רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'
רוק מתקדם > חדשות ואירועים > קרוז טו דה אדג'

פסטיבל קרוז טו דה אדג' 2014

Cruise to the Edge 2014

מיאמי עד קוזומל וחזרה, 7-12 אפריל

להקות הרוק המתקדם הטובות בעולם עלו על יאכטה גדולה אחת, לפסטיבל ייחודי שנמשך 4 ימים; אם הספינה היתה טובעת, לא היה יותר פרוג בעולם (כמעט...); לא ידעתם על האירוע? לא היה לכם זמן או כסף? קבלו בחינם דיווח עברי מלא מאת ליאור סבירם, ששרד את ההפלגה כדי לספר

פורסם: 17 מאי 2014


אני לא כותב את זה כדי לאכול לכם את הלב אלא בתקווה שיהיו עוד שיבואו. זה לא טיול רגיל לאמריקה, זו חבילת חוויות חסרת תקדים מוגבלת בזמן ומשנה ראש.


ובכן, למי שלא מכיר, ב 2013, מישהו לקח על עצמו לארגן קרוז פרוג רוק. להקת הדגל הייתה כמובן יס ובגלל זה השם הכל כך הולם. הלהקות המובילות הנוספות היו סטיב האקט (ג'נסיס רויזיטד), יו קיי, וקארל פאלמר. טנג'רין דרים ביטלה רק שבועות ספורים לפני ההפלגה בגלל שאדגר פרואזה נזקק לניתוח עקב נפילה בה שבר יד ולסת.


לי היה ברור שאני נוסע. בכל שנותי כשרוף פרוג לא ראיתי אף להקה מהז'אנר עד שת'רי פרינדס הופיעו בארץ והראו לי שיש להקות מהדור ההוא שעדיין עושות את זה כמו שצריך. היה נראה שזו הזדמנות חד פעמית היות ויכול מאוד היה להיות שאחרי הקרוז הזה לא יהיה נוסף וזו תהיה הפעם היחידה בה אוכל לזכות לראות הופעה של ענקי הז'אנר.


אכן זו היתה חוויה כבירה. בניגוד לכל הסיכויים, כי הרי עבורי זה היה אירוע חד פעמי, התמזל מזלי ואירוע משפחתי השנה גרם לכך שגם השנה יכולתי להגיע ל CTTE 2014 ועמוס בחוויות החלטתי לנסות לכתוב על מה ולמה כדאי.


הספינה MSC Divina של הפסטיבל
תרשים ספינת הפסטיבל

לוגו פסטיבל קרוז טו דה דאג' בעיצובו של רוג'ר דין
לוגו הפסטיבל בעיצוב רוג'ר דין


ראשונה כמובן המחיר. אז ככה, לאמריקה נסעת? כן. אז זה אותו הדבר ומתברר שאם אתה מארגן 4 חברים בתא ומזדרז להזמין (הכרטיסים הללו נגמרים כמעט מיד), המחיר לאדם הוא תחזיקו - רק 550$! נכון יש עוד 250$ מס נמל אז 800$. לא זול אבל תחשבו על זה - הכל כלול.


הקרוז היא ספינת מלון צף (בשם אם-אס-סי דיבינה). הכל יש שם והכל כלול. לינה חמישה לילות, אוכל 24 על 7 עד שאתה מתפוצץ, עצירות באיים בקרייביים, שיט בים והכי מדהים כמובן - ההופעות. דרך אגב, יש גם התחשבות בנוסעים מחו''ל והפעם הורידו כמה עשרות דולרים לאדם כזה.


תוכנית ההפלגה המתוכננת

תאריך
יעד
הגעה
עזיבה
יום שני, 7 אפריל מיאמי, פלורידה
-
19:00
יום שלישי, 8 אפריל הפלגה בים
-
-
יום רביעי, 9 אפריל איזלה דה רואטן, הונדורס
(בוטל עקב סערה)
09:00 18:00
יום חמישי, 10 אפריל קוזומל, מקסיקו 09:00 18:00
יום שישי, 11 אפריל הפלגה בים
-
-
שבת, 12 אפריל מיאמי, פלורידה 06:00
-



בפסטיבל הראשון, ב-2013, שכרו המארגנים בעצם חצי ספינת קרוז, כך שבערך מחצית מן האורחים היו משפחות שלא היו שייכות. השנה הספינה היתה גדולה יותר, וכולה היתה של ה-CTTE. כמו כן מספר הלהקות הוכפל (!) לכמעט שלושים, מה שגרם לבעיה בבחירת המופעים, אבל אפשר להסתדר.


הלהקות השנה כמובן יס (Yes) עם הסולן ג'ון דייויסון, הלהקה של סטיב האקט (במופע שירי ג'נסיס), ויו קיי (UK). וסוף סוף תיקנו את העיוות של שנה שעברה, והביאו גם את להקת ת'רי פרנדז (עם חברי ג'נטל ג'ייאנט). בנוסף גם טנג'רין דרים סוף סוף הגיעו (למרות שאני נרדם אחרי חמש דקות של ריף קבוע אצלהם) ובנוסף היו מריליון, רנסנס, סטיק מן, פטריק מורז,אי או ארת', סטרובס, סופט מאשין, סאגה, פי אף אם, סאונד אוף קונטקט ועוד.


אה, גם רוג'ר דין (Roger Dean, מעצב אלבומי יס, בין השאר) היה בפסטיבל, זו השנה השניה.


החוויה

אין, אין! טירוף חושים מוחלט מהרגע שרואים את הספינה הענקית הזאת ושבועות לאחר שיורדים ממנה.


