פסטיבל מלובואט 2008

מי שמע על פסטיבל רוק מתקדם המתקיים בתוך יאכטה ענקית? סרגיי בלצוב הצטרף לפסטיבל מלובואט (Melloboat) לשנת 2008, הפליג ב-8 למרץ מן העיר סטוקהולם עד הלסינקי ובחזרה, נפגש עם חברי אופת', צפה באיחוד של להקת קומוס, הסתחבק עם סטיבן וילסון, חזר תוך פחות מיומיים - ונשאר יבש כדי לספר על הכל.

מאת: סרגיי בלצוב, מאי 2008

זה היה אירוע שציין יום הולדת 21 ללייבל השוודי מלוטרונן, שמתמחה גם בהוצאת רוק מתקדם. מי שאירגן את האירוע היה סטפן דימלה, שמנהל את הלייבל עכשיו (אני חושב), והוא בעצמו היה בסיסט בכמה להקות פרוג וכרגע נמצא ב- Paatos. תת-הכותרת של פסטיבל Mellboat היתה "21st century schizoid boat" והוא התקיים במשך יומיים על אונייה שהפליגה משטוקהולם להלסינקי ובחזרה. שיאי האירוע היו אמורים להיות ההופעה של אופת' והאיחוד של קומוס בהרכב המקורי שלהם, 36 שנים לאחר שהלהקה התפרקה, לא לפני שהוציאה את אלבום האסיד-פולק המופתי "First Utterance".

היאכטה של הפסטיבל עוגנת בנמל הלסינקי

ב-8 למרץ, הגעתי לנמל בשטוקהולם ועליתי על האונייה. רוב הצופים שם היו, כצפוי, שוודים, אבל היו אנשים ממדינות אחרות. לא הייתי הישראלי היחיד על האונייה, היה איתי עוד בחור ישראלי נחמד בשם נמרוד, שלומד בפינלנד כרגע. נראה לי שאחת הסיבות שהוא נסע לשם זה כדי למצוא לעצמו בחורה מהאזור. כמו כן היה חלק לא קטן של מטאליסטים בין העולים לאונייה, כי בכל זאת, שתי הלהקות הכי מוכרות שהופיעו שם היו אופת' וקטטוניה, אבל היו גם אנשים אחרים, ובהם אנוכי. היה גם מספר לא קטן של אנשים מבוגרים יותר, שבאו לראות את הלהקות מהסבנטיז שהופיעו ופחות את הלהקות החדשות.


לאונייה קראו Silja Symphony, יותר מ-200 מטר באורכה, והיא מסוגלת להכיל בסביבות אלפיים איש. למרות שרוב הצופים היו שוודים, קיבלתי חדר עם שני אמריקאים. הבחור הרביעי (הבריטי) שהיה צריך להיות בתא שלנו, לא הגיע לפסטיבל. לאונייה יש שתי במות עיקריות: בצד האחורי שלה יש בר ולידו במה ממש קטנה שהופיעו עליה הלהקות הקטנות יותר, ובצד הקדמי של האונייה היה הבמה הגדולה יותר (יחסית, עדיין מדובר במקום קטן), שיש לידה רחבה קטנה ומסביב שולחנות ישיבה, שמאחוריהם יש ברים ושולחנות הימורים.


אני ראיתי רק את שמונה ההופעות שהיו על הבמה הגדולה, כי הן גם היו המעניינות יותר וגם התקיימו לפעמים באותו הזמן כמו ההופעות על הבמה הקטנה. למרות שהרחבה ליד הבמה הייתה קטנה וצפופה, העדפתי להיות שם כדי להיות קרוב ללהקות המופיעות. יש לי תמונות שלחלק מהן אני אשים כאן לינק, אבל מכיוון שמדובר באונייה שלא עומדת במקום, וגם בעובדה שהבנתי מאוחר מדי שצריך לצלם בלי פלאש כדי לא ללכוד את העשן ליד הבמה, התמונות לא יצאו באיכות טובה במיוחד. חלק מהתמונות כאן הן לא שלי, אלא תמונות שמצאתי ברשת. הסאונד היה סביר לאורך כל הפסטיבל, והיו אפס תקלות.


