מעללי אמרסון, לייק ופאלמרשנות התשעים והאלפייםעמוד 4 מתוך 4
היה זה פיל קארסון, מבכירי 'אטלנטיק' בעבר ונשיא חברת 'ויקטורי רקורדס' (Victory Records)הצעירה, שהציע
לקית' אמרסון לארגן את השלושה יחדיו "כדי להקליט פסקול", כהגדרתו. יש הטוענים כי קארסון
השתמש ברעיון הפסקול כמסך-עשן כדי להסוות את מטרתו המסחרית: הקלטת אלבום-איחוד
של elp כדי להבטיח פתיחה טובה לחברת התקליטים שלו. למעשה, אחת מלהקות הרוק המתקדם
הגדולות בעולם התאחדה כדי לעזור בכינונה של חברת תקליטים קטנה.
כדי למנוע פיצוץ אפשרי בין שני הכוחות הדומינניים בלהקה, גרג לייק וקית' אמרסון, הביאה 'ויקטורי' מפיק חיצוני, מארק מנסינה, מוסיקאי ומעריץ של הלהקה. זה עבד: במאי 1992 יצא האלבום 'בלאק מון' (Black Moon) לאור. זה היה אלבום מאכזב, מבוסס על מיחזור נוסחאות-עבר ושטוף במאניירות וקיטש. בקטע הנושא הפותח את האלבום, מרצה לייק לקהל מאזיניו על אסונות אקולוגיים. המילים של 'ירח שחור' נכתבו בהשראת שדות הנפט הבוערים במלחמת המפרץ, שהעשן שלהם כיסה את השמיים ואת הירח.
קולו של לייק התעבה ונחלש; הוא נשמע כמו קאובוי אמריקני מזדקן. הסינתיסייזרים של אמרסון עברו יותר מדי עיבודים וליטושים בדרך אל המיקס הסופי. פאלמר השתמש בתופים אלקטרוניים 'מתים' מבחינה אקוסטית. המלחין הקלאסי התורן היה פרוקופייב: אמרסון לקח את הפרק המפורסם ביותר מתוך 'רומיאו ויוליה' והוסיף לו סולו אופייני; אבל האלבום היה פחות חשוב. הם חזרו להופיע, ועל הבמה הם נשמעו טוב, חופשיים ופרועים כמעט כמו פעם. ב-24 ביולי 1992 יצאו elp לסיבוב הופעות עולמי גדול, לראשונה מזה 14 שנים. ארה"ב, יפן, אירופה ודרום אמריקה קיבלו אותם בזרועות פתוחות. הנוסטלגיה זרמה כמו שמפניה: כשניגנו באולם המרכזי בעיר ניוקאסל, נזכר אמרסון בהיסטוריה של הלהקה והכריז לקהל "ועכשיו, אחרי עשרים שנה, 'תמונות בתערוכה'!" (כזכור, זה היה המקום בו הוקלט האלבום החי). לייק הופתע לגלות את הדור השני למעריצים: אנשים צעירים שלא גדלו עם הלהקה אבל מצאו את אלבומיה בחנויות; במשך עשרים שנה השמיע הרדיו את 'לאקי מן' (Lucky Man) בכל מקום.
הקאמבק של elp לא נפסק לאחר תום הסיבוב: אלבום חי מההופעה באולם 'אלברט הול' בלונדון יצא לאור; המעריצים הוותיקים זכרו היטב איך החרימה הנהלת ה'אלברט הול' את 'דה נייס' (The Nice) לפני יותר מעשרים שנה, ועכשיו בלעה את הצפרדע בקלות. כיאה לכל דינוזאור משנות השבעים, יצאה קופסת דיסקים מקיפה תחת השם הבומבסטי 'שובו של המנטיקור' (The Return of the Manticore). להפתעת הרוכשים, ישבו השלושה והקליטו-מחדש כמה קטעים מן העבר הרחוק בטכנולוגיות 'סראונד' חדשות, אך רוב הקופסה הציגה קטעים נדירים שטרם נשמעו.