עכשיו, איפה ההבדל העיקרי? ובכן, זה לא שאתה בא לראות הופעה, רואה אותה והולך הביתה. אתה רואה הופעה, הולך לחדר האוכל ובתור למיץ (כן יש מיץ אין קולה. קולה בתשלום) עומד איתך ג'ון ווטון. אתה יושב לאכול ולידך יושב קארל פאלמר מסתכל על החולצה שלך, שבמקרה היא של אמרסון לייק אנד פאלמר, והוא שם לב ואומר לך 'אני אוהב את החולצה הזאת'.


להקת מריליון בפסטיבל קרוז טו דה דאג' 2014
להקת מריליון בפסטיבל קרוז טו דה אדג'
קרדיט תמונה: מרקו דה נייט, CC

אתה עולה לסיפון, רואה הופעה של 'סופט מאשין לגאסי', ומדבר בין לבין עם ניק באגס או נאד סילבן. אתה יורד לחוף בסירת מעבר יחד עם כריס סקווייר ומדבר עם ג'ון דייויסון. אתה חי, אוכל, נושם מהבוקר עד חצות פרוג, כולם מסביב איתך - ואתה עם הלהקות.


ומה שמפתיע, הם לא האלילים הרחוקים שחשבת שלעולם לא תזכה לראות, הם כאן ועכשיו והם שמחים לשיחה איתך בדיוק כמו שאתה אליהם.


אחרי שנה שעברה שבה היינו ב CTTE 2013, קצת יותר ידענו מה עומד לעבור עלינו ועם לקחי העבר ידענו מה לעשות. אבל כמובן המציאות חזקה מכל דמיון ועשינו פחות או יותר אותן טעויות שמסתכמות בסוג כזה של פסטיבל בלפספס דברים. כן, אמרנו לעצמנו לתכנן היטב את לוח המופעים ולהיות מאורגנים עם מי משגיח ומתי וכמה ולמה ולקום בבקר מוקדם וללכת לישון מאוחר ולהיות יותר עם חברים. אבל בסופו של דבר אתה מוצא את עצמך שוב רץ במסדרונות כי אתה לא מגיע בזמן להופעה, ומפספס משהו כי שכחת ולא מצלם מספיק תמונות ולא מדבר עם מספיק אנשים מהלהקות וכך הלאה. אבל מאידך גיסא, עשית כל כך הרבה יותר מהדברים שלא היה שום סיכוי שיכולת לתכנן שסך הכך אתה בתחושת סיפוק עמוקה לצד עיגולים של פיספוסים מסויימים.


אז הנה מגיע היום. השעה 12 בצהריים ואתה מחזיר את הרכב השכור בשדה התעופה במיאמי (שיט, עוד פעם פיספסנו את אקסיט מספר 3 בהגעה ואנחנו מסתובבים ומחפשים תחנת דלק למלא לפני החזרה. יש תחנת דלק! הוריי!). ומעמיס את המזוודות על השאטל שלוקח אותך ישר לגישה לספינה שם פורטרים לוקחים את המזוודות (הכלל הלא נאמר, 1$ טיפ למזוודה). אתה נכנס לתור הארוך לבדיקת דרכונים ורואה שכבר חלק מהלהקות (QueensRyche במקרה הזה ועוד לפי סגנון הלבוש שלא זיהיתי) עומדים איתך בתור. אחרי כשעה שעתיים בתור בו אתה פוגש חברים (היי אד, היי ויקי) עולים לספינה, עושים היכרות עם החדר ורצים לאכול.


אין זמן לכלום. כבר הרמקולים מכריזים על תרגיל הבטיחות בו אתה צריך לקחת את חגורת ההצלה ולהתייצב בתחנה שלך להתפקדות (הבר השחור לבן בקומה 7 או משהו כזה). יאללה, לא מצמצנו וכמעט חמש וחצי, כבר המנועים מזמזמים וצריך לרוץ לבמת הדק העליון כדי לראות את הופעת התחלת השייט SAGA. סאגה להקה קנדית שהוקמה בראשית שנות השמונים. להקה נחמדה, לא שמעתי הרבה כי היינו עסוקים בכל מיני התארגנויות מסביב, אבל הסגנון הוא מעין אייטיס עם נגיעות פרוג. זמר ונגנים מקצועיים שנותנים הופעה מהוקצעת וכייפית.


עוד לא נגמרה וכבר צריך לרוץ לאולם להופעה של סטיב האקט (Steve Hackett). כבר כמה שנים סטיב מריץ נושא שנקרא ג'נסיס רוויזיטד (Genesis Revisited). הרעיון – לתת את המיטב של ג'נסיס בתקופת תור הזהב שלה וזה בדיוק מה שקורה. סטיב מצוייד במוזיקאים לעילא ולעילא מגיש הופעה נהדרת ומרגשת. נד סילבן זמר שהופיע בלהקות קאברים לג'נסיס ואף בפרוייקט יוניפאון שניסה ליצור את האלבום "הבא" של ג'נסיס כפי שהיה אמור להיות, מספק את גוון הקול של פיטר גבריאל גם אם לא מגיע אליו והתיאטרליות הנדרשת. הפעם על הבס ניק באגס במקום לי פומרוי שהופיע בתפקיד זה שנה שעברה אך עסוק כעת עם להקתו It Bites.


