מה כבר לא נאמר על האלבום הזה? שהוא גאוני, שהוא מושלם, שהוא מלוטש כמו יהלום, נצחי כמו הפירמידות של מצרים, מדויק כמו קרן-אור המפלחת פריזמה שקופה? מה לא נכתב על ההפקה המוסיקלית המוקפדת, הלחנים האפקטיביים, הפעלולים האלגנטיים והגימור הקפדני? מי עוד לא חיבר בין הביוגרפיה הפרטית שלו ובין האלבום ההיסטורי הזה? לאיזו מחמאה נוספת מצפים עוד 'פינק פלויד' ממאזיניהם הרבים בכל העולם? ואיך אפשר להבין את ההצלחה האמנותית והמסחרית חסרת התקדים שלו?


'הצד האפל של הירח' הוא פסקול החיים שלנו: הזמן שהולך ואוזל, הכסף שאחריו אנחנו רודפים, החידות הקיומיות שלא נפתרו, הטירוף ממנו מפחדים, עליבות הקיום האנושי בתוך חלל אינסופי. הטקסטים של ווטרס מחודדים מאי-פעם, נקיים מרחמים עצמיים או סרקזם קיצוני (בהשוואה, למשל, לפיינל קאט). העיבודים מתוכננים עד הביט האחרון. זה אלבום קולנועי באיכויותיו, החורג מעבר למוסיקה קונקרטית. זוהי הקאפלה הסיסטינית של הרוק.


יותר מדי תוכניות רדיו וטלוויזיה השתמשו באפקטים שמציע האלבום: פעימות הלב שפותחות את האלבום (Breathe), צלצול השעונים המוכר-לעייפה (טיים), אפקט הקופה הרושמת שנטחן עד דק בכל תוכנית כלכלית (מאני), סצינת המיטה הממריאה מבית המשוגעים (און דה ראן), האורגזמה הקולית האגדית של הזמרת הבריטית הלבנה קלייר טורי (דה גרייט גיג אין דה סקיי), הצחקוקים המוטרפים של כמה עובדי-אולפן מזדמנים, ופיצוצי הסיום של 'אקליפס'. הכל כבר נספג היטב במיתולוגיה של הרוקנרול, מחובר בעבותות-ברזל לקאנון התרבותי של המערב, וממאן להתנתק.


זה האלבום שהפך אותם למליונרים. זה הפרוייקט שנתן לריצ'רד רייט מספיק מזומנים בשביל לשקוע אל תוך הזייה מגוחכת של קוקאין. זו היצירה שנתנה להם את התחושה המופרכת, כאילו אי אפשר להגיע רחוק יותר. זה התקליט הפרוגרסיבי המפורסם ביותר בעולם, ואי אפשר לומר 'בצדק'; כי הצדק בכלל לא משחק כאן תפקיד. זו מחווה גרנדיוזית למוחו הפגוע של סיד בארט, טביעת-סאונד של דור שלם, וגם נקודת-מפנה בהתפתחותה של תעשיית המוסיקה הבריטית.


למי שעדיין מאמין בשמועה המופרכת אודות הסרט "הקוסם מארץ עוץ" (Wizard of Oz) וההתאמה המושלמת-לכאורה למוסיקה של "Dark Side", כדאי שיתעורר מהחלום: כל חברי הלהקה הכחישו כל קשר לסרט האמריקני הקלאסי משנת 1939 (דורותי, טוטו, איש הפח, הדחליל, קנזאס וכו'). ווטרס אמר שזה לא מצחיק אותו, רייט אמר שהאלבום יכול להתאים לכל סרט, מייסון הזהיר את המעריצים לא לקחת את זה ברצינות, וגילמור הכריז שמדובר בשטויות. גם טכנאי ההקלטות האגדי אלן פרסונס אמר שמדובר בקשקוש מוחלט, ולו בגלל שלא היתה שום אפשרית טכנית לסנכרן בין סרט כלשהו ובין ההקלטה המוסיקלית, כיוון בזמן ההקלטה (1972) לא היו קלטות VHS או מכשירי וידאו שניתן היה לעבוד איתם. אז חבל על הזמן היקר שלכם, ואין טעם להשקיע בסינכרון בין האלבום ובין הסרט.


מה פרוגרסיבי באלבום? קודם כל, הקונספט - מחזור שירים המחוברים זה לזה, ומתנהגים כמו פואמה סימפונית אחידה. הקטע השלישי, "און דה ראן", מושפע ישירות מן היוצרים האוונגארדיים של המוסיקה האלקטרונית האירופאית משנות ה-50 וה-60. בקטעים כמו "גרייט גיג אין דה סקיי" בולט הפסנתר הקלאסי של רייט, במגע ג'אזי שלא מסתיר את העיבוד הקלאסי. גם הקטע השביעי, "אס אנד ת'ם" מתאפיין בהרמוניות חוץ-רוקיות, ובמבנה החורג בצורה ברורה מן השיר הרגיל, אל עבר יצירות תזמורתיות ווקאליות מהסוג של בריטן ואלגר. הקטע הסוגר, "אקליפס", מולחן בדיוק כמו פרק מסיים של סימפוניה.


