חזרה לעמוד הראשי

המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

ראיון ישראלי עם ג'ון אנדרסון

הוא החליט לפרוש (בגיל 103); יש לו עצות למשרד החינוך בישראל; הוא לא מחבב פרוג-מטאל; הוא מדבר עם ציפורים; הוא רואה פיות; הוא מנסה לעמוד בקצב של הרולינג סטונז; הוא הסולן והמנהיג של להקת יס, האייקון הבולט ביותר של הרוק המתקדם


מאת: אורי ברייטמן
תל-אביב, אוגוסט 2005



ג'ון אנדרסון כבר לא ההיפי הצעיר שהיה: הוא חגג שישים בשנה שעברה. הוא הגיע להופעה אחת בתל-אביב, כהתחלה של סיבוב הופעות אירופאי שכולו סולו. רק אנדרסון לבד על הבמה, עם גיטרה קלאסית וכמה מקלדות צנועות. "זה הביקור הראשון שלי בישראל", הוא מספר בלובי של מלון דיויד אינטרקונטיננטל בת"א, "בכל מקום שבו ניגנתי עם להקת יס, לא משנה אם זה בלונדון או בפרנקפורט, תמיד בא אלינו מישהו מהקהל ואומר שהוא מישראל, ושאנחנו חייבים להופיע בישראל. זה נמשך כבר עשרים שנה". הבת שלו ביקרה בישראל לפני כמה שנים והמליצה לו לשוטט בשוק הכרמל. אבל כנראה שהוא לא יספיק לעשות זאת. הוא רק בא לנגן, ויטוס מכאן לתורכיה, רומניה ושאר אירופה.


אנדרסון, בניגוד לשאר חבריו בלהקה, לא חושש לנסוע רחוק. "בשבילי זה כבוד לבוא למדינה חדשה", אומר מי שחקר את התרבות ההינדית, האבוריג'ינית והאינדיאנית. "אבל זה קשה מאוד בשביל להקה כמו יס לרצות להופיע בישראל. שני חבר'ה יגידו שחייבים ללכת, ושניים אחרים שזה לא בטוח בגלל המלחמה וכו'. זו תמיד הבעיה בקבוצה: לא קל להחליט לעשות את הקפיצה הזאת. אבל בכל מקום יש כמה מאות מעריצים שחיכו שלושים שנה בשביל לראות מישהו מלהקת יס. לפני עשר שנים, למשל, נסעתי לצ'ילה, ונצואלה ופרו. אלו מדינות שלהקה כמו יס לא היתה בהן. בעצם הייתי כמו השגריר של הלהקה".


ג'ון אנדרסון במלון בתל אביב, סוף אוגוסט 2005
ג'ון אנדרסון במלון בתל אביב, סוף אוגוסט 2005



לא פשוט להתחרות באופטימיות וביוזמה של אנדרסון. הוא הקים את ההרכב בלונדון של סוף שנות השישים, עמל בפרך כדי לקדם את הלהקה, התווה את הכיוון האמנותי, עשה מיליארד טלפונים לכל מועדון אפשרי באירופה. ביחד עם חברו הטוב כריס סקווייר, הוא הצליח לגרום ל'יס' להמריא אל הצלחה אמנותית ומסחרית. "אני עדיין מופתע שהמוסיקה של יס קיימת ומושמעת", הוא מתוודה. "אני מופתע שאני עדיין מופיע על הבמה". הוא גם לא נגן גדול - לדבריו, התחיל מאוחר מדי ללמוד מוסיקה: "הייתי בן 25 כשהתחלתי לנגן על גיטרה ופסנתר. עד אז רק שרתי בלהקות, רדפתי אחרי בחורות והתמסטלתי. הבנתי שאני צריך להתחיל לבנות קריירה, וזה מה שאני עושה עד היום". רמת הנגינה שלו היתה תמיד בינונית ומטה, ולכן פיצה על כך בעזרת קולו הגבוה והייחודי, הרבה עבודה קשה ובניית חזון אמנותי מגוון ככל האפשר.


קשה להבין מה דוחף את אנדרסון, קשיש נשוי (בשנית) עם שלושה ילדים, לעזוב את חוותו הנעימה בקליפורניה ולנסוע חצי-עולם בשביל הופעה אחת מול כמה מאות ישראלים עגמומיים. "השנה לא הופעתי במשך שמונה חודשים. הייתי צריך הפסקה אחרי סיבוב ההופעות האחרון עם יס שנמשך ארבעה חודשים. הייתי כל כך עייף", הוא אומר ופניו שוב עייפות בגלל הג'ט-לג הישראלי. "בהופעת הסולו אני מבצע בדרך כלל חמישה או שישה שירי יס, שלושה או ארבעה שירים מהאלבומים שלי עם ואנגליס (Jon and Vangelis), וגם מוסיקה חדשה שכתבתי".