"כל הקטעים האלה בשבע שמיניות - אתם יכולים לרקוד לזה?" שאל סטיב האקט את הקהל בהופעה, אחרי שהלהקה שלו סיימה לבצע את היצירה 'דאנס און א וולקנו' של ג'נסיס - שאלה רטורית, כמובן, שהופיעה בדיווח המסכם של רייאן ריד על הפסטיבל. הוא תיאר את האירוע כך: "האביר המואר באור הירח פוגש את ספינת האהבה".


בסביבות תשע וחצי בערב עברנו באטריום (במה קטנה ליד גרם המדרגות המרכזי של הספינה) ונתקלנו בהפתעה בשם אלקטריק אסטוריאס (Electric Asturias). להקה יפנית שמנגנת מוסיקה פרוגרסיבית באזור הסגנון של קאמל אבל עדיין מובחנת מאוד ובהחלט לא נשמעת כחיקוי. הקהל אהב אותם מאוד.


אקדים קצת את המאוחר כדי להדגים איזה סוג דברים אי אפשר לתכנן. ובכן קצת לפני ההופעה של סטיקמן בעשר, אני עולה במדרגות עם שקד (בת שלי) ומדברים. מולנו יורד מישהו בלונדיני, שם לב שאנחנו מדברים עברית ושואל אותנו "אתם באים להופעה של סאונד אוף קונטקט למעלה בבמת הבריכה באחת עשרה וחצי?". אנחנו מסתכלים אחד על השני ואומרים "בטח, למה לא? אתה בא?". הוא מחייך ואומר "אין לי ברירה, אני מופיע". ובכן זהו אורן גורדון. המתופף של סאונד אוף קונטקט שמתברר שהינו ישראלי עד לפני עשר שנים ומאז חי בלוס אנג'לס.


סטיקמן (Stickmen) כן, הלהקה של טוני לוין מקינג קרימזון שהופיעו במרץ עם קרימזון פרוג'קט בארץ. ובכן, טוני לוין נגן ענק ואדם מקסים מלווה בפאט מסטלוטו על תופים ובמרקוס ראוטר על גיטרה שהינם נגנים טכניים מעולים. אבל איך אומר, סטיקמן הם מעין קינג קרימזון אבל רק הרעשים בלי המוזיקה. היו מעט מאוד קטעים שאפשר לזוז איתם.


11:45. אני רץ למעלה לראות את ההופעה של סאונד אוף קונטקט. אני יוצא לסיפון ולא להאמין. סופה בסדר גודל לא מבוטל. גשם סוחף יורד על הבמה ועל הציוד ופועלי הבמה רצים בטירוף, מטפסים על הריגים, מורידים רמקולים ומצילים קונסולות וציודים שטובעים. אוקיי, די ברור שההופעה התבטלה.


12:00 After Hours Prog Jam

במשך השנה שלקראת האירוע, המשיכו להתנהל פוסטים בקבוצת הפייסבוק של המשתתפים ב CTTE 2013. בין הפוסטים החל לצבור תאוצה פוסט של ג'וג'ו ראזור הקורא ללמשתתפי הקרוז, מי מעוניין להשתתף בג'אם פרוגרסיבי בקרוז. הקבוצה האלטרנטיבית התארגנה בחדשים לקראת הקרוז, בחרה קטעים להתאמנות בבית כדי להגיע ולהופיע בקרוז בג'אמים שיערכו לאחר סיום ההופעות. התארגנו ועשו. כל לילה לאחר ההופעה האחרונה, בחצות, החל פרק ה After Hours Prog Jam שנמשך עד השעות הקטנות של הלילה.


לא היה ספק שאחרי ההופעה האחרונה, המוני הפרוגרים יטיילו גם לסביבות הפרוג ג'אם שנערך באזור בין הגולדן לאונג' לגרם המדרגות המרכזי בפאבצ'יק שנקרא לה לונה בקומה 7. האזור הקטן בפירוש לא צפה את הפופולאריות של אירוע הפרוג ג'אם. ההופעות היו לרוב חובבניות ביותר אך נלהבות באותה מידה והקהל תמך בחום ובאושר בביצועי הקאברים לקטעים שונים ומשונים מארסנל הרוק המתקדם כולל גרסה מלאה ל Tarkus ול Gates Of Delirium. מה שלא שיערנו שיקרה הוא שגם חברי הלהקות המופיעות יאהבו מאוד את האירוע וכך היה שבכל לילות הפרוג ג'אם היה ניתן לצפות בנוכחות מאסיבית של כמעט כל הנגנים של להקות הקרוז כולל כל חברי להקות Three Friends, סטיב האקט, סאונד אוף קונטקט, חלק מחברי יס (בעצם כולם חוץ מסטיב האו), וכך הלאה, שדיברו עם כולם, שרו, הריעו ואף נכנסו ויצאו לתוך הג'אמים עצמם בנגינה.


הערת שוליים בקשר להתערבבות האומנים בקהל. בשנה שעברה CTTE 2013 שמענו על חששות שהיו ללהקות מנושא זה. הלהקות הלא מוכרות והנגנים הלא מקוריים בלהקות הגדולות הינם בעקרון שכירים כך שהם מלכתחילה היו בכל מקום כשאר הנופשים. אך בתחילה הופעת אומנים מההרכבים המקוריים הגדולים בקרב הקהל היתה הפתעה. הוביל את המהלך פאלמר התזזיתי שנראה חורש את חדר האוכל ומדבר עם כל מי שרק רצה. אחר כך התחילו להופיע על הסיפונים גם ג'והן ווטון ולפעמים גם כריס סקוואיר וסטיב האקט ובהמשך צצו נוספים.


