רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

פוקוס - המבורגר קונצ'רטו

Focus

Hamburger Concerto

1974 EMI / Polydor

Holland

(43:10)

OfficialFocusHomepage.nl



ביקורת: אורי ברייטמן

אלבום האולפן הרביעי של להקת פוקוס ההולנדית הוא יציאה חמודה, הומוריסטית ואהובה. היא עומדת כמעט באותה רמה של מובינג ווייבז, היצירה החשובה והפופולרית ביותר של פוקוס עד היום. אבל קודם, קצת היסטוריה.


אלבומם הראשון של הפוקוסים, 'פוקוס פלייס פוקוס' שיצא ב-1970, היה עדיין בלתי ממוקד בעליל. כאמור, אלבומה השני והמהפכני (Moving Waves) מ-1971 הפך אותם לסנסציה בינלאומית. ביחד עם פוקוס, סצינת הפרוג ההולנדית קיבלה את תשומת הלב הראויה, לפחות לזמן קצר.


האלבום השלישי שבא בעקבותיו, שנקרא פשוט 'פוקוס שלוש' (Focus III), נחשב למוצלח לא פחות. השלישי הכיל בתוכו את הלהיט המסחרי 'סילביה', שהזרים לכיסם את הממון הנדרש כדי לשרוד. משם והלאה, 'פוקוס' למעשה לא השתפרה, ובכך שימשה הוכחה חיה בידי אלו שטענו כי הרוק המתקדם (ישות שאיננה קיימת) התפגר מבחינה אמנותית עוד לפני אמצע שנות השבעים.


המבורגר קונצ'רטו הוא אלבום משועשע, כפי ששמו מרמז. אולי משועשע מדי. צד א' של תקליט הויניל הכיל, למעשה, רק יצירה משמעותית אחת: 'הקתדרלה של סטרסבורג' הוא קטע מרשים, עמוק ומבוצע-היטב: הלחן מתבסס על ואלס פריזאי נינוח, ושימוש חכם במוטיב הפעמון ובטכניקת הווקליזה. שאר הקטעים, כמו למשל 'הארם סקארם' (Harem Scarem) נשמעים כמו פרודיה על דיפ פרפל.


צד ב' של תקליט הויניל המקורי הוקדש כולו ליצירת הנושא, המבוסס בחלקו על יצירה של ברהמס בשם 'וריאציות על נושא מאת היידן'. אפשר לשמוע רפרנסים קלים ל'אבי רואד' של הביטלס. הוא נפתח בצורה חגיגית למדי ועובר למצב סאטירי בהמשך. הציניקים יאמרו שכל ה"קונצ'רטו" הוא בסך הכל בלון נפוח המיועד לאזניים אמריקניות. אם לוקחים את העניין בהומור, קל הרבה יותר לצלוח את הראש המשוגע של פוקוס - כולל שירת ה'יודל' המגוחכת.


רבים אולי עדיין לא מבינים זאת, אבל שמו של האלבום הוא משחק מילים: באירופה, המונח משמש לתיאור יצירה המוקדשת לעיר המבורג בגרמניה, או כזאת שהולחנה בהמבורג. חברי פוקוס, אולי בהשפעת ההומור של זאפה, החליטו לחלק את היצירה לתתי-פרקים קצרים ונתנו להם שמות מעולם המזון הבשרי המהיר: סטארטר, רר, מדיום אחד, מדיום שתיים, וול דאן ו'אחד לדרך' (One for the Road).


האילתורים הג'אזיים הזריזים של יאן אקרמן על הגיטרה החשמלית לא מספיקים כדי להרים את הקונספט מעלה-מעלה; האצבעות שלו מהירות, אבל הבחירות שלו פשוט לא מקוריות. השירה ההולנדית מקשה על המאזין להבין על מה מדובר. רק שני תתי-הפרקים המסיימים מציגים קומץ מעברי אקורדים נאים ומלודיות חביבות, ומוכיחים כי הפוטנציאל של המוסיקאים היה גדול ממה שהוקלט בפועל.


גרסת הדיסק של "המבורגר קונצ'רטו" הכילה בונוס קטן, ארלי בירת' (Early Birth) שהאריך במעט את האלבום מ-40 דקות ל-43. פוקוס הספיקה להקליט עוד שלושה אלבומים עד התפרקותה המצערת ב-1978. שבע שנים אחר כך היא התאחדה בפורמט קצת שונה, עם אקרמן+ואן-ליר בחזית. פירוק נוסף ואיחוד נוסף בשנות האלפיים הותיר את הלהקה עם קטלוג מאכזב בחלקו, שנשען על שני להיטים מרכזיים: הוקוס פוקוס וכמובן סילביה.

לסיכום, התחושה העולה מתוך ההאזנה כי פוקוס היה ונשאר הרכב מוכשר מאוד שלא מיצה את יכולתו המלאה. בגלל התאווה לכבוש את המצעדים ו/או ארה"ב, ההומור המשוגע והנטייה המצערת להשתטות מול קהל, האלבום נשמע היום כמו קצת מיושן, כמו אוסף מולחם של רעיונות בלתי-מבושלים, קלישאות רוק בדיעבד וסאונד שלא עומד בהשוואה להרכבים בריטיים מקבילים. ואן-ליר ואקרמן הם מוסיקאים טובים ברמת הביצוע, והאלבום הזה חמוד לכשעצמו, אבל לא פריט חובה.

הציון: 8/10

 מה אומרים הציונים?

 הוסיפו תגובה


 אלבומים מומלצים דומים

פוקוס שלוש
פוקוס שלוש






איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")