האונייה הפליגה בשעה 17:00, ובשעה 19:00 כבר החלה ההופעה הראשונה - אנקדוטן. הלהקה הוציאה אלבום בשם A time of day לא מזמן, וחלק ניכר מהשירים שהם ניגנו היו מהאלבום הזה. אנקדוטן ביצעו גם את "Nucleus", אבל לצערי הם לא ניגנו שום שיר מהאלבום הראשון שלהם, שאני מאוד אוהב ומכיר אותו הכי טוב. הבסיסט שלהם מעולה, מאוד מזכיר את ג'ון ווטון בסגנון שלו (בכלל, הלהקה מאוד מושפעת מקינג קרימזון - את זה יודע כל אחד שמכיר את הלהקה). הקלידנית, אנה, ניגנה רק על הקלידים ולא השתמשה בצ'לו כמו בחלק מהאלבומים של אנקדוטן וחבל, אבל יכול להיות שככה זה עובד בהופעות החיות של הלהקה, אין לי מושג. הגיטריסט, שגם משתתף בשירה, נראה לי כחולייה החלשה בלהקה, והוא מושך לכיוון רוק יותר סטנדרטי, לדעתי. אבל ההופעה הייתה מצוינת, כפי שניתן לצפות מלהקה בקליבר זה.

להקת אנקדוטן

לאחר מכן היה השיא של היום הראשון - אופת'. זאת הלהקה שרוב האנשים באו לראות, והיה קצת צפוף באזור הרחבה. הלהקה עברה שינוי לא קטן בזמן האחרון, כאשר המתופף הקודם, מרטין לופז, עזב בגלל בעיות נפשיות ובריאותיות, ובמקומו הגיע מרטין "אקס" אקסנרוט. הרבה מהמעריצים טענו שיש כאן ירידה באיכות, מכיוון שללופז היה סגנון מיוחד ששילב השפעות של ג'אז ומוזיקה לטינית בתיפוף שלו, ואלא אקסנרוט הוא מתופף מטאל רגיל שלא מוסיף שום דבר מיוחד ללהקה. אבל "Axe" הוא מתופף לא רע בכלל. כמו כן, הגיטריסט השני של אופת', פיטר לינדגרן, שהיה שם מתחילת הדרך, עזב במפתיע בשנה שעברה בגלל חוסר עניין, והוא הוחלף במהרה ע"י פרדריק אקסון (Akesson). הגיטריסט החדש נראה קצת מפחיד, אך הוא יודע את העבודה. למרות השינויים, אופת' היא קודם כל מייקל אקרפלת', שכותב את כל החומר, אחראי לכל השירה (גראולים + שירה "רגילה"), וגם אחד משני הגיטריסטים, אז כל עוד הוא מספק את הסחורה, אופת' תהיה טובה.


אופת' מוציאים אלבום חדש בתחילת יוני בשם "Watershed". האלבום מוכן כבר די הרבה זמן, והוא לא יצא עדיין בגלל אילוצים של הלייבל, רואדראנר (במאי יש לאופת' סיבוב הופעות בארה"ב עם דרים תיאטר, ובלייבל רוצים לגזור קופון ע"י כך שמוציאים את האלבום מיד אחרי זה). היה ידוע שתהיה השמעת בכורה בהופעה לאחד השירים האלבום החדש, והציפייה הייתה רבה. אופת' נתנו הופעה מצוינת, השיר מהאלבום החדש נשמע ממש כבד וטוב, ואני מחכה בקוצר רוח לאלבום החדש. אני יודע שהרבה אנשים כאן לא אוהבים את הלהקה כי הסגנון שלה נשמע להם כבד מדי והם לא מסוגלים לעכל את הגראולים, אבל לפחות חלק מהאנשים כאן יכולים להרוויח בגדול אם ייתנו לאופת' סיכוי נוסף, כי זאת אחד הלהקות הטובות של זמננו.

הגיטריסט החדש של אופת' מאחורי מייקל אקרפלת'


מייקל אקרפלת'


מנדז עם השיער הקצר ו"Axe" מאחוריו

אחרי אופת' הופיעה להקה בשם Trettioriaga Kriget שבתירגום משוודית זה "מלחמת 30 השנים". זאת להקה שמשלבת רוק מתקדם עם רוק כבד (מושפעת הרבה מדיפ פרפל, לדעתי) והיא הוציאה כמה אלבומים לא רעים בשנות ה-70, לאחרונה היא חזרה להופיע ולהקליט אלבומים חדשים. חברי הלהקה לא שכחו לנגן, והייתה הופעה טובה, למרות שרוב השירים היו קצרים יחסית ולא פרוגרסיביים במיוחד.

