ביקורת הופעת נקטר בישראל - מאת אלי שגיא
אתמול הייתי בהופעה של נקטר והופתעתי מזה שהופתעתי כמה טובה הייתה הופעה! אחרי ששמעתי אלבומי לייב של הלהקה ואחרי שראיתי הופעות עכשוויות ביוטיוב, באתי עם ציפיות נמוכות - אבל טעיתי. החבר'ה האלו נתנו הופעה מצוינת! נראה שהם היו מאוד נרגשים להופיע פה. כבר מהקטע הראשון הייתי בשוק מהאיכות. החברה האלו כבר לא מבוגרים, הם זקנים. כן, מעל 70 אתה קשיש. אבל איזה קשישים! הם יודעים לתת ברוק כמו שהם יודעים, הייתה איזה סוג של אחידות מהודקת. כל נגן ישב בקצב בלי להתעייף, הקשר בניהם תוך כדי ההופעה היה רצוף, הם כל הזמן הסתכלו אחד על השני והיו מתואמים להפליא. נראה גם שהם עצמם מאוד נהנו מהגיג הזה, כולם הרבו לחייך ולנגן בכיף.
סט-ליסט נקטר בישראל
צילום: כפיר ריפשוטס
יש משהו אחר ומיוחד ברוקנרול של הקשישים, דור ילדי הפרחים. הם יודעים לעשות מוזיקה. הם יודעים לנגן. משהו בא מבפנים, איזושהי נשמה מקורית של הרוק שאין לחבר'ה הצעירים כמה מוכשרים ווירטואוזים שיהיו, חסר להם את מה ששומעים מהמבוגרים - נשמת רוקנרול חלוצית ומקורית.
אתמול שמעתי את זה בבירור וזה חדר אלי.
רוי אלבריטון, גיטריסט מעולה וזמר שלא איבד את קולו הכה מוכר ומזוהה עם נקטר נראה בשיאו. המתופף הקשיש והקלידן ההיפי הביאו את רוחות התקופה ההיא והבסיסט, הצעיר שבחבורה (צעיר מאוד) עשם רושם שהוא הביא איתו את המקצועניות המודרנית (הוא הוזכר בהקשר של הפקת התקליט האחרון שלהם או משהו) ולדעתי היה אחראי על המקצועיות של ההופעה.
הדבר היחיד שהעיב על כל השמחה הייתה הנוכחות הדלילה של הקהל. לדעתי לא יותר מ-200 איש וזה חבל וזאת הערה חמורה לכם חברי הקהילה!
נכון שנקטר לא מהשורה הראשונה של הפרוג והם לא מלאו איצטדיוני כדורגל גם בשיאם, אבל יש להם נכסי צאן ברזל בקלאסיקה של הרוק המתקדם וגם אם אתם לא מכירים את כל החומר או שרק שמעתם ברפרוף תקליט אחד או שניים הייתם צריכים לבוא בשביל הכבוד, בגלל שמדובר בדור החלוצים שעדיין מופיע בגילם המופלג כדי לשרוד ולתת לנו את הטיפות האחרונות של התקופה שעיצבה את כל עולמנו התרבותי.
