להקת טרספאס - ראיון עם גיל שטייןלקראת הופעה במועדון בארבי בת"א (20/11/04), קלידן הלהקה מספר על האלבום השני של טרספאס, פסטיבלי רוק מתקדם בעולם, הקשרים עם להקת פוקוס ועודמאת: אורי ברייטמן10 נובמבר 2004 טרספאס (Trespass) היא להקה ירושלמית המנגנת רוק מתקדם. היא הוציאה לאור בשנת 2002 אלבום בכורה, In Haze of Time, בחברת מוזיקה צרפתית (Musea), הופיעה בישראל ובעולם, מקליטה אלבום נוסף ובאה ל'בארבי' כדי לפגוש חובבי פרוגרסיב ישראלים. גיל, זה נכון שבהופעה תנגנו חומרים מהאלבום השני? גיל שטיין: כן. את רוב הביקורות על האלבום הראשון - טובות ורעות כאחד - קיבלנו. בכל אופן, האלבום השני לוקח כיוון קצת שונה. בקטעים החדשים יש יותר עומק, יותר אמירה מוסיקלית, יותר פיתוח של מוטיבים, יותר תבניות ופחות אילתורים בסגנון ג'אזי. האלבום הראשון נולד מתוך ג'אמים, והאלבום הזה נובע מרעיונות ניאו-קלאסיים. יכול להיות שזה יותר קרוב לרוק מתקדם קלאסי. קשה לי לדעת אם יאהבו את האלבום הזה או לא - הוא יותר ממוקד וסגור, לטוב ולרע. אבל בהופעות שלנו, כמו ההופעה הבאה ב'בארבי', אנחנו משלבים הרבה ג'אמים ואילתור. בחודש מרץ 2003 הופעתם בפסטיבל הרוק המתקדם BajaProg, בצד הדרומי של גבול קליפורניה-מקסיקו. אתה מוכן לספר לחבר'ה איך היה? גיל: הסיפור של פסטיבל "באיה-פרוג" הוא די משעשע. לקח לנו יומיים רק להגיע לשם בטיסה - הפסטיבל מתקיים בעיר מקסיקלי, בצפון-מערב מקסיקו. בהתחלה הייתי בהלם, כי כל המזוודות והציוד שלי נתקעו בפריז. בקושי ישנתי בלילה מרוב דאגה. מארגני הפסטיבל השיגו לנו ציוד חלופי. ישבתי כל הלילה ותיכנתתי את הסינתיסייזרים. בחמש בבוקר נרדמתי. שעתיים אחר כך התעוררתי, והודיעו לנו שהציוד הגיע. נסעתי לשדה התעופה, הבאתי את כל הציוד ועלינו מייד להופיע בשילוב בין הציוד שלי ובין הציוד של הפסטיבל. זו היתה חוויה מטורפת - פגשנו אנשים מכל העולם, מוסיקאים מעולים, קהל מעניין. הרבה מוסיקאים נפגשו למסיבת קוקטייל בביתו של מארגן הפסטיבל, אלפונסו וידאל. המארגן הוא גם מנהיג קאסט (Cast), להקת רוק מתקדם מקסיקנית. מפגשים כאלו בפסטיבל פתחו לנו אופציות חדשות. על אילו אופציות מדובר? פסטיבלים אחרים? גיל: פגשנו, למשל, את ת'ייס ואן-ליר (Thys van Leer) מלהקת פוקוס ההולנדית. הוא איש מאוד נחמד, עם אישיות מוסיקלית נהדרת. המפגש איתו פתח לי את הראש. הלהקה שלנו אפילו ניגנה איתו את "ריקוד ההוביטים" של שם-טוב לוי והוא התלהב מהקטע הישראלי הזה. אחר כך התארחנו אצלו באמסטרדם, כשנסענו לפסטיבל ProgFarm בעיירה שנקראת בקיבן (Bakkeveen) בהולנד. דיברנו איתו על שיתוף הפעולה בפרוייקטים מוסיקליים נוספים בעתיד. [א.ב.: יש הטוענים כי כלת פרס ישראל, ליה ואן-ליר, מקימת סינמטק ירושלים, היא קרובת משפחה של ת'ייס ואן-ליר]. קיבלנו גם הזמנות מארה"ב, יפן ואפילו צרפת. פסטיבל פרוגסוד (Prog'Sud) הצרפתי הזמין איתנו, אבל בגלל השביתה בנתב"ג נמנע מאיתנו לנסוע.