סטיב האקט, כריס סקווייר וג'ון ווטון בפסטיבל קרוז טו דה דאג' 2014
סטיב האקט, כריס סקווייר וג'ון ווטון מאלתרים את 'אול אלונג דה ווצ'טאואר' של הנדריקס
בפסטיבל קרוז טו דה אדג'
קרדיט תמונה: מרקו דה נייט, CC

בראיון שקראתי אחרי CTTE 2013 מציינים הללו את החשש המסויים לפני הקרוז שנמוג במהרה ודוקא ההתערבבות עם הקהל היתה פן מיוחד ומהנה עבורם. כאמור וככתוב מעלה המגמה הזאת התגברה מאוד ב CTTE 2014 וסיפקה חוויות חד פעמיות.


למשל. יום אחד אני והשבט הולכים לכיוון חדר האוכל. שועט מהכיוון השני יוצא כריס סקוויר ושבטו מאחוריו. אני מברך אותו לשלום. מאחוריו אישה מצביעה על הילדה הקטנה שלנו ואומרת "She is gorgeous they are such good friends". הגבר שלידה המחזיק ילדה בגיל של הילדה שלי על הידים, אומר לי "ידעת שהילדה שלך חברה של הבת של כריס סקוואיר בגן?". "כרי.. כרי.. כריס סקואייר?" אני מגמגם. "כריס סקואייר, הבסיסט של יס" הוא אומר כי כנראה חשב שאני לא יודע מי זה. "כן, כן, אני יודע" אני אומר כדי לתקן את הרושם אנחנו מדברים עוד קצת ונפרדים לשלום כדי להפגש בגן עוד מעט. אחרי הקרוז אני הופך בראשי את האירוע. ודאי היה כאן איזה בלבול כי הוא אמר "הילדה של כריס". אבל הילדה היתה בערך בת שש. אני מגגל ומתברר שכריס נישא בשלישית לסקוטי ואכן ב 2008 נולדה להם ילדה. אוקיי אז את הייחוס המשפחתי הזה זה משהו שבהחלט אני אשים בקורות החיים שלי.


היום השני

עד סביבות הצהריים אין הופעות רק מפגשים כלליים כגון הצגת הספר על יס של ג'ון קירקמן (המנחה הכללי של האירועים), הרצאה של ארמנדו גאלו (ביוגרפיסט ג'נסיסט מקצועי שכתב עליהם ספר), מפגש Meet & Greet עם להקות כמו סאגה, קווינסרייך, מון ספארי, פאמלה מור, אי או ארת' וסופט מאשין.

רנסאנס

להקה מזרם הרוק הסימפוני. חבר שלי בזמנו היה מאוהב באנני האסלם סולנית ההרכב בעלת הקול המלאכי. אנני האסלם שופעת בדיחות וההופעה של הלהקה מלאכית כרגיל אם כי אנני קצת מפספסת בטונים אבל מטילה את האשמה בהומור בטלטולי הספינה עקב מזג האויר הסוער.


סופט מאשין

ב 4 אחה"צ אמור להיות מפגש Story Tellers עם סופט מאשין לגאסי באטריום. אני מכיר את השם סופט מאשין, כלהקה שקשורה בטבורה לרוברט ווייאט, אבל אף פעם לא ממש שמעתי אותם. לטעמי הם היו שייכים לפרוג קאנטרברי בוסרי של סביבות 65 – 68 שלא הייתי מחובר אליו. אחרי כן הפכו ללהקת פיוזן שלא חוותה הצלחה מסחרית. סופט מאשין הייתה אמורה להיות סופר גרופ אך זה לא קרה. ההסטוריה שלהם כל כך מקוטעת עד כדי כך שבוויקיפדיה הטיימליין שלהם מגיע רק עד 85 למרות שמאז הם המשיכו להופיע תחת שלל שמות קרובים והרכבים.


להקת סופט מאשין לגאסי בפסטיבל קרוז טו דה דאג' 2014
להקת סופט מאשין לגאסי בפסטיבל קרוז טו דה אדג'
קרדיט תמונה: מרקו דה נייט, CC


בכל אופן עברתי בסביבת האטריום וראיתי שבעצם הם יושבים עם כלים על הפודיום ועושים סאונד צ'ק בסיסי של כמה שניות. ריף חימום מהיר של ג'ון את'ריג' השאיר אותי נטוע במקומי והחלטתי ששם אני נשאר. ה story tellers בעצם הפך מיד לתערובת של שאלות תשובות ונגינת קטעים מופרעים רבות על ידי אפשרות להכרזה חשובה מאת הנהלת הספינה. אופן ארגון הסשן ייצג כיאות את ההסטוריה של אופן התנהלות הלהקה. הוא היה כל כך מאולתר כך שסט התופים היה בעצם סט מעפן שהיה אמור לעלות בהגרלה שבהמשך הקרוז ועליו החתימות של כל נגני הלהקות של הקרוז.


ג'ון את'ריג' היה מחובר למגבר וסט מינימלי של אפקטים (מה שהסתבר לי מאוחר יותר שרק הוסיף) והתברר שהמתופף שאנחנו רואים מרק פלצ'ר נקרא בחירום וטס כדי להגיע בדיוק בדקה התשעים מכיון שהמתופף הקבוע ג'ון מרשל, לא היה בקו הבריאות. יותר מאוחר ג'ון הוסיף שהכוונה לא בקו הבריאות, היא למתופף שיכור ברמת לא יכול ללכת.


