 |
|
|
|
|
פסטיבל נירפסט 2005
8-10 ביולימאת מוניקה באוספורסם לראשונה בפורומים של הפסטיבל תרגום לעברית: אורי ברייטמן צילומים: מוניקה באוס מבוא: נירפסט הוא פסטיבל רוק מתקדם שנתי המתקיים בחוף המזרחי של ארה"ב ברציפות מאז 1999. מדובר ביוזמה ללא כוונת רווח, שמאחוריה עומדים קומץ חובבי 'פרוגרסיב' שעושים זאת להנאתם. את נירפסט מפיקה עמותה עצמאית שמזמינה מספר להקות רוק מתקדם ליומיים-שלושה של הופעות באולם סגור מדי שנה, מנהלת את מכירת הכרטיסים (שתמיד נמכרים כולם תוך זמן קצר) ושומרת את הרווחים להפקה של השנה הבאה. כאלפיים בני-אדם מגיעים מדי שנה לנירפסט, אירוע שהפך למסורת. סוף השבוע של 8-10 ביולי 2005 החל ביום שישי, במופע מקדים (פרי-שואו)(Pre-Show) של להקת PFM האיטלקית ולהקת פרוטו-קו האמריקנית (אבטיפוס ללהקת קנזאס, הרכב בהנהגת קרי ליבגרן). את פרוטו-קו החמצתי, אבל אחרים אמרו שהם לא היו רעים - ביצעו שני קטעים של קנזאס בסוף, רוב ההופעה הורכבה מרוק פשוט יחסית. פי-אף-אם, לעומת זאת, היא אחת מהלהקות האיטלקיות האהובות עליי ביותר, וממש לא ציפיתי לראות אותה על הבמה בימי חיי. מצחיק איך שפה יכולה לשנות שיר, כי הכרתי את רוב הקטעים באנגלית דווקא. יופי של מתופף שיודע גם לשיר!
וובלר (Wobbler) הנורבגית היא להקה שהייתי קצת מתוחה לגביה. אהבתי את התחושה הכללית ואת הצליל של המלוטרון, עם הרבה פלאש-בקים ללהקת אנגלגארד (גם היא סקנדינבית, אבל שוודית, לא נורבגית כמו וובלר). מכיוון שהם כולם די צעירים שם בלהקה, אני בטוחה שעוד נשמע מהם (ועליהם) בעתיד.
פ'רוג קפה (Frogg Cafe) משתפרים בכל הופעה שאני רואה. הם התחילו חזק מאוד עם שני כלי נשיפה והצליחו לשמור על אותה רמה לאורך כל הדרך. זו להקה עם נגינה קבוצתית יוצאת מן הכלל, וכל סולו נמצא בדיוק במקום הנכון. אני חושבת שהחבר'ה האלה הם כל כך מוסיקליים, הם יכולים להחליף כלי נגינה ועדיין לנגן שירים מסובכים. אני חייבת להודות - קיוויתי שפראנקי קמיולה יצטרף לקרנבל של הקטע Waterfall, וזה באמת מה שקרה. זה עשה לי את היום :-) . אנ תמיד נהנית לראות אותו מפני שהוא מזכיר לי את אח שלי, יש לו אותו חוש הומור יבש, אבל יש לו טעם מוסיקלי טוב יותר.
סטיב רואץ' (Steve Roach) סיפק הפסקת-צינון נחמדה. אתם חושבים שזו הפעם הראשונה שמישהו ניגן על קרן דידג' (Didge) בפסטיבל נירפסט? להקת פרזנט (Present) היא תמיד פיצוץ, ובכמה רגעים לאורך המופע לא יכולתי לדמיין את עצמי צופה בלהקה נוספת באותו יום, בוודאי לא להקה כל כך ייחודית. דייב קרמן הוא אחד המתופפים המדהימים (והמעניינים לצפייה) שאני מכירה. "פרומנייד" זו יצירה מפלצתית! (תגובות של אחרים על פרזנט: "או שאתה שונא אותם, או שאתה אוהב אותם"..."ללא ספק עוכרי-שלווה"..."מתופף מדהים"..."להקת 'רוק באופוזיציה' ייחודית, בחירת כלים יוצאת-דופן"..."לא החזקתי מעמד יותר משני שירים, אבל המתופף שלהם הוא פשוט מפלצת!").
