פרוג'קט RnL בהופעה חיה

תיאטרון תמונע, תל אביב, 15/12/13

רע לבנת - שירה | אייל עמיר - קלידים | דקל דביר - תופים | אור לוביאניקר - בס | אלון תמיר - גיטרה

ביקורת מאת: שחר טל | פורסם: 16 דצמבר 2013

הופעה 'סולד אאוט', ביום ראשון, מול כמעט 300 איש של הרכב פרוג ישראלי שזו הופעתו הראשונה אי פעם, היא הישג מרשים. אבל התופעה הזו, שנקראת פרוג'קט RnL, הרכב בן כמה שנים שמבוסס על וידאו סונגס פופולאריים כמו שהם מורכבים, שיצרו אייל עמיר ורע לבנת, אף היא לא דבר של מה בכך.

לאחר תקופה של היעדרות עקב עזיבתו של עמיר לניו יורק, RnL מחליטה לחזור ובגדול: גיבוש הרכב קבוע, אלבום, שאיפות לטור בחו"ל. יריית הפתיחה ב-15 לדצמבר 2013, תיאטרון תמונע תל אביב, הופעה בה מבוצע בעצם כמעט כל הרפרטואר של הפרוייקט, כולל חיזוק מצד עבודת הסולו של עמיר.

הנגנים שנבחרו להרכב הקבוע, כך עמיר באחד מקטעי הקישור בהופעה, הם "הטובים ביותר שיכול היה למצוא בעולם". דביר ותמיר נגנים טובים כשלעצמם, אבל כוכב הערב מבחינתי היה הבסיסט אור לוביאניקר שנתן הופעה וירטואוזית, מחשמלת, הדוקה, ובעצם גנב את ההצגה בלי לומר מילה אחת לאורך כל הערב. עם יכולות כאלה, יש סיכוי טוב שהאמירה הזו של עמיר תהיה נכונה לגבי לוביאניקר.

הקהל – יודעי ח"ן ואושיות פרוגיסטאן, לצד חברים, מוזיקאים וכן כן: מעריצות ומעריצים ששרים את כל המילים בעיניים מצועפות.

ההופעה נפתחת מצוין עם The Avenger ועם בעיות סאונד ומיקס שמשום מה מאפיינות הרבה תחילות של הופעות כאן. אלו נעלמות אחרי שיר או שניים, ויסתבר שבתמונע סאונד לא רע. זה לא רדינג ביום גדול, אבל גם "לא רע" אני לוקח.

עם השיר הראשון מתברר כי החבר'ה עשו שיעורי בית, ובאו עם מסך וידאו רקע, שעליו הוצגו קטעי אולפן מסונכרנים עם השירים המבוצעים. הומאז' ראוי לאתר הוידאו (יוטיוב) ולפורמט (וידאו סונגס) ממנו צמחו. עם ערוץ הוידאו הגיעו גם ערוצי סאונד מסונכרנים להופעה, שבצורה מקצועית ויפה "תיבלו" את הביצועים בקולות רקע ושאר "מילויים" שונים. אלו ערכי הפקה גבוהים מאלו שהיית מצפה מהופעה כזו, והמכוונים, בצדק רב, להופעות גדולות יותר ובינלאומיות יותר.

ההופעה ממשיכה עם 'מובז לייק ג'אגר (Moves Like Jagger) של מארון 5, אחד משירי הקאבר של עמיר, שצבר לו מוניטין של כזה שמפרק שירי פופ לגורמים, ואז בונה מהן יצירות פרוג קצרות ומדליקות. במקור עבודת סולו של עמיר עם תמי שפר, השיר סופח ל-RnL. כאן, ועוד יותר בהמשך, נפתח קצת פער בין ביצועיה של שפר לשל לבנת, שדעתי עוד מצריך טיפול ברמת העיבוד. רע הוא לא תמי שפר. שפר היא זמרת ג'אז וירטואוזית בעלת יכולות ווקאליות כמעט רובוטיות במובן שהן מושלמות וקרות. רע לבנת לעומתה הרבה יותר חם ויותר מחוספס. זמר רוק אמיתי. בעוד ששפר מצטיינת בניואנסים, לבנת, בשונה מעבודת האולפן המצוינת שלו, פחות חזק שם בלייב. לעומת זאת, כשהוא נדרש לביצועים חזקים דוגמת 'ווייק' (Wake) – לבנת במיטבו.

שני השירים הראשונים, והם לא היחידים, מבוססים על עבודות אולפן שהיה שותף אליהן ג'ורדן רודס, קלידן דרים ת'יאטר, שאף זכה לקרדיט מאת עמיר מעל הבמה. השיר השלישי, 'פור א ווייל' (For a While), זכה לביצוע מצוין ובעצם מאותת על כך של-RnL יש בהחלט מקום על במה, ושהיא מסוגלת להעביר עבודת אולפן מסובכת לביצוע חי "קורע" כמו שצריך. לטעמי, הביצוע החי עלה על גרסת האולפן, המעולה כשלעצמה.

