|
בחזרה לפומפייהפקה ישראלית חדשה בהשראת הסרט "פינק פלויד בפומפיי" (1972) מנסה לקחת את הקסם של הלהקה הבריטית אל מקומות חדשים ומקוריים; זו לא הופעת קאוורים, אלא פרשנות ישראלית לסרט ולמוסיקה; ההופעות הראשונות מתוכננות לחודש יולי 2008, ברחבי הארץ; איסר טננבאום ("רוקפור") אחראי על ההפקה המוסיקלית; כדי ללמוד קצת יותר על מה שהולך לקרות שם, הנה ראיון עם שי וילוז'ני, קלידן בהפקהראיון: אורי ברייטמן (מרץ 2008)
שי וילוז'ני: הרעיון להפקה נולד מתוך אהבה גדולה למוזיקה של פינק פלויד, אהבה שלא קהתה עם השנים הארוכות של חשיפה לחומרים שלהם. לצד האהבה הגדולה הזאת הייתה לנו תחושה שיש איזשהו ניואנס, איזשהו גוון במוזיקה של פינק פלויד, ובייחוד בהופעה שלהם בפומפיי, שאולי עדיין לא נחשף במלואו. אנחנו מרגישים שבאמצעות ליטוש ועיבוד הנקודה הנעלמת, ה"מוחמצת" הזאת באלבום ההופעה אנחנו יכולים להגיד משהו משלנו, משהו שמבטא אמיתות פנימיות שלנו כאמנים וכבני אדם. משהו שנוגע לקשר המיסטי שבין האדם לתרבות של הזמן והמקום שלו, כמו גם של זמנים ומקומות אחרים. שי וילוז'ני: אביחי בן ציון: תופים צחי מדמוני: בס רועי צברלינג: גיטרות וקולות שי וילוז'ני: קלידים וקולות דסי אלעד: עוד וקולות יובל טובי: טאר פרסי אהוד יפרח: סיטאר רביעיית מיתרים
שי וילוז'ני: כפי שאנו רואים את הדבר, המוזיקה של פינק פלויד היא נכס צאן ברזל של התרבות האנושית בכלל, חלק מפס הקול שלצליליו גדלים דורות על גבי דורות של מתבגרים – אמנים – אנשים "סתם". הדיאלוג עם המוזיקה הזאת מובנה אל תוך תהליך היצירה והניתוח של כמעט כל עבודה מוזיקלית שמתרחשת על הכדור שלנו. מופע בסדר גודל כזה חייב להסדיר את זכויות היוצרים. אנו מסתייעים לשם כך באנשי מקצוע. אנחנו רואים את עצמנו כמי שמעשירים את גבולות הדיאלוג הזה ותורמים לו. שי וילוז'ני: הפסיכדליה של פינק פלויד, לדעתנו, איננה מתמצה במערביות מוזיקלית – ההיפך הוא הנכון. ומעבר לסוגיית המאפיינים המוזיקליים של פינק פלויד עצמם, כבר עבר הזמן שבו אנשים חשו צורך לתחום את האהבות המוזיקליות שלהם על פי ז'אנרים, מאפייני הפקה או יוצרים. פיוז'נים מכל מין וסוג באים לאוויר העולם כל העת, מראפ בוסה-נובה ועד תמהילים של אלמנטים ערביים, קלאסיים ואלקטרוניים. אנחנו בטוחים שהקהל שלנו יהיה פתוח לדבר המיוחד שאנחנו נציע לו, גם מתוך היכרות אינטימית שלנו עם הסצינה המוזיקלית הלא רשמית, הרוחשת וגועשת בישראל 2008. שי וילוז'ני: תיעוד המופע והפקת דיוידי הן חלק בלתי נפרד מהכוונות האמנותיות שלנו, עוד מתחילת הדרך. אנחנו כבר עובדים עם אנשי מקצוע מתחומי הוידיאו והסאונד כדי להכין את התשתית ליצירת הדיוידי. מבחינה חזותית זה אירוע מאד עשיר: בחרנו להציג באתרי עתיקות בלבד, תחת כיפת