לכאורה הכל התנהל בצורה מושלמת; השלושה חזרו לאולפן כדי להקליט אלבום נוסף, והשקיפו על עתידם במשקפיים ורודות. אך לא כך היה. הלייבל שהחזיק אותם בחיים, 'ויקטורי', נקלע לקשיים כלכליים, לאחר כשלונם המסחרי של 'יוניון' (להקת יס') ולהקת 'טין מאשין' של דיויד בואי; השלושה קיבלו מסר ברור מאוד מהנהלת החברה: אתם הולכים להקליט אלבום פופ מסחרי. עם הפקודה הזאת היה אפשר להסתדר איכשהו, אבל היה זה אמרסון שנפל אל הקרשים. עוד במהלך סיבוב ההופעות של 1993, חש אמרסון שהאצבעות שלו לא עובדות כמו שצריך. הוא ניסה לפתור את הבעיה ללא ניתוח, אבל בסופו של דבר נותח. יכולת הנגינה שלו ירדה באופן זמני ב-50 אחוזים. הוא כמעט ולא ניגן במשך שנה שלמה. כדי להחמיר את העניין, הוא נקלע למשבר פיננסי עמוק (הלוואות, חובות ובעיות מיסוי) ונאלץ למכור את ביתו האהוב בסאסקס. והסיפור לא נגמר שם. אמרסון נתפס בוגד באשתו הנאמנה אחרי 23 שנות נישואים ושני בנים חמודים, עבר תהליך ארוך של גירושין מכוערים (נוק-אאוט כלכלי נוסף), התמכר שוב לאלכוהול, נכנס לדיכאון קליני, קיבל טיפולים פסיכותרפיים ועבר לגור בסנטה מוניקה (לוס אנג'לס). אפילו שדרן הרדיו הווארד סטרן קטל אותו בראיון לתוכניתו. זה היה גיהנום עלי אדמות. "לא זמן טוב לעשות אלבום", סיכם אמרסון ביובש את השנה. נחמתו היחידה: אופנוע הארלי דיוידסון, ותוכי.
למרבה הדאגה, גם קרל פאלמר הגדול חש את מצוקות גילו המתקדם על ידיו המהירות: הוא סבל ממחלה ושמה תסמונת התעלה הקרפלית (CTS) שפגעה קשות ביכולותיו כמתופף. המחלה אילצה אותו לעבור ניתוח מסוכן, שהצליח בסופו של דבר. לאחר כל הבעיות הללו, חזרו השלושה להפקת אלבום חדש, השני מטעם ויקטורי. המפיק הצמוד מטעם 'ויקטורי', קית' אולסן, התעקש ללכת נגד הכיוון האופייני לשלושה, ושילב באלבום מוסיקאים נוספים שלא קיבלו קרדיט. בין השירים יש אפילו גירסת כיסוי לשיר של בוב דילן (Man In The Long Black Coat), בעיבוד של אמרסון. כדי לתת למעריצים סיבה לקנות את האלבום, שורבב אליו עיבוד מחודש ל'תמונות בתערוכה' שהוקלט עבור הקופסה, קודם לכן. האלבום 'אין דה הוט סיט' (In The Hot Seat) הוא אחד מן האלבומים הגרועים והמבולבלים ביותר של elp ושומר נפשו ירחק ממנו. אפילו שמו של האלבום נרקח בצורה מוזרה עם חברת 'דולבי' כחלק ממסע-שיווק למערכת סאונד חדשה. עם יציאתו, הלהקה התפזרה לשלוש מתוך ארבע רוחות השמיים: אמרסון היה שקוע בפסקול לתוכנית טלוויזיה (Iron Man) שהתחייב לסיים, ופאלמר חזר לביתו. לייק נשאר עם כל יחסי הציבור והשיווק לבדו. עטיפת האלבום הציגה רכבת, והמאזינים החלו לחשוד שאמרסון לייק ופאלמר מפחדים להצטלם. מכיוון שהלהקה לא יצאה לסיבוב הופעות, הפרוייקט נראה יותר ויותר כמו אלבום סולו של לייק, פחות בתקשורת. המעריצים שנאו את המוצר הסופי, שהיה פשוט נורא. האלבום נכשל, וחברת 'ויקטורי' התמוטטה.
נקודת האור היחידה באותה תקופה נרשמה בנובמבר 1993, כאשר השלושה הוזמנו להטביע את ידיהם במלט הרך של קיר כוכבי הרוק, בשדרות סאנסט בהוליווד. להקת elp נכנסה להיכל התהילה האמריקני עם עוד 52 אמנים אחרים. אבל המשבר נמשך.