חזרה לתקופת הסולו של עמיר את שפר בשיר 'לאטין דרים' (Latin Dream), שיר מצוין שזכה לעיבוד חי קצת מקורטע וסבל יותר מפערי הסגנון בין שפר ללבנת. לא שהיה ביצוע רע, כלל וכלל לא, אבל לא בשורה אחת עם הביצועים הטובים יותר של הערב.

פרויקט RnL בהופעה בתמונע; צילום: שחר טל

ביצוע טוב ל-Song 2 של בלר (Blur), שזכה לטיפול כל כך יסודי של עמיר, עד שיתקשו לזהות אותו אפילו ותיקי פיפ"א בפלייסטיישן ששמעו אותו מאות פעמים כשיר הפותח של המשחק. השיר זוכה לעיבוד חביב עם קטע ת'ראשי מגניב ביותר. אחריו - השיר הג'יברישי שאין לו שם או מילים והנקרא בשם הכה-ספיינל טאפי 'אני מנגינה. תוכל למצוא את הליריקס שלי?' (I'm a tune. Can you find my lyrics?). למרות שהסיפור מאחורי השיר מרגש (עמיר כתב אותו בעקבות מותו של אריק חייט ז"ל, שהיה אושיית פרוג ישראלית), המלודיה טובה, והביצוע האולפני יפה, מדובר בביצוע החלש ביותר של הערב.

הסט-ליסט

The Avenger
Moves Like Jagger
For a While
Latin Dream
Song 2
I'm a tune. Can you find my lyrics?
Another One
Wake
Slim Shady – The Musical
All Stuck Ups

טוב שאחריו בא אחד השיאים של הערב, Another One, אליו חשפו אותנו ההרכב מוקדם יותר בקליפ היישר מחדר החזרות. אם הייתי מדקדק, הייתי מעדיף לוותר על האינטרו החלש, אבל כל מה שבא אחריו הדוק, מצוין ובהחלט לא נשמע כמו להקה שזו הפעם הראשונה שהיא עולה על במה ביחד. טוב עשה עמיר, שהחליט לשמור על הסולו המצוין של רודס.

הביצוע הטוב של הערב, לדעתי, שייך ל-Wake, במקור שיר אקפלה שזכה לגרסת מטאל של הגיטריסט רז בן ארי, כחלק מתרבות הפינג פונג הפוסט מודרניסטית של יוטיוב. על הבמה בתמונע, הביצוע דומה יותר דווקא לגרסה הזו של בן ארי, וטוב שכך. רע לבנת במיטבו והלהקה מתחרעת על הבמה בוירטואוזיות ובתזמון מושלם. שאפו!

הקו נשמר עם ביצוע מצויין ל-'סלים שיידי - המיוזיקל' (Slim Shady – The Musical), קאבר יצירתי בטירוף של RnL שבעצם היה קרש הקפיצה של ההרכב לחשיפה גדולה ביוטיוב ולשיתוף הפעולה עם ג'ורדן רודס.

לאחר ירידה מעושה של הלהקה וחזרה כמעט מיידית לבמה לקריאות "אר אנ אל!" במבטא צברי שורשי (היה אפשר לוותר על זה בכיף), עמיר מפעיל את הקהל עם שקופית שירה בציבור של השיר הראשון של ההרכב: 'אול סטאק אפס' (All Stuck Ups), בצירוף סיפור אמיתי ומשעשע. העסק עובר מצוין. זאפה היה קורא לזה Audience Participation, ובהופעה של הרכב שמייצג נאמנה את רוח היוטיוב והאינטראקטיביות – בהחלט יש הצדקה, ואפילו ליותר מקטע קישור אחד נוסף כזה במהלך ההופעה. נכון היה גם לתת יותר מקום ללבנת בקטעי הקישור; בכל זאת פרונט-מן, וחלק מהחבילה המקורית.

ההופעה מסתיימת עם ביצוע מצוין ל- All Stuck Ups, חיבוק חם ואוהב מהקהל וטעם של עוד.

בתור הופעה ראשונה – מדובר בהצלחה מרשימה, ואיתות לדברים גדולים יותר מהתמונע בתל אביב. עתידו של ההרכב לפניו ומעניין יהיה לראות כיצד עמיר, לבנת והחברים יפתחו את RnL הלאה. עמיר ציין בכמה הזדמנויות את ההשראה שהוא מקבל מג'ק קונטה, הרוח הדומיננטית מאחורי ההרכב פומפלמוס. אם הקלפים ישחקו לטובתם של RnL – הם יכולים להגיע אפילו יותר רחוק.