פסטיבל הרוק המתקדם הישראלי הראשון, שנערך באולם שרת, בבניין עיריית פתח תקווה, היה מלא ושמח. הלהקות שהשתתפו: פרוג (Frog), מג'נטיק (Magentic), ארטלנד (Artland), מיינדלס אקוז (Mindless Echoes), סומו אלבייטור (Sumo Elevator). הפקה: פטריק לוסינסקי.
אולם שרת, פתח תקווה
היו הרבה נסיונות לארגן פסטיבל רוק מתקדם ישראלי, אבל זהו ככל הנראה הנסיון הרציני הראשון. פטריק לוסינסקי, מוסיקאי וטכנאי סאונד, הצליח להרים את האירוע, בניגוד לכל הציפיות. פתח תקווה נבחרה לארח את האירוע, ותמכה בו כלכלית. אולם שרת, הממוקם בבניין עיריית פתח תקווה, הוא אולם תיאטרון קטן (כ-300 מקומות) בעל אקוסטיקה טובה ומקומות ישיבה טובים. שילמתי 50 שקלים בכניסה כמו כולם, ומצאתי מקום טוב באמצע.
השורה התחתונה: היה טוב, והיה שווה להגיע. במחיר כרטיס מגוחך, קיבלו מבקרי הפסטיבל 5 להקות רוק מתקדם המגישות חומר מקורי. גם הסאונד היה מצוין רוב הזמן. כמעט כל הלהקות הביאו איתן דיסקים למכירה, והקהל היה אוהד מאוד. ניכר שכולם הגיעו עם רצון טוב, ותוך הבנה שלא מדובר באירוע 'פוזתי' שבו כולם מתחרים בכולם. האולם התמלא בהדרגה, וברור היה שהמארגנים עשו מאמצים גדולים כדי להביא כמה שיותר חברים, מכרים ותומכים.
הדלתות נפתחו ב-19:00 אבל רק באיזור 20:30 החלה הלהקה הראשונה לנגן. להקת פ'רוג (Frog, יענו צפרדע) מורכבת מנגנים קטינים. הגיל מכתיב את היחס, והקהל הבין מיד שהוא צריך להיות סלחני, כי לפניו להקה המקוטלגת כ'צעירה'. ארבעת החבר'ה דווקא לא איכזבו, אלא להיפך: ניגנו ישר ולעניין, רוק מהיר ומקפיץ, עם השפעות פרוגרסיביות שהגיעו מהקלידן אורי דגן. ההשפעות הקלאסיות של דגן הן מה שמבחין את הלהקה מלהקות רוק צעירות אחרות. הם עדיין בוסריים, אבל צריך לתת להם להתבגר בקצב שלהם. ההורים שלהם, שהגיעו להופעה, היו ודאי מרוצים.
לאחר הופעת הפתיחה החביבה של פ'רוג, היה זה תורה של להקת מג'נטיק (Magentic), הידועה בסצינת הפרוג הישראלית מזה שנים. בסוף 2010 הם הוציאו אלבום בכורה כפול, שלא זכה לתגובות נלהבות מדי. החומרים שלהם שנויים במחלוקת, וההגשה הסרקסטית מרתיעה רבים. דורין מנדלבאום היא ללא ספק המוסיקאית הבולטת בהרכב, עם חליל-צד (!) ויכולת שירה גבוהה מן הממוצע בז'אנר. מנהיג הלהקה, בועז פלג, נראה קודר ומיואש למדי. שיא ההופעה של מג'נטיק היה גרסת כיסוי לשיר של ג'נטל ג'ייאנט ('און רפלקשן'), בהופעת-אורח מוצלחת של הזמר רע לבנת, המוכר לנו מפרוייקט RnL עם אייל עמיר. די ברור שהלהקה יכולה להצליח יותר בעולם הקאברים, מאשר בגיזרת החומר המקורי. אבל למרות שמג'נטיק לא נתנו הופעה משלהבת כמו פ'רוג, הם הוכיחו שהם יושבים טוב בתוך הז'אנר המתקדם.
פטריק לוסינסקי, ארטלנד
האווירה המשפחתית של פסטיבל פרוג-סטייג' 2011 השתלבה מצוין בהופעה הקצרה של להקת ארטלנד (Artland). הלהקה הוציאה אלבום נחמד ב-2001 ומפיקה אלבום נוסף. מנהיג ההרכב, פטריק לוסינסקי, הוא גם מפיק הפסטיבל. זה לא מנע ממנו להכניס את עצמו לליין-אפ הסופי, וגם לא מנע ממנו לשלב בני משפחה בלהקה עצמה: הבן, ג'וליאן, על התופים (דווקא לא רע).
