רוק מתקדם > חדשות ואירועים > פסטיבל רוק מתקדם איטלקי
רשמים מפסטיבל Prog exhibition
רומא, איטליה, 5-6 נובמבר 2010
עידו אמיתי עלה על טיסה לרומא כדי להיות הישראלי היחיד שמספר על פסטיבל רוק מתקדם איטלקי המציג את כל להקות ה'פרוג' הגדולות של איטליה. ויש גם הרבה תמונות
פורסם: 14 נובמבר 2010
עידו אמיתי
מאת: עידו אמיתי
סיכום וביקורת קצרה: באנקו נתנו את ההופעה הטובה ביותר; פי-אף-אם לא היו רחוק מאחוריהם; הפתעת הפסטיבל היתה 'אבאש' האלמונית, ודווקא ג'ון אנדרסון מלהקת יס איכזב והביך.
לרוק המתקדם יש ז'אנרים רבים. לאחד מהם, האיטלקי ('רוק פרוגרסיבו איטליאנו' - Rock Progressivo Italiano), התוודעתי רק בשנים האחרונות.
בצעירותי היכרתי את להקת פי-אף-אם (PFM) או בשמה המלא 'פרמיאטה פורנרייה מרקוני (Premiata Forneria Marconi). להקה זו נחשבת לסיפור ההצלחה העיקרי הרוק המתקדם האיטלקי מחוץ למולדתו. באוסף התקליטים שלי יש מקום של כבוד ללהקה זו, עם 9 תקליטים. בשנים האחרונות התווספו לאוסף עשרות אלבומים של להקות איטלקיות אחרות.
אם היה אירוע בו היו מופיעות להקות ג'נסיס, קינג קרימזון, אמרסון לייק ופאלמר, יס ועוד כמה שמות בולטים בתחום, הייתם הולכים? אני בטוח שכן. ואם אתם חובבי פרוגרסיב אמיתיים, לא היה אפשר לעצור אתכם מלנסוע לסוף העולם לראות הופעה כזו.
בדיוק הזדמנות כזו נקרתה בפניי: הפסטיבל פרוג אקסביטיון (כך מבוטא באיטלקית השם Prog Exhibition). האירוע, שנמשך יומיים, הציג את השמות הבולטים של הרוק הפרוגרסיבי באיטליה, עשר להקות, 11 שעות של הופעות חיות, במקום לא כל כך רחוק: רומא.
הפסטיבל נערך באחד מפרברי רומא, באולם הופעות בשם תיאטרו טנדסטריצ'ה (Teatro Tendastrisce). בעצם מדובר באוהל גדול המכיל כ-2,500 מקומות ישיבה בשני מפלסים. מקומות הישיבה הם כסאות שהונחו על הרצפה. מספרי השורות מודבקים לרצפה, מספרי הכסאות מודבקים לגב הכסא. בחלקו הקדמי של האולם, ניצבים המקומות היקרים יותר, ובהם כסאות מרופדים. מאחור, מוגבהים במקצת, המקומות הזולים, עם כסאות פלסטיק בלבד. לשירותים יוצאים אל מחוץ לאוהל ועוברים דרך ענני העשן של המעשנים (כן, גם באיטליה!).
 הקהל בפסטיבל הרוק המתקדם האיטלקי ברומא
לפני הכניסה לאולם עצמו אפשר לעצור בדוכני המזכרות. חולצות, פוסטרים, אלבומים (גם בפורמט LP) ושאר מזכרות של האומנים. האוכל והשתיה באולם יקרים, ומסתבר שאיטלקים מודעים לכך, ובאים מוכנים מראש: חלק מביאים אוכל ובעיקר שתיה בשקיות, הרוב קונים לפני הכניסה בדוכן האוכל מחוץ לאולם ההופעות - שלושה רכבי גזלן ענקיים ומבחר טוב.
הפסטיבל נמשך יומיים, כאשר בכל יום הופיעו 5 להקות; מלהקות החימום הלא-מוכרות, שכל אחת הופיעה חצי שעה, ועד המופע המרכזי בסוף הערב שנמשך שעתיים. סך הכל, מעל 5 שעות של הופעות חיות בכל ערב. לכל אחת מהלהקות המרכזיות הצטרף למספר קטעים אומן אורח, כוכב בינלאומי של מוסיקת הרוק הפרוגרסיבית.
ערב ראשון (5/11/10)
מופע הפתיחה: להקת סינסטסיה (Sinestesia). רוק כבד. חסר ייחוד אבל סביר כמופע פתיחה.
