חזרה לעמוד ראשי
רוק מתקדם >>> ביקורות אלבומים

Jethro Tull
A Passion Play
1973 Chrysalis Records

UK
(45:11)
j-tull.com



ביקורת: אורי ברייטמן

08/06/2004
A Passion Play
1973 היתה שנה נפלאה לרוק המתקדם, אך גרועה עבור להקת ג'טרו טאל. הקריירה המהוללת שלה זכתה לפנצ'ר רציני סביב האלבום השנוי-במחלוקת, "איי פאשן פליי" (A Passion Play). זו היתה השנה שבה פינק פלויד חקרו את הצד האפל של הירח, מייק אולדפילד פרץ עם פעמונים צינוריים, להקת יס שטה באוקיינוסים טופוגרפיים, קינג קרימזון בישלה לשונות עפרונים, ג'נטל ג'ייאנט שברה זכוכיות, ריק וייקמן פגש שש נשים, אי-אל-פי ניתחה סלט מוח וג'נסיס מכרה את אנגליה. רק איאן אנדרסון, שהצליח כל כך יפה עם אלבום הקונספט ת'יק אז א בריק ב-1972, נפל על האף.


סיפור הפקת האלבום עונה היטב על השאלה המסקרנת "איפה טעינו?". ובכן, הלהקה נסעה לשווייץ, ארץ השלג, כדי להימלט מחוקרי מס ההכנסה של הכתר הבריטי, ואחר כך לצרפת. אנדרסון וחבריו אף בילו בטירה מפורסמת (Chateau d'Herouville), ליד פריז. הטירה איכסנה בעבר כוכבים כמו אלטון ג'ון וקאט סטיבנס, והחברים ציפו להצליח כמותם. ג'טרו טאל אמנם החלה להקליט חומרים רבים, אך הסתבכה עם הציוד, ואז כמה מחלות וקלקולי קיבה יצרו רצון עז לנטוש את האיזור, ולשוב הביתה לאנגליה.


כל מה שהוקלט בשווייץ ובצרפת, נזנח ונמחק. לאנדרסון נותרו רק 17 ימים עד פתיחת סיבוב ההופעות האמריקני החדש. הוא נאלץ לכתוב חומר חדש לגמרי, לשכתב את המוסיקה ולהקליט במהירות את כל הסיפור עם חבריו, לפני שכולם עולים על המטוס. החיפזון, הפזיזות, התיסכול והבלבול הוציאו לאנדרסון את המיץ, והוא הודה בראיונות שאפילו חוש ההומור אבד לו בתהליך. בניגוד לאלבום הקודם, שהיה עליז ומשעשע, כאן התוצאה הסופית, לדבריו, היתה "חד-מימדית". אנדרסון גם הודה, בכנותו הרבה, ש"זה לא האלבום האהוב עלי".


ג'טרו טאל - פאשן פליי - פוסטר פרסומת



הקונספט של A Passion Play הוא היפוך על "מחזה הפאסיון" של ישו: במקום חיים ומוות של גיבור דתי, אנחנו מתחילים עם מותו של סתם-אדם (רוני פילגרים הוא שמו), משם אל מסע אל החיים שאחרי המוות, ובסוף גלגול נשמות אל אותה מציאות יומיומית מוכרת. המחזה נפתח בהלוויה של רוני, ממשיך אל שהייה מוזרה בתוך 'לימבו' (מצב-ביניים בין חיים למוות), עובר לשיפוט אלוהי מהיר בחדר צפייה, מוביל לגן-עדן (בלתי נסבל), משם לגיהנום (לא לעניין), ומפליג חזרה אל החיים הנורמליים באנגליה; כל זה בקטע אחד ארוך, כמעט ללא הפסקות.


על הנייר, בניתוח טקסטואלי, אין שום בעיה מהותית עם הטקסטים של האלבום. אפשר לשבת במשך שעות ולנתח את משמעותה של כל שורה, כפי שכבר נעשה ברשת. ואפשר לטעון שיש כאן הרבה יותר מדי ליריקס, באופן כללי. עם זאת, לא בספר עסקינן, אלא באלבום רוק מתקדם, והשאלה האמיתית היא: האם המוסיקה עובדת? התשובה היא לא, וגם לא במפתיע.


אנדרסון עבד בחיפזון (מן השטן), ולכן הקטעים לא מתחברים, הטלאים צורמים, המוטיבים אינם מתפתחים, העיבודים שבלוניים, הסאונד משעמם, וההגשה חסרת-חיים. כדי להוסיף על הבלבול והמבוכה, נקטע הסיפור באמצע ע"י משל תמוה בנוגע לארנב שאיבד את משקפיו, עם עיבוד קלאסי שמזכיר את "פטר והזאב" של פרוקופייב. משל הארנב אולי מעלה חיוך בהאזנה ראשונה, אבל אחר כך הוא פשוט מביך.


הביקורות זעמו, ויצרו כדור שלג: כריס וולץ', ידיד ותיק של הלהקה, כיסח את האלבום במגזין המוסיקה המשפיע "מלודי מייקר". שאר המבקרים המשיכו את המגמה השלילית, גם בצד השני של האטלנטיק. אם באלבום הקודם אפשר היה לומר שג'טרו טאל ממשיכים את הכיוון של מונטי פייטון, כאן אפשר היה לומר שמדובר בסיפור לא מובן, לא מעניין, עם מוסיקה נדושה ומתוחכמת-לחינם.


בהשוואה לעמיתיה המבריקים בז'אנר הפרוגרסיבי של 1973, ג'טרו טאל פשוט לא עמדה בציפיות שתלו בה. המכירות אמנם היו טובות מאוד: מקום 13 באנגליה; מקום 1 בארה"ב; אבל הלהקה הפיקה לקחים ולא חזרה יותר על הנסיון להפיק אלבום קונספט של "שיר אחד ארוך". בעקבות טראומת הכישלון, אנדרסון גם לא חזר על הנסיון להשתמש בצורה כל כך דומיננטית בסקסופון, ושב אל חליל-הצד, שהפך עם השנים לסמל המסחרי שלו.


השמועות השגויות על התפרקותה של הלהקה בשנת 1973 הגיעו מהדלפה כוזבת של מנהל הלהקה, טרי איליס, אל עורך 'מלודי מייקר'. עד היום רודף הברווז העיתונאי הזה את איאן אנדרסון וחבריו. הלהקה אמנם התגברה על המשבר, אבל האלבום נותר פגום כשהיה, ואפילו גרסת הרימסטר של 2003 לא שיפרה אותו מבחינה מהותית.

לסיכום, "פאשן פליי" של ג'טרו טאל היא למרבה הצער דיסק שפשוט קשה להאזין לו מההתחלה ועד הסוף בלי להתרגז. היה אפשר להשקיע עוד כמה שבועות, לשפץ את הלחנים, לסדר את העיבודים, להשקיע בהפקה מוסיקלית מרשימה, לקצר את הליריקס, אולי אפילו לבדוק אם החומר בכלל עובד מול קהל.

כל זה לא נעשה, ועצוב שהציון הוא: 7/10

 הוסיפו תגובה


 עוד ביקורות על ג'טרו טאל







איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")