רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

Tubular Bells 1973

Mike Oldfield

Tubular Bells

1973 Virgin Records

UK

(48:49)

MikeOldfield.org

ביקורת: אורי ברייטמן

20/01/03

למרות שזהו אלבומו החשוב ביותר של מייק אולדפילד וגם אחד האלבומים המפורסמים ביותר בתחום הרוק המתקדם אי-פעם, הוא איננו מושלם. המלחין האנגלי הצעיר והביישן, רק בן תשע-עשרה, חובב המלחין הקלאסי באך והמלחין המינימליסטי טרי ריילי, שוטט עם כמה הקלטות דמו קצרות וניסה לעניין את העולם. היתה לו סימפוניה קטנה בראש, והוא רצה להקליט אותה בעצמו, בלי שימוש בתזמורת או בנגנים אורחים.


"זה לא מספיק שיווקי", הסבירו לו הבוסים של חברות התקליטים, כאילו הם יודעים מה יכול להימכר ומה לא. לאחר אינספור דחיות מצד כל חברות התקליטים המבוססות של לונדון, הוא החל להיכנס לדיכאון. למזלו, קיבל הזמנה לנגן גיטרה באולפן חדש ושמו "דה מאנור" (The Manor) באוקספורדשייר. הטכנאי טום ניומן פגש שם את אולדפילד, שמע את הדמואים שלו, והתלהב.


ניומן הלך לבוס שלו, ריצ'רד ברנסון, ושיכנע אותו להקים חברת תקליטים, שהמוצר הראשון שלה יהיה אלבומו של אולדפילד. ברנסון החתים את אולדפילד על חוזה ארוך-טווח, השקיע כסף רב בפרוייקט, ונתן לבחור האלמוני, המוזר, חסר הנסיון אך המוכשר - להשתמש באולפן החדש והמשוכלל במשך מספר חודשים של עבודה קשה.


בעשרים וחמישה במאי, 1973, יצא האלבום 'טיובלר בלז' לאור בחברת ורג'ן החדשה של ברנסון. האלבום, ששמו מבוסס על כלי תזמורתי ממתכת המכונה בעברית פעמונים צינוריים, קיבל שבחים מן הביקורת. המוטיב הראשון באלבום כיכב בסרט האימה האמריקני 'מגרש השדים' (The Exorcist) של הבמאי ויליאם פרידקין, באותה שנה. אז החל לתפוס תאוצה מהדימה בתחנות הרדיו משני צידי האטלנטיק, והסתכם בלהיט היסטרי שמכר כ-16 מליון עותקים. הוא נשאר במצעד הבריטי במשך 264 שבועות, והפך את אולדפילד לאחד המוסיקאים המפורסמים בעולם, אך לא אחד העשירים שבהם.


בשנות ה-70, לא היו הרבה אנשים במערב שלא הכירו את המלודיה הפותחת, המנוגנת על פסנתר, אורגן וגלוקנשפיל. המלודיה מצליחה להערים על האוזן האנושית בעזרת משקל אסימטרי ערמומי של חמש-עשרה שמיניות (15/8). התיבה הראשונה מנוגנת בשבע שמיניות, ומסתיימת קצת לפני שהמאזין מצפה ממנה להסתיים. התיבה השנייה מנוגנת במשקל סימטרי (שמונה שמיניות), ולכן מה שמושך את המאזין הוא המשקל הבלתי-זוגי, שנותן תחושה של חוסר-ודאות, חידתיות, כמו 'פרפטום מובילה' (מכונת תנועה מתמדת). אולדפילד משתעשע כאן עם כמה משקלים שונים, ביניהם גם שלושה רבעים, ונהנה בעיקר משימוש תכוף בשבע שמיניות.


כשרונו של אולדפילד רב-מימדי: ראשית, הוא מסוגל לנגן על כלי נגינה רבים. שנית, הוא שולט בטכניקה הבסיסית של הקונטרפונקט הקלאסי. שלישית, הוא מסוגל לחרוג מן הרוקנרול השגרתי אל עבר טכניקות מינימליסטיות, אנטי-מערביות. רביעית, הוא יודע להלחין נושאים מוסיקליים קליטים אך מורכבים יחסית. תוסיפו לכל זה את הפרפקציוניזם שלו, את יכולת הריכוז, הנאיביות והניתוק שלו מן העולם התעשייתי - ותקבלו את 'טיובלר בלז', אלבום (כמעט) ללא מילים, שבאותה תקופה גילה אפשרויות חדשות בטכניקות אולפניות. באנגלית זה נקרא 'סטייט אוף דה ארט' (State of the Art).


צד א' של תקליט הויניל הוא גם הצד המלא, השיטתי והממוקד של הכוס: נושאים מוסיקלים אטרקטיביים שזוכים לפיתוח יפה, מספר רב של כלים, מעברים חדים בין עיבודים שונים לחלוטין וגם גרנד-פינאלה עם פעמונים צינוריים ושלל כלים תזמורתיים המוקלטים זה על גבי זה. פנטסטי, לא פחות. המוסיקאי והאמן ויו (ויויאן) סטאנשל (1943-1995) הוסיף קריינות אלגנטית להצגת כלי התזמורת השונים. בגרסת 2003 של טיובלר בלז, החליף את סטאנשל המנוח בקומיקאי הבריטי ג'ון קליז.


