רוק מתקדם > אמנים ולהקות > פרויקט RNL > ביקורת
ביקורת הופעה - Project RnL
מועדון הביט, חיפה, 19.12.2015
הופעה פתוחה בנמל תל אביב, 16.1.2016
אז הנה אני מוצא את עצמי, שנתיים לאחר הופעת הבכורה של פרוג'קט RnL ב"תמונע", בשתי הופעות תוך חודש של ההרכב הפנטסטי הזה, מחוזק במעריצה הצעירה ביותר שלהם. קוראים לה אגם, היא בת 6, השיר האהוב עליה של הלהקה הוא טוויסטד טרות' (Twisted Truth), וכשהיא תהיה גדולה, אבא, שראה מספיק דוקומנטריים ומוקומנטריים מוזיקליים בחייו, יאסור עליה לצאת עם זמרים ועם גיטריסטים מובילים: רית'ם גיטאר - בסדר; בסיסטים, קלידנים - בסדר; מתופפים - זה כבר לא ישנה מה אבא יגיד.
בשנתיים הללו הוחלף המתופף דקל דביר במר שרון פטרובר המצוין, ויצא קצת חומר חדש, אבל לא הרבה מעבר לכך. הטור בחו"ל שעליו דיברו RnL אז ב-2013 לא קרה, ואלבום לא יצא. כשאני רואה למשל חטיאר כמו איאן אנדרסון, שגמר את ההלל על אייל עמיר והפרוג'קט, מרים לא אחד אלא שני סיבובי הופעות/פרויקטים בתור ג'טרו טאל בתקופה הזו, ממש מתחשק לי לבעוט לאיזה קלידן מתולתל אחד בישבן שיתחיל לרוץ כבר: העולם לא מחכה ברגליים פתוחות שיכבשו אותו.
אבל דברים כנראה קורים בקצב שלהם, וזה לא ש-RnL קפאו על השמרים. רחוק מכך.
הופעה חיה בתמונע, 8 ינואר 2016; צילום באדיבות הלהקה
פרוג'קט אר-אן-אל של 2016 היא להקה משופשפת ומגובשת יותר, עם שני שיפורים משמעותיים מבחינת הביצוע החי.
הראשון – בגזרת רע לבנת הזמר. אם ההופעה הראשונה ההיא חשפה כמה פערים בלייב מול עבודת האולפן או הביצועים של זמרים אחרים איתם עבד עמיר כמו תמי שפר, לבנת של 2016 עוקף את הפער בסיבוב בשירה מדויקת, ורסטילית וברמה מאוד גבוהה של איכות שירה. אמר מי שאמר, ובצדק, שהתפקיד של הקול של לבנת הוא כעוד כלי בתזמור המורכב של RnL, וזו משימה מאתגרת בסדרי גודל מזו של זמר הרוק הממוצע. רע לבנת מבצע את התפקיד בצורה כמעט מושלמת. מעתה אמור: לא חם ומחוספס, אלא חם ומדויק, וגדול ובועט חזק כשצריך.
השני – אלון תמיר. אם בהופעה ההיא היה רושם שהגיטרה קצת מרוחקת, היום היא מקבלת מקום של כבוד. נכון שהיו שינויים בעיבוד כדי לתת לגיטרה (לשתי הגיטרות אם להיות מדויקים) יותר משקל, אבל תמיר מסתער על התפקיד בוירטואוזיות ונותן הופעה ענקית הן בתפקידים היותר מובנים, כמו למשל ב'אקספיריישן דייט' (Expiration Date) ובסולואים, כמו למשל הסולו הענק ב'אול סטאק-אפס' (All Stuck-Ups).
חשוב לציין בהקשר של לבנת ותמיר שהוירטואוזיות תמיד היתה שם בהקלטות האולפן; רק שעכשיו היא מתבטאת כראוי גם בלייב. עוד חשוב לומר שהקרדיט לשיפור הוא קבוצתי, ואני יכול לנחש ניחוש מושכל שהיתה תרומה גדולה גם מצד אייל עמיר שעזר בעיבוד נכון יותר.
ואם כבר דיברנו על הפרונט-מן, אייל עמיר של 2016 מביא עוד יותר מהחינניות הגיקית המאפיינת את RnL בוידאו סונגס שלה, ונראה נינוח ומשוחרר ליד הקלידים, עד כמה שזה לא נתפש בהתחשב בתפקידים המסובכים שלו. ג'סטות הניצוח והתיאטרליות – במקומן. יותר ויותר מזכיר את הפרסונה הבימתית של זאפה זצוק"ל, וזו וואחד השוואה מכובדת.
