רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
אודי קומראן רוק מתקדם > אמנים ולהקות > אודי קומראן

אודי קומראן

ראיון חוזר (29 יולי 2011)

עשר שנים אחרי הראיון הראשון עם אודי קומראן, מפיק מוסיקלי וטכנאי מחונן המתמחה ברוק מתקדם ובאוונגארד, קומראן בודק מה השתנה בעשור הדיגיטלי האחרון, מפיק לקחים ומספק תובנות פרוגרסיביות

מראיין: אורי ברייטמן

1) אודי, עברו 10 שנים מאז הראיון שלך כאן באתר. קראת את הכל שוב. אז מה השתנה בעשור הזה?

אודי: אפשר לומר, בגדול, שהשינוי הוא בהשפעה של הטכנולוגיה, כמעט על כל תחומי החיים שלנו. בעבודתי, השינוי מתבטא בגידול ברוחב הפס ובנפח האחסון, שמאפשר כיום לשלוח ולשתף קבצי שמע ברזולוציה גבוהה ביותר. לאלו נוספה היכולת לתקשר בזמן אמת כמעט בכל זמן וכל מקום, בשילוב עם אפשרויות החשיפה. הדברים האלו שינו את מציאות העבודה שלי: בעוד שלפני עשור היה לוקח במקרה הטוב שבוע עד לקבלת משוב על עבודה עם לקוחות מחו"ל, היום הדבר קורה בזמן אמת.


לדוגמה, אני כרגע עובד על אלבום עם להקת 3 Mice שהוא שיתוף פעולה בין שני מוזיקאים מארה"ב, דייב ווילי (Dave Wiley) עם איליין די-פאלקו, שניהם מהלהקות ת'ינקינג פלייג (Thinking Plague), המסטר ת'יאטר (Hamster Theater) וקייבמן שוסטור (Caveman Shoestore), עם סדריק וויל, מוסיקאי שווייצרי שהנהיג בעבר להקות כמו Debile Menthol, L'ensemble Raye והלייבל שבו האלבום כנראה יצא יושב במילאנו. אני מביא זאת כדוגמה לכיצד הטכנולוגיה מאפשרת שיתופי פעולה מעניינם שפעם פשוט לא היו מעשיים.

דוגמה נוספת: לפני כמה שנים עבדתי עם להקה מאיטליה על מיקסים, והגענו לשלב שבו אחד השירים נשמע מעולה, למעט חלק אחד שמבוסס על נגינת גיטרה קלאסית. כמה שניסיתי לשפץ אותו התוצאה פשוט לא נשמעה מספיק טובה. לכן הצעתי להם להקליט שוב, אך הם טענו שהתוצאה שוב תהיה בלתי-מספקת, כי הם ניסו להקליט מספר פעמים והתוצאה תמיד איכזבה. הצעתי להם לקבוע זמן בו הם יהיו באולפן במילאנו ואני בחדר העבודה שלי פה בת"א, ובאמצעות מצלמת וידאו ותוכנת סקייפ (Skype) הנחיתי אותם.

קודם כל, ביקשתי מהם להראות לי פנורמה של החדר בו הם הקליטו. מיד שמתי לב שהם מיקמו את הנגן קרוב מדי לקיר החדר, וההחזר גרם לצליל להיות מפוזר וחסר מיקוד. לכן באמצעות המצלמה מצאתי מיקום שנראה לי ממש טוב. אחר כך נתתי להם הנחיות, כיצד למקם את המיקרופונים שלהם לגיטרה הסוררת, באיזו זווית ומרחק לכוון אותם. ביקשתי שיקליטו מספר תיבות ויעלו אותם לשרת שלי, ותוך דקות הצלחתי לשמוע ולתת להם תיקון או שניים ביחס לזוית המיקרופון - אחר כך הם המשיכו והקליטו את כל החלק הבעייתי. באותו יום סיימנו את הקטע כולו. התרחיש הזה הוא לא משהו שאני מקבל כמובן מאליו, ואני מניח שהעתיד צופן לנו עוד הרבה התפתחויות בכיוונים האלה.