שנת 1995 סימנה תקופת מעבר לא-קלה עבור השלושה. אמרסון, שעדיין היה שקוע בצרות כספיות, ניסה לארגן-מחדש את חייו. הוא הציע פריטים מן העבר במכירה פומבית והחל לכתוב אוטוביוגרפיה ושמה Pictures of an Exhibitionist ("תמונות של ראוותן", או "תמונות מחייו של אקסהביציוניסט") שיצאה לאור ב-2004. האלבום של אמרסון, Changing States, שהיה תקוע 6 שנים בשומקום, יצא לאור; הוא הופק על ידי קוין גילברט. פאלמר עבד עם ג'ון ווטון והגיטריסט מייקל קאלווין על פרוייקט בשם K2 אך לא הצליח לעניין אף חברת תקליטים. לייק החל לעבוד על אלבום סולו נוסף. בקיץ עברו לחברת תקליטים חדשה, 'ריינו' (Rhino) שהתמחתה בהפצת קטלוגים ישנים. היא החלה בעבודת רימסטר לאלבומים הקלאסיים משנות השבעים, ואף הוציאה אוסף The Best במהירות כדי לצבור מזומנים. אמרסון קיבל גרין קארד, התאושש מן הניתוח באצבעותיו והחל להופיע בפומבי. הוא אפילו הכריז על סיבוב משותף עם Yes, שמעולם לא יצא לפועל. elp יצאו ל-33 הופעות צנועות בארה"ב, כלהקה המחממת של ג'טרו טאל, כדי לתת לאמרסון זמן לחזור לכושר. אשתו של מנהיג ג'טרו טאל, איאן אנדרסון, שימשה כמנהלת ההפקה; היחסים בין הלהקות היו טובים, ואנדרסון נתנה לשלושה 60 דקות להופיע, במקום 45 עליהם הסכימו בתחילה; הסולן והחלילן החמיא להם בהומור אופייני על הבמה "זה נהדר לעבוד עם להקה שעדיין לא איבדה את השיער שלה. ממזרים!". אחר כך המשיכו ל-10 הופעות נוספות ביפן, הפעם כמופע עצמאי. חברת King Buscuit Flower Hour הוציאה לאור את ההופעה החיה של להקת גרג לייק משנת 1981 עם קלאסיקות של elp, קרימזון וכמובן לייק עצמו. בדצמבר 1995 הוציא אמרסון שוב את האלבום Christmes Album עם שתי תוספות, אחד מהן עיבוד ל'טרויקה' של פרוקופייב. שנת 1997 היתה השנה של לייק: מפגש נדיר בין כל חברי ההרכב הראשון של קינג קרימזון התקיים בחודש מרץ, בלונדון, במסגרת קידום מכירות לאלבום חדש, הפעם בהוצאת חברת DGM בבעלות רוברט פריפ, שהציג לראשונה קטעים נדירים של הלהקה משנת 1969. חברת 'ריינו' הוציאה לאור את האנתולוגיה המלאה של לייק, עם אוסף קטעים נדירים מהקריירה הארוכה שלו. גם ההופעה המיתולוגית של elp מפסטיבל 'אייל אוף ווייט' (Isle of Wight) משנת 1970 יצאה בחברת 'מנטיקור'.
סיבוב הופעות חדש יצא לדרך, עם 50 מופעים באירופה וכל אמריקה. הקהל היה באקסטזה. בבוסטון נשרף אורגן ההאמונד של אמרסון, לתשואות הקהל. במדינת פרו נרשמה תקרית מוזרה: פקידי המכס אסרו על השלושה לעזוב את הארץ עד שהאמרגן הפרואני שלהם ישלם את המיסים המגיעים לשלטונות; הלהקה היתה תקועה יומיים במלון, ללא התערבות מצידה של השגרירות הבריטית.
אמרגן פולני ערמומי הפר הסכם עם הלהקה והחל להפיץ בכל רחבי העולם אלבום בהופעה חיה של elp תחת הכותרת הנכונה, יש לציין, 'לייב אין פולנד' (Live in Poland). זאת, למרות שהתחייב להפיץ אותו בפולין בלבד. כתגובת-נגד זריזה, הוציאה הלהקה אלבום רשמי כפול בהופעה חיה באוקטובר 1998 בשם Then & Now בחברת 'איגל' (Eagle). במאי 1998 הודיע המנהל של elp על הכנות לאלבום חדש, והלהקה יצאה שוב לסיבוב הופעות בארה"ב ובקנדה לצידן של 'דיפ פרפל' ו'דרים ת'יאטר'.