השמיים, כדי להרגיש שההיסטוריה ואנחנו זה משהו בלתי נפרד. אוליביה הוף חיברה כוריאוגרפיה מקורית לאירוע, ה-VJ נתן ברנד והעורכים מאצ'יק הוף ודוד מן הם צבא הוידאו שלנו. על כל האירוע מנצחת הבימאית פאני גרינשפון. שי וילוז'ני: חלילה לנו מלגרום לקהל שלנו להרגיש מרומה. עם זאת, אנחנו מדגישים מהתחלה שמדובר ביצירה אמנותית שלמה ועצמאית ולא בקאוור לפינק פלויד. וכמו בשאלה הקודמת בעניין הקהל, אנחנו סומכים לחלוטין על האינטואיציה והאינטיליגנציה של הקהל שלנו. מעבר לכך, בכל הפרסומים הרשמיים של המופע אנחנו מדגישים שמדובר בקונצרט מסוג אחר – אמירה אומנותית שפינק פלויד היא רק חלק ממנה. חלק חיוני וחשוב, אבל רק חלק. מצד שני אנחנו רוצים להרגיע את הקוראים – לא מדובר במחווה אוונגארדית שתותיר מישהו מגרד בפדחתו בתימהון. שי וילוז'ני: כמובן שיש חששות, מדובר במופע בסדר גודל לא מאוד שגרתי. בכל זאת, כמי שבטוחים בעבודה שלהם, עשינו קצת עבודת מחקר מקדימה בנוגע לטעם השוק וגם מאמינים בקארמה טובה – אנחנו בטוחים שהקהל לא יפנה לנו עורף. ועכשיו אחרי שיש לנו מושג איך המוסיקה נשמעת, אנחנו כבר מצפים ל-1,200 איש צופים בערב. שי וילוז'ני: כתלמיד תיכון הייתי בין הראשונים שראו את רוקפור. זה היה בזמן מלחמת המפרץ הראשונה, והם הופיעו באולם הכנסים של תיכון הריאלי בחיפה. בעצמם היו ילדים. שנים אחר כך עברתי לגור בגליל, ומסתבר ששכנתי הטובה הייתה אקסית שלו לפני איזה עשרים שנה. פה ושם העברנו סחבקיה, ידעה שאני מוסיקאי, אז היא השוויצה באיסר. כשהפרויקט היה כבר על האש, התחלתי אני לנדנד לה שאני רוצה את הטלפון. בסוף הסתדרתי, והשאר היסטוריה. גיליתי באיסר טננבאום מקצוען אמיתי, פרטנר מוסיקלי שיש לו רעיונות יפים לעבודה בהרכב. אחד הדברים שלמדנו ממנו זה לנגן בחושך, לסמוך רק על האוזניים, דבר שהוא חוויה מדהימה ללהקה. שי וילוז'ני: ההפקה הזאת נבנית לכאן ולעכשיו. ישראל של היום: הצרות, הפערים והמתח, התחושות שמרחפות, יש בינינו ובין פומפיי דמיון שאינו מקרי בלבד. אנחנו כאן בשביל לספר משהו, להעביר משהו. לכן הדבר לא עומד כרגע על הפרק באופן קונקרטי. כמובן שמצד שני איננו שוללים אופציה כזאת בעתיד. כשיהיו חדשות נדאג לעדכן אתכם, כמובן. שי וילוז'ני: המופע שלנו, צאצא משותף של כך כך הרבה יוצרים מכל כך הרבה תחומים, מביא אל הבמה משהו שלדעתנו עדיין לא נראה. השילוב הזה, של המוזיקה של פינק פלויד יחד עם מארג שלם של עבודה אמנותית מורכבת והרמונית – ריקוד, משחק, כלים מכל העולם וטקסט שנכתב במיוחד למופע – השילוב הזה יש בו את הפוטנציאל להעניק לקהל שיתבונן ויאזין חוויה רגשית ואינטלקטואלית אינטנסיבית ויוצאת דופן. הקיץ, כאמור, אנחנו נחכה לכם. תגובות על בחזרה לפומפיי |
Email: uribreitman@gmail.com