ג'ון אנדרסון מתראיין לעורך האתר, אורי ברייטמן, במלון בתל אביב, סוף אוגוסט 2005
ג'ון אנדרסון מתראיין לעורך האתר, אורי ברייטמן, במלון בתל אביב, סוף אוגוסט 2005


מערכת היחסים של אנדרסון עם הקלידן היווני המפורסם ואנגליס היתה תמיד ספונטנית ומפתיעה. "אני פשוט דפקתי על דלת הדירה שלו בפריז בתחילת שנות השבעים. שמעתי אלבומים שלו ורציתי לדעת איך הוא עושה את המוסיקה המדהימה הזאת", הוא נזכר. "הוא הפך למורה הרוחני שלי. הוא בחור מאוד רומנטי, עם אצבעות ענקיות. הוא כותב סימפוניה כל יום. המוסיקה שלו פשוט הפילה אותי מהכיסא. אנחנו חברים טובים, אבל כבר חמש-עשרה שנה לא נפגשנו. אני מתקשר והוא לא מחזיר לי טלפונים. הוא עבר לגור ביוון והוא לא יוצא משם. יש לו כעס גדול כלפי תעשיית המוסיקה, שלא מוכנה להוציא לאור את המוסיקה הסימפונית שלו. הם רוצים ממנו רק להיטים".


אנדרסון לא פוסל אף שיתוף פעולה, אף פעם. "גם עם מייק אולדפילד הקלטתי משהו. זה הכל התחיל ונגמר ביום עבודה אחד. הוא לא התעניין במיוחד ממה שעשיתי איתו, והעדיף להתעסק עם איזו בחורה שהיתה לו אז. הוא מאוד מוזר. אבל אני תמיד פתוח". אין לו בעיה לעבוד עם אסירים-לשעבר, כמו רוברט דאוני-ג'וניור, שביקש ממנו להקליט את השיר Your Move של יס. "את רוברט פגשתי לפני המון שנים, ומאז הוא היה בגיהנום שלוש פעמים, זאת אומרת בכלא. זה ממש מטורף. הוא התקשר אליי וביקש שאוסיף כמה הרמוניות לשיר. אמרתי לו - אין בעיה".


הרעיונות לא מפסיקים לצאת ממנו. בכל רגע הוא ממציא משהו חדש. האנרגיות היצירתיות שלו לא יודעות מעצורים, ולפעמים הגבולות בין מציאות ודמיון מיטשטשים קצת. הוא טוען שראה פיות מעופפות באוויר כמה פעמים בעבר, ומשוכנע שהן קיימות במציאות. "זה קרה לראשונה ביום ההולדת הארבעים שלי. זה קרה שוב בהמשך, כי ברגע שזה קורה בפעם הראשונה אתה משתוקק שזה יקרה שוב. גם אתמול, לפני שעזבתי את החווה שלי, ציפור כחולה צפצפה אליי בקצב, ואני החזרתי לה בקצב משלי. ציפור נוספת הצטרפה. בשבילי זה היה שיר פרידה, סוג של ברכה שבאה מן הציפורים. זה נכון שיש לי דמיון עשיר, אבל לדעתי הכל יכול להיות זמין עבורך, אם אתה נפתח לחוויות היומיומיות שלך. אתה אפילו יכול לפגוש מלאכים".


הוא כבר מכיר היטב את המבטים הספקניים שהוא מקבל כאשר הוא מדבר על ישויות, רוחניות ומלאכים. "אני רגיל לעניין הזה. כשרציתי לעשות את היצירה Close to the Edge, חברי הלהקה אמרו 'אוקיי' אבל ממש בקושי. כשרציתי לעשות את האלבום "טיילס" (סיפורים מאוקינוסים טופוגרפיים), הם אמרו לי שהם לא בטוחים בזה. אותו דבר כהצעתי את הקטע 'אווייקן' (Awaken) מהאלבום 'גואינג פור דה וואן' (Going for the One). אין ברירה, אתה צריך לדחוף קצת ולמשוך קצת בשביל לעשות משהו שונה באמת".


המורשת האופטימית וההזויה של שנות השישים חלפה ועברה מזמן, אבל אנדרסון נזהר מעימותים עם תעשיית המוסיקה שהשתנתה כל כך מאז. כשזה מגיע לפרנסה נטו, אנדרסון מגלה גמישות: "אתה חייב לשחות עם הזרם, וללכת עם זה. אני לא חושב על הפקת להיטים. אני חושב רק על עשייה של מוסיקה טובה, ועל בניית גרעין אנושי של מאזינים וצופים. יש לי כל מיני תוכניות לעתיד, כמו למשל פרוייקט דיוידי שמחולק לחמישה פרקים בחמש שנים; או למחזור שירים ארוך שכתבתי על בסיס השראה מהצייר מארק שאגאל; או פרוייקט עם אנימטור קנדי שמתמחה באנימציה דיגיטלית של שלג. גם ניסיתי לשכנע את חברי להקת יס לעשות עוד אלבום, אבל רק ריק ווייקמן גילה עניין, והשאר לא".