בשנה האחרונה יצא לי לעבוד עם אומנים מלא פחות מ-9 מדינות, שרובם לא דוברי אנגלית כשפת אם. אני חייב להגיד שסוג כזה של עבודה ושיתופי פעולה, מאתגרים אותי בלי סוף. לא רק בהקשר של סאונד, אלא גם בכל הנוגע לתקשורת בין-אישית. אני לומד יותר ויותר להבין מה מניע אותנו כבני אדם, בלי קשר למחסומי שפה, תרבויות או מנטליות. ומעל לכל, החוויה הזאת מלמדת אותי על אוניברסליות של המוזיקה, ועל הקסם שהיא מחוללת בחיינו, בלי קשר אם אנחנו יושבים במזרח התיכון, בשווייץ או בנורבגיה.



בשנת 2001, תוך כדי עבודה על האלבום של דייב קרמן, התנסיתי לראשונה בעבודת מאסטרינג (Mastering). מאז, התחום הזה מהווה חלק הולך וגדל מהעיסוק שלי. אפשר להגיד שמאסטרינג היא החוליה האחרונה בשרשרת ההפקה, ובה בעצם מרכיבים ונמבצעים את הגימור הסופי והקובע של אופי הסאונד של האלבום ומכינים אותו טכנית לשלב הייצור.


עבודת המאסטרינג דורשת רמת דיוק גבוהה, ידע מעמיק, וציוד מתאים. כך, בצורה הדרגתית, העיסוק שלי במאסטרינג הלך וגדל. כתוצאה מכך גם התחלתי להתמחות בתהליכים של שימור, שיחזור והשבחה של הקלטות ישנות מעשורים מוקדמים. העבודה בשימור ושחזור מאד מאתגרת, ולא רק ברמה הטכנית, אלא גם במובן הרעיוני.


בכל עבודת שיחזור סאונד, אני חייב לשאול את עצמי ולנמק ממש את רוב ההחלטות שאני לוקח; לדוגמה, האם הפעולה הזאת נובעת מרצון לשפץ או לתקן משהו שלא עולה בקנה אחד עם הטעם והאסתטיקה האישית שלי, או שבאמת אני בעצם מצליח לפצות על מוגבלויות טכניות אוביקטיביות או תנאים בלתי-מספקים שבהם נוצרו ההקלטות הללו. צריך למצוא את האיזון הנכון, בין הרצון לכבד את היוצרים ואת הרוח בה נעשתה העבודה בזמן ותקופה שונים, לבין יכולת השיפוט האובייקטיבית למה שנדרש, כדי לגרום למאזין לקבל את חווית האזנה הכי מרגשת (הנה קישור לכמה עבודות שימור ושיחזור סאונד שעשיתי) וגם קליפ.



במחצית השניה של העשור, כתוצאה מהתמקדות והעיסוק במאסטרינג ומיקסים, יצא לי להקליט ולהפיק פחות. חלק מזה גם קשור למהפכת הטכנולוגיה: האמנים נאלצים יותר להקליט עצמאית, ולהשאיר את עבודת המיקס ובמיוחד המאסטר בידם של אנשי מקצוע מנוסים. אני מקווה שאמנות ההקלטה לא תיכחד. לכן אני מנסה להעביר ממקצת הידע שלי למוזיקאים עמם אני עובד.



2) כשדיברנו בפעם האחרונה ב-2001, היו לך הרבה תוכניות ופרויקטים שרצית לעשות. מאז הוגשם מאז, מבחינתך?

