רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'

Genesis

Foxtrot

1972 Charisma / Virgin

2008 Atlantic/Rhino Remix

UK

(51:18)

genesis-music.com

ביקורת: אורי ברייטמן

18/10/03

"פוקסטרוט" של ג'נסיס נחשב כיום לאחד מאלבומי הרוק המתקדם הקלאסיים הגדולים אי פעם. מבחינה קונספטואלית, הוא ממשיך את הקו המאוד-בריטי של קודמו, נרסרי קריים (Nursery Cryme). עם זאת, המוניטין שלו צמח בעיקר מתוך צד ב' של תקליט הויניל. האפוס הפרוגרסיבי סאפר'ס רדי (Supper's Ready) הוא נכס צאן ברזל ג'נסיסאי, מופת של השראה וביצוע, בעל מבנה מושלם, איזון רגשי מדויק, הומור בריטי מונטי-פייטוני, הגשה דרמטית מחוננת והפקה מוסיקלית טובה.


"סאפר'ס רדי" מורכבת מטקסט אופייני לפיטר גבריאל, המערבב בלי הרבה תסביכים והיסוסים את המיתולוגיה הנוצרית [שימו לב למילה סאפר (Supper), רמז בוטה לסעודתו האחרונה של ישו לפני המוות], מסרים פציפיסטיים, פולקלור בריטי, בדיחות פנימיות, נומרולוגיה, רומנטיקה בגרוש וכמה שטויות חינניות. גבריאל לוקח את המאזין להרפתקה של 23 דקות בה הוא עובר קרבות קשים ואתגרים מרים, לבקר בחווה מטורפת המכונה "ווילו פארם" (Willow Farm) ולבסוף לחזור לאהובתו הנושנה.


ההשפעות של קבוצת מונטי פייטון על הכתיבה של גבריאל עדיין מובהקות, אך הוא יזנח אותן בעתיד. בכל אופן, מבנה היצירה, הביצוע, הלחן והעיבוד של סאפר'ס רדי, חשובים יותר. המבנה הקלאסי, המעגלי-לכאורה והמספק (מבחינה רגשית) של היצירה נובע בעיקר מהפרק הראשון והפרק האחרון (אפוקליפסה בתשע שמיניות). שניהם משתמשים באותם לחנים, אך פרק הסיום גרנדיוזי הרבה יותר, ומסתיים בסולו האמונד מצוין של טוני באנקס, שמוביל אל ניצחון הרמוני נעים לאוזן.


בין לבין, מופיעים ביצירה תתי-פרקים שונים באופיים: חלקם מזעזעים (זוועות המלחמה והאיוולת האנושית), חלקם משעשעים (עיסוק בניתוחי מין מזווית מבדרת) וחלקם תיאטרליים (כאמור, חזון אחרית הימים ושבעת הפרשים). גבריאל ממלא בכישרון רב את כל התפקידים הדרמטיים, כמו שחקן מיומן שאוהב תיאטרון וקולנוע באותה מידה. אין חובב ג'נסיס ישראלי שלא זוכר את שני רגעים במיוחד: הראשון בו גבריאל צועק את מספרו של השטן "666", ובסוף את ירושלים החדשה ("ניו ג'רוסלם"). אלו גם היו הרגעים הגדולים של ג'נסיס על הבמה באותה תקופה, וגבריאל לא חשש להתרוצץ על הבמה, ללבוש שמלה אדומה עם ראש שועל, לחבוש תחפושת פרח ענקית על ראשו, ולהשתמש באפקטים של אור אולטרה-סגול כדי לסקרן את הקהל.





ההחלטה לדחוס את היצירה לצד השני של התקליט מאפיינת את החשיבה המסחרית של התקופה, לפיה לא כדאי להפיל על המאזין הממוצע יצירה ארוכה מיד בפתיחת התקליט. חברי הלהקה אמרו בראיונות שלא ממש ידעו איך היצירה תישמע עד שכבר השלימו את המלאכה באולפן, וישבו לשמוע בעצמם את החיבור בין כל הקטעים רק לאחר שהכל כבר נעשה. כל חברי הלהקה תרמו לסאפר'ס רדי, להבדיל מקטעים קודמים של הלהקה, שנכתבו על ידי אחד או שניים מחבריה הוותיקים - בעיקר טוני באנקס עם ראת'רפורד, כאשר גבריאל אחראי לרוב הליריקה.