המופע השני, גם הוא מוגדר מופע חימום, שייך ללהקת מאסקרה די צ'רה (Maschera di Cera). משמעות השם בעברית: בית השעווה. זה הרכב חדש יחסית, שהוציא 4 אלבומים בין השנים 2002 ועד 2010. שלושה מחברי הלהקה היו פעם חברי להקת פיניסטרה (Finisterre). כאן מתחילים להרגיש את הפרוגסיב האיטלקי, למרות שהחלילן, אנדריאה מונטי, הלך לאיבוד בתוך הסאונד (באלבומים שלהם, החליל בולט הרבה יותר והם נשמעים הרבה יותר טוב).
המופע השלישי היה של להקת 'דה טריפ' (The Trip). לא שמעתי עליהם לפני הפסטיבל, וגם לא אשמע עליהם אחרי. לצערי אזכור אותם בעיקר בגלל ג'ון אנדרסון מלהקת יס, שהצטרף עליהם לשני קטעים בהם שר באנגלית. קולו של ג'ון אנדרסון אמנם טוב, אבל ההופעה שלו מביכה, וההתרשמות העיקרית שלי שהוא כבר זקן. נראה חולה והולך לאט לאט ובקושי רב.
המופע הרביעי: 'לה אורמה' (Le Orme). משמעות שם הלהקה בעברית: הצעדים (The Footsteps) זו אחת הלהקות המפורסמות והוותיקות ביותר בפרוגרסיב האיטלקי. בפסטיבל הופיעו רק שלושה מחברי הלהקה המקורית, ולכן המופע לא הוגדר בתור 'לה אורמה' אלא בתור אלדו טליאפיטרה, טוני פליוקה וטולו מרטון. השלושה ביצעו קטעים של ההרכב המקורי. זו הייתה החוויה החיובית הראשונה של הערב: הופעה מצוינת, ביצועים מעולים של הקטעים הישנים והטובים שלהם.
האורגן והצלילים האלקטרוניים שמאפיינים את 'לה אורמה' השתלבו מצויין. לטעמי אפילו טוב יותר מאשר באלבומי האולפן (ומי שמכיר אותי יודע כמה נדיר לשמוע את זה ממני). הכנר הבריטי דיויד קרוס (David Cross), שהיה חבר בלהקת קינג קרימזון למשך כשנתיים, הצטרף ל'לה אורמה' על כינור, כמובן, לשלושה קטעים. הקטע הראשון היה 'אקזיילז' (Exiles) של קרימזון. בשני הקטעים האחרים, שהיו מוצלחים הרבה יותר, הוא הצטרף לקטעים מקוריים של 'לה אורמה'.
 דיויד קרוס עם להקת לה אורמה
המופע החמישי והמרכזי של היום הראשון היה של פי-אף-אם (PFM). איזו להקה ואיזו הופעה! רוב הקטעים היו מהאלבומים הראשונים של הלהקה והמוצלחים יותר שלה. שני קטעים מצוינים מהאלבום 'שוקולד קינגז' (Chocolate Kings) ושני קטעים מהאלבום שלהם Stati Di Immaginazione משנת 2006. אחד משני הקטעים הללו (La terra dell'acqua) בוצע בצורה מעולה והרבה יותר מרשימה מהאלבום עצמו.
פראנקו מוסידה (Franco Mussida) על הגיטרה, צנוע, בעיקר מנגן בישיבה. כאשר קטעי השירה הם של המתופף האנרגטי פרנץ די צ'וצ'ו (Franz Di Cioccio) (בעיקר בקטעים החדשים יחסית) הוא הגיע לקדמת הבמה, והיווה ניגוד נפלא לרוגע של מוסידה.
האמן האורח במופע של פי-אף-אם היה איאן אנדרסון מלהקת ג'טרו טאל. יחד הם ביצעו את 'בורי' (Bouree), אקוולאנג (Aqualung) וקטע של פי-אף-אם. אנדרסון הוא אמן מרשים שיודע לגנוב את ההצגה; אבל הערב הזה היה של פי-אף-אם. בשעה 1 בלילה עלו חברי הלהקה להדרן: שני קטעים נוספים, כאשר הקטע המסיים של ההופעה היה Festa (מהאלבום Storia Di Un Minuto מ-1972), שנקרא גם 'סלבריישן' בגרסה האנגלית שלו. זה היה ביצוע אנרגטי ביחד עם הקהל המשולהב. סיום אדיר ליום הראשון. איזו חגיגה!