אודי: אם היית שואל אותי בראיון הקודם מה המטרה שלי, או איך הייתי רוצה לראות את עצמי בעוד עשור, אני מניח שהייתי מצייר תמונה די קרובה למקום בו אני נמצא כרגע. בראיון הקודם דיברתי על הרצון לחיים מאוזנים ושלמים יותר. ואכן, החלום הפך למציאות של זוגיות וחיי משפחה. הפרגון והתמיכה לה אני זוכה מאישתי הפכו אותי לאדם שלם ומאושר יותר. השאיפה היא להמשיך ולעסוק במוזיקה שאני מוצא כמאתגרת, ולתרום ככל שאני יכול מהידע התשוקה שלי למוזיקה ולאמנים.


יש הרבה דוגמאות, אך אבחר בשני סיפורים. אחד האלבומים האהובים עלי משנות ה-80 הוא של הלהקה הצרפתית שאב ניגוראת' (Shub Niggurath), אלבום בשם 'לה מורתס וונט ויט' (בתרגום לעברית: 'המתים הולכים מהר'). האלבום הזה הוא הראשון של הלהקה, וכל שאר החומרים שהוציאו אחרי הם שונים לגמרי ולטעמי פחות מעניינים.


אחרי עבודת מחקר קטנה, הבנתי שהסיבה נעוצה בעובדה שהגיטריסט שהנהיג אותה באותה תקופה, פרנק פרומי, פרש לאור חילוקי דעות מוסיקליים. גם גיליתי שהם הקליטו עוד אלבום, מוקדם יותר, עם אותו הרכב ובאותו סגנון, ששימש כקלטת דוגמה (דמו טייפ). הקלטת הזאת מעולם לא יצאה לאור במהדורה רחבה. מאד התלהבתי ממנה, לקחתי את הקלטת והכנתי ממנה גירסה חדשה, שבה עיבדתי את הסאונד. התוצאה נשמעה מאד משכנעת, ולכן ניסיתי לאורך תקופה ממושכת לעניין מספר לייבלים להוציא אותה מחדש.


Shub Niggurath - Introduction 2009
Introduction - 2009
לבסוף, לאחר מספר שנים של ניסיונות שונים, עלה בדעתי שאחד הלייבלים שאני עובד איתם, 'סוליי זול' (Soleil Zehul) עשוי להיות מעונין. להפתעתי למרות שהלייבל הזה מתמחה בסגנון הזה, אלן לבון, בעל הלייבל שהוא מומחה בסגנון הזה, לא היה מודע להקלטה המוקדמת הזאת. לבון הצליח לאתר את פרומי, וכשפגש אותו, סיפר לו על בחור מישראל שעובד איתו, ושיכנע אותו שהוא חייב למצוא ולהוציא לאור את המוסיקה הזאת בצורה שתיתן לה את הכבוד המגיע לה.


אלן, מנהל הלייבל, תיאר לי איך פרנק ישב בפה פעור ועינים דומעות, ושמע שוב את אותה מוסיקה, לראשונה זה שני עשורים. מאוחר יותר עבדנו במשותף להוציא את האלבום, התיידדנו מאד, ויצא לי לפגוש אותו ולהתארח אצלו. אך הדבר הכי מרגש שפרנק סיפר לי, הוא שהעבודה הזאת החזירה לו את הרצון ליצור שוב. בימים אלו הוא באמת מסיים לעבוד על אלבום חדש. זו דוגמה לחוויה שנותנת תחושה של הגשמה אמיתית.


אתן דוגמה נוספת: בשנים האחרונות יצא לי להתנסות בעבודה עם הרבה מוסיקאים שנאלצים להקליט את החומרים שלהם לבד בביתם ללא עזרה של אנשי מקצוע או אולפנים מקצועיים. התחלתי להבין, שלמרות שיש בידם גישה לטכנולוגיה שיכולה לאפשר להם ליצור ולהקליט ברמה לגמרי סבירה, הם בכל זאת לא מצליחים להגיע לתוצאות מספיק טובות, כי חסר להם ידע, ובעיקר חינוך, בכל הנוגע להקלטות ומיקסים ממוחשבים.


