Photo by Lutz Diehl, ProgRockFoto.de

שוב, מדובר במוזיקה שכלתנית מבית המדרש של יוניברס זירו (Univers Zero) ולי הם אפילו הזכירו את יו טוטם לפרקים, אבל מה לעשות שאין להם מתופף שקוראים לו דניאל דני או אפילו דייב קרמן...
הפעם בניגוד להופעה הקודמת כן היה מקום לאילתור ולדיסוננסים, אבל היה מצחיק לראות את הגיטריסט נאבק להוציא פידבק מסכן מהמגבר הפצפון שלו ולהיזכר בקספר ברוצמן וקיר המגברים שלו מלפני יומיים... נו שויין. עוד הופעה מאכזבת עברה בדרך למנה העיקרית.

ההופעה השלישית, כנראה אכזבת הפסטיבל מבחינתי, יאניק טופ ואינפרנל מאשינה.
עם הרכב של נגנים בעלי יכולת, קלאוס בלסקיז על השירה ויאניק טופ על הבס והכתיבה המאגמאית, חשבתי שאי אפשר ליפול.
כרגיל, התבדיתי: כבר בתחילת ההופעה ניכר שההרכב נשען הרבה על פלייבקים. פתאום תפקיד קלידים נוסף, פתאום עוד זמרות רקע, עד שהתברר שכנראה כל השירה הנשית הגיעה מהפלייבק והזמרת רק עשתה עם השפתיים. בלי קשר לכל זה, צריך לירות ביאניק על החוסר ניצול המשווע של קלאוס בלסקיז: רבאק, יש לך זמר עם יכולות ווקאליות לא שגרתיות, עם הופעה בימתית מיוחדת במינה, למה שלא תנצל אותו? קלאוס עמד שם כמו דחליל עם חיוך של דייל באל-על, המהם מידי פעם, נתן איזה פעם פעמיים את ה"אוההההם" הנמוך שלו, וזהו.
היה כבר עדיף שהיו מחליפים אותו בפלייבק וסוגרים עניין.
ישבתי די קרוב ולא שמעתי את הבס מההגברה של הבמה חוץ מאשר בקטע האחרון, שבו הבס גם נשמע יותר 'סלופי', מה שיצר אצלי את החשד המעיק שגם הבס היה בפלייבק...

החומר עצמו גם היה מאכזב, כל מיני פלגיאטים מ'דה-פוטורה' ו'אמדיקיי' (MDK) של להקת מאגמה (Magma), והבחירה של החומר להופעה הייתה עוד יותר מוזרה: במקום לבצע את התקליט לפי הסדר, הם התחילו מהקטע השלישי וגם סיימו את ההופעה עם אותו קטע. ממש לא ברור. כנראה מישהו לחץ על הכפתור הלא נכון?

אחרי הופעת הנפל הזו אפילו לא הלכתי לקונפרנס (שהבנתי שהוציא כמה אגרסיות מהקהל על קלאוס ויאניק), וניצלתי את הזמן כדי לקנות עוד דיסקים. בשלב מסויים כבר הייתי צריך להלוות כסף, כי סחטתי את התקציב שלי עד תום.


Photo by Lutz Diehl, ProgRockFoto.de זהו, הבטן מתחילה להתהפך, העצבים נמתחים, בקרוב מתחילה ההופעה שלשמה באתי לפסטיבל:
'ארט ברז' (Art Bears).

כבר ברגע שההרכב עלה על הבמה, ההרכב זכה למחיאות כפיים בעמידה (standing ovation) - דבר שנראה שגרם לזמרת הראשית, דגמאר קראוז, הרבה התרגשות, לכל אורך ההופעה. דגמאר נראית מצויין, ובכלל לא איך שציפיתי מכל הסיפורים על בעיות הבריאות ומיעוט ההופעות.

איך שהיא פתחה את הפה - ניכר שהיא גם נשמעת מצויין, נשמתי לרווחה, לא באתי לפסטיבל לחינם.

(האמת שהשנה הוא היה כל כך מוצלח שגם אם ההופעה הייתה נפילה הייתי חוזר הביתה מרוצה).

ההופעה של ארט ברז, מבחינתי הייתה פשוט מושלמת: שילוב של חומר חזק עם ביצועים ועיבודים מעניינים. היה יותר מקום לאילתור מאשר באלבום, וכריס קאטלר (Chris Cutler) ופרד פרית' (Fred Frith) ניצלו טוב את המקום הזה. קאטלר (תופים) מנופף את ידי התמנון שלו כמו שרק הוא יודע, ופרית' מנגן באופן מדוייק ועוצמתי על הבס, ובצורה קצת יותר דיסוננטית על הגיטרה. גם קרלה קילסטט (מ'סליפיטיים') השתלבה יפה באילתורים, וניכר שהיא מתאימה להרכב כמו כפפה.