טרטיאוריאגה קריגט - Trettioriaga Kriget

לאחר מכן היה צריך להופיע ההרכב של מטס & מורגן. לפני ההופעה ישבתי בפינת עישון והצטרף אלי גבר שוודי מבוגר לבוש חליפה. הוא שאל אותי בטון רציני אם אני מכיר את ההרכב, אמרתי שאני מכיר בקושי, והוא אמר שזה הרכב טוב מאוד ויש להם גם בנוסף אקורדיוניסט מעולה. לאחר מכן הוא בירך אותי לשלום והלך, ורק בדיעבד התברר לי שהוא היה בעצמו נגן האקורדיון . זה היה מר לארס הולמר (Lasse Hollmer) מלהקת סאמלה מאמאס מאנה (Samla Mammas Manna).


ההופעה של מטס & מורגן (ההרכב היה קרוי Mats and Morgan all star team) הייתה מצוינת וללא ספק זה היה הדבר הכי פרוגי בפסטיבל. מורגן מתופף מדהים, מטס הקלידן (העיוור) עושה עבודה טובה מאוד (שניהם ניגנו בעבר עם פרנק זאפה עד כמה שאני מבין), וגם הבסיסט, גוסטב הלם, היה ענק. מדי פעם הצטרפו Fredrik Thordendal מ- Meshuggah (שגם ניגן חומר סולו שלו) ו- Mattias Ia Eklundh מ- Freak Kitchen לשאר החברים על הבמה.


היה מוזר לראות את שני הויקינגים המטלאסטים האלה יחד עם ההרכב האוונגארדי של מטס & מורגן, אבל דווקא יש אלמנטים משותפים במוזיקה שלהם. כאמור, גם לאסה הולמר ניגן על האקורדיון בחלק מהשירים. אבל למרות האיכות של ההופעה, זה היה קצת אוונגארדי מדי בשבילי, השעה הייתה מאוחרת, ושתיתי כנראה יותר מדי בירה. בשעה 3 וחצי בלילה הלכתי לישון, והבנתי שההופעה של מטס & מורגן נמשכה עוד זמן רב לאחר מכן, והייתה הרבה יותר ארוכה מאשר שאר ההופעות על האונייה, שארכו כשעה בדרך כלל.

מאטס אנד מורגן


הויקינגים משתפים פעולה

למחרת קמתי בשעה סבירה והספקתי להסתובב בהלסינקי, בניגוד לחברי האמריקנים לחדר שהיו בג'ט-לג מטורף וקמו רק בערב. לאחר שחזרתי לאונייה, היו לי כמה שעות להעביר עד לתחילת הערב השני של ההופעות, אז הסתובבתי באזור ה- conference hall. היו שם דיסקים ותקליטים למכירה, כמו גם מרצ'נדייז של הלהקות שהופיעו. היה שם דוכן של רקורד הוון (record heaven) עם כמות עצומה של אלבומי פרוג, הרגשתי כמו ילד בחנות ממתקים אבל לא קניתי שום אלבום, כי לא הייתי יכול לשלם עם כרטיס האשראי ולא היה מספיק כסף מזומן לכל הטיול. בכל מקרה, המחירים שם לא היו זולים אז אין מה להצטער על חוסר קניית הדיסקים. הגעתי לדוכן של קומוס וקניתי שם חולצה ודיסק חתום ע"י כל חברי הלהקה. מי שמכר לי את זה היה איש בריטי מבוגר, שרק לאחר מכן גיליתי שהוא היה הרואדי המקורי של קומוס, שהסתובב גם עם הרבה להקות אחרות. הפסדתי שיחה מרתקת.


מה שהיה מעניין אם כי לא מפתיע בפסטיבל הזה, היא העובדה שכל המוזיקאים, גם אלה המפורסמים יותר, הסתובבו בשקט בלי שכמעט אף אחד מפריע להם. מדי פעם אנשים באו להגיד שלום ולבקש חתימה או תמונה משותפת, אבל לא יותר מזה. בישראל זה כנראה לא היה קורה. אני דווקא רציתי לדבר ולשאול מוזיקאים שונים כל מיני שאלות, בעיקר את קומוס, אבל אני ביישן אפילו בקנה מידה אירופאי, ולא יצא לי לדבר כמעט עם אף אחד, פרט למייקל אקרפלת' ולסטיבן ווילסון, שהיה על תקן אורח על האונייה ולא השתתף בהופעות. אמרתי שלום למייקל והצטלמתי איתו, והוא אמר שאופת' באים לישראל בקיץ.


