן שהעורב עף. "תראה ג'ון אני חייב לרוץ אני צריך אותך עכשיו, אתה מתכונן לבוא?" הוא אומר לי:
ג'ון " עכשיו אינך יכול לראות כי היכן שהעורב עף יש צרות. נרפאנו על המיטה וכעת מחליא עם מתלונותיך. לא אסכן את כיסי המתוק אשר רשלנותי תלבישו נמוך מאוד." פסקה 41: אז פעם
נוספת ג'ון נוטש את אחיו. ראל: הוא הולך ועוזב אותי פעם נוספת. אף על פי שלעולם אינני לומד, קיוויתי שהוא יראה רק קצת דאגה. 19. Ravine (הנחל)
פסקה 42: הציפור מובילה את ראל במורד מנהרה צרה, נראה כי הוא (העורב) מאפשר לו לשמור על מרחק קרוב. אך איך שראל חושב שאולי הוא יתפוס אחיזה בציפור, המנהרה נפתחת ונגמרת בנחל תת-קרקעי עצום בגודלו. כלאחר-יד, העורב שומט את מטענו היקר למים הגועשים בתחתית. זה מספיק בשביל להוציא את הילד המסכן מדעתו. פסקה 43: בראותו את הסכנה שבצוק התלול, גיבורנו האמיץ עומד חסר-אונים, מבטו רושף. אני בייסוריו של כאב חלקלק אני מתפלל שהתושבת שלי תשרוד המרדף הזה ממשיך, הצעד חם אך אני רץ בכל מאמציי עם מה שיש לי. הוא מוביל מטה אותי למעבר למרות שהוא צר הוא עדיין עף די מהר, כשהמנהרה מסתיימת תופס מבט בשפופרת, בדיוק איך שהיא נשמטת. אני על פסגת גדה קשה לטיפוס אני רואה אותה פוגעת במים בדיוק בזמן לצפות בה צפה... 20. The Light Dies Down On Brodway (האור כבה על ברודווי)
פסקה 44: הוא
עוקב אחרי דרך קטנה שרצה לאורך הפסגה, וצפה בשפופרת עולה ויורדת במים בעוד הזרם המהיר נושא אותה
הרחק. עם זאת, בעודו הולך מעבר לפינה ראל רואה אור שמיים מעליו, כנראה נבנה על
הגדה. דרכו הוא יכול לראןת את הדשא הירוק של הבית, טוב לא בדיוק; הוא יכול לראות
ברודווי. בעודי מהלך לאורך קצה הגיא, הוא פוגש בתחושה של אשתקד. חלון בגדה מעל לראשו חושף את ביתו בין הרחובות. צליל התחתית, צליל של תלונה הריח של חומצה על תרסיס הצבע שלו. שהוא מעצב את הזעם בפס אדום כדם, הורס את המחר ע"י יד לא נודעת, - ביתי. האם זו הדרך החוצה מהסצינה האינסופית הזאת? או רק הכניסה לחלום אחר? והאורות מתים על ברודווי. פסקה
45: לבו, כעת עם קצת זיפים, רועד מפרץ של שמחה והוא מתחיל לרוץ עם זרועותיו פתוחות
לרווחה, אל הדרך החוצה. בנק' יקרה זו בזמן אוזניו קולטות קול זועק לעזרה. מישהו
נאבק באשד מתחת. זהו ג'ון. אך איך שאור השמיים רומז לו לעזוב, הוא שומע זעקה הרחק מלמטה. בתוך המים הגועשים, מתייסרת הצורה של האח ג'ון, הוא זועק לעזרה. פסקה 46: הוא
עוצר לרגע נזכר כיצד אחיו נטש אותו. אז החלון מתחיל לדהות – זהו זמן לפעולה. השער דוהה כעת, אך נפתח לרווחה. אך ג'ון טובע, אני חייב לבחור בין החופש שהיה לי במרוץ החולדות או להישאר לנצח במקום נטוש זה; היי ג'ון! הוא פונה לנהר והשער איננו, חזרה לריק מאיפה שזה בא. 21. Riding The Scree (לרכב על החצץ)
פסקה 47: הוא
ממהר אל הצוק ונאבק בסלעים. זה לוקח לו זמן רב כדי לרדת מטה למים, מנסה להשיג את
הזרם בו זמנית. כשהוא קרב לקצה המים הוא רואה את ג'ון מאבד כוח. נאבק במורד המדרון, אין לי הרבה תקווה. התחלתי לנסות להחליק על החץץ, אך הסלעים נופלים מסביבי. אם אני רוצה את ג'ון בחיים, עליי לקבור את פחדי – לקחת צלילה כל עוד יש לי את הדחף לשרוד. איבל קניבל [פעלולן מפורסם באותה תקופה; א.ט.], אתה לא יכול עליי. הנה אני מתחיל 22. In The Rapids (בתוך האשד) פסקה