 איאן אנדרסון עם להקת פי-אף-אם
ערב שני (6/11/10)
פתחה להקת 'פריפרייה דל מונדו' (Periferia del Mondo). ההרכב הוקם ברומא ב-1996. נשמע לי כמו רוק כבד. סולן הלהקה, אלסנדרו פאפוטו, היה חבר בלהקות המכובדות פי-אף-אם ו'באנקו'. פאפוטו מנגן על כלי נשיפה ובעיקר קלרינט. אני הרגשתי שאני בפסטיבל מוסיקה רוק יהודית. התחיל מעניין, נגמר משעמם. לא יכול לקבוע דיעה על הלהקה הזו.
המופע השני היה שייך ללהקת 'אבאש' (Abash). מבחינתי, זו היתה הפתעת הפסטיבל. הלהקה הוקמה ב-1998 ועושה מוסיקה אינטליגנטית, רכה כאשר צריך, וכבדה כאשר צריך. יש להם זמרת מצוינת, אנריטה לוצ'רי (Annarita Luceri), ששירתה משתלבת מצויין בצליל הלהקה. את ההפסקה שלפני ההופעה הבאה ניצלתי כדי לקנות של אלבומים שלהם, וזה בעצם אומר הכל.
המופע השלישי הציג להקה ותיקה נוספת, המכונה בקיצור RRR מכיוון ששמה המקורי, שמשמעותו 'מומלץ עם אישור מסירה', ארוך מדי אפילו במקור האיטלקי. ההרכב 'רקומנדטה קון ריצ'בוטה דה ריטורנו' (Raccomandate con Ricevuta di Ritorno) עושה רוק טוב, מדויק אבל קצת משעמם, למרות הסולן הצבעוני. הצטרפותו של מנהיג להקת 'פוקוס' לשעבר, ההולנדי ת'יס ואן ליר (Thijs van Leer), העירה את המופע. הם ביצעו יחד את 'האוס אוף דה קינג' (House of the king) וקטע נוסף של של RRR.
אוסאנה (Osanna) נכנסו בתור המופע הרביעי. אנחנו מתחממים לקראת המופע המרכזי. מופע רוק מצויין. הפעם האומן האורח, דיויד ג'קסון מלהקת ואן דר גראף ג'נרייטור, הופיע עם הלהקה לכל אורך ההופעה. אוסאנה, שהתפרסמה בסצינת הפרוגרסיב האיטלקי עם האלבום 'פאלפולי' (1972), ביצעו קטעים מהאלבום החדש שהקליטו במשותף עם ג'קסון, 'פרוג פמילי' מ-2009 (Prog Family). ג'קסון, כידוע, מנגן על מבחר של כלי נשיפה, וזו הזדמנות מצוינת להיווכח בכך שסגנון הנגינה שלו, כפי שאנו מכירים אותו מ'ואן דר גראף' לא השתנה עד היום.
 דיויד ג'קסון עם להקת אוסאנה
המופע החמישי ליום השני, ושסגר את הפסטיבל, הציג להקה גדולה נוספת: באנקו (ובשמם האיטלקי המלא: Banco del Mutuo Soccorso). לטעמי, היה זה המופע המוצלח ביותר בפסטיבל. זו לדעתי גם הלהקה הטובה ביותר בפרוג האיטלקי. באנקו נתנו ביצועים אדירים של מבחר מיצירות הלהקה מהתקופה הראשונה שלהם. הביצועים קרובים מאד להקלטות האולפן כאשר הקלידן ויטוריו נוצ'נזי (Vittorio Nocenzi) והסולן פרנצ'קסו די גיאקומו (Francesco Di Giacomo) הם הלב של הלהקה מאז שנות ה-70 ועד היום.
 ג'ון ווטון עם להקת באנקו
האמן האורח במופע של באנקו היה ג'ון ווטון (John Wetton). יחד הם ביצעו שני קטעים: אחד מהם הוא סטארלס (Starless) של קינג קרימזון. איזו התרגשות! ג'ון ווטון בשירה ובבס ביצירה הטובה ביותר בפרוג, לטעמי. ביצוע מעולה ליצירה מדהימה. רק בשביל הקטע הזה היה שווה להגיע לרומא.
נסע, שמע, חזר וכתב: עידו אמיתי
אלבום התמונות המלא מן הפסטיבל נמצא בפייסבוק של עידו
תגובות - הוסיפו תגובה עכשיו
|