אחרי מחשבה החלטתי לכתוב מדריך למוסיקאי המקליט - השקעתי הרבה מאמץ ומחשבה כדי שהמדריך הזה יהיה כמה שיותר ברור ומעשי אך בעת ובעונה גם מעמיק. לאחר מכן התחלתי לשתף מוסיקאים שאיתם יש לי קשר, ולשמוע גם מהם מה נראה להם שחסר להם, כשהם ניגשים להקליט את המוסיקה שלהם. הדבר שהכי משמח אותי היא העובדה שכמה מהם משתמשים במדריך הזה כיום. אני ממש מצליח לשמוע את השיפור בתוצאות, ובימים אלה אני שוקד על העלאת את המדריך הזה לרשת, כדי שמוסיקאים נוספים יוכלו ליישם את הידע הזה ושהמוסיקה תשמע טוב יותר כתוצאה משימוש במדריך הזה.


במהלך העשור עבדתי על הרבה פרויקטים, ובמיוחד קרובים לליבי האלבומים של פרזנט, דייב קרמן, אבק (Ahvak), שאב ניגוראת', ובמיוחד האלבום של סימפוזיון. כאן יש קישור לפרויקטים האחרונים שלי באתר סאונד-קלאוד.



3) מה עדיין מחכה לביצוע וטיפול, ז"א מה עוד לא הספקת אבל אתה מאמין שתספיק?

אודי קומראן באולפן ההקלטות
אודי באולפן
אודי: אין לי רשימה של משימות ויעדים ברורים שאני מציב לי. במציאות הדברים קורים הרבה פעמים כאילו מעצמם. אך יש מספר תחומים שלא יצא לי לעסוק בהם והייתי רוצה להתנסות כמו למשל כל הנושא של סראונד (Surround).


לדעתי, תחום הסאונד ההיקפי לא חדר כמעט לזירת המוסיקה שהייתי מגדיר כמאתגרת, מסיבות ברורות שקשורות בתקציבים. האלבומים שיוצאים כיום בסראונד הם לרוב מיקסים חדשים של יצירות מופת מתור הזהב של הרוק המתקדם, או פה ושם אלבומים של להקות גדולות יותר.


לעומת זאת, בתחום שמעסיק אותי -- השוליים היותר רחוקים של המוסיקה המתקדמת -- כמעט ואין דוגמאות כאלה. נראה לי דווקא שהיה יכול להיות מאוד מעניין, ליצור אלבומים נסיוניים, כמו למשל האלבום של אבק (Ahvak), עם המחשבה על סראונד כבר בשלב הקונספט, ושכל תהליך ההקלטה יהיה מכוון למימד הנוסף הזה. כך הפרויקט יהיה מכוון-מראש למדיום הזה, ויהיה מסוגל להעניק למאזין חויית האזנה מאתגרת, לספק מימדים חדשים באמת, ולא כסוג של גימיק כפוי על יצירה שכלל לא תוכננה לכך.


אני גם מחכה מאד לעבוד עם הטכנולוגיה החדשה שמאפשרת מה שנקרא בעגה המקצועית 'די-מיקסינג' (De Mixing). הכוונה היא לכלים חדשים וחכמים שמאפשרים את היכולת לבודד ולשלוף אלמנטים מתוך הקלטות קיימות. בעשורים הקודמים נאלצו לרוב בגלל מוגבלויות של הטכנולוגיה להקליט מספר רב של כלים על ערוץ בודד. כך שלעיתים מרובות הקליטו את התופים והבאס, ולפעמים גם את הגיטרות, על אותו ערוץ. כמובן שמגבלה זאת השפיעה מאד על היכולת של האמן להגיע לתוצאה הרצויה.


הדוגמה הכי טובה לשימוש החלוצי בטכניקה הזאת (די-מיקסינג) הם המיקסים החדשים שנעשו לחלק מהקטלוג של הביטלס עבור משחק המחשב רוק באנד. לטעמי הביטלס מעולם לא נשמעו כל כך טוב כמו בגירסאות הללו. כולי תקווה שהכלים הללו רק ילכו וישתכללו ויעניקו לנו את היכולות להגיע לתוצאות יותר ויותר קרובות להגשים את החזון המקורי.


