 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'
|
להקת פנדרגון (Pendragon) הקיימת כבר 30 שנה, שייכת לאותן להקות פרוג ותיקות שבתחילות שנות ה-80 החיו את הרוק המתקדם אחרי כמה שנות דעיכה בעקבות השתלטות הפאנק. בין אלבומיה הבולטים ניתן לציין במיוחד את 'דה ווינדו אוף לייף' (The Window of Life) מ-1993, ו'דה מסקרייד אוברצ'ור (The Masquerade Overture) מ-1996. בסוף שנות ה-80 הקימה הלהקה לעצמה לייבל בשם 'טוף' (Toff) שמשמש אותה להקלטות אלבומיה. מאז הקמתה, כל 3-4 שנים דואגת הלהקה להוציא אלבום פרוג מלודי מהנה.
האלבום החדש, Pure, מגיע שלוש שנים אחרי האלבום 'ביליב' (Believe) אשר לגביו הדעות היו חלוקות. באלבום מופיע לראשונה המתופף החדש סקוט היאם (Scott Higham). הלהקה, שעברה כל מיני שינויים פרסונאליים, נשארו עמודי התווך בדמותם של ניק בארט (שירה וגיטרות) וקלייב נולאן (קלידים וקולות רקע) המוכר לנו לטובה גם מלהקת 'ארינה' (Arena). באלבום הזה, פנדרגון החליטה להכניס השפעות ברוכות מעולם הפרוג מטאל, ליצור סאונד קצת יותר כבד ובכך לחדש את הניאו-פרוג המסורתי שלהם, שהגיע לשיא במחצית השנייה של שנות התשעים.
האלבום נפתח עם הקטע 'אינדיגו' (Indigo) הכוחני שמבהיר לנו את הכוונות של פנדרגון באלבום, ריף גיטרה כבד ומלוכלך וברקע הקלידים של נולאן שממלאים את השיר באווירה, כאשר השיר מתפתח בדינאמיות לכל אורכו ובחמשת דקותיו האחרונות מחזיר אותנו למחוזות המוכרים של פנדרגון מן העבר, עם סולואים מרטיטים של בארט בגיטרה.
רביעיית פנדרגון
הקטע השני, 'אירייזרהד' (Eraserhead), מלודי ואינטנסיבי מאד, עם דומיננטיות של הקלידים שמשלבים סאונדים מן האייטיז וגם יותר מודרניים, כאשר המתופף היאם מוסיף הרבה נפח לשיר והשפעות פרוג מטאל מובהקות. מומלץ להקשיב בדקות השיר האחרונות ל'דו קרב' בין סולואי הגיטרה של בארט לבין הסולואים המסחררים של נולאן בקלידים, פשוט תענוג.
שלושת הקטעים הבאים הם בעצם יצירת אפוס (epic) הנקרא 'קומאטוס' (Comatose), על אדם השרוי במצב תרדמת, ובעל ליריקה מצוינת. ההתחלה של 'ויו פרום דה סישור' (View From the Seashore) מרגיעה מאד עם פסנתר ושירה, אך זה רק לשתיים וחצי דקות, עד כניסת הגיטרות הכבדות וההפגזה מצד התופים – פרוג מטאל לכל דבר. ההמשך בחלק השני של האפוס ('ספייס קאדט') הוא קצת יותר טיפוסי ואילו חלקו השלישי והאחרון ('הום אנד דריי') סוגר בצורה מלודית יפהפייה את היצירה.
האלבום החדש, Pure, מגיע שלוש שנים אחרי האלבום 'ביליב' (Believe) אשר לגביו הדעות היו חלוקות. באלבום מופיע לראשונה המתופף החדש סקוט היאם (Scott Higham). הלהקה, שעברה כל מיני שינויים פרסונאליים, נשארו עמודי התווך בדמותם של ניק בארט (שירה וגיטרות) וקלייב נולאן (קלידים וקולות רקע) המוכר לנו לטובה גם מלהקת 'ארינה' (Arena). באלבום הזה, פנדרגון החליטה להכניס השפעות ברוכות מעולם הפרוג מטאל, ליצור סאונד קצת יותר כבד ובכך לחדש את הניאו-פרוג המסורתי שלהם, שהגיע לשיא במחצית השנייה של שנות התשעים.
האלבום נפתח עם הקטע 'אינדיגו' (Indigo) הכוחני שמבהיר לנו את הכוונות של פנדרגון באלבום, ריף גיטרה כבד ומלוכלך וברקע הקלידים של נולאן שממלאים את השיר באווירה, כאשר השיר מתפתח בדינאמיות לכל אורכו ובחמשת דקותיו האחרונות מחזיר אותנו למחוזות המוכרים של פנדרגון מן העבר, עם סולואים מרטיטים של בארט בגיטרה.
רביעיית פנדרגון
הקטע השני, 'אירייזרהד' (Eraserhead), מלודי ואינטנסיבי מאד, עם דומיננטיות של הקלידים שמשלבים סאונדים מן האייטיז וגם יותר מודרניים, כאשר המתופף היאם מוסיף הרבה נפח לשיר והשפעות פרוג מטאל מובהקות. מומלץ להקשיב בדקות השיר האחרונות ל'דו קרב' בין סולואי הגיטרה של בארט לבין הסולואים המסחררים של נולאן בקלידים, פשוט תענוג.
שלושת הקטעים הבאים הם בעצם יצירת אפוס (epic) הנקרא 'קומאטוס' (Comatose), על אדם השרוי במצב תרדמת, ובעל ליריקה מצוינת. ההתחלה של 'ויו פרום דה סישור' (View From the Seashore) מרגיעה מאד עם פסנתר ושירה, אך זה רק לשתיים וחצי דקות, עד כניסת הגיטרות הכבדות וההפגזה מצד התופים – פרוג מטאל לכל דבר. ההמשך בחלק השני של האפוס ('ספייס קאדט') הוא קצת יותר טיפוסי ואילו חלקו השלישי והאחרון ('הום אנד דריי') סוגר בצורה מלודית יפהפייה את היצירה.
לסיכום, 'פיור' של פנדרגון הוא הפתעה נעימה ביותר מצד ההרכב האנגלי שאלבומו הראשון יצא ב-1985. התרגלנו לאלבומי ניאו-פרוג שגרתיים מהחבורה הבריטית הזאת, אך הפעם הם הצליחו לשדרג את עצמם. מי שהתחיל מפרוג מטאל ולא שמע עדיין ניאו פרוג, זוהי ההזדמנות שלכם להיחשף לאחת הלהקות החשובות בז'אנר. מי ששמע ניאו-פרוג ולא שמע פרוג מטאל, זאת ההזדמנות שלכם להאזין להשפעות הסגנוניות המרתקות.
הציון: 8/10
ביקורת אורח מאת טל עופר