מעבר ליצירת מופת מוסיקלית, הצד האפל של הירח נחשב גם לאחד מן האלבומים הראשונים בהיסטוריה שהביא למיצוי את טכניקות האולפן שעדיין נמצאות בשימוש כיום. זו הסיבה שאפילו ההפקה שלו זכתה לתיעוד מקיף. שימוש חכם בדגימות מוסיקליות, הקלטות מן העולם החיצוני, תפירה עדינה של מגוון ערוצים רחב, מיקס מורכב של סינתיסייזרים וקולות אנושיים, חיבור מושלם בין קטע וקטע בעזרת אפקטים מיוחדים, הקלטה גאונית של גיטרה חשמלית מהדהדת, והפקה מוסיקלית מלאת-הד (Echo) שהופכת כל 'פינג' קטן לפעמון ענק.


קצת אירוני שדיויד גילמור, הזמר בשיר 'מאני' (Money), מדבר על רכישת קבוצות כדורגל, מכוניות-פאר וקוויאר. זה בדיוק מה שהוא וחבריו עושים היום עם כספם הרב. אוסף המכוניות של ניק מייסון, מוזיאון הגיטרות של גילמור, היאכטות, הטיסות בקונקורדים: הכל נראה כיום קצת תמוה, שלא לומר קצת חסר רגישות חברתית.


להגיד שהם הרוויחו את הכסף הזה ביושר יהיה קצת מוזר; ראשית, אף אחד לא צפה את ההצלחה המסחרית האדירה של האלבום (שיא גינס בגלל שהייה רצופה של 741 שבועות במצעד 200 האלבומים המובילים של בילבורד). אחרי הכל, הם רק מוסיקאים, לא מדענים או יזמי-הייטק. בכל אופן, הם איבדו את רוב כספם חמש שנים אחר כך, לאחר שמנהל הכספים שלהם השקיע אותו באפיקים מסוכנים, גנב חלק ממנו, נעלם ולבסוף נתפס ונכלא (לכן הקליטו את 'החומה' - אילוצים כלכליים רציניים). נכון, זה אלבום נהדר, אבל יש אנשים המצפים מן האמן להיות עיקבי יותר במסריו כנגד הכסף המשחית את האנושות.

לסיכום:
ולמרות שהכסף לא ממש עשה טוב לפלוידים.
למרות שהם עבדו על 'הצד האפל' כמו אדריכלים מעונבים במשרד ממוזג.
למרות שיש עוד להקות מעולות בעולם שאפשר להוציא עליהם את כספנו המועט.
למרות שכיום הם מתנהגים כמו דינוזאורים שחצניים.
למרות שההתייחסות לאלבום הזה חרגה מכל פרופורציה סבירה.
למרות שהאלבום הגיע למקום ה-1 במשאל הגולשים של ynet שנערך ב-2003
למרות שקשה להסביר איך כל כך הרבה בני-אדם מתחברים אליו באופן כה עמוק.
למרות שכבר כתבו את זה קודם.
למרות שהוא עדיין נמכר במחיר מלא, שלושים שנה לאחר יציאתו לשוק.
למרות שכולכם כבר קניתם אותו, או הורדתם אותו, או צרבתם אותו, או מצאתם זיוף במחיר הוגן.
למרות שכולנו חושבים שהמצאנו את הגלגל עוד כשהיינו בגן-חובה.
למרות שיש אלבומים לא-פחות-טובים שיצאו בשנת 1973.
ולמרות שיש כאלה שטוענים שזה בכלל לא רוק מתקדם (כי ברגע שזה מצליח מסחרית, זה בטח לא יכול להיות פרוג, מה?)

עדיין, הציון: 10/10

עוד ביקורות עבריות על פינק פלויד

• אנימלס - פינק פלויד


• אטום הארט מאד'ר - פינק פלויד


• לייב אין פומפיי - ביקורת דיוידי


• מדל - פינק פלויד


• פיינל קאט - פינק פלויד


• החומה - פינק פלויד


• וויש יו וור היר - פינק פלויד


• מאחורי הקלעים - הקלטת הצד האפל של הירח - ביקורת דיוידי


• רוג'ר ווטרס - אין דה פלש - דיוידי


• ביוגרפיה עברית של פינק פלויד

---

מה אומרים הציונים?

איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")

 

ביקורות אלבומים נוספות...