אחרי הפסקה ארוכה מאוד וקצת אוכל הודי טעים, מצאתי את עצמי סוף-סוף מוכנה להאזין ללהקת איי-קיו (IQ) מאנגליה, הרכב ניאו-פרוג שיש לי הערכה גדולה להופעות שלהם. לא הכרתי את שני האלבומים האחרונים שלהם, והופתעתי עד כמה המופע היה מאיים ומפחיד. קטעי הוידאו על הבמה הוסיפו לתחושה המצמררת (מהסרט "וידוס פיק", באנגלית Widows Peak). להקת IQ תמיד מצליחה לכתוב שירים נגישים בלי להיות משעממים, מיומנות נדירה ללא ספק. חבל שחברי הלהקה לא מסוגלים להתפרנס בכבוד מהמוסיקה שלהם - קריירה רצינית היתה מרחיבה את קהל המאזינים שלה.
להקת "נייט ארייה" (Knight Area) השאירה אותי מאוכזבת. השירים ישבו במרתף בערך עשרים שנה, ועדיין הם נשמעו יותר מדי שגרתיים לטעמי. המוסיקאים עצמם בסדר גמור, גם הזמר טוב וכו', ועדיין חסרו לי סולואים מיוחדים או גיוון כללי. במקרה של "דה מאפינס" (The Muffins) הצטערתי שלא הכרתי את החומר שלהם לפני הפסטיבל. המופע שלהם היה אינטנסיבי, מנוגן היטב, ומעורר מחשבה. זו מוסיקה בשביל המוח (בסדר, בוא נעמיד פנים שיש לי אחד כזה), שבדיוק היה על סף עומס-יתר של מוסיקה בשלב הזה בדיוק.
מת'יו פארמנטר התחיל חזק על הקלידים - וגם יש לו מנעד קולי מרשים! הקשבתי בריכוז רב לכל הליריקה שלו, אבל לפעמים קיבלתי את הרושם שהטקסטים די פשוטים. אני עדיין זוכרת את המעבר שבו הוא שר "אני מפחד מהגשם", שהיה קצת תמוה, אולי בגלל מפני שאני נהנית מחומרים יותר מטאפוריים ועקיפים בסגנון סטיבן וילסון; ואולי אני פשוט מפונקת מרוב האזנה לליריקה של להקת Rush. קנזו (Kenso) היפנית היתה מהנה מאוד לצפייה. עם זאת, הסגנון הסימפוני שלהם הוא לא בדיוק כוס התה שלי, אז עזבתי מוקדם את הפסטיבל. לא יכולתי להישאר בשביל המופע של לה אורמה (Le Orme) האיטלקיים, בגלל שהיתה לי נסיעה ארוכה מאוד הביתה ועבודה ביום שני. אז הנה כמה תגובות של אחרים על קנזו ועל לה אורמה: "...קנזו נתנו את ההופעה הטובה ביותר בפסטיבל, ללא ספק ראשונים במצעד המופיעים...לה אורמה התחילו חלש, אבל סיפקו כמה קלאסיקות מהאלבומים 'קונטרפונטי' ו'פלונה א סרונה'..."קנזו היו מרשימים ביותר, אנרגיה מעולה, אני מתכוון להזמין את הדיוידי שלהם...לה אורמה היו טובים מאוד לקראת הסוף אבל די מנומנמים בהתחלה כי המופע התחיל מאוחר מאוד"..."קנזו היו מבריקים, לה אורמה התעלו על הציפיות שלי"..."לה אורמה שיעממו אותי מאוד...אבל קנזו היו ללא ספק פסגת הפסטיבל, פשוט מבריקים".
מארגני הפסטיבל כבר הודיעו שלהקת KBB היפנית תופיע בנירפסט 2006, אבל בינתיים תוכלו להנות מגלריית התמונות הדיגיטליות של מוניקה ראוס. נתראה בשנה הבאה בעיירה בית-לחם, פנסילבניה, ארה"ב!
|