48: הוא צולל מטה אל המים הקרים. בתחילה הוא נזרק על האבנים, ונמשך מתחת ע"י
ערוץ מהיר זרימה, אשר לוקח אותו בדיוק אחרי ג'ון, במורד הנהר. נע במורד המים ג'ון נסחף מחוץ לתחום ראייתי, רק בנקודת המפנה גיליתי כיצד ללחום. בקור, מרגיש את הקור מסביבי והמיית המים המתנפצים מקיפה בצליליה. פסקה
49: ראל מצליח להיאחז באבן, למשוך את עצמו אל פני השטח ולהסדיר את נשימתו. פסקה 50: בעוד
ג'ון נסחף ראל זורק את עצמו פנימה שוב ותופס אחיזה בזרועו. הוא מחזיר את ג'ון להכרתו ואז תופס אותו ביחד,
הוא רוכב על האשד אל מים הזורמים לאט, היכן שהוא יכול לשחות למקום מבטחים. נאבק כדי להגיע אליך איני יכול לעבור לצד השני כשאתה מתחרה בתוך האשד יש רק דרך, היא לרכב. נלקח למטה, נלקח למטה ע"י הזרם התחתי אני מסתחרר במורד קרקעית הנהר, להבתי בוערת בחולשה. תופס אחיזה בסלע שהתייצב, אני מחכה לג'ון שיסחב אחרי. נאחזנו יחד, אחזנו יחד ונורנו באשד במהירות פסקה 51: אך כאשר
הוא גורר את גוף אחיו הרפווי אל הגדה הוא מניחו בחוץ ומביט בתקווה אל עיניו לחפש
אחר סימן חיים הוא מסתחרר ברתיעה, כי מהתבוננות בו בעיניים פתוחות לרווחה אילו לא
פני ג'ון – אלא שלו עצמו. וכשהמים מאיטים לעמוקים והאפלים אין אף אחד, אף אחד, אף אחד, אף אחד אין אף להחזיק. החזק מעמד ג'ון! אנו מחוץ לזה סוף סוף. משהו השתנה, אלו לא פניך, אלה פני – אלה פני! 23. It (זה) פסקה
52: ראל לא יכול להרחיק מבט מהעיניים הללו, מהופנט ממראו שלו. בתנועה מהירה הכרתו
מתרוצצת מפן, אז חזרה שוב, עד שהוויתו איננה מאוחסנת עוד ביציבות בזה או אחר. במצב
נזיל זה הוא צופה בשתי הגופות מוקפות בצהוב והנוף הסובב נמס לערפל סגול. בפרץ
אנרגיה פתאומי במעלה שני עמודי השדרה, גופותיהם, גם כן, לבסוף מתמוססות אל תוך
הערפל. פסקה 53: כל זה
מתרחש ללא שקיעה בודדת, ללא פעמון בודד מצלצל וללא פריחה בודדת נופלת מהשמים. עם
זאת זה ממלא את הכל עם הוויתו המסתורית המשכרת. זה נגמר לגביכם. כשזה קר, זה בא לאט זהו, רק צפה בו גדל - מסביב לי זה כאן. זה עכשיו. רק מעט מזה יכול להביאך למעלה או למטה. כמו ארוחת ערב זה מתבשל בעיר הולדתך. זה תרנגול, זה ביצה, זה בין רגליך. זוהי הליכה על הירח, מותירה אותך בפקעת. זה מסור נימה. זה ערפל סגול. זה לעולם לא נשאר במקום אחד, אך זה לא שלב חולף, זה בבארים הבודדים, בפנים המרוחקים זה בין הכלובים, זה תמיד בחלל. זה כאן. זה עכשיו. כל אבן אפשר להפוך לרועמת אם יש לך מספיק מזה כדי לשלם את המחיר אין לזה בית במלים או מטרות אפילו לא בחורך האהוב זה הרצון לסם שרוכב על סוס ללא פרסה זה מנוער לא בחוש; קוקטיל על הגג. כשאתה אוכל דרך זה אתה שכל דבר חי זה בתוך נשמה, עם מספיק סיבולת כדי לשרוד אם אתה חושב שזה יומרני, נלקחת לסיבוב. הסתכל על הראי בני, לפני שאתה בוחר צד. זה כאן. זה עכשיו זה אמיתי. זה ראל כי זה רק נקישה וזה ידוע היטב, אך אני אוהב אותו... ***************** נוסח עברי – אורי טל תיקונים ועריכות נוספות – אורי ברייטמן |