להקת הצ'רצ'ילים הוקמה בשנת 1965 בעקבות מפגש בין שני תלמידי תיכון, חיים רומנו ומיקי גבריאלוב. רומנו היה גיטריסט, אך ידע לנגן גם על מנדולינה, תופים, חליל, פסנתר וכינור. גבריאלוב ניגן על גיטרה אקוסטית ובאס. אליהם הצטרף הגיטריסט יצחק קלפטר, שאליו דבק הכינוי צ'רצ'יל בגלל הרצאה היסטורית שנתן בבית הספר על המנהיג הבריטי ווינסטון צ'רצ'יל.


עמי טרייבטש היה פקיד בנק שחסך כסף כדי לקנות מערכת תופים ולהצטרף אליהם. בהרכב ניגן גם סלווין ליפשיץ,עולה חדש מדרום אפריקה. כך עבדו והופיעו עד 1968, ואף קיבלו אמרגן ושמו יהודה טלית.


צבא ההגנה לישראל תבע כוח-אדם משלו, ולכן קלפטר וליפשיץ עזבו את הלהקה כדי להתגייס לצבא. במקומםהצטרפו סטן סולומון, זמר קנדי שבא לאחר מלחמת ששת הימים לישראל כמתנדב; רוב האקסלי (Rob Huxley), גיטריסט שעבד קודם באנגליה, החליט להישאר בישראל והצטרף גם הוא.


בשנת 1968 הוציאו הצ'רצ'ילים תקליטון ראשון, אך העובדה ששרו באנגלית ועשו רוקנרול בארץ הקודש, רחמנא ליצלן, לא גרמה לחברותהתקליטים בישראל לצאת מעורן. הצ'רצ'ילים הקדימו את זמנם בישראל הקטנה והפטריוטית שלאחר מלחמת ששת הימים.


הלהקה יצאה לסיבוב הופעות בדנמרק והצליחה לצבור פופולריות התחלתית. אירוע-המפתחבקריירה שלהם היה הופעת-חימום להרכב הבריטי האגדי 'דיפ פרפל' (Deep Purple). הם נחשפו לעולם מחתרתי שלסמים, אגו ודיסטורשן, רחוק שנות-אור מהפזמונים החסודים של הלהקות הצבאיות בארץ.


חמושים בהוכחות לאהבת הקהל מארצות הניכר, הוחתמו על חוזה הקלטות עם 'הד ארצי', ובספטמבר 1969 הוציאו אלבום ראשון בשם 'מקרה אישה'. הוא הוקלט באולפני קולינור בת"אוהופק על ידי סטן סלומון ומיקי גבריאלוב.



תמונה נדירה של הצ'רצ'יליםכאמור, באותה תקופה הושפעה הלהקה מן השמות הגדולים של אנגליה, וכך ניתן היה למצוא את טביעות-אצבעותיהם של הביטלס ופינק פלויד, אפקטים 'משוגעים' בהשראת פסיכדליה בריטית, פופ-מצעדים אך גם מוטיבים יווניים, ששולבו בכוונה בגלל ההתאהבות הישראלית במוסיקה יוונית, וגם להדגיש את הייחוד האתני של ההרכב.


הצ'רצ'ילים נעזרו במלחין נועם שריף ובכלים מזרחיים אותנטים. גם האלבום הזה הקדים את זמנו ונמכר במאות בודדות של עותקים. אך למרות האכזבה המסחרית, ולמרות שהטקסטים הושרו באנגלית, השפעתו של האלבום על התעשייה המקומית הצעירה היתה גדולה. בשנות ה-80 וה-90 זכה תקליט הויניל המקורי למעמד של פריט-אספנים יקר-ערך.


סטן סולומון עזב, והם נותרו ללא סולן. את המצב הציל הזמר העולה אריק איינשטיין, ששמע את הצ'רצ'ילים וביקש מהם ללוות אותו בהופעותיו. כך השתתפו חברי הצ'רצ'ילים באלבומים החלוציים של הרוק הישראלי: פוזי, שבלול, פלסטלינה ואף 'אריק איינשטיין רוב האקסלי שירי ילדים'.