פטריק ניסה לשיר כמיטב יכולתו, אבל זו לא נקודת החוזקה שלו. החומר המוסיקלי שילב טקסטים מספר 'תהילים' בשפה האנגלית. פטריק סיים את המופע במשפט הבלתי-נשכח הבא: "תודה לכם שעברתם את כל הסבל הזה". אם לומר זאת בעדינות: ארטלנד צריכה לעבוד עוד הרבה כדי להיראות כמו להקה אמיתית, ופטריק היה יכול לפנות את הבמה ללהקה אחרת.
עודד כהן, מיינדלס אקוז
להקת מיינדלס אקוז (Mindless Echoes) המשיכה את הקו המאכזב של ארטלנד, להופעה בינונית למדי. למרות כישורי הסלאפינג של הבסיסט אור לוביאניקר, הלהקה לא נתנה הופעה משכנעת. הסולן, עודד כהן, השרה אווירת-נכאים על הצופים הנבוכים. רוב השירים שבוצעו נמצאים על קו התפר שבין רוק רגיל ורוק מתקדם. ללהקה יש אלבום EP שיצא ב-2010, ועכשיו כבר אפשר לומר בביטחון שהוא יותר טוב מההופעה שנתנו בפרוג-סטייג'.
זו גם היתה הנקודה שבה מרבית מבקרי הפסטיבל החלו להראות עייפות, ולנשור לכיוון היציאה, הגשם והבית. הערב החל קצת מאוחר מדי, ומחיר הכרטיס הנמוך לא הצדיק נאמנות קיצונית.
יבגני קושניר, סומו אלבייטור
את הפסטיבל סגרה להקת סומו אלבייטור (Sumo Elevator) - ההרכב המעניין והמקורי ביותר בפסטיבל, בהפרש ניכר מכל המשתתפים האחרים. חברי 'מעלית הסומו' לוקחים את הפרוג לכיוון אלקטרוני מובהק, והם מקצוענים גמורים: כל הסומואים הם מוסיקאים קלילים ומעולים.
הקלידן אלכס פורמן מצליח לאזן בין מלוטרון, דגימות ותראמין. הגיטריסט יבגני קושניר הוא גם סטנדאפיסט מוצלח, שמטייל ברחבי האולם עם הגיטרה האלחוטית שלו. המתופף אולג סזומסקי עשה עבודה נפלאה על סט התופים הצנוע שלו. ארטיום ליכטנשטיין השתלט בנינוחות על סוללת הדיג'יי שלו, והבסיסט יאן גלייזר הפתיע עם כלי אנכי, שנראה כמו קונטרה-בס חשמלי ללא תיבת תהודה. לחבר'ה יש אלבום חדש לגמרי (Breakfast), אבל לרוע המזל, הם עלו קצת מאוחר מדי על הבמה, ומרבית הקהל כבר היה במקלחת. חלק מאלו שנשארו רקדו בשולי הבמה, והאווירה התייצבה על הקו הדק שבין פסיכדליה לספייס-רוק.
אז לסיכום:
פ'רוג - צעירים וחביבים
מג'נטיק - עדיף קאברים
ארטלנד - עדיין לא להקה אמיתית
מיינדלס אקוז - כתיבה בינונית והגשה מוגבלת
סומו אלבייטור - מקסימים ומיוחדים
אשמח להגיע ולהנות גם מפסטיבל ProgStage של 2012. למרות הביקורת העגומה על רמת הלהקות המקומיות, זה היה אירוע משמח, מעודד ומעניין (גם יובל אראל צילם תמונות יפות בבלוג שלו; אורי לובין וחן לב כתבו סקירות באתר גיבור תרבות). לכל צוות ההפקה מגיעות מחמאות על היוזמה והמסירות. קרדיט מגיע גם לספונסרים: עמותת תו ראשון, חנות מיוזיק גייט (שנתנה פרס גדול: גיטרה), חנות UFO, חנות 'קצת אחרת' שפתחה דוכן דיסקים קטן מחוץ לאולם, ו...ג'ובינו דרגון טאטו, שחילקו שני פרסים משעשעים: פירסינג וקעקועים (בהחלט אפשר להבין את מי שלא רצה לקבל את הפרס הזה).