צד ב' של טיובלר בלז לעומת זאת, קצת מגומגם, ובעיקר - מרוח. בניגוד לצד הראשון, שהוקלט ברציפות במשך שבוע, כאן נאלץ אולדפילד להתגנב לאולפן בכל שעה פנויה ולחבר את הטלאים, בלי כיוון אמנותי ברור. חוש הביקורת העצמי שלו לא היה מפותח מספיק, ככל הנראה, כיוון שאת היצירה הזו אפשר לקצר בצורה משמעותית בלי לפגוע בה כלל.


ואכן, בסוף שנות ה-70 הגיש אולדפילד למאזיניו גירסה מקוצרת ומשופרת בהופעה חיה, שהונצחה על גבי האלבום הכפול אקספוזד (Exposed) משנת 1979. הגרסה המקוצרת הזאת של טיובלר בלז אינה מוכרת למרבית המאזינים של אולדפילד, וחבל שכך. אגב, אולדפילד הפסיד הון תועפות על סיבוב ההופעות הזה, כיוון שסחב איתו לכל מקום תזמורת שלמה ומקהלה, צעד כלכלי שגרר אחריו קהל מרוצה וחשבון בנק בצרות.


בישראל הפכו הדקות הראשונות של האלבום להמנון שידורי ה"טלטקסט". שעות על גבי שעות, הושמע אולדפילד ב'ריפיט' להנאתם -- או שמא לסבלם? -- של צופי הטלוויזיה הלימודית. זוכרים את רותם אבוהב הקטנה? ספק רב אם ידעה מי הלחין את המנגינה המהפנטת שהשתלטה על שידורי ההדגמה הידועים-לשמצה. אם אולדפילד היה יודע מה עוללו הישראלים החצופים ליצירה היקרה שלו, סביר להניח שהיה תובע אותם על מליוני לירות שטרלינג, ומנצח בענק.


למזלם של מנהלי הטלוויזיה החינוכית, טיובלר בלז משנת 1973 הפך לקללתו של אולדפילד. כמו הטבעת של טולקין, העוצמה של טיובלר בלז היתה יותר מדי בשביל מוסיקאי מתחיל, שעוד לא מלאו לו 20 שנה. ההצלחה האדירה, הרדיפה התקשורתית, חיבוק הקהל וגדודי החנפנים -- כלו אלו היממו את אולדפילד הביישן, בעל הכישורים החברתיים המוגבלים. קללת טיובלר בלז בודדה אותו מן העולם, החריפה את מצוקתו הנפשית, ורדפה את הקריירה שלו עד ימינו. הוא ניסה שוב ושוב להגשים את הציפיות המסחריות הבלתי אפשריות שתלו בו מנהלים בכירים בתעשיית המוסיקה באנגליה ובארצות הברית. לפעמים, מכירות של למעלה מ-10 מליון עותקים יכולות לגרום לאדם להתנתק מן האנושות שחיבקה אותו חזק כל כך.


מאז הוציא אולדפילד אלבומים רבים מדי, בעיקר בגלל רצונו להשתחרר מן החוזה הארוך שלו עם חברת ורג'ן (Virgin) בראשות ריצ'רד ברנסון, האיש שאמנם פרץ לו את הדרך אך גם ניצל אותו כספית. חלק מן האלבומים הללו טובים מאוד (למשל, אומאדון) וחלקם מבולבלים, כולל המשכים חדשים, הכל כדי למשוך קונים ולהמשיך לרכוב על ההצלחה הבלתי-צפויה שלו.


מעניין להשוות בין טיובלר בלז 2 (Tubular Bells II) ובין הגירסה המקורית: היצירה המאוחרת (מ-1992) מושלמת מכל הבחינות, עם הפקה מוסיקלית נוצצת, אך צפויה-מראש ומתה מבחינה רגשית; הראשונה מהפכנית ובתולית, אך כיום נשמעת מעט מיושנת וטרחנית. על טיובלר בלז מספר שלוש (Tubular Bells III) אין טעם להכביר מילים: אולדפילד כמעט והרס לעצמו את המותג שבנה ב-1973. אך באותה המידה, אפילו הגרסה המחודשת של 'טיובלר בלז' מ-2003 היתה פשוט מיותרת לחלוטין.


לסיכום, לפנינו אלבום רוק מתקדם בעל חשיבות היסטורית מובהקת. הוא חשוב לא רק בגלל המכירות האדירות שלו ברחבי העולם, והשפעתו על אמנים דומים באותה תקופה. אומרים שהוא בישר על תחילת מוסיקת הניו-אייג'. הוא גם השפיע על פסקולי סרטים שנכתבו בהשראתו. עשרים וחמש שנה לאחר שיצא לראשונה, הפיקה חברת ורג'ן גירסה דיגיטלית חגיגית בצליל משופר. ב-2003 היא הוקלטה מחדש, ללא שינוי מהותי בתוכן. ב-2009 יצאה גרסת רמיקס טובה, אך גם היא לא נגעה במוסיקה עצמה, שהיתה פגומה. המסקנה פשוטה: לא רק את הסאונד וההקלטה היה צריך לשדרג, אלא להפגין אומץ ולערוך את החומר מחדש. ולכן, לפנינו יהלום בלתי-מלוטש.

הציון: 8.5/10

תגובות



אלבומים מומלצים דומים

טיובלר בלז 2003

מייק אולדפילד - אקספוזד DVD

אומדון - מייק אולדפילד




מה אומרים הציונים?

איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 

ביקורות אלבומים נוספות...




אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il