המופע האחרון של elp בשנות התשעים התקיים בסוף אוגוסט 1998, בסן-דייגו; הוא לא היה אמור להיות האחרון, אך לייק דרש להיות המפיק באלבום הבא - הנסיון המר עם קית' אולסן לימד אותו לקח. דרישתו לא נענתה. פאלמר ואמרסון התווכחו איתו. חברת התקליטים לא תמכה בלייק, והוא החליט ללכת עד הסוף ולומר שלום. הלהקה התפרקה וסיבוב ההופעות הבריטי בוטל. שוב חזרו כולם לפרוייקטים עצמאיים. פאלמר אפילו הקים טריו חדש, עם שון בקסטר ודייב מארקס, קרא לו 'פאלמר' ויצא לסיבוב הופעות צנוע. בינתיים נפתח מילניום חדש. חברת 'מנטיקור' עשתה עבודה ארכיונית מעוררת-השתאות והוציאה לאור באוקטובר 2001 שתי קופסאות גדולות ובהן 15 דיסקים מלאים המתעדים 8 הופעות נדירות מהשנים היפות. אוסף ההקלטות המעניין Original Bootleg Series From The Manticore Vaults זכה לתגובה טובה, בעיקר מצד המעריצים השרופים-באמת. להקת elp הפכה יותר ויותר לפריט נוסטלגי, כאשר הסתבר למעריצים שהלהקה לא מצליחה להפיק מעצמה חומרים חדשים ומעניינים.
גם פאלמר קיבל אנתולוגיה משלו, שבה נכלל סוף-סוף הקונצ'רטו שלו לכלי הקשה; הוא הקדיש אותו לאביו, שנפטר בזמן ההקלטות. בין הקטעים באלבום אפשר למצוא גם הקלטה עתיקה במיוחד, המתעדת את קרל כשהוא בן 15 בלבד, עם להקתו 'דה קרייג' (The Craig).
בגיל 57, עם בחורה חדשה לצידו, הקליט אמרסון בשנת 2002 אלבום סולו לפסנתר, שיצא לאור בחברת EMI Classics תחת השם 'אמרסון מנגן אמרסון'. אחרי שבנה, שיפץ, תיקן, בעט והרס את כל הסינתיסייזרים האפשריים, חזר לאהבתו הישנה: פסנתר הכנף של סטיינוויי. קודם לכן, באפריל, התאחדה להקת The Nice לראשונה מזה 32 שנים, במועדון ושמו 100 בלונדון; שנתיים קודם לכן יצאה קופסת-אנתולוגיה בשם Here come the nice הכוללת שלושה דיסקים המתעדים את כל הקריירה של הלהקה. אמרסון הודיע על כוונתו לחזור ולהתגורר באנגליה, בקוטג' עתיק על יד הים, באזור קורנוול. "אף פעם לא גרתי רחוק מהים. הוא מרגיע אותי ונותן לי השראה". חברת Rhino מתכננת גם לאמרסון אנתולוגיה משלו.
מלכת אנגליה זכתה לפגוש את קית' אמרסון ב-2002, עת הוזמן הקלידן אל הארמון כדי לנגן פסנתר סולו. השיחה בין אליזבת לקית' היתה משעשעת למדי: "על מה אתה מנגן?", שאלה המלכה.ג'ים דייביסון, חברו הטוב של קית', פגש את המלכה מספר פעמים והזהיר את אמרסון שנושא השיחה המומלץ עם המלכה הוא סוסים. "אבל לא ידעתי שום דבר על סוסים. והיא לא ידעה שום דבר על סינתיסייזרים", הסביר אמרסון בראיון מ-2015.