עוד אנקדוטה קטנה על האופן הכאוטי שהלהקה הזו מתנהלת הוא השם. כאמור הם נקראים סופט מאשין לגאסי. כשנשאל ג'ון למה ענה "בעצם אני מחזיק את הזכויות לשם סופט מאשין אבל אחרי הפירוק והאיחוד ב 2004 קראנו ללהקה סופט מאשין לגאסי להבדיל מסופט מאשין בגלל שלא רצינו לנגן את החומר הישן. אבל אף פעם לא הייתי מרוצה מהשם כי לגאסי עושה לי אסוציאציות של להקת טריביוט מה שבפירוש אנחנו לא". הוא עוצר לרגע, חושב ואז אומר "אז מה אתם חושבים שהשם צריך להיות" והקהל עונה פה אחד "סופט מאשין". "אוקיי" עונה ג'ון "מעכשיו אנחנו נקראים סופט מאשין". וכדי לתת גושפנקא לשם החדש מכריז ג'ון קירקמן (המנחה) "אוקיי, ללא עיכובים מיותרים בבקשה קבלו את סופט מאשין!"


ההכרזה החשובה שהפריעה רבות לג'אם של סופט מאשין התבררה כשינוי בתכנית השיט. בגלל מזג האויר באיסלה דה רוטן הוחלט לבטל את הביקור שם, לשוט ישירות לקוזמל ולשהות שם יומיים. לא הייתי עצוב כי העצירות באיים נחמדות ככל שיהיו הן לא העניין שלשמו הגעתי.


סופט מאשין התבררה בג'אם הזה כלהקת ענק! חברי אדם גרייבס (מתופף סמארק, אקס תינוק, ליבי והפלאש, ועוד) עמד בפה פעור וטען אחר כך שהמתופף הזה היה הטוב ביותר מבין כל המתופפים שראה בקרוז. לידי התיישב ניק באגס ופיתח הבעה של מעריצה בת שש עשרה, אני נמסתי מהנגינה של ג'ון את'ריג' והנגנים האחרים סקספון ובס (תחפשו בעצמכם) נחשבים לענקים. אבל סביר מאוד שאין סיכוי שתוכלו לחוות את זה אלא אם תהיו בהופעה חיה שבה הכל קורה במקרה.


יותר מאוחר דיברתי עם ג'ון שאמר לי "חבל שאנחנו לא מקליטים את ההופעות האלה הם כל כך הרבה יותר טובות מהאלבומים שלנו". כמו כן שאלתי אותו האם הם מתכננים להגיע לישראל. "לא יודע, את זה צריך לשאול את המנג'ר שלנו לאונרדו" אמר, "הי, לאונדרדו", קרא ללאונרדו, איש גדול שישב לידנו "יש לנו בתכנית להגיע לישראל?". "לא כרגע" אמר לאונדרו "אבל אם תמצא פרומוטר שאתה מכיר בישראל תקשר ביננו ונגיע לשם. דרך אגב אתה מכיר את XXX (שכחתי את השם) מישראל? הוא חבר טוב שלי." "אממ.. לא אני לא מכיר אותו" עניתי.


בכל אופן ג'ון הסתבר כאדם חביב להפליא שפצח איתי בשיחות בכל הזדמנות שהתראנו ושפע סיפורים כפנינים, כמו הסיפור על אלן הולדסוורת' חברו, שטס להופעה בארה"ב בדיוק כאשר נפרד מהחברה שלו והיה מאוד מדוכא מכך. היות ובמטוס היה טלפון, הוא התקשר לחברה שלו ודיבר איתה רצוף עד הנחיתה בצד השני של האטלנטי. כשחשבון הטלפון הגיע, נאלץ הודסוורת' להפרד מסכום צנוע שעבר את העשרת אלפים דולר.


לגבי היות סופט מאשין להקה של הופעות חיות, כשחזרתי הביתה מאוהב בהם התחלתי לחפש ביו טיוב ולהקשיב לאלבומים שלהם ובחיי ג'ון צדק, התאכזבתי קשות. סופט מאשין היא בפירוש להקה של הופעות חיות... לפעמים. ולגבי הופעה בארץ, אולי. לפני כמה ימים דיברתי עם אייל אמיר שמתברר שהינו חבר של לאונדרו. הוא שאל אותי אם אני קישרתי את לאונרדו עם מפיק בארץ היות ולאונרדו אמר לו שהוא בקשר עם מישהו בארץ במטרה להביא את סופט מאשין. אני לא קישרתי אבל מי יודע אולי השיחות שלי עם ג'ון ולאונרדו ב CTTE היוו טריגר. אוקיי, נחזיק אצבעות.


Three Friends aka Gentle Giant

פה אחד, הפה שלי ושל כל אחד שיצא לי לדבר איתו על כך: השבט שלי, ויקי ואד הרסט, אדם וענת גרייבס, רונן גורדון ורנדי מקסטיין מסאונד אוף קונטקט וגארי אוטול מסטיב האקט – ת'רי פרינדס היו הלהקה הטובה ביותר בקרוז. ועוד עובדה – ת'רי פרינדס היא הלהקה שמארגני הקרוז הכי לא הבינו מאיפה היא באה להם. היא הלהקה היחידה מבין להקות הפרוג הגדולות, ואי אפשר לטעון לחוסר ידיעה שלג'נטל ג'יינט שמור מקום בפסגת פנתיאון הפרוג, שלא הוקצתה להם הופעה באולם הראשי. כמו כן מקומות ושיבוצי הזמנים של ההופעות שקבעו להם היו מגוחכים.