מי יודע? אולי ואמצא את עצמי מרחיב את העיסוק בכתיבה, ושיתוף של הידע והרעיונות שלי, בכל הנוגע לתחומים כמו הקלטות, הפקה, וכו'. והחלום הרטוב שלי? הייתי מאד שמח אילו הייתה לי היכולת ליצור מרחב עבודה, שכולל מספר חללים אקוסטיים מבודדים, בהם הייתי יכול להקליט ולארח הרכבים שונים, שיבואו מכל העולם לעבוד וליצור כאן, וכך גם אוכל להראות להם צדדים אחרים של המציאות בה אנו חיים.



4) על מה אתה מתחרט בשנים האחרונות? לפחות משהו אחד...

אודי: אם אני יכל להעיד על עצמי באוביקטיביות, חרטה היא מילה שכמעט ואינה קיימת בלקסיקון הפנימי שלי. אני נוטה יותר לקבל ולהשלים עם העבר.


ישנם דברים שבדיעבד הייתי שמח יותר אם היו קורים בצורה שונה. לעיתים מייסרת אותי המחשבה שלא הייתי מספיק קשוב למצוקתו של אריק חייט ז"ל [המוסיקאי אריק התאבד ב-27/12/08 בגלל מחלת נפש; המחבר]. היה לי חלק מסויים בימים האחרונים שלו ולפעמים נדמה לי שיכולתי אולי להיות רגיש יותר לאותות שהוא שידר.



5) מה אתה אומר על ענף ה-'רוק באופוזיציה' (RIO) בשנים האחרונות? התקדם? דרך במקום?

אודי: אין ספק שמנקודת המבט הנוכחית הרגעית חלה האטה במומנטום שהסגנון הזה צבר לאורך סוף המלניום הקודם והמחצית הראשונה של העשור האחרון. אבל מניסיוני הזרם הזה, ב-40 שנותיו תמיד אופיין בגאות ושפל.


ברמה האישית אני די מחבב את הלהקות שצצו בשנים האחרונות שכביכול מהוות זרם חדש יותר ומאופיין בשילוב של סאונד רזה עצבני ובועט עם מורכבויות קיצביות מעוררות השתאות. הרכבים כמו קאיו דוט (Kayo Dot), טיים אוף אורכידס (Time of Orchids), אאלוצ'אטיסטס (Ahleuchatistas), אפסילון אקרוקס (Upsilon Acrux), זו (Zu), זס (Zs).


אבל קשה להגיד שהם קרובים ללבי כמו אותם ההרכבים שפרצו בעשור הקודם: ולאפוק (Volapuk), אלאמיילמן ואסאראט (Alamailman Vasarat), סליפיטיים גורילה מיוזיאום (Sleepytime Gorrilla Museum), גואפו (Guapo). ולמרות זאת כשאני מתבונן סביב אני יכול לציין כמה וכמה הרכבים, עם חלקם יצא לי לעבוד, ולדעתי מצליחים לשמור על הגחלת:

6) האם גידול ילדים השפיע על המוסיקה שאתה אוהב ומעריך?

אודי: מסיבות ברורות, יש לי כיום פחות ופחות זמן להקדיש להאזנה למוסיקה. ואיך שהוא, החשיפה שהמשפחה שלי מקבלת למוסיקה שאני אוהב היא די מינימלית. בוא נודה על כך, טוב שהילדים שלי גדלו על בייבי מוצארט מאשר היו נחשפים אובססיבית לבייבי פרזנט. כך בחרתי, אולי אפילו מבלי להיות מודע לכך.


אני יכול להעיד שהעובדה שהפכתי לאיש משפחה, עזרה לי להיות לאדם יותר סבלני וסובלני, ונראה לי שכנראה שיש לכך ביטוי מינורי ביותר על הרגלי צריכת המוסיקה שלי.