יש כאן סרטון נחמד שצילם אותו הבחור שגם צילם את התמונה שלי עם מייקל, במצלמה שלי. אין לזה ערך רב, אפשר אפשר ללמוד מזה קצת על האווירה על האונייה. אני מופיע בסביבות 4:20.

לגבי סטיבן ווילסון - אמממ.... הבן-אדם משעמם כמו המוזיקה שלו, אני מקווה שאני לא פוגע כאן במעריצי פורקופיין טרי. אבל הייתה לו סבלנות עצומה, הוא דיבר והצטלם עם מאות אנשים, שחלקם היו כבר שיכורים ודיברו שטויות. פגשתי אותו גם בשירותים בשדה תעופה בשוודיה לאחר הפסטיבל, הוא אמר לי שאין לו מושג מאיפה הייתה לו הסבלנות לעמוד ולענות לכל אותם האנשים שרצו לדבר איתו.


היום השני של ההופעות התחיל עם בו האנסון (Bo Hansson). לצערי פיספסתי חצי הופעה מכיוון שלא ידעתי שביום השני מתחילים את ההופעות לפי השעון הפיני שמקדים בשעה את השעון השוודי. בו האנסון הוא קלידן שהוציא כמה אלבומים איסטרומלטליים בשנות ה-70, ביניהם אדפטציה שלו ל"שר הטבעות". המוזיקה דומה במידה מסוימת ל"אווז השלג" של קאמל. הלהקה שלו מורכבת מ-3 אנשים בלבד, חוץ ממנו היה עוד קלידן ומתופף. אני לא יכול להגיד באיזה סוגי קלידים מדובר, אני מניח שהיה שם אורגן ומלוטרון, אבל אני לא ממש מבין בזה, אולי מהתמונה אתם יכולים להגיד. ההופעה הייתה נחמדה, אך לא הייתה אחד מההילייטים של הפסטיבל. [האנסון נפטר ב-2010, בגיל 67; הערת המערכת]

בו האנסון

לאחר מכן הגיע רגע השיא של הפסטיבל: קומוס (Comus). אני התיישבתי קרוב לבמה דקות ארוכות לפני שההופעה התחילה, כדי להיות קרוב כמה שיותר ללהקה. ואז הם עלו: רוג'ר ווטון (Roger Wooton) - גיטרה ושירה (הוא גם כתב את רוב החומרים של הלהקה), גלן גורינג (Glen Goring) - גיטרה ותופי יד, קולין פירסון (Colin Pearson) - כינור, בובי ווטסון (Bobbie Watson) - שירה, אנדי הלאבי (Andy Hellaby) - בס. רק החלילן (שגם מנגן על תופי יד) לא יכול היה להגיע, והוא הוחלף ע"י בעלה של בובי ווטסון.


למי שלא מכיר את קומוס - למרות שהיא לא ממש ידועה, היא הוציאה אלבום מדהים בשם 'פרסט אטרנס' (First Utterance) בשנת 1971. אני לא אתאר את האלבום המדהים הזה, אבל אגיד שהוא נמצא ללא ספק בטופ 5 שלי, וקומוס הייתה הסיבה העיקרית בגללה טסתי את כל הדרך לשוודיה. לא האמנתי שהלהקה הזאת תתאחד מתישהו, אבל זה קרה. הלהקה התפרקה בשנת 1972, אחרי זה חזרה והקליטה אלבום הרבה פחות טוב בשנת 74, והתפרקה שוב. מייקל אקרפדת' מאופת' הוא מעריץ של הלהקה, ושילב חלק מהליריקה של קומוס בשירים שלו. הוא גם אחראי בצורה מסוימת לאיחוד של שלה.