פאלמר הכריז בראיון משנת 2001 ש"אני עדיין מחכה לעשות את האלבום הגדול של elp שאני יודע שאנחנו חייבים לעשות"; ולייק לא התאפק מלומר בראיון באינטרנט: "אני זוכר טוב מאוד שבשנים 1978-9 להקת ה'סקס פיסטולס' אמרו עלינו: או, אלו הפלצנים המזדיינים והזקנים הללו של הרוק (Oh Those fucking has-been old rock farts). ובכן, תנו לי להגיד לכם משהו: אני הולך להופיע באמפיתיאטרון של 'יוניברסל' בשבוע הבא. איפה לעזאזל הסקס פיסטולס? הנה לכם! לך תזדיין ג'וני רוטן! זאת המציאות: הם באו והלכו!".
קית' אמרסון הקים להקה חדשה, וקרא לה קית' אמרסון בנד (Keith Emerson Band). הוא הפתיע את הישראלים כאשר הודיע בקיץ 2005 על כוונתו להופיע בישראל במהלך פסטיבל אורנג' בנמל חיפה. אך מופע הסולו שלו ביולי בוטל ברגע האחרון בגלל בעיות בריאות. אמרסון החליט לא להסתכן בסיבוב הופעות בינלאומי כיוון שרופאיו המליצו לו לעבור סדרת בדיקות. מעבר לאכזבתם של הישראלים שהשתוקקו להופעה ראשונה של אמרסון בישראל, דחיית סיבוב ההופעות מסיבות רפואיות הוכיחה שוב לאמרסון וחבריו שהימים הפרועים של שנות השבעים חלפו ולא ישובו עוד. ב-2004 השלים קית' אמרסון את האוטוביוגרפיה הרשמית שלו - "תמונות מחייו של אקסהביציוניסט". מדובר ב-336 עמודים של וידויים מביכים בחלקם על ילדותו, נערותו, תקופת הזוהר המוסיקלית - והמשברים הרבים שבאו בעקבותיה. אמרסון לא חסך מקוראי הביוגרפיה שלו אף פרט: לא מחדר המיטות, לא מבית הספר ולא מהתלאות הרפואיות שעבר בשנים האחרונות. פתיחותו הכובשת של אמרסון גרמה למבקרי הספרות והמוסיקה לסלוח לו מגבלותיו כסופר בעל מודעות עצמית מלאה. לכן רבים שיבחו את הספר, שלא כלל ניתוחים מוסיקליים מורכבים. את מלאכת הניתוחים המוסיקליים המורכבים לקח על עצמו ד"ר אדוארד מקאן, מוסיקולוג ומעריץ נלהב של אי-אל-פי. ב-2006 יצא לאור הפרויקט המרשים שלו - "אנדלס אניגמה" (חידה אינסופית), על שם אחת הרצועות באלבום טרילוג'י. זהו ספר עב-כרס (704 עמ'), יקר מאוד (80 דולר) שזכה בפרס על מצויינות, שלא חשש להיכנס לעומק הלחנים והעיבודים של אמרסון וחבריו. כך נעה לה אמרסון לייק ופאלמר תמיד בין הקטבים הקיצוניים: מצד אחד, הביוגרפיה האישית והפרועה של אמרסון, המתעדת את הסקס, הסמים והרוקנרול מאחורי הקלעים של עולם הזוהר הריק-מתוכן, כולל משברים מביכים, בדיחות וסיפורי אבסורד; ומצד שני, הניתוח המלומד והמקיף-מדי של מקאן, שכמעט ולא מאפשר לקורא הממוצע להבין כיצד נקלע למבוך מוסיקולוגי מורכב שכזה, ואיך יצא הכיף מכל הסיפור. אמרסון המשיך להופיע עם להקתו במחצית השנייה של העשור הראשון למילניום. הוא החליף את הגיטריסט הוירטואוזי דייב קילמינסטר (שהופיע, בין השאר, גם עם רוג'ר ווטרס) בחברו החדש, הסולן, המלחין והגיטריסט מרק בונילה. האחרון נכנס לנעליו של גרג לייק, כאשר אמרסון ולהקתו ביצעו את כל הקלאסיקות של אמרסון לייק ופאלמר במגוון ערים בעולם. בונילה נשמע כמו גרסה משודרגת של לייק, ומנגן על הגיטרה הרבה יותר טוב מלייק. הכימיה המצוינת של אמרסון, בונילה ושני עמיתיו החדשים בלהקה תועדה בדיוידי 'מוסקבה' (2010), ובאלבום-הופעה כפול, שהוכיח כי אמרסון אולי לא נמצא בשיא כושרו הפיזי, אבל רוח שנות ה-70 לא כבתה בו. להקתו של אמרסון הוכיחה דבר קטן ופשוט: הכל אישי. אמרסון פשוט לא מסתדר עם לייק ופאלמר, ומצא לעצמו שותפים טובים יותר. ב-25 יולי 2010 התאחדה אמרסון לייק ופאלמר להופעה חד-פעמית ואחרונה, במסגרת פסטיבל היי-וולטג' (High Voltage), במקום ושמו ויקטוריה פארק, בעיר לונדון. ההופעה הקצרה (90 דקות בלבד) יצאה על גבי דיסק כפול ודיוידי. העילה לאיחוד החד-פעמי היתה פשוטה: חגיגת 40 שנה להיווסדותה של הלהקה. הפעם היה ברור שחברי הלהקה לא מתכוונים להמשיך ולנגן ביחד על אותה במה, מעבר לאותה הזדמנות כלכלית מיוחדת.