באותה תקופה כבר החל הרוק המתקדם הבריטי לגבש צורה, ולהקת 'דיפ פרפל' אותה העריצו הצ'רצ'ילים ערכה קונצרט ענק באולם קונצרטים בלונדון, ובו ניסתה לשלב בין רוקנרול ומוסיקה קלאסית. לכן הציע נועם שריף לזובין מהטה להפיק הופעה סימפונית מהפכנית בהיכל התרבות בתל-אביב, בה קיבלו חברי הלהקה 16 תיבות רשומות מהקונצ'רטו הכפול של באך, ואת השאר אילתרו בעצמם. זובין מהטה, שפחד מסקנדל עם המנויים השמרניים של הפילהרמונית, סירב לתת ללהקה הפרועה להופיע ביחד עם התזמורת, וגם סירב להצעת הלהקה לנגן את 'מחול החרבות' של חצ'טוריאן.



צ'רצ'יל סבסטיאן באך - התקליטוןהמופע זכה להצלחה, למרות התנגדויות אקראיות של חלק מן המנויים המבוגרים-יותר של הפילהרמונית. האירוע שהתקיים בסוף 1969 הונצח בתקליטון "צ'רצ'יל סבסטיאן באך" בחברתהד-ארצי. בהקלטה ניגן אדי שפירוביץ על אורגן.


הצ'רצ'ילים המשיכו לשלב השפעות בריטיות ביצירותיהם, והפעם היו אלו לד זפלין: באמצע 1970הקליטו תקליטון ובו השיר 'ליבינג לאבינג' (Living Loving) של הזפלינים, בצירוף שיר מקורי משלהם. הסולן היה הפעם דני שושן, אחיו של גבי שושן, שהופיע קודם עם להקת 'האריות' המתחרה. סגנונו האגרסיבי של שושן קירב את הלהקה לסגנון הרוק הכבד. הם הוציאו תקליטון נוסף, והפעם לשיר של הביטלס (She's a woman) ושיר של האקסלי.


בתחילת 1971 השתתפו בכמה משירי תקליטו הראשון של אושיק לוי 'קצת שקט', ותקליטו של פופיק ארנון 'כל אחד'. הם גם ליוו את הקלטת הגירסה הישראלית לשיר 'תנו צ'אנס לשלום'. אך ההצלחה המקומית לא הלהיבה את חברי הצ'רצ'ילים: הם האמינו שיוכלו להצליח מחוץ לישראל. לכן טסו לאנגליה ועשו מאמצים להיכנס לתעשייה.

התקופה האירופאית

סצינת המוסיקה הבריטית סערה באותם שנים, וחברי הלהקה הרגישו צורך עז להיות חלק ממנה. הם הצליחו לחתום על חוזה הקלטות עם חברת איי אנד אם (A & M) בלונדון. הם שינו את שמם ל"ג'ריקו ג'ונס" (Jericho Jones), כי חשבו שהשימוש בשם "הצ'רצ'ילים" יעצבן את האנגלים. השם החדש נבחר בגלל השילוב בין מזרח ומערב (יריחו מול ג'ונס).



האלבום הראשון של ג'ריקו ג'ונס
Junkeys, Monkeys & Donkeys האלבום הראשון שהוציאו באמצע 1971 נקרא ג'נקיז מאנקיז אנד דונקיז (מסוממים, קופים וחמורים), או באנגלית: Junkeys Monkeys & Donkeys. האלבום יצא במקביל גם בישראל. ההשפעות החזקות של 'דיפ פרפל' ניכרות היטב בהקלטה, שמזכיר מאוד את האבטיפוס של הרוק הכבד הבריטי.


האלבום נעזר בהפקתו של אליס אליאס (המפיק המוסיקלי של מונגו ג'רי) ובחברת התקליטים 'רד באס' (Red Bus). למרות שלא היה בו להיט, הלהקה הצליחה להופיע במועדונים בלונדון, ברחבי צרפת ואיטליה, ואף לחיות לזמן קצר חיים של כוכבי-רוק אמיתיים. הסצינה הבריטית היתה כמעט בשיאה, וכך גם הלהקה עצמה. מהדורת הדיסק המאוחרת של ג'ריקו ג'ונס כוללת חמישה קטעי בונוס שלא הופיעו בתקליט הויניל המקורי.