ההופעה הראשונה של ת'רי פרינדס נערכה ב 8/4 ביום שלישי בשש וחצי בערב בגולדן לאונג'. הקטן ביותר בין הלאונג'ים וההכי פחות מתאים להופעה משום פיתוליו. כדי לתפוס מקום טוב ירדנו למקום חצי שעה לפני הזמן אך משהו הפריע לנו. כבר בדרך, הבחנו בצפיפות הולכת וגוברת של אנשים באזור והתקשנו להגיע. חשבנו שיכול להיות שיש אירוע אחר באזור אבל התברר שכל האנשים הללו מתכוונים להגיע לגולן לאונג' והמקום היה מלא עד אפס מקום כאשר הקהל גולש כמה עשרות מטרים אל מעבר לדלתות. אנשי הבטחון נכנסו ויצאו ללא הרף כדי להחליט האם יש סכנה בקיום ההופעה ולבסוף החליטו שההופעה תתקיים.


כך קרה שההופעה בעצם התחילה עוד שהיינו בחוץ אבל בפנים היה כל כך חם וצפוף שכל הזמן היתה תנועה של אנשים שלא עמדו בזה החוצה לאזורים היותר מאווררים ואנחנו נצלנו זאת להדחק פנימה לכיוון הבמונת כמה שיכולנו והיה כדאי. ההופעה הייתה לוהטת תרתי משמע. החברה היו הדוקים רועשים ואנרגטיים במידה בילתי רגילה כאשר בעצם בגלל הצפיפות הם פשוט נגנו וטיילו בתוך הקהל והקהל שאג ורקד איתם את כל מילות השירים והריפים הרוקיסטים האקסצנטריים שיש ללהקה הזאת להציע.


להקת ת'רי פרנדז בפסטיבל קרוז טו דה דאג' 2014
להקת ת'רי פרנדז בפסטיבל קרוז טו דה אדג'
קרדיט תמונה: מרקו דה נייט, CC


בזמן הביקור של ת'רי פרינדס בארץ יצא לי להכיר את אד וויקי הרסט המקסימים מ GORGG. היינו ביחד ב CTTE 2013 וכמובן היינו בקשר ותכננו יחד על CTTE 2014. אוהדי GG הם קהל מיוחד שמארגן אירועים ובכל הופעה של הלהקה גם תמצא התארגנות GORGG מסוג שהוא. כך כמובן, גם ב CTTE 2014 נכחו חברים של הלהקה שהתארגנו להפגש בירידה אל חוף קוזמל. כאמור היום הראשון והשני היו הפלגה כאשר ביום השלישי היינו אמורים לעגון באיסלה דה רוטן הונדורס אך עקב מזג האויר המסלול שונה והספינה עגנה בשחר היום השלישי להפלגה, ה 9/4, יום רביעי, בקוזמל מכסיקו. נפגשנו בשעה 11 בפאב-מסעדה סניור פרוג אך המקום היה כל כך עמוס ורועש שעלינו מעלה למקום שהיה ריק מלבדנו. בילינו כמה שעות של קישקושים צחוקים ובירות.


החוסר מושג של המארגנים על מי הלהקה הזו וכמה אהבה יש כלפיה המשיכה בהופעה השניה ב 9/4 יום רביעי שעה ארבע וחצי בבמת הבריכה. מכיוון שבמת הבריכה הינה בדק העליון באזור פתוח האזור אכן יכול להכיל הרבה אנשים. אבל מה, הזמן חפף בחלקו להופעה של UK באולם הגדול. למרות זאת האוהבים לא הכזיבו והסיפונים היו מלאים עד אפס מקום.


מזג האויר היה טוב, טוב מאוד, טוב אולי קצת יותר מידי? היה חם. ובגלל הסערה בלילה הראשון הורדו הכיסויים מעל החלק העליון של הבמה והשמש (למרות שגם היתה רוח לא מבוטלת) קפחה בעוצמה על הלהקה ועל הציוד וגארי נאבק עם הליין 6 שלו שהפיק צלילים אקראיים עקב קרינת השמש הישירה עליו.


בכל אופן, שוב, ההופעה היתה מצויינת ואף נרשם מקרה התעלפות אחד.


על ההופעה השלישית אמר לי מלקולם מורטימור שהוא חושב שהיא תהיה הטובה ביותר. ההופעה נערכה ב 11/4 בשעה תשע וחצי בלילה בבלק אנד וייט לאונג'. מקום יותר מרווח מהגולדן לאונג' אך במיטב המסורת של מארגני האירוע זמן ההופעה חפף בחלקו להופעה של מריליון באולם הראשי. הפעם המקום לא היה צפוף אך מלא והלהקה קיימה את ההבטחה. ההופעה הייתה מעולה. רונן גורדון ורנדי מקסטיין מסאונד אוף קונטקט הצליחו להגיע וכאמור יצאו בהצהרה שזו הלהקה הכי טובה בקרוז. בעצם הקהל היה מורכב בחלקו הגדול מכל חברי הלהקות האחרות של הקרוז מה שלא מנע מהם לרקוד לשיר ולשאוג עם הלהקה כמעריצים שרופים במשך כל זמן ההופעה.


לסיכום על ת'רי פרינדס. הלהקה נמצאת בכושר שיא. זכורים לטוב מביקורים בארץ ומבצעים כהלכה שרלוט גלסון על הכינור וכלי הנשיפה, ומיק ווילסון (לשעבר הזמר של 10cc). כמו כן, בהרכב הנוכחי מורגש במיוחד הקלידן החדש ניל אנג'יליי (Neil Angilley) שהחליף את גארי סנקצ'וארי, ייבוא היישר מטור מלחמת העולמות. ניל מוזיקאי מעולה, מנגן את החומר של GG באופן מושלם, חדור אנרגיה מתפרצת, התלהבות ומתאים פרפקט לפאזל האקלקטי המוזר וההומוריסטי של הלהקה.