בגלל שאתם להקה של שלושה, עם קלידן מוביל, הרבה פעמים משווים אתכם לאמרסון לייק ופאלמר. חשבתם לבצע קאוורים שלהם על הבמה? גיל: האמת היא שלא חשבנו על זה. אנחנו דווקא הגענו, בהתחלה, ממקום של קאוורים. אבל היום אנחנו מנסים לממש רעיונות מקוריים שלנו. ועדיין, עשינו עיבוד ליצירה של ויואלדי [מלחין בארוק איטלקי; א.ב.] - החלק הראשון מתוך הקונצ'רטו לכינור בלה-מינור. אחותי ניגנה את זה פעם בקונצרטים, וזה פתאום עלה לי לראש באופן ספונטני. גם הקלטנו לאלבום יצירה שלי, שזכתה במקום הראשון בתחרות ב'רימון' בשנת 1994. ליצירה קראו במקור "פנטזיה לציפורי היער". אני לא יכול לברוח מההשפעה הקלאסית - במקור אני קלרניטן: בין הגילאים 10-18 ניגנתי בקלרינט, ואז עברתי לקלידים. הופעתם בחו"ל והופעתם בארץ. מה ההבדל? גיל: בארץ יש מוסיקאים טובים ואנשים מאוד מוכשרים. מבחינת ההבעה המוסיקלית, לא הרגשתי הבדל בין חו"ל והארץ. אנחנו כאן בחברה טובה. אבל אני חושב שהרגשנו בחו"ל יותר אווירה של "פאן". כל ההתעסקות בנושא ההופעה וה"שואו" - זה יותר אנרגטי וחם מצד הקהל בחו"ל. מצד שני, הרגשתי שהקהל הישראלי יורד יותר לעומקם של דברים, ובוחן את המוסיקה בצורה רצינית; כך שיש פנים לכאן ולכאן. בכל אופן, קשה להשוות בין קהל הפסטיבלים והקהל המקומי: אם בן-אדם מגיע ממדינה רחוקה כדי לראות להקה שמגיעה ממדינה עוד יותר רחוקה, ההתייחסות שלו אליה תהייה, ברוב המקרים, חיובית. גיל: אני נזכר דווקא באירוע מצחיק שהיה לנו שם במקסיקו. כשעלינו על הבמה לבדיקת הסאונד, נדלקה התאורה לידי ופתאום קלטתי שנדלק פנס כחול חצי-מטר מהלחי הימנית שלי ושורף אותי. כל השערות נדבקו לי לפנים, ואז אמרתי לעצמי בפעם הראשונה "ואו! איזה יצירות ארוכות אנחנו מנגנים - עד שאני אספיק להתפנות מהנגינה כדי להזיז את השערות זה ייקח המון זמן". בסופו של דבר, למדתי שאי אפשר להתנגד לעצמך. אי אפשר לעשות משהו שאתה כופה על עצמך רק בשביל להיכנס לתוך מסגרת שלא נוצרה בשבילך באופן טבעי. אני זורם עם מה שקורה, ומשתדל לנגן את מה שטוב לי. בכלל, אנחנו ב'טרספאס' משתדלים לעשות רק מה שטוב לנו. הרגעים שבהם הרגשתי שכולנו הולכים קדימה, היו דווקא ברגעים שבהם לא ניסינו ללכת לפי ההשפעות החברתיות. אז אי אפשר לדבר על תוכניות מגובשות לעתיד? גיל: אנחנו זורמים עם מה שאנחנו עושים. זה נשמע מאוד פשטני, אבל זה ככה. אנחנו לא מתפרנסים רק מ'טרספאס'. לכולנו יש מסגרות מוסיקליות אחרות. גבי ויסמן, המתופף, מופיע עם הרכבי בלוז ורוק. רועי בר-טור, הבסיסט, התפנה לאחרונה מעבודה עם להקות כדי ללמוד סאונד ועיבוד בבית הספר למוסיקה "רימון" ברמת השרון. הוא הרגיש שהגיע למיצוי מסוים, ורצה לפתוח לעצמו זוויות חדשות. אני עוסק גם בהנדסת קול, ונשאב די הרבה לתוך פרוייקטים שהם לא טרספאס. האלבום הבא מתוכנן לצאת בשנת 2005, אבל אנחנו עדיין בודקים אופציות עם מספר חברות תקליטים באירופה ובארה"ב. דבר אחד בטוח: טרספאס תופיע בבארבי, בעשרים בנובמבר (מוצ"ש, 22:00).
|
שם טוב לוי - ראיון עומק ביוגרפי
אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים
Email: uribreitman@gmail.com