האזנה עכשווית לאלבום הראשון של ג'ריקו ג'ונס מצביעה על ההשפעה החזקה של דיפ פרפל על הסגנון של הלהקה. אין עדיין מגמה של מעבר לרוק הפרוגרסיבי. האלבום גם פחות מיוחד בהשוואה לאלבום הבכורה, שנהנה מן הגוון האתני הישראלי-מזרחי. בנוסף לכך, לאלבום אין אף להיט שעזר לו להישאר בתודעה, ולכן הוא זכה למעמד זניח.



ג'ריקו - 1972 האלבום האנגלי השני והאחרון של הצ'רצילים, שנקרא בפשטות "ג'ריקו" (Jericho), הוא נקודת-זנית בחייה של הלהקה,שעברה את הפופ, הפסיכדליה והעפילה אל הרוק המתקדם הסימפוני ברמתו הגבוהה ביותר. הם קיבלו תזמורת כדי לתגבר את העיבודים המורכבים, והקליטו יצירות ארוכות ומסובכות-יחסית.


בין הקטעים המובילים באלבום Jericho ניתן למצוא את ג'סטין אנד נובה (Justin &L Nova) המלכותי והמרשים, לצידו של הקטע 'דונט לט מי דאון' (Don't let me down) וקטע אגרסיבי ומהיר בשם 'אתיופיה' (Ethiopia) שצעד בעקבות הרוק הכבד האנרגטי של'דיפ פרפל' באלבום 'מאשין הד' (Machine Head) ההיסטורי. אליס אליאס הפיק, רוב יאנג השתתף בפסנתר ועיבוד מיתרים; ההקלטות נערכו באולפני קומאנד (Command).


האלבום נמכר באירופה אך לא הצליח לכבוש את לונדון ולהעפיל למצעד הפזמונים הבריטי, מוקד תשומת הלב מבחינתה של חברת התקליטים. בהיעדר גיבוי כלכלי, הלהקה נאלצה להתפרק. באפריל 1972 פרשו טרייבטש וגבריאלוב, וחזרו לישראל. רומנו, האקסלי ושושן נותרו בלונדון. הם עדיין לא התייאשו, צירפו מתופף בריטי והמשיכו לפעול כלהקת ג'ריקו עם דני שושן בתפקיד הבסיסט. הם הופיעו בדרום אפריקה ובסוף 1973 סירבה חברת התקליטים לאשר להם לחמם את לד זפלין. זה היה הסוף, והם חזרו לישראל.

פירוק ואיחודים חד-פעמיים

גבריאלוב וטרייבטש צירפו את שמוליק בודגוב ורוני דמול והמשיכו תחת השם צ'רצ'ילים ללוות את אריק איינשטיין בשלושה אלבומים נוספים. באמצע 1973 התגייס בודגוב והוחלף על ידי גיטריסט אוסטרלי, דייב וינסטון. שוק הבידור והמוסיקה הישראלי התמוטט בעקבות מלחמת יום כיפור, והלהקה סחבה עוד קצת, עד 1974, והתפרקה סופית כשמלחמת יום כיפור השביתה זמנית את כל שוק הבידור בארץ.


גבריאלוב פתח בקריירת-סולו מצליחה. רומנו פיתח לעצמו מוניטין של נגן-אולפנים מיומן ואף הוציא אלבום סולו. דני שושן ניסה להצליח באירופה, וחזר לארץ בשנות השמונים. טרייבטש פרש מהמוסיקה לטובת פתיחת איטליז. סולומון והאקסלי "נעלמו" באנגליה.


בשנת 1987 התאחדו הצ'רצ'ילים לשתי הופעות בהן השתתפו רומנו, גבריאלוב, שושן, טרייבטש ודמול, עם איקי לוי בתפקיד המתופף החסר; קלפטר, ליפשיץ, סולומון והאקסלי לא השתתפו.


איחוד נוסף של הצ'רצ'ילים נרשם ב-2002 במסגרת ערב מחווה לשיריו של מיקי גבריאלוב בפסטיבל ישראל. ארבע שנים אחר כך, התאחדו הצ'רצ'ילים פעם נוספת (20/4/06) במופע מחווה ליצחק קלפטר ב'צוותא'.


עוד איחוד זמני של הצ'רצ'ילים התקיים ב-6/8/2009. גבריאלוב, רומנו, שושן וטרייביטש ביצעו חומרים של לד זפלין מ-1969, בהופעה שהתקיימה ב'צוותא'.

