ביקורת הופעה: קארל פאלמר בישראל

למוסיקת הפרוג נחשפתי בגיל 12, דרך הפינק פלויד, קינג קרימזון, ג'נסיס וכמובן ל-ELP.

שנתיים אחרי, בגיל 14, מתמזל מזלי לצפות בקארל פאלמר המתופף עטור הפרסים של להקת אמרסון, לייק ופאלמר המהוללת.

5 במאי 2014, נמל תל אביב, רידינג 3, 22:00 בדיוק שוויצרי לא אופייני למופעים בארצנו, עם פתיח מרשים של צלילי נחיתת מסוק שסימן את תחילתו של המופע.

פאלמר, כבר לא צעיר,אך עם אנרגיות בלתי נגמרות ותיפוף מדהים לצד שני נגנים הצעירים מפאלמר בכמה וכמה שנים: פול ביאלטוביץ' (גיטרה המחליפה את ביצועי הקלידים) וסיימון פיצפטריק (בס) שניהם הראו וירטואוזיות מדויקת ללא טעויות. האפקטים רק הוסיפו עניין. הסאונד היה מעולה, ונשמרה איכות ההאזנה טובה של המופע הנדיר הזה.

פאלמר לאורך המופע שמר על חוש הומור שנון, וחשף כמה מסיפוריו כמתופף צעיר שהגיע לשיא הקריירה שלו ב-ELP. המתופף גם התבדח על היכולת של הקהל להבין את השפה האנגלית.

המופע התחיל עם ביצוע פרוע ואנרגטי ליצירתו של ואגנר, השנוי במחלוקת, "דהירת הוולקריות", שסחפה תשואות רמות, והמשיך בביצועים גרוטסקיים וכאוטיים עם ה"רונדאו" של דייב ברובק, קטע זה שהיה ידוע בביצוע של עמיתו של פאלמר, מר קית' אמרסון בלהקתו "דה נייס", הופך לעוד יותר מעניין כשהגיטרה מחליפה את תפקידי הקלידים המעניקה טאץ' צעיר ורענן, פרוג מטאלי מזוקק. קטע משובח-בהחלט אחד מהגדולים שבמופע.

ואז מגיע הקטע הקלאסי (Karn Evil 9) לא, זו לא הייתה כל היצירה רק הפרק הידוע עם המשפט "Welcome back my friends to the show that never ends". הקטע החזיר את רוב הצופים לשנות השבעים האבודות. כל השלישייה ביצעה כאן ביצוע רוק אן רולי מלא חיים. הבס של מר פיצפטריק, בהחלט מחפה על חוסר בסולן. הגיטרה של ביאלטוביץ' עברה בין וירטואוזיות מסובכת אל פנטטוני פשוט. פאלמר, כמובן מכה על התופים בלי רחמים ושוב מראה כי הוא לא מתכוון לצאת לפנסיה בזמן הקרוב.

בהמשך באו הביצועים הנהדרים לטוקטה ופוגה ברה מינור של באך, ולקטע האגדי "נייף אדג" (Knife Edge). כמו הקודמים, היה כאן עיבוד מעולה וספונטני ללא כל טעות. קארל פאלמר עושה עבודה מצוינת בדרך בה הוא ממשיך את המסורת של ELP.

מכאן נכנס במסתוריות הביצוע ל"מארס – מביא המלחמה" של גוסטב הולסט מסוויטת הפלנטות. אי אפשר לצפות מה הולך לקרות. הלחן שמתחיל בווליום הנמוך ביותר יוצא מהכלים כשהוא רק מתחזק ומתגבר ומכאן מארס עובר במעבר חלק לקלאסיקה הקרימזונית "21 פרסט סנטורי סצ'יזויד מאן" (21st Century Schizoid Man). פאלמר במחווה לידידו גרג לייק אשר בעבר היה חבר להקת קינג קרימזון, מבצע יחד עם חבריו בלי בעיה את הקטע הזה. הקהל פשוט התלהב כשזה בוצע.

לאחר הכאוס המטורף בא מר פול ביאלטוביץ' ומאזן את האווירה עם ביצוע יפיפה ליצירתו הפסטורלית של קלוד דביסי (Clair de lune). הביצוע המרגש הזה איזן את רוח המופע.

לאחר קטע הסולו של ביאלטוביץ', מבצע הטריו את היצירה החשובה "טרילוג'י" (Trilogy). פאלמר מתבדח על עטיפת האלבום ההוא, כשהוא טוען שהוא,עצמו, היה היפה ביותר באיור. ביאלטוביץ' ופיצפטריק מתחילים את הקטע השקט ביחד ורואים את הכימיה בין השניים שתורמת ליופי שבביצוע הזה. מהרגע שבו פאלמר נכנס התחילה החגיגה כאן, ניגוד מוחלט למה שהיה קודם, חזרה לכאוס האוונגרדי והנועז שלבסוף מסתיים בסיום רוק נ רולי שרק גרם לקהל לצאת מכליו. מדהים!