גרג לייק כמעט והופיע בישראל ב-2013. יוזמה מקומית להביא אותו הנה להופעת סולו לא יצאה אל הפועל, בעקבות חשש ממכירת כרטיסים נמוכה, שנבעה מעודף-היצע של מופעים בקיץ ובסתיו. לייק הריץ באותה תקופה מופע אקוסטי אינטימי, שבו הוא משוחח עם הקהל ושר כמה שירים עם גיטרה קלאסית בלבד. צילומים מהופעות אלו הראו שמר לייק סובל מעודף משקל קיצוני, ונראה רע, בלשון המעטה.
קארל פאלמר בתחילת 2014 התבשרנו על הופעה ראשונה של קארל פאלמר בישראל, שאכן התקיימה ב-3 במאי 2014, במועדון 'רדינג 3' בנמל תל אביב. פאלמר מעולם לא הופיע בישראל קודם לכן. הוא הגיע עם הלהקה הקטנה שלו, טריו קטן וחכם עם הגיטריסט פול ביאלטוביץ' והבסיסט סיימון פיצפטריק. במופע ביצע גרסאות אינסטרומנטליות לקלאסיקות של אי-אל-פי וכמה עיבודי פרוג-מטאל ליצירות קלאסיות מוכרות. בראיון ישראלי ראשון לאתר זה אמר פאלמר שהוא לא מתכוון להופיע יותר עם אמרסון לייק ופאלמר, והלהקה למעשה סיימה את דרכה. בסוף אפריל 2014 הודיע קית' אמרסון על פרישה סופית מהופעות. "הגעתי לגיל 70", אמר הקלידן המזדקן, "ובשנה הקרובה כנראה אפסיק להופיע ולנגן בפומבי". הפרישה מגיעה לאחר שנים של מאבק במצב ידו הימנית, שעברה ניתוחים ומקשה עליו לנגן כמו פעם. כך הגיעה לסוף דרכה אחת מן הלהקות שהגדירו את הרוק המתקדם, בקריירה שנמשכה כ-40 שנה.
מחלות ומוות"גרג לייק חולה מאוד" - כך נחשף בסוף יולי 2015 בראיון עדכני עם קית' אמרסון, חברו ללהקת ELP. הראיון פורסם באתר טימרוק (TeamRock). בראיון הודה אמרסון שניסה ליצור קשר עם לייק, אבל לא הצליח לדבר איתו. הוא הביע תקווה שלייק "יהיה בסדר".גרג לייק לא עלה על במה מאז 18 יוני 2013. הוא צולם בשנים האחרונות כשהוא סובל בבירור מעודף משקל חריג. הוא לא התראיין זמן רב, ורק הגיב לאחרונה, בקצרה, על מותו של כריס סקווייר. טוני אורטיז, הממונה על ארכיוני ELP מאז 1998, אמר שלא ידוע לו על מחלתו של לייק, ושהוא התכתב איתו במייל בשבוע שעבר. אין עוררין על כך שקרל פאלמר נמצא בכושר מעולה, וגם אמרסון המשיך ליצור מוסיקה, למרות שהפסיק להופיע באופן מסחרי בגלל הבעיות הקשות בכפות ידיו. לייק סיפר בשנים האחרונות שהוא עובד קשה על האוטוביוגרפיה שלו, "לאקי מן". הספר היה אמור לצאת ב-2012, נדחה ב-2013 ומאז לא נודע דבר על מועד הוצאתו. בהחלט ייתכן שהשמועות על מצבו הבריאותי הגרוע של גרג לייק היו מוגזמות והתבססו על ספקולציות. עם זאת, למדנו מן האירועים האחרונים שמוסיקאים נוטים להסתיר את מחלותיהם מן התקשורת והמעריצים, ממש עד הרגע האחרון.