7) מלבד העבודה באולפן הביתי, היו לך גם הרפתקאות אמיתיות בחו"ל - סיבובי הופעות עם להקות פרוגרסיב. תוכל לשתף אותנו בסיפורים מהסיבוב של פרזנט, של ת'ינקינג פלייג, הפסטיבלים באירופה ואולי גם משהו שיחכים אותנו לגבי הפרוג בחו"ל?

אודי: בשנים האחרונות צימצמתי את העיסוק בסאונד-במה (הופעות חיות) והורדתי דראסטית את המינון. הסיבות קשורות לנסיון להפחית נזקי שמיעה, ובכנות - קשה לשלב חיי משפחה עם סגנון חיים של נסיעות ועבודה בלילות. כמובן שכשפונים אלי אמנים שאיתם יש לי קשר הדוק או ענין מיוחד זה כן קורה. כך יצא לי לעבוד בצורה צמודה עם להקת פרזנט, ומדי פעם עם הרכבים אחרים כמו פאוסט, ת'ינקינג פלייג או גואפו.



בנוסף לסיבובי הופעות, יצא לי גם להיות מעורב ולקחת חלק בצוות של פסטיבל רוק באופוזיציה (Rock in Opposition) בצרפת. היו כמה וכמה הופעות ראויות לציון שבהם לקחתי חלק, כמו למשל ההופעה האקוסטית של פרזנט ב-2007, שכללה עיבודים לשני פסנתרים וכלי הקשה בהשראת בארטוק; והמופע המשותף של יוניברס זירו ופרזנט. ב-2009 הוזמנתי על ידי פסטיבל גובאיה שבפורטוגל להיות מנהל הבמה של הפסטיבל, תפקיד מפתיע בשבילי, ומאוד נהנתי מהחוויה: לעבוד עם אומנים כמו טוני לוין ולהקות מעולות כמו ולאפוק (Volapuk), קואנג'י היאקי (Koenjihayakke) ואפילו פי-אף-אם (PFM).

בימים אלה אני מתכונן למהדורה הרביעית של פסטיבל רוק באופוזיציה (2011), והפעם הרף יעלה גבוה יותר - מופע מיוחד לפסטיבל ששמו One Upon A Time In Belgium שיפגיש 3 להקות בלגיות -- פרזנט, יוניברס זירו ואראניס -- עם לא פחות מ-22 נגנים. תחזיקו לי אצבעות...


8) אילו פרויקטים מעניינים יושבים אצלך עכשיו על המחשב? משהו שנוכל לשמוע בקרוב?

אודי: בשנה האחרונה המינון של עבודת המיקסים עלה. בשבילי, העיסוקים במיקסים ומאסטרינג משלימים אחד את השני: עבודת מסטרינג דורשת יד קלה אך מדויקת וומידה לא מבוטלת של ריסון ואיפוק. לעומת זאת, בעבודת מיקס דרוש שילוב של יכולת טכנית עם יצירתיות ודימיון. בימים אלה אני מסיים שני אלבומים ומתחיל לעבוד על שניים נוספים.

האלבום של דייב ווילי מלהקת המסטר ת'יאטר (Hamster Theater), הוא אלבום אישי ולירי, המבוסס על ספר שירה שכתב אביו המנוח. מתארחים בו חברים מלהקת ת'ינקינג פלייג (Thinking Plague) וכן יו הופר (Huge Hopper) שהיה גם שותף בכתיבת חלק מהשירים. האלבום הזה נרקח לאורך תקופה ארוכה. דייב השמיע לי חלקים ממנו במסגרת סיבוב ההופעות של ת'ינקינג פלייג ב-2008. כך נוצר הקשר וההזדמנות לשתף פעולה.