ההופעה הייתה פשוט מרגשת. שני השירים הראשון היו "Song to Comus" ו- "Diana", והיו לי דמעות בעיניים כששמעתי את השירים האלו. לא היה להם הרבה זמן לעשות חזרות, והלהקה נשמעה קצת חלודה, אבל זה היה טבעי וברור. לאחר מכן הלהקה ביצעה 3 שירים נוספים מהאלבום, "The Herald" , "Drip Drip", "The Prisoner". הקהל קיבל אותם בצורה חמה מאוד. בובי ווטסון (שאגב נראית מצוין לגילה) היא אישה מאוד נחמדה, אולי אפילו יותר מדי נחמדה, ובין השירים היא אמרה דברים כמו "אני לא מאמינה שאנחנו מופיעים כאן", "האים זה אמיתי?" ודברים אחרים בסגנון. זה יצר ניגוד מסוים עם המילים של השירים, בעוסקים בין השאר באונס ורצח של בתולות. היא אמרה גם שאנחנו הקהל הכי טוב שהיה להם השנה.


לאחר מכן הלהקה ניגנה את Venus in Furs, קאבר של וולווט אנדרגראונד, שאיתו נהגו לסיים את ההופעות שלהם בשנות ה-70. קומוס חזרו להדרן וניגנו שוב את "Song to Comus". הקהל רצה עוד ועוד, אבל לא היה ללהקה מה לתת, וגם הקול של רוג'ר ווטון נגמר הרבה לפני סוף ההופעה. בסוף ההופעה הרואדי המקורי של הלהקה (ששכחתי את שמו) עלה לבמה כדי לקפל את הציוד, ואמר שהוא היחיד על האונייה שראה את קומוס עוד בשנות ה-70 ונדרש הרבה אומץ כדי להתאחד ולהופיע שוב אחרי כ"כ הרבה זמן. הקהל מחא כפיים, וכך נגמרה לה ההופעה האגדית הזאת. דיברו על כך שייתכן שקומוס יופיעו עוד פעם או פעמיים בבריטניה, אבל ממש לא מדובר על חזרה לפעילות של הלהקה.

להקת קומוס - חמשת חברי הלהקה המקורית


רוג'ר ווטון


גלן גורינג

אחרי ההופעה של קומוס הרגשתי שהאירוע עבר את השיא שלו, והלהקה הבאה שהופיעה לא הייתה אחת שאני אוהב במיוחד - קטטוניה. הם אומנם חברים טובים של אופת' והמוזיקה שלהם די דומה, אבל היא פחות איכותית ומורכבת, ומדובר בעצם בדת' מטאל מלודי סטנדרטי. חברי הלהקה הגיעו בתלבושת אחידה ונתנו הופעה טובה בסך הכל. מייקל אקרפלת' הצטרף לקראת הסוף בתור הסולן - הוא תרם את קולו בעבר להקלטת האלבומים של הלהקה וגם עזר בהפקתם.


הלהקה האחרונה שהופיעה הייתה 'ליף האונד' (Leaf Hound), להקת רוק כבד שהוציאה בשנת 71 את האלבום Growers of mushroom. סגנון האלבום ההוא דומה ללד זפלין. מההרכב המקורי נשאר רק פיטר פנרץ', הסולן בעל הקול הנהדר, שנשמע מצוין גם עכשיו. אני צריך להגיד שמכל האנשים שהופיעו, הוא היה היחיד שהייתה לו פוזה של כוכב רוק, אבל מצד שני יש לו גם נוכחות על הבמה. פרנץ' היה גם ב- Atomic Rooster וב- Cactus בתחילת שנות ה-70. ההופעה הייתה טובה, נגן הגיטרה (שהוא גן הבן של פיטר פרנץ') היה מעולה, אבל הרגישו כבר את אווירת סוף הפסטיבל, המקום לא היה מלא, ואני הלכתי לישון לפני סוף ההופעה.

ליפהאונד

למחרת בבוקר האונייה חזרה לנמל בשטוקהולם, וכל אחד פנה לעיסוקיו. אני המשכתי לטיול קצר בסקוטלנד, וגם ראיתי משחק של ליברפול לפני שחזרתי שישראל. הפסטיבל הזה היה אחד האירועים הכי מעניינים שהייתי בהם, ואני אזכור אותו עוד הרבה הרבה זמן.


ניתן לראות די הרבה סרטונים ביוטוב של האירוע, לא באיכות טובה כמובן, אבל גם מה שיש טוב. בקרוב צריך לצאת הדו.וי.די של האירוע, זה בטוח יהיה באיכות יותר טובה.

פוסטר הפסטיבל

תגובות על הפסטיבל

אתר הפסטיבל - מייספייס