קווין
Queen
להקת קווין נוסדה בלונדון, ביולי 1970, והתפרקה בעקבות מותו (מאיידס) של הסולן פרדי מרקורי ב-24 בנובמבר 1991. מרקורי, הומוסקסואל שבילה חלק מחייו 'בארון', אהב מאוד מוסיקה קלאסית, אופרה, קברט ומופעי באלט. בשילוב טכניקות הגיטרה המתוחכמות של בריאן מיי, המוסיקה של קווין יכולה להיחשב, לפחות בחלקה, רוק מתקדם של ממש.
'רפסודיה בוהמית', מתוך האלבום המפורסם 'לילה באופרה' (1975) היא יצירת הפרוגרסיב הידועה ביותר שהפיקה להקת קווין. 'בוראפ', כפי שכינו אותה חברי הלהקה בקיצור, מאפיינת מאוד את מרקורי כפסנתרן, זמר ומעבד. אך גם יצירות מרשימות אחרות של קווין ראויות להשתייך לז'אנר הפרוג-רוק, כגון 'שירו של הנביא' (The Prophet's Song) באורך 8:27 דקות; 'מצעד המלכה השחורה' (The March Of The Black Queen) באורך 6:33 דקות; 'איניואנדו' (Innuendo) משנת 1991 באורך 6:29 דקות, כולל סולו גיטרה של סטיב האו; ו-'לייאר' (Liar) מאלבום הבכורה, באורך 6:29 דקות.
היצירה 'רפסודיה בוהמית' היא בעצם שלושה שירים קצרים שהותכו יחדיו לקטע תיאטרלי אחד: בלאדה, אופרה ורוק כבד. ההשקעה הרבה בפרטים ותפקידי השירה המסובכים שהמציא מרקורי הם רק חלק מהסיפור. מהות היצירה היא היכולת לקחת ז'אנרים קלאסיים כבדים ולדחוס אותם לתוך פורמט של יצירת רוק-אופרה. מרקורי הצליח להפיק את הסינגל האופראי הראשון בתולדות הרוק, ולשמור על קלילות וחוש הומור כדי לאזן את הבומבסטיות הצבעונית של המוסיקה והמילים.
רפסודיה בוהמית
העטיפה המקורית של הסינגל הבריטי
קווין היתה אחת הלהקות הראשונות בעולם הרוק שהצליחה לשלב בין אופרה ובין רוק. תרמה לכך מאוד השליטה המצויינת של פרדי מרקורי בפסנתר, וכתוצאה מכך גם בכתיבת קונטרה-פונקטים (קווים מלודיים מצטלבים), כמו גם תפקידי מקהלות מורכבים. הגיטריסט בריאן מיי, שהשלים תואר דוקטור באסטרו-פיזיקה, פיתח טכניקות נגינה חדשניות ביותר, שאיפשרו לגיטרה החשמלית שלו להישמע כמו תזמורת, טרומבון, פיקולו ואפילו פעמונים.
חברי קווין
-
פרדי מרקיורי - שירה (סולן), פסנתר, קלידים
-
בריאן מיי - גיטרות, קולות רקע
-
ג'ון דיקן / דיקון - בס
-
רוג'ר טיילור - תופים, שירה
-
פול רודג'רס - שירה (2004-2009)
-
אדם לאמברט - שירה (2011 עד היום)
התקופה הפרוגרסיבית של קווין שייכת לשנים 1973-1976. היא הגיעה לשיאה, כמובן, באלבום 'לילה באופרה', אך גם באלבום שבא אחריו, 'יום במירוצים' (A Day at the Races). מרקורי ידע ליצור אינסוף 'אובר-דאבים' (Overdubs) של קולו, להכפיל את עצמו בעשרות ערוצים וליצור מקהלות וירטואליות, ממש כמו באופרות הקלאסיות. מה גרם ל'קווין' לאבד את הייחוד האמנותי שלה? הלחצים המסחריים על הלהקה, מהפיכת הפאנק באנגליה, והמאמצים של הלהקה לכבוש את המצעדים באמריקה, גרמו ל'קווין' להתמכר ללהיטים פשטניים.
אפילו בשירים קצרים יותר, כמו 'קילר קווין' (1974) היה אפשר להבחין בתיחכום הרב של מרקורי, בעיקר בתחום הווקאלי אבל גם ביכולת ליצור תרכובת נקייה מתוך ז'אנרים שונים ומשונים, כגון מחזות זמר, קברט, וודביל והארד-רוק. בתחילת הדרך של קווין, רוב השירים הגיעו מן הפסנתר וגם בוצעו עם פסנתר על הבמה. ככל שהפכה קווין ללהקה מצליחה שהופיעה באצטדיונים, נאלץ מרקורי להוריד את הפסנתר מן הבמה ולהתבסס על עיבודים פשוטים יותר.