השירה של דגמאר הייתה מושלמת, למעט כמה כניסות לא מדוייקות, אבל זה באמת זניח: היא שרה את התפקידים שלה בשליטה רבה מצד אחד, ועם כל המטען הרגשי שהיא מצליחה להעביר באולפן, מצד שני. בתפקידים שנדרשו כמה קולות, דגמאר הייתה אחראית על הרג'יסטר הנמוך יותר.

הדבר היחידי שביאס אותי בהופעה היה דווקא התפקיד של זמרת הליווי, קריסטין מלהקת צ'ארמינג הוסטס (Charming Hostess): הקול שלה היה נוקשה, והיא אפילו זייפה כמה פעמים, כנראה בגלל ההתרגשות ומגודל המעמד. גם דגמאר התרגשה מאוד, רק שאצלה זה ניכר בצחקוקים לא מוסברים בין השירים, עד שקרלה אמרה לה "Dagmar, take a hold of yourself!" מה שטיפה מיתן אותה.

הסטליסט היה מורכב בחציו הראשון בעיקר מ-winter songs ומעט מאוד מ-hopes and fears (תקליט שלהגדרת הלהקה לא ממש מאפיין את ארט ברז אלא תקופת מעבר בין ארט ברז להנרי קאו), וחציו השני הוקדש ל-The world as it is today ואפילו פרידום זכה לביצוע. אמנם במקום קטע הצרחות קיבלנו קטע אילתור קולי בכי של דגמאר, אבל עדיין הגרסה הייתה מאוד אפקטיבית.

אחרי שהלהקה ירדה, הקהל נעמד על רגליו ולא הפסיק למחוא כפיים. אין ספק שמבחינת תגובת הקהל, ההופעה הזו הייתה הכי מוצלחת (ובצדק). הלהקה חזרה להדרן אחד - All Hail בביצוע מצויין שגרם לקהל רק להשתולל יותר; אבל הלהקה רק חזרה להשתחוות, וזהו. אורות הבית נדלקו. החלום נגמר.


אחרי ההופעה האחרונה של ארט ברז, עלו לבמה כל מארגני הפסטיבל, ומישל (מפיק ראשי) הבטיח ששנה הבאה יהיה איחוד של יוניברס זירו, פרזנט ואראניס. אז נראה לי שאני לא אגיע בשנה הבאה; מצד שני, זה מה שאמרתי גם על הפסטיבל הזה...

למזלי ההסעה הייתה מתוכננת לעוד שעה וחצי, כך שנשאר לי קצת זמן להישאר לקשקש עם כל האנשים שיצא לי לפגוש בפסטיבל, בינהם פראנק פרומי שאודי קומראן הכיר לי- הגיטריסט של שאב ניגוראת', ההרכב שאחראי על אחד מהדיסקים האהובים עלי ביותר. פראנק הנ"ל התברר כבחור סימפטי לאללה, וכשאמרתי לו מה אני חושב על האלבום שהם עשו הוא ממש התרגש ואפילו היה נבוך.

בהסעה חזרה התיישבתי ליד מוסקבאי אחד שהסתבר שגר 7 שנים בארץ, הבחור ממש שולט ועם טעם די קיצוני (כמו שצריך). הסתבר שהילדון הזה שנראה בקושי בן 30 בעצם בן 46 והספיק לראות את כל המי ומי בסצינה הרוסית ובכלל.

זהו, ההסעה מגיעה למלון. עוד פסטיבל מוצלח בא לסיומו, מחר מחכה לי יום ארוך של נסיעות, לאחריו שינה של כמה שעות, וחזרה לעבודה. אחחח, החיים קשים...

נסע, הקשיב, חזר וכתב: ארז סייג

הדיווח המלא התפרסם לראשונה בפורום אוונגרד ומוסיקה נסיונית ב-ynet (הפורום נסגר מאז)

כמה עובדות על פסטיבל רוק באופוזיציה

• הפסטיבל מתקיים בפארק ליד העיירה כארמו (Carmaux), מרחק נסיעה קצרה-יחסית ברכבת מן העיר טולוז
• ההופעות מתקיימות באולם ההופעות של פארק קאפ ד'קוברט (Cap’ Découverte
• כמה זה עלה? כרטיס מלא לכל שלושת ימי הפסטיבל עלה 100 יורו ב-2010.
• חלק מן המשתתפים בחרו ללון בעיירה העתיקה אלבי (Albi) או להסתפק בהוסטל הצמוד לאולם המופעים
• יש גם פתרון קמפינג למבקרים צעירים יותר.
• זהו פסטיבל הרוק באופוזיציה השלישי. הפסטיבל השלישי יתקיים כנראה ב-2011. הפסטיבל הראשון התקיים ב-2007, וניתן למצוא סיכום מפורט שלו בעברית כאן באתר.

יש לכם שאלות והערות? כתבו תגובה על הפסטיבל בצרפת...