האלבום השני שאני מנסה לסיים ממש עכשיו הוא של להקת קממבר משטרסבורג, צרפת. מדובר בלהקה של 7 נגנים ובהרכב כלים מעניין, שמשלב כלי נשיפה עם סוללה שלמה של כלי הקשה, בס, גיטרות ותופים. את מקומם המתבקש של הקלידים תופס נבל (Harp). המוסיקה שלהם משלבת ג'אז, רוק פאנק והשפעות של תקופת הגראנד-וואזו של זאפה. יש פה כמה דגימות סאונד של Camambert.

התחלתי לעבוד גם עם הרכב נורבגי בשם פאנזרפאפא (Panzerpappa) ובו מתארח נגן הבאסון של יוניברס זירו; ועל אלבום חדש של הגיטריסט המוכשר יאיר יונה.


9) לא ניתן לך ללכת בלי רשימת האלבומים הגדולים של 10 השנים האחרונות שלך. מיהם הזוכים?

  1. Caveman Shoestore - Super Sale
    אלבום חכם של קייבמן שוסטור, שמשלב יצירתיות תיחכום והפקה משובחת ביותר.

  2. Nik Bartsch's Ronin - Holon
    אולי הגילוי המענין ביותר שלי בשנים האחרונות. אחד ההרכבים הטובים ביותר בעולם כיום.

  3. Lutz Glandien - The 5th Elephant
    כשהטכנולוגיה נמצאת בידי מאסטר כמו לוץ גלנדיין, מתחוללים דברים נפלאים. שילוב אולטמטיבי של אדם ומכונה.

  4. Bob Drake - The Skull Mailbox
    אלבומו הטוב ביותר של בוב דרייק.

  5. Klekta Red - Hybrid
    פנינה נשכחת. לאוניד סויבלמן אחד הגיטריטים והמוסיקאים האהובים עלי. שילוב מבריק של רוק נשכני ובועט עם רמבטיקו כליזמר ופאנק.

  6. Secret Chiefs 3 - Book Of Horizons
    טריי ספרואנס, המוח הקודח שמאחורי הפרויקט הנקרא סיקרט צ'יפס 3, הוא אחד המוזיקאים המבריקים ביותר הפעילים כיום.
    ההופעה שלהם בבארבי ב-2010 התעלתה לשיאים שכמותם מזמן לא חויתי.

  7. Thinking Plague - A History Of Madness
    למרות חסרונם של דייב קרמן ובוב דרייק, ת'ינקינג פלייג הצליחו ליצור אלבום אחיד ושלם יותר מקודמו.

  8. Koenji Hyakkei - Angherr Shisspa
    האלבום הבשל והמאוזן ביותר עד כה של קואנג'י היאקי. יושידה מוכיח את כוחו בהלחנה עיבוד והפקה.

  9. Ruins - Live At Mandala 2000
    להקת 'רואינס' בהופעה חיה מ-2000. אחת התצוגות המהממות של נגינה וירטואזית ושילוב טלפאטי-ממש, של שני הנגנים האלה. אין דרך לשחזר שיאים שכאלה.

  10. Sleepytime Gorilla Museum - Of Natural History
    סליפיטיים גורילה מיוזיאום היא אחת הלהקות האהובות של העשור, באלבומם הטוב ביותר.

  11. Steve Tibbetts - A Man About A Horse
    אין הרבה אמנים שהצליחו ליצור עולם מוסיקאלי כל כך אישי ויחודי כמו סטיב טיבטס. הוא יצר את האלבום הזה מתוך מגבלה פיזית (שבר את ידו), וניצל זאת למחקר מעמיק של שילוב טכנולוגיה עם יכולת המצאה ויצירתיות.

  12. Cheer Accident - Fear Draws Misfortune
    אלבום קלאסי שמשלב הרבה השפעות מתקדמות עם פופ ורוק תוקפני - כתיבה עיבודים והפקה מרשימים.

  13. miRthkon -Vehicle
    מירת'קון היא אחת ההפתעות המרעננות של השנים האחרונות. אולי טיפה ארוך מדי, אך מבריק ביותר.


תגובות על אודי קומראן והראיון מ-29/7/11




אודות האתר / הספר / עמוד הבית / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il