התאבדותו של אמרסוןקית' אמרסון ביפן, ינואר 2015 ב-11 מרץ 2016 נחרד העולם כולו לשמע הבשורה: קית' אמרסון מת בגיל 71. הקלידן הגאון נפרד מאיתנו בביתו אשר בסנטה-מוניקה, לוס אנג'לס. סיבת המוות לא פורסמה באופן מיידי. נחקר חשד להתאבדות, כיוון שאמרסון נמצא מת מיריית אקדח בודדת לראשו. ייתכן שהתאבד כיוון שסבל מדיכאון בעקבות חוסר יכולתו לנגן, עקב התדרדרות מצב כפות ידיו, עקב מחלה ניוונית. קרל פאלמר כינה אותו 'אחי המוסיקלי' והספיד אותו כך: "...קית' היה נשמה עדינה שאהבתו למוסיקה ותשוקתו בהופעותיו כקלידן יישארו ללא תחרות גם בשנים הקרובות. הוא היה חלוץ, חדשן, שגאונותו המוסיקלית נגעה בכולנו בתחומי הרוק, המוסיקה הקלאסית והג'אז. תמיד אזכור את חיוכו החם, חוש ההומור הטוב, הופעתו המשכנעת ומסירותו למלאכת המוסיקה. אני בר-מזל שהכרתי אותו ושעשיתי איתו מוסיקה, ביחד. נוח על משכבתך, קית'" גרג לייק הספיד את אמרסון יומיים מאוחר יותר: "...קית' ואני בילינו רבות מן השנים היפות ביותר בחיינו ביחד. כואב לראות את חייו מסתיימים בצורה כזו, גם עבורי וגם עבור כל מי שהכיר אותו. עצוב וטראגי ככל שיהיה, אינני רוצה שמותו של קית' שזה יהיה הזיכרון האחרון שאנשים ייקחו איתם. מה שתמיד אזכור אצל קית' אמרסון הוא הכישרון יוצא-הדופן שלו כמוסיקאי וכמלחין, והתשוקה שלו לבדר. מוסיקה היתה כל חייו, ולמרות כמה מהקשיים שהוא חווה, אני בטוח שהמוסיקה שלו תמשיך לחיות לנצח. תנחומיי העמוקים למשפחתו של קית'. מי ייתן וינוח על משכבו בשלום". חברתו לחיים של אמרסון בשנים האחרונות (השניים לא התחתנו), קים גוואגוצ'י בת ה-52 סיפרה על הרקע להתאבדות: "היד הימנית שלו עשתה לו בעיות כבר שנים. הוא עבר ניתוח כדי להוציא שריר פגום, אבל הכאב והבעיות העיצביות רק החמירו. היו לו כמה הופעות מתכוננות ביפן, ולמרות שכבר שכרו נגן גיבוי עבורו, הוא היה מודאג". מותו של אמרסון הוא אבידה גדולה לעולם הרוק המתקדם. קית' פרש מהופעות בגיל 70, הספיד את דיויד בואי ב-12 בינואר 2016, ותוך חודשיים הצטרף אל בואי. האם ידע כבר ב-2004 שסופו מתקרב, ולכן השלים את האוטוביוגרפיה שלו? לעולם לא נדע, כנראה. שי להב, עיתונאי מוסיקה ב-ynet, סיכם את מפעל חייו של אמרסון, לטוב ולרע: "אמרסון לא היה שם חם כבר הרבה שנים. למעשה, עשרות שנים. ולעניות דעתי - לצד רגעי גאונות אמיתיים, הוא היה מבין האחראים להשחרת שמו של הרוק המתקדם בקטעי סולו מנופחים ויומרניים...הדור הזה, של בואי, אמרסון וחבריהם, היה דור חלוצי. הם ייבשו את הביצות וייצרו ז'אנרים וסגנונות שפשוט לא היו לפניהם. אני משוכנע שהיו ועוד יהיו קלידנים לא פחות מוכשרים מקית' אמרסון, למשל. אבל הוא היה מבין הראשונים ששילבו רוק ומוזיקה קלאסית, שהשתמשו בסינתיסייזר 'מוג', שהפכו את הנגינה על קלידים לשואו מלא יצריות וכריזמה. בקיצור - כל קלידן שהפציע אחריו כבר היה 'כמו'. וזה נכון כמעט לכל כוכבי המוזיקה שגדלו משנות ה-80 והלאה".