אלמנטים אופראיים, שכיום נראים מובנים מאליהם בעולם הרוק, הושתלו כבר באלבום השני (II), בין השאר בזכות מאמציו של מרקורי בתוך להקת קווין. המנעד הקולי הרחב של פרדי מרקורי, בתוספת כישרונות השירה המקהלתיים של שאר חברי הלהקה (בעיקר רוג'ר טיילור, זמר טוב בזכות עצמו), איפשרו ללהקת הרוק הבריטית למזג ז'אנרים שנראו עד אז מנוגדים לגמרי.
ב-1986 הוציאה קווין את 'מי רוצה לחיות לנצח' (Who Wants to Live Forever), שיר הנושא מתוך הסרט 'היילנדר'. גם ביצירה זו אפשר להבחין במימד הפרוגרסיבי של הלהקה, שעשתה שימוש דרמטי בתזמורת ואפקטים קוליים. המיזוג בין הדרמה של האופרה ובין העוצמה החשמלית של הרוק נכנס למיינסטרים.
ב-1987 הקליט מרקורי את הסינגל המצליח 'ברצלונה', שיתוף פעולה אמנותי מיוחד עם זמרת האופרה הספרדיה המהוללת, מונסראט קבאייה, אותה העריץ מרקורי; 'ברצלונה' אמנם היתה חלק מקריירת הסולו של מרקורי, ולא של קווין, אבל היא מייצגת את הפן הפרוגרסיבי ביצירתו, ומשתייכת לז'אנר ה'רוק-אופרה'.
מותו הדרמטי של פרדי מרקורי ממחלת ה'איידס' (AIDS), ב-24 לנובמבר 1991, בגיל 45, חיסל את להקת קווין. מרקורי, הומוסקסואל חסר-גבולות שהעריץ תיאטרון, אופרה ובלט, היה גדול יותר מן הלהקה אותה הוביל. ב-1997 פרש ג'ון דיקן מעסקי המוסיקה. המורשת הפרוגרסיבית שהשאירו אחריהם קווין ומרקורי היא לא רק 'רפסודיה בוהמית' אלא גם מיזוג יפהפה בין רוק ואופרה, שהצליח איכשהו גם למכור כ-300 מליון עותקים מאלבומיה ושיריה של קווין, עד היום.
אלבום האולפן ה-16 במספר של קווין יצא לאור בנובמבר 2014. האלבום, "קווין פוראבר" (Queen Forever), כולל בעיקר שירים ישנים שלא יצאו לאור, בביצוע פרדי מרקיורי. גם הבסיסט ג'ון דיקן מופיע בו. האלבום, באורך 75 דקות, מכיל 21 רצועות. חלק מהקטעים הופקו בשנות ה-80 אך לא נכנסו לאלבומי קווין, מסיבות מגוונות. הרצועה ה-3 באלבום היא דואט עם מייקל ג'קסון. רצועות אחרות הן רק רימסטרים של קטעים ישנים. העריכה המחודשת נעשתה ברובה על ידי בריאן מיי.
מאז 2011 מופיעה להקת קווין עם הסולן הצעיר אדם לאמברט, שהתגלה ב-2009 בתוכנית 'אמריקן איידול'. ב-2014 הכריזו לאמברט, מיי וטיילור על סיבוב הופעות בינלאומי. ב-12 בספטמבר 2016 הופיעה קווין עם אדם לאמברט בפארק הירקון בתל אביב. בסיסט אורח: ניל פיירקלואו. קלידן אורח: ספייק אדני. מתופף נוסף במופע: רופוס טייגר טיילור, בנו של רוג'ר.
בנובמבר 2018 יצא לאקרנים סרט הקולנוע "רפסודיה בוהמית", בבימויו של בריאן סינגר, ובכיכובו של ראמי מאלק בתפקיד פרדי מרקיורי. הסרט, באורך 134 דקות, הופק באישורם של בריאן מיי ורוג'ר טיילור. תקציב הסרט, 52 מליון דולר, כוסה במהירות עקב הצלחתו הבינלאומית האדירה: הכנסות של למעלה מ-900 מליון דולר. "רפסודיה בוהמית" זכה ב-4 אוסקרים ו-2 גלובוס זהב, ועורר התעניינות עולמית מחודשת בלהקת קווין - כולל פתיחת דלתות לדור חדש של מעריצים חדשים וסקרנים. גם כיום, הם ממשיכים לקיים את ההבטחה: ווי וויל רוק יו!
|