עמי טרייבטש נפטר במפתיע, במהלך יום הכיפורים של 2010. הוא מת בגיל 62 מדום לב ב-18/9/10. ההלוויה נערכה בבית העלמין ירקון. טרייבטש הותיר אחריו שני ילדים וארבעה נכדים.


לרגל 50 שנה ללהקה, התקיים איחוד נוסף של הצ'רצ'ילים התקיים ב-28 בנובמבר 2015, במועדון בארבי תל אביב. רומנו, גבריאלוב, האקסלי ושושן עלו הבמה עם המתופף אשר פדי, וכפיר צעירי על הקלידים. עמית עמלי היה במופע זה והתרשם עמוקות:

ערב מרגש ביותר בבארבי. אחרי מצגת וידאו קצרה שסקרה את ההסטוריה של הלהקה עם תמונות ארכיון, עלו בזה אחר זה אל הבמה חברי ההרכב האגדי של הצ'רצ'ילים/ג'ריקו, ארבעת חברי הלהקה המקוריים: דני שושן בשירה, מיקי גבריאלוב על הבס, רוב האקסלי (שבא במיוחד מאמריקה) בגיטרה ושירה, וחיים רומנו בגיטרה מובילה, מחוזקים במתופף אשר פדי שמילא את מקומו של המתופף המקורי עמי טרייביטש ז"ל, ובחלק מהקטעים בקלידן אייל קליין.

למרות ההתרגשות הגדולה, מקומה של המקצועניות לא נפקד, ובניצוחו של מיקי גבריאלוב שניהל במשך חודש את החזרות להופעה ביד ברזל, ביצעה הלהקה את רוב שירי האלבום ג'נקיס מאנקיז אנד דונקיז (Junkies, Monkeys and Donkeys) ואת כל שירי האלבום ג'ריקו (Jericho), כולל היצירה הפרוגרסיבית "ג'סטין ונובה".

בנוסף ביצעו שני שירים מאלבום הבכורה שלהם (Churchills), שבו לא השתתף דני שושן; שיר של אריק איינשטיין ושלום חנוך מן האלבום "שבלול" שבהקלטתו השתתפו, ומספר קאברים לקלאסיקות רוק שהיו חלק מהרפרטואר שלהם עוד בשנות ה-70 (קרים, לד זפלין, ביטלס). הביצועים היו ללא רבב ומלאי אנרגיה, כאילו מדובר בחבורת צעירים נמרצים ולא בגברים בגיל פנסיה. הופעה שהתעלתה מעבר לכל הציפיות.

הופעה נוספת מתוכננת ל-16/2/15.

סיפורם של הצ'רצ'ילים, שהפכו לג'ריקו ג'ונס ואז לג'ריקו ושוב לצ'רצ'ילים, ממחיש בצורה ברורה את ההתפתחות של עולם הרוק בשנות השישים והשבעים: מסגנון נחות ומושמץ, שכיכב בעיקר באולמות הריקודים, אל מהפיכת הפסיכדליה והסמים, הרוק הכבד האגרסיבי והרוק המתקדם הסימפוני, שדרש תקציבים גדולים, מיומנות טכנית והפקה מקצועית.

שני אלבומיהם הראשונים של הצ'רצ'ילים זמינים במהדורה דיגיטלית של 'הד ארצי'. האלבום האנגלי השני, ג'ריקו (Jericho), ניתן להשיג בחו"ל בחנויות-אינטרנט בדיסקים של חברת 'רפרטואר' (Repertoire) הגרמנית. לחובבי רוק מתקדם מומלץ ללכת על האלבום Jericho משנת 1972, שממחיש את גדולתו של ההרכב ואת קטנותה של תעשיית המוסיקה הישראלית.


במרץ 2003 הוציאה חברת הד-ארצי את שני אלבומיה הראשונים של הלהקה בהפקה מחודשת, כולל קטעים שלא יצאו לאור. עם זאת, דווקא האלבום השלישי לא נכלל בפרויקט. ישראלים רבים מתקשים להשיג את האלבום ג'ריקו (1972), אך בעזרת חיפוש באינטרנט ניתן להזמין אותו מחנויות מקוונות או להוריד אותו מבלוגים שונים.


תודה למיקי פירסט, ערן דינר ויואב קוטנר שעקבו אחר תולדות הלהקה ותיעדו אותה

תגובות על ג'ריקו והצ'רצ'ילים