קצת אחרת

שלישיית קצת אחרת ב-1974. מימין: גרוניך, יידוב, לוי

הרבה חופש אמנותי והומור בריא זורמים מן האלבום הזה, שיצא בשנת 1974 בחברת 'ישראדיסק' וכלל שמות נוספים כמו אלי מגן (בס), אילן גרוניך (אחיו של שלמה; כינור), יוסי 'פפו' לוי (תופים) ואבנר יפעת (בס). הוא הופק מהר, ב-70 שעות הקלטה בלבד. יידוב מתאר את תהליך ההקלטות כ'התפרצות', וגרוניך אמר ש'זה לא עבר דרך פילטרים של חשיבה עמוקה'.


מצוקת הקיום של המוסיקאים הצעירים נחשפת מיד בפתיחה, ב'שיר הנסיעה': "עובדים בשביל הדלק ולא נשאר מזה פרוטה, עזוב עכשיו ת'כסף, מה ניתן בהופעה?". מנוע הרכב שנשמע בשיר הוא באמת הרכב שבו השתמשו השלושה להופעות.


גרוניך הקדיש לחתול הקטן והשחור שלו את השיר 'גורו'. קטע שהפך מהר מאוד -- ואולי מהר מדי -- לקלאסיקה עברית עצובה הוא העיבוד הקלאסי-קאמרי, החסכוני והנקי ל'הנסיך הקטן' שכולל הרמוניות קוליות הראויות ללימוד בבית ספר למוסיקה. הלחן הוא של שם טוב לוי.



עטיפת האלבום קצת אחרת 'קטע שמי', יצירה אינסטרומנטלית נועזת ומלוטשת מבית היוצר של 'שמי' (שם טוב לוי), משלבת א-טונליות עם גיטרה חשמלית, מחיאות כפיים וקונטרה-פונקטים ווקאליים. לאוזניים של חובבי רוק מתקדם זה נשמע כמו להקת ג'נטל ג'ייאנט בביקור בערב הסעודית.


הרדיקליות של 'קטע שמי' מאוזנת מיד ב'שיר בין ערביים' שהלחין יידוב (שוב, למילים של יהונתן גפן), שהמשיך את הקו הרך של 'הנסיך הקטן', וזכה גם הוא למעמד חגיגי בפנתיאון שירי האבל הישראליים. מעניין לציין ש'שיר בין ערביים' החל את דרכו כ'שמים ורודים', שכלל טקסט באנגלית (Pink Sky). בהמלצתו של אריק איינשטיין, נזרק הטקסט האנגלי לטובת כתיבתו של גפן.


כדי לא לסיים את צד א' של התקליט בנימה פסימית, ההומור של גרוניך בורח מהישראליות העצובה אל עבר פיקניק בריטי זריז בשיר החמוד והספונטני 'ספרינג [אביב]' (Spring), שחושף את המבטא האנגלי הבעייתי שלו. אמנם גם יידוב כתב רק באנגלית באותה תקופה, אבל הנטייה של גרוניך לשלב אנגלית שוב ושוב מרמזת על העתיד לבוא. הוא ירד מהארץ ב-1975 לטובת אירופה וארה"ב, שנה אחת בלבד לאחר הקלטת אלבום זה.


הקו ההומוריסטי והיצירתי של הטריו מגיע לשיא מונטי-פייטוני ב'שניים סינים'. ללא כל מבנה מוסיקלי סדור, קוטלים השלושה את הגזענות הסמויה בשיר-ילדים תמים ושואבים מן האנרכיזם של זאפה, מוסיקה חסידית וסינית, מחזות-זמר אמריקניים, א-קאפלה בארוקי ובלגן ישראלי. כיף להבחין בחוסר-הבושה של המעורבים: הם לא ערכו החוצה את הצחוקים שהשתחררו באולפן בסיום ההקלטה.


גרוניך חושף שוב את ההשפעות של הפיוז'ן האמריקני עליו בקטע 'קווינטה' האינסטרומנטלי: קלידן-העל צ'יק קוריאה מציץ מתוך פסנתר הפנדר לאורך כל האלתור המעניין, אך הוא שומר על הקו המינורי והנוגה של כל האלבום.

 

העטיפה האחורית - לחצו להגדלה שם טוב לוי מאזן את הניהיליזם הדכאוני של גרוניך ב'ההד', קטע קצר מדי שנקטע באכזריות ובלי סיבה לקראת סופו. ייתכן שמגבלות אורכו של תקליט הויניל אילצו את השלושה לחתוך בבשר החי. רביעיית מיתרים הוכנסה לעיבוד היפה של לוי, ואפילו החיפושיות מהדהדות להן שם ב'ההד'.


גרוניך קובע שיא חסר-תקדים במוסיקה הישראלית: הקטע האינסטרומנטלי והאוונגארדי לחלוטין ששמו '204': רוק מתקדם תובעני, תוקפני, קאמרי ובועט. כאן גרוניך נשמע קצת כמו קית' אמרסון מ-ELP כשהוא תוקף את קלידי המוג. היום קשה להאמין שחברת תקליטים ישראלית תסכים להקליט קטע כזה. יצירות כאלו ממחישות מדוע עזב גרוניך את מולדתו: היא פשוט היתה קטנה עליו.