מופע הסולו שלו נקרא וורק אין פרוגרס (Work in Progress). האם יש קשר לרוק פרוגרסיבי? "לא, אין קשר. הכל בחיים זה עבודה בהתהוות. לדעתי, שום דבר לא גמור, אף פעם. ואף פעם לא יהיה גמור. אני תמיד עובד על זה. ידעתי כשהתחלתי שזה תהליך בלתי נגמר. יש לי בבית ארגז שלם של הקלטות ישנות, שאני לא רוצה לגעת בהן אפילו כי אני יודע שזה לא נגמר". בכל מופע הוא מנסה קטע חדש שהקהל לא מכיר, מקבל בקשות מהקהל ומנסה להראות שהוא לא רק הסולן הנמוך והצפצפני של יס.


ג'ון אנדרסון עם כוס בירה צוננת במלון בתל אביב, סוף אוגוסט 2005
ג'ון אנדרסון עם כוס בירה צוננת, במלון בתל אביב, סוף אוגוסט 2005


ומה בנוגע לרוק מתקדם, כסגנון? "זה היה בסדר בהתחלה. הרבה דברים מתקדמים במוסיקה - כמו למשל ג'אז, פיוז'ן. בתחילת הדרך, עם להקת יס, בעצם הלכנו אחרי פרנק זאפה. הוא היה המוביל של המוסיקה המתקדמת, כי הוא עשה דברים שלא יאומנו. הלכנו בעקבותיו. ואז קראו לזה בהתחלה רוק מתקדם. אחר כך קראו לזה בקיצור פרוג-רוק. אז הפכנו לדינוזאורים, ואחר כך לאנשים נוראיים. אבל כמו בסרט 'פארק היורה', גם הדינוזאורים חזרו. יש היום הרבה מוסיקה פרוגרסיבית, אבל בגלל השינויים הסביבתיים בתעשיית המוסיקה, הדרך היחידה לשמוע אותה היא להיכנס לאינטרנט ולהתחיל לחפש אחריה שם".


להקת יס צירפה לאחד מסיבובי ההופעות שלה את להקת דרים ת'יאטר כהרכב-חימום. אנדרסון לא ממש משתגע עליהם, ומסרב לחלק מחמאות. "הם טובים. לא ראיתי אותם בהופעה כל הזמן. אני מעדיף לשמוע תזמורת שמנגנת את סיבליוס. אני לא חובב של פרוג-מטאל. מטאליקה? הם בסדר. נירוונה היו מצויינים. אני חבר טוב של אוזי אוסבורן, למשל, וגם מעריץ שלו. לדעתי להקת The Who ("המי") היו להקת המטאל והפאנק הכי טובה שיש. אבל רוב הזמן, הבי מטאל זה פשוט רעש. המוסיקה של יס היא משהו אחר לגמרי".


מעט דברים באמת מטלטלים את אנדרסון, מלבד נושא חינוך הדור הבא, וההיכרות עם תרבויות חדשות. כשמדברים על מוסיקה הוא לוקח הכל בקלות. אבל אם מדברים איתו על התרבות האינדינאית, למשל, ועל תרבויות ילידיות במדינות שונות בעולם, הוא כועס. "הילדים בארה"ב גדלים שם ואין להם מושג על התרבות הילידית. נכנסתי לעימות עם מורה באולם בית ספר אחד שבו עשיתי כמה סדנאות. כולנו שבטים, בעצם, אז למה שלא נצטרף אחד אל השני? אנחנו תמיד אומרים שאנחנו יותר טובים מהשבט האחר. זה ממש טיפשי. גם בישראל, הם צריכים ללמד אתכם מי היה כאן לפני שאתם [היהודים] הגעתם הנה, מי מקיף אתכם, ומי אתם בעצם. אתם חלק משבט אלוהי כלשהו".


אנדרסון לא מגיע לישראל בשיא תפארתו. אבל הוא לא לוקח שום דבר כמובן מאליו, ולא נכנע לציניות. "אני גאה שאני עדיין בחיים", הוא מכריז. ומה עם מחשבות על פרישה? "החלטתי לפרוש בגיל מאה ושלוש. אם זה תלוי בי, אז להקת יס תמשיך להופיע עוד עשרות שנים. תראה למשל את הרולינג סטונז. הם ממשיכים להופיע. זה לא יאומן. אנחנו מנסים לעמוד בקצב שלהם. אני מקווה ש'יס' תגיע לישראל עד שנת 2030".


ג'ון אנדרסון סולו על הבמה עם הגיטרה
אנדרסון סולו על הבמה, עם הגיטרה




אודות האתר / הספר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il