ראשית, הסבר קצרצר: טרנסאטלנטיק היא סופר-גרופ בינלאומי שנוסדה ב-1999 בשיתוף פעולה של ארבעה מוסיקאים מובילים מארבע להקות בולטות:

מייק פורטנוי - דרים ת'יאטר (תופים, שירה)

ניל מורס - ספוק'ס בירד (קלידים, שירה)

רוינה סטולט - דה פלאואר קינגז (גיטרה, שירה)

פיט טרוואבאס - מריליון (בס, שירה)

כשיצא אלבום האולפן השלישי של טרנסאטלנטיק, 'דה ווירלווינד' (The Whirlwind) באוקטובר 2009, אמרתי לעצמי שאין מצב שאני מפספס הופעה של טרנסאטלנטיק בטור האירופאי. ההופעה שנבחרה התקיימה במערב לונדון, באולם שפרד'ס בוש אמפייר (Shepherd’s Bush Empire) בו ראיתי ב-2003 את להקת אופת' מצלמת אף היא דיוידי משלה. הייתי שם בעוד כמה הופעות ואני יכול להעיד שיש אקוסטיקה מצוינת באולם הלונדוני הזה, שנבנה ב-1903, הפך להיכל הופעות מ-1994, ומסוגל להכיל כ-2,000 צופים.


הסטליסט להופעה מושלם וכולל כמובן את כל האלבום החדש 'דה ווירלווינד' (The Whirlwind) ואת מיטב השירים משני האלבומים הקודמים. פשוט אי אפשר להתאכזב מהופעה כזאת: הצילום והבימוי מצוינים וכך גם הסאונד הכללי שהפיק רויינה סטולט. הלהקה לא נצמדת אחד לאחד לחומרים המוקלטים, ומכניסה כל מיני אלתורים בשירים, במיוחד רויינה סטולט שמאלתר הרבה בסולואים שלו.


לכל אורך המופע הלונדוני, מייק פורטנוי מטריף את הקהל עם התופים. מאוחר יותר בהופעה, מייק אפילו עושה סטייג'-דייבינג (Stage Diving) משעשע, ומשתאה כאשר מישהו בקהל אוחז בישבנו. סולן 'פיין אוף סלביישן' דניאל גילדנלאו מוסיף המון אנרגיות, קולות ונגינת רקע. למרות שדניאל איננו חבר להקת טרנסאטלנטיק, הרי שהתרומה שלו מורגשת בהחלט בהופעה.


במחצית הראשונה של המופע הארוך, עמדתי קרוב לבמה, ממש מול ניל מורס: רציתי לראות את המלחין המחונן הזה בפעולה על הקלידים וכמובן בשירה. במחצית השניה של ההופעה עליתי לשבת ביציע האמצעי, ולידי ישב איאן מוסלי בן ה-57, המתופף האגדי של מריליון (Marillion); הייתם צריכים לראות איך הוא קפץ והשתולל ביציע במהלך השירים, כמו גרופי.




הלהקה נתנה כמה מחוות קצרות בחלק השני של ההופעה, למשל כאשר היא הכניסה אילתורי ג'אז בתוך 'אול אוף די אבוב' (All of the Above), קטע קצרצר מתוך 'סול סקריפייס' (Soul Sacrifice) של סנטנה (Santana) ואפילו צחקה על הסלוגן של מקדונלדס (I’m lovin’ it).

באפוס האדיר 'דואל ווית' דה דביל' (Duel with the Devil) הלהקה מבצעת מחווה קטנטנה ללהיט המטאל 'הייוויי סטאר' (Highway Star) של דיפ פרפל (Deep Purple). אחרי ה'דואל' הלהקה מסיימת את ההופעה אבל כמובן עולה להדרן ארוך שכולל את הקטע 'ברידג' אקרוס פוראבר' (Bridge Across Forever) ואת האפוס בן ה-30 דקות 'סטריינג'ר אין יור סול' (Stranger in Your Soul).


מה שלא שמתי לב אליו בהופעה היא העובדה שהלהקה מנגנת את כל השירים בהופעה בטון אחד מתחת לטון המקורי בו הם הוקלטו. האוזן שלי קלטה את השינוי הזה כאשר האזנתי לגרסת האודיו של ההופעה, ולאחר מכן כאשר צפיתי ב-DVD קיבלתי הוכחה לזה כאשר בקטעים הדוקומנטריים מראים את הלהקה באולפן, ואת ניל מורס מספר לפורטנוי איך הוא הוריד את כל הסמפלים בטון באמצעות המחשב; פורטנוי שואל אותו אם הוא צריך לכוון את התופים טון אחד פחות.


בכלל, הסרט הדוקומנטרי המצורף כבונוס הוא אינפורמטיבי ביותר, ובזכותו אפשר להיווכח בכימיה בין חברי הלהקה בחזרות לקראת סיבוב ההופעות ובמהלכו; חברי הסופר-גרופ הבינלאומי הזה פשוט נהנים להיות האחד בחברת השני. לא מעט קטעים מצחיקים יש בתוספת הדוקומנטרית, אבל אני לא רוצה להכניס פה עוד ספוילרים כדי לא לפגום לכם בחווית הצפייה.


בין היתר נכלל בבונוסים ראיון עם הלהקה בו הם מדברים על ההקלטות, על האיחוד ועל השאלה האם יהיה אלבום נוסף. בתור דובדבן נוסף נכלל במארז הדיוידי הכפול גם הביצוע החי לקלאסיקה של ג'נסיס 'דה ריטרן אוף דה ג'ייאנט הוגוויד' (The Return of the Giant Hogweed) יחד עם סטיב האקט בפסטיבל היי וולטג' (High Voltage) שנערך ביולי החולף.

לסיכום, הדיוידי של טרנסאטלנטיק מ-2010 שווה כל שקל, במיוחד כשמודדים את כמות התוכן המוסיקלית ביחס למחיר - כמה להקות מסוגלות לתת סט של 3 שעות שמורכב מ-6 שירים בלבד? מדהים!
כל מי שהיה בלונדון ב-21 במאי 2010 בוודאי רוצה מזכרת מהופעה בלתי נשכחת כזאת, אבל גם שאר חובבי הפרוג יעשו טוב לעצמם אם ירכשו לעצמם את המפלצת בת 183 הדקות הזו, על אחת כמה וכמה אם אין לכם עדיין אף DVD של טרנסאטלנטיק – שיתוף פעולה מוסיקלי חוצה-גבולות ומצליח, שהניב עד כה 4 אלבומי אולפן טובים.

הציון: 9/10