שלמה יידוב הגדיר את 'קצת אחרת' בתור אנטיתזה למוסיקה של התקופה, שהתבטאה בלהקות הצבאיות ובהרכבים מצליחים כמו 'כוורת'. גרוניך הגדיר את הכתיבה שלו ב'קצת אחרת' בתור סוג של מרד, חציית גבולות, וביטוי של הרבה כעס לאחר תוצאות מלחמת יום כיפור. במדינה קטנה ומיוסרת כמו ישראל, אי אפשר להתפרנס מקהל של 50 איש בצוותא.


את הבלגן שהשאיר אחריו '204' מנסה לסדר יידוב בשנסון האנגלי 'שיר מתוק', שהיה יכול למצוא את מקומו בלי שום בעיה בכל אלבום פסיכדלי שהוקלט בלונדון בין 1967 לאמצע שנות השבעים.


והנה שוב גרוניך צועק, משתגע ומתפרע ב'ביסלט' (המילה 'ביטלס' בהיפוך אותיות) עם מלוטרון ופסנתר בהזייה מוסיקלית קצרה שהיא מעין קולאז'-מחווה ללהקה הגדולה שהשפיעה על כולם. האלבום מסתיים בבעיטה: הנה, גמרנו. זה מה שיש לנו להגיד. אנחנו מנגנים קצת אחרת. לא אוהבים? לא צריך.


אחד השירים שלא נכנס לאלבום, נגנז ונעלם מן התודעה, הוא 'אני מוטלת כאבן', לפי מילים של לאה גולדברג. כזכור, השלושה נפגשו בערב משירי לאה גולדברג. תוכלו להאזין לו כאן, באדיבותו של דודי פטימר, שהעלה אותו ליוטיוב.




'קצת אחרת' יצאה לסיבוב הופעות בשנת 1974 בהפקת 'תיאטרון מסכות' של רפי בן-משה וגברי לוי. הרעיון להפקת האלבום, אגב, הוא של בן-משה. 'קצת אחרת' התפרקה, למרבה הצער, כשגרוניך החליט לעזוב את הארץ ולנסוע לאירופה באמצע 1975. ייתכן שאחת הסיבות להחלטתו של שלמה גרוניך לעזוב את ישראל היתה קשורה לעובדה שאחיו, ירון גרוניך, שהיה גם הוא מוזיקאי מחונן, נהרג במלחמת יום כיפור.


ב-1991 התאחדו השלושה למספר הופעות מצומצם. קיימת הקלטה של אחד המופעים, ממועדון צוותא ב-1992. אלבום בהופעה חיה היה אמור לצאת לאור, אך נגנז.


אלבום האולפן המקורי זכה לגירסה דיגיטלית מצוינת בשנת 1994, בדיוק 20 שנה לאחר שיצא לאור. הדיסק הופץ במסגרת סדרת 'כנען של פעם' מטעם חברת הליקון. הוא נמכר במחיר מוזל בסדרת 'הדובדבן' ונשמע טוב יותר מאי-פעם.


תוכנית הרדיו "קצת אחרת" בקול ישראל נטלה את השם של ההרכב לאחר שהתפרק, והתמידה בו שנים רבות; תוכנית זו, שהוקדשה בתחילה לרוק מתקדם, ונקראה "מי מפחד מפופ מתקדם?", הפכה אחר כך שם נרדף למוסיקה אלטרנטיבית.


סדרת אוספים עברים איכותיים שנשאו את השם 'קצת אחר' כללו שירים גם מהאלבום הזה, ורבים מבלבלים עד היום בין 'קצת אחר' ל'קצת אחרת' המקורי, שהוא שריד מפואר לתקופה שהייתה ואיננה עוד. אפילו הזמרת רוני דלומי הוציאה אלבום בשם 'קצת אחרת' בשנת 2010, שכלל שיר בשם 'קצת אחרת' (מילים: נתן גושן; לחן: קיקה סנטנדר), מה שהוסיף עוד לבלבול.


ב-2014 מלאו 40 שנה ליציאת האלבום, ומופע מחווה מיוחד לכבוד האלבום התקיים ב-13/11/14, באוזןבר תל אביב, בהשתתפות אמנים רבים.


סיבוב מופעי איחוד נוסף החל ב-1 באפריל 2018 בזאפה תל אביב. תאריכים נוספים: זאפה חיפה (10/4/18), גריי יהוד (16/4), זאפה תל אביב (19/4), זאפה הרצליה (25/4) ואולם המופעים של גבעת ברנר (26/4). תיאור ההפקה:

" אחרי עשרות שנים, חוזר ההרכב לראשונה לבמה למופע משותף, שיכלול משירי ההרכב, לצד השירים הגדולים של שלושת המוזיקאים, המהווים חוד חנית של איכות במוזיקה של ישראל."

לסיכום, 'קצת אחרת' היא אחד מהרכבי המוסיקה המעניינים של שנות ה-70. הוא שילב שירי ארץ ישראל עם פרוגרסיב, פסיכדליה, ביטלס וחוש הומור מקומי. גדולתו המרכזית היתה חוסר נכונותו להתפשר על הכנות האמנותית, ובכך התווה כיוון פורץ-דרך שהשפיע על דור שלם של מוסיקאים מתקדמים, מחוץ למוסיקת אמצע הדרך שאפיינה את תעשיית הבידור הישראלית.

שלישיית קצת אחרת בתמונה מגזינית מאוחרת יותר

ביקורת על האלבום של קצת אחרת באתר השרת העיוור

גרוניך, שם טוב ויידוב מאזינים שוב יחד ל"קצת אחרת" (ראיון עם בן שלו, הארץ)