מותו של גרג לייקגרג לייק נפטר ב-7 בדצמבר 2016, ממחלת הסרטן, בגיל 69. לייק עישן במשך עשרות שנים, עד שהפסיק מאוחר מדי, באמצע שנות ה-90. באוגוסט 2015 כבר פורסם שהוא 'חולה מאוד', עובדה שלא הוכחשה. ב-2016 כבר לא יצא מביתו ולא יכול היה להופיע או להשתתף באירועים פומביים. לייק גם סיפר בראיונות על כך שהוא כותב בתקופה האחרונה את האוטוביוגרפיה שלו (תחת הכותרת 'לאקי מן', ככל הנראה), אך לא ידוע אם הצליח להשלים את הספר. הספדים מזועזעים זרמו בתקשורת מכל רחבי העולם.
עכשיו זה ודאי: להקת אמרסון לייק ופאלמר לעולם לא תעלה שוב על במה, אחרי ההופעה המאכזבת ההיא בלונדון, יולי 2010. המתופף הנאמן והאחראי על מורשת ELP, מר קרל פאלמר, נותר עכשיו האחרון מן השלישייה. פאלמר הספיד את לייק כך: "בעצב רב אני חייב עכשיו להיפרד מהחבר שלי ומעמיתי ללהקה, גרג לייק. קולו הנפלא של גרג ומיומנותו המוסיקלית ייזכרו על ידי כל מי שהכיר את המוסיקה וההקלטות שעשה עם אי-אל-פי וקינג קרימזון. יש לי זכרונות נעימים מהשנים הנפלאות שהיו לנו בשנות השבעים, ומהופעות רבות שביצענו ביחד. לאחר שאיבדנו גם את קית' השנה, הפך את האובדן הזה קשה יותר עבור כולנו. כפי ששר גרג בסוף 'תמונות בתערוכה': מוות הוא חיים. עכשיו המוסיקה שלו יכולה לחיות לנצח בלבבותיהם של כל אלו שאהבו אותו." בראיון על מותו של לייק, חשף פאלמר כי לא היה בקשר עם לייק במשך 6 השנים האחרונות. "ידעתי שהוא חולה אבל הוא לא שמח להיפגש איתי". פאלמר הודה בכך ש"השירים שלו שמו אותנו על הרדיו באמריקה...אז יש לנו המון מה להודות לגרג בתור להקה...היתה סינרגיה בין שלושתנו. גרג היה מרכיב מאוד חשוב בגלל שירי הפולק שהיו לו, שהיו קצת כמו שירי אהבה, אבל הוא אף פעם לא השתמש במילה 'אהבה' באלבומים המוקדמים שלנו...גרג לא היה בדיוק בסיסט אלא נגן גיטרה אקוסטית. הוא כנראה די שנא לנגן בס! באלבום האחרון שלנו, 'אין דה הוט סיט', הוא לא ניגן בס בכלל...בשבילי, הוא מאוד יחסר. היו לו המון מעריצים והוא היה בחור נהדר להיות איתו. היו לנו זמנים גדולים ביחד, והכי חשוב, עשינו מוסיקה גדולה כקבוצה...". שנת 2016 חיסלה את אמרסון לייק ופאלמר. התאבדותו של קית' אמרסון ב-11/3 ומותו של גרג לייק ב-7/12 סימנה שנה איומה למעריצי ELP בכל העולם. פאלמר בן ה-66 נושא כעת לבדו את מורשת הלהקה על כתפיו.
מדריך אלבומים מקוצר ל-ELPחובה
כדאי
לא מזיק
להתרחק, אם אפשר
קרל פאלמר בישראל - ההופעה מ-2014 קית' אמרסון בחיפה - המופע שבוטל ראיון מוקלט עם אמרסון לייק ופאלמר האתר הרשמי של אמרסון לייק פאלמר תגובות |