הבסיסט שהחליף את לי פומרוי (שהיה שנה שעברה עם סטיב האקט וכעת בטור עם הלהקה שלו איט בייטס) נראה בהופעה הראשונה מאוד מהוסס. מתברר שזו אחת ההופעות הראשונות שלו עם הלהקה אם לא הראשונה והוא עדיין לא יודע את החומר. כל הקרוז הוא לא יצא מהחדר וחרש את הקטעים ואכן ניכרה השתפרות משמעותית מהופעה להופעה אך מתברר שהחבר הזה, שבהתחלה חשבנו "למה?" הוא בעצם ג'ונתן נוייס מג'טרו טול. אמנם חסרים עמודי התווך המרכזיים מהמקימים שהינם האחים שולמן, קארי מיניר, וג'ון וות'רס אך יחד עם זאת ג'נטל ג'יאנט היא להקה של חומר מורכב כתוב ומולחן לעילא ולעילא. היות וכך, והיות והרכב ת'רי פרינדס מורכב מנגנים מופלאים, הם מגישים הופעה אנרגטית ומרגשת. עוד סיבה מדוברת היא שבעצם הלהקה חדלה במשך עשורים כאשר גארי גרין עסק בעבודות מזדמנות. כך שכאשר חזרו להופיע יחד, בניגוד ללהקות מאותו זמן שהמשיכו להופיע בכל אותם שנים, החסך של עשרות השנים מצא את ביטויו בשמחה ואנרגיה שאין כדוגמתן.


Yes

יס. להקת הענק הלהקה שמובילה את הקרוז, שעל שם אלבומם הוא נקרא, להקת החלומות שלי, עלתה להופעה עבור הקבוצה הכחולה (עקב גודל הקרוז המופעים של הלהקות הגדולות חולקו בין שתי קבוצות, ורודה וכחולה), ב 9/4 בעשר וחצי בלילה באולם הראשי.


להקת יס בפסטיבל קרוז טו דה דאג' 2014
להקת יס בפסטיבל קרוז טו דה אדג'
קרדיט תמונה: מרקו דה נייט, CC


התחלת ההופעה היתה מבולבלת לחלוטין וסטיב האו לא היה מסונכרן בכלל לאלן וויט במשך זמן רב וזה נשמע רע. דווקא הקטע האקוסטי של סטיב האו The Clap בוצע מצויין כך שלא היתה בעיה של יכולת. ההופעה הלכה והתגבשה ככל שהתקדמה ויס לבסוף הצליחו לסיים בצורה מכובדת.


יחד עם זאת, כפי שאתם שומעים ממני, לעומת CTTE 2013 שם יס הייתה פיצוץ, הפעם התוצאות, היו פושרות, אם כי הקהל אהב אותם בכל זאת.


מוסר העבודה של חברי יס הוא לא יאמן. מסע ההופעות שלהם אינסופי, היעדים שלהם היו מתישים אנשים בגילאי העשרים. שנה שעברה נושא הטור שלהם היה נגינת שלשה אלבומים מלאים. ב CTTE 2013 הם נגנו את שלשת האלבומים Going For The One, The Yes Album ו Close To The Edge. חוץ מזה סטיב האו משתתף בפרוייקטים צדדים. יס עומדת לקראת הוצאת אלבום חדש Heaven and Earth. האלבום הראשון שיהיה עם ג'ון דויסון אך ב CTTE הם לא השמיעו עדיין אף יצירה מהאלבום הזה. הפעם הם השמיטו את Going לטובת כמה קטעים מאלבומים אחרים והופעה יותר קצרה לצערנו. אפשר אולי רק לשער שהם קצת מותשים. אני מקוה שהאלבום הבא יהיה טוב אך למען האמת מהשמיעה של הדוגמה ששחררו אין לי ציפיות גבוהות.


רוג'ר דין

אמנם לא להקה אך רוג'ר דין הפך מזמן למזוהה לחלוטין עם הז'אנר. זו הייתה הפתעה נעימה שנה שעברה לפגוש אותו ולכן שמחנו לפגוש אותו שוב השנה. הוא אדם לבבי ביותר ונגיש היות וכל הקרוז הוא נמצא בגלריה שמציגה את הציורים שלו. כמו כן בשנה שעברה היה לו סגמנט Story Tellers באולם הראשי וכך גם השנה. אך בנוסף דבר מעניין היה שהוסיפו כיתת אמן בה צייר בלייב תוך כדי שהוא מספר על עבודתו ועונה על שאלות הקהל. הופתעתי לראות את ניק באגס ששוב ישב לידי (או שאנחנו עם אותו טעם במיקום או שהוא עוקב אחרי) מסתכל מרותק ושואל שאלות עמוקות. מתברר שהוא עצמו מתעניין בציור (קריקטורות) ואם תעקבו אחרי סטיב האקט בפייסבוק תוכלו לראות לפעמים פוסטים של נאד סילון הכוללים קריקטורות שהוא מצייר.