על אור לוביאניקר הבסיסט, שהיה ה-MVP של ההופעה הראשונה מבחינתי, אין לי מה להוסיף. היה ונשאר מצוין. אם כבר – ניכר שהחייתיות הבימתית שלו משכה את הלהקה קדימה. אפשר לומר שלוביאניקר של 2016 נותן את המקום לשאר הלהקה לפרוח ולזרוח, וזה אומר הרבה על רמת הגיבוש של RnL, ועל הגדולה האישית של הבסיסט התותח. גם על שרון פטרובר, שנכנס לתפקיד בצורה מצוינת, אין הרבה מה להרחיב מעבר לעובדה שהוא עומד בשורה אחת עם כל אחד ואחד מהוירטואוזים לצדו, ושיהיה מסקרן לראות את התרומה האישית שלו בחומר העתידי.
הופעה אלקטרונית פתוחה בבית היוצר, נמל תל אביב, 16 ינואר 2016; צילום: שחר טל
ההופעה כשלעצמה לא השתנתה בצורה מהותית מההופעה הראשונה, וזה כנראה מה שקורה כשתהליך היצירה הוא אמורפי, ולא תחום על ידי יציאה תקופתית של אלבומים חדשים, שמהם נגזרים סט-ליסטים עדכניים של סיבובי הופעות. כאן דווקא להיות בתוך הקופסא, בשיגרה של הוצאת חומר חדש בתדירות קבועה – זה מבורך.
ועדיין, שני השירים הטובים ביותר בסט-ליסט הם שירים חדשים. טוויסטד טרות' המעולה (וכאמור האהוב ביותר על אגם!), שהוא הצהרת כוונות רצינית לגבי הכיוון העדכני של RnL: יותר בועט, יותר זורם, יותר יצירה של להקה ולא של אדם אחד, ולא פחות מורכב ומעניין.
הביצוע הטוב ביותר, באופן עקבי ובשתי ההופעות שהייתי בהן, היה של 'אקספיריישן דייט' (Expiration Date), שיתוף פעולה (וכנראה גם הגשמת חלום אישי של עמיר?) עם ג'ק קונטה היוצר/מולטי-אינסטרומנטליסט/יזם הייטק מפומפלמוס, המבוסס על שיר של הצמד מקליפורניה. שיר קשה מאוד לביצוע ש-RnL מבצעים בצורה מושלמת, אפילו יותר טוב מהביצוע האולפני החייתי, עם אנרגיות בשמים וקטע אלקטרוני מטורף באמצע. עוד ראוי לציון הביצוע של 'באד ניוז ג'יטרבאג' (Bad News Jitterbug), עם חלק מקסים ו"שובר שגרה" שבו כל התפקידים הם על טהרת הפרקשן, והשירים הותיקים 'דה ריל סלים שיידי' (The Real Slim Shady) ו'אול סטאק-אפס' (All Stuck-Ups) שמבוצעים לעילא.
הפעלת הקהל של עמיר מצוינת. מעניין שבכל הופעה אייל עמיר בוחר לו שיר אחר לערב בו את הקהל. בכל המקרים, זה יוצא מוצלח ומהנה.
בצד הביקורת הבונה, החלקים החלשים בהופעה הם 'לאלביי' (Lullaby) שהוא לאו דווקא רע, אבל גורם לנפילת מתח רצינית בהופעה וחבל, ו'אין אורביט' (In Orbit) שהוא אחלה קטע פ'אנקי אבל פחות מתאים לתמהיל, בשונה למשל מ'דיל ווית' איט' (Deal With It) שהוא גם אינסטרומנטלי, אבל יושב בול על הסגנון של RnL.
היו עוד חלקים שהייתי חותך/מהדק כמו 'אנאד'ר וואן' (Another One), שאני מעדיף באופן מובהק את גרסת האולפן המעולה שלו ללא האינטרו שמבוצע בהופעה, וללא האטת הטמפו. "הידוק ברגים" נחוץ גם בשיר "22", שאם יבוצע ימשוך הרבה באזז בהופעות בארה"ב, כמו הביצוע של 'דה ריל סלים שיידי'. רק שבעוד שהקאבר (או יותר נכון - פירוקו והרכבתו) של השיר מאת אמינם מלוטש לחלוטין, ב-"22" יש כמה קטעים שצריך "למלא" יותר; ורע לבנת, לא יעזור, חייב להיות טיפה יותר תיאטרלי שם. ביצוע מהודק של "22", לקהל אמריקאי שבשבילו טיילור סוויפט היא חצי אלוהים, זו הברקה ענקית.
לסיכום, יהיה מאוד מעניין לראות מה יוליד סיבוב ההופעות של פרוג'קט RnL בארה"ב והסיבוב האירופאי המרשים יחד עם אוזריק טנטקלס בחודשים הקרובים. הלהקה לגמרי שם. רק נשאר להדק חגורות ולהמריא.
|