רוג'ר הביא הפעם לקרוז גם את ביתו פרייה (Freyja) המקסימה. בנוסף להיותה מקסימה היא גם ציירת מרשימה. רוג'ר סיפר לנו בשנה שעברה שהיא מתקנת הרבה מהציורים שלו והיא אישרה את זה. "מה לעשות" היא אומרת "אני מסתכלת על ציור שלו ואומרת לו, אבא הציור יפה מאוד אבל לא יכול להיות שהרגל של האנטילופה תצא מהריאות שלה. אז אני מתקנת לו את הציורים מבחינה אנטומית".


Sound Of Contact

יש עוד הרבה סיפורים אך אסיים בסאונד אוף קונטקט. אז ככה. כפי שסופר בהתחלה, את המתופף של SOC, אורן גורדון פגשנו במדרגות וההופעה הראשונה שלהם באותו לילה בדק הבריכה בוטלה בגלל מזג האויר. נפגשתי עם אורן וחברי הלהקה מספר פעמים אחרי כן. אורן אמר שהם להקה שמנסה להחזיר את ההרגשה של הפרוג הקלאסי ויש להם חומר טוב. ההופעה השניה שלהם נקבעה ליום האחרון לקרוז, יום שישי ה 11/4 בשעה אחת בצהריים. אני נכנס לאולם, והוא כמעט מלא. אני פונה ימינה ולוחש לויקי "מה זה? סאונד אוף קונטקט, להקה שבחיים לא שמעתי עליה ממלאת אולם?". ויקי מחייכת אלי ברחמים ואומרת "זו הלהקה של סיימון קולינס". "סיימון קולינס?" אני אומר בחשד מה. "הבן של פיל קולינס" עונה ויקי.


להקת סאונד אוף קונטקט בפסטיבל קרוז טו דה דאג' 2014
כך נראית הופעת רוק על ספינה: להקת סאונד אוף קונטקט בפסטיבל קרוז טו דה אדג'
קרדיט תמונה: מרקו דה נייט, CC


טוב, אז פרוג זה לא כל כך. SOC להקה שנותנת הופעה הדוקה עם צליל עשיר ורמה מוזיקלית לא מבוטלת היא להקת פופ משודרג. משהו בסגנון האלבומים של פיל קולינס עם נטיה לאינדי עדכני. סיימון קולינס הוא מתופף זמר שנשמע ונראה בדיוק כמו אבא שלו. על הבמה יש שני סטים של תופים בדומה להופעות החיות של ג'נסיס כאשר פיל קולינס הוביל אותן. סיימון אנרגטי מאוד מתחיל את ההופעה לבוש בחליפת אופנוען, כאשר הוא רץ לתוך שורות הקהל עד למקומות הגבוהים ביותר באולם בשני הצדדים ונותן כיפים. רוב הזמן הוא שר ונמצא בקדמת הבמה כאשר לפעמים הוא מתיישב על הסט שלו ומתופף ביחד עם אורן גורדון. מבחינתי לא הופעת פרוג אך עדיין טובה מאוד. מה שכן, אי אפשר להתווכח עם זה ש SOC הם חביבי הקהל.


סיום

טוב, ארבעה ימים ולילות ספוגי חוויות פרוג עברו ובבקר ה 12/4 "נבעטנו" מהספינה אל המציאות האכזרית של היום יום. אך משהו מוזר קרה. איך שאנחנו יוצאים מפתח האניה, המוני אנשים עומדים ומריעים לנו. אני הולך נבוך מעט אך רואה לעצמי חובה להחזיר איכשהו את המחווה הלא צפוייה מחייך ומנופף חזרה. אני רואה בקהל גם את החבר שלי אדם ואישתו מוחאים כפיים ומריעים ואני ניגש לאדם ושואל "מה קורה כאן?"
"לא שמת לב?" הוא שואל
"לא. למה הייתי צריך לשים לב?" אני אומר
"אתם יצאתם יחד עם יס".

אין לתאר. חוויות לחיים. 2015 כנראה אני כבר לא אעמוד בזה, אבל מי יודע, אולי עוד תשכנעו אותי.





ההפקה כבר הבטיחה שיהיה פסטיבל כזה גם ב-2015. ואם נהניתם לקרוא את זה, יש לנו דיווח עוד יותר מפורט מפסטיבל פרוגרסיב ניישן אט סי (2014), שגם הוא התקיים על יאכטה שיצאה מן העיר מיאמי.


רשימה מלאה של הלהקות שהשתתפו בפסטיבל:

  • יס - Yes
  • מריליון - Marillion
  • סטיב האקט - Steve Hackett
  • יוקיי - UK
  • קווינסרייך - Queensryche
  • טנג'רין דרים - Tangerine Dream
  • רנסאנס - Renaissance
  • סאגה - Saga
  • ת'רי פרנדז - Three Friends
  • פטריק מוראז - Patrick Moraz
  • פי-אף-אם - PFM
  • לייפסיינס - Lifesigns
  • סטיק מן - Stick Men
  • אייאו ארת' - IO Earth
  • סטרובז - Strawbs
  • פיינאפל ת'יף - Pineapple Thief
  • סופט מאשין לגאסי - Soft Machine Legacy
  • סאונד אוף קונטאקט - Sound of Contact
  • אלקטריק אסטוריאס - Electric Asturias
  • פרסטו בלט - Presto Ballet
  • מון ספארי - Moon Safari
  • פמלה מור - Pamela Moore
  • סקייל דה סאמיט - Scale The Summit
  • דה פרוג רוק אורקסטרה - The Prog Rock Orchestra
  • הבי מלו - Heavy Mellow
  • צ'יפ ת'ריל - Cheap Thrill


התגובות שלכם: מה יש לכם לומר על קרוז טו דה אדג'?
***




אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il