אמנם גם לצד א' יש כמה פנינים להציע, אך כולן פחות נוצצות מאפוס ארוחת הערב. היצירה הפותחת, ווטשר אוף דה סקייס (Watcher of The Skies) מבוססת על ליריקה של מדע בדיוני ומתארת את ביקורו של חייזר, אבל לאוזניים עכשוויות היא נשמעת יותר כמו שיר-לכת נאיבי. בכל אופן, היא מאוד התאימה לפתיחת האלבום, והמבוא המלוטרוני של טוני באנקס נותן לכל האלבום גוון סימפוני בולט.


עוד בסוף צד א' גם שתי בלאדות חביבות אך נשכחות, שהשנייה שבהן 'קאן יוטיליטי' (Can Utility...) סובלת מטקסט בלתי-מובן בעליל. בנוסף, שיר "חברתי" טיפוסי המופנה כנגד ברוני הנדל"ן הבריטיים. היצירה "תוציא אותם עד יום שישי" (באנגלית: Get 'Em Out by Friday), היא כמעט מאמר-דעה כנגד הקפיטליזם המודרני, הנובע מעמדה של סוציאליזם הומניסטי, אופייני מאוד לבריטים מהדור שלפני ת'אצ'ר. הליריקה של גבריאל תוקפת את בעלי-ההון שמסלקים את השוכרים העניים מדירותיהם, ו'מציעה' להנמיך את קומתם של בני האדם בעזרת שליטה גנטית, כך שיוכלו להתאים לבניינים קטנים יותר. לסיום הצד, סולו גיטרה קלאסית בסגנון בארוקי מאת סטיב האקט ('הורייזונס', ובאנגלית: Horizons) שהפך לקטע מועדף על ידי האקט, בהופעות הסולו שלו.


איור העטיפה המפורסם מאת פול ווייטהד הוא המשך מהאלבום "נרסרי קריים" הקודם לטיפול בעיסוקיו הספורטיביים של המעמד העליון באנגליה. הרוכבים על הסוסים נבחרו לציור בגלל הקישור ההיתולי לדמויות הרוכבים בסיפור "אחרית הימים" (יום הדין) של המיתולוגיה הנוצרית, מתוך סאפר'ס רדי. הרוכבים הללו עסוקים בציד שועלים. השועלה הסקסית עומדת על פיסת קרח באמצע הים, מכיוון שגבריאל הכניס ל"סאפר'ס רדי" שורה ובה הביטוי "דה פוקס און דה רוקס"; המילה "רוקס" משמשת גם לאבנים וגם לקרח. הלהקה הופתעה מן הציור של ווייטהד, וקראה לאלבום "פוקסטרוט" (ריקוד סלוני שהתפתח בארה"ב בתחילת המאה ה-20) כדי שיהיה קשר כלשהו בין הציור לאלבום עצמו.


ב-2008 קרה דבר נפלא ל"פוקסטרוט": רמיקס חדש של חברות התקליטים "אטלנטיק" ו"ריינו" שיפר בצורה דרמטית את איכות הצליל של האלבום. בהשוואה לתקליט הויניל המקורי משנות ה-70, מדובר בהבדל של שמים וארץ. אפילו בהשוואה ל"דפיניטיב רימסטר" של חברת ורג'ן משלהי שנות התשעים, הרמיקס של 2008 נשמע הרבה יותר טוב מכל בחינה אפשרית: השירה, התופים, הגיטרה, הקלידים, רחשי הרקע, האיזון בין הערוצים והדינמיקה בין הקטעים החלשים לחזקים. כך שאם אתם מחפשים את האלבום בחנויות או מחזיקים בעותק בלתי-מעודכן, זרקו את הגרסאות הקודמות לפח ואל תסתפקו באף אלבום של ג'נסיס המוקדמת שהוא לא חלק מפרויקט הרמיקס של 2008.

לסיכום, חובבי ג'נסיס המוקדמת לא יכולים להרשות לעצמם להחמיץ את פוקסטרוט, בוודאי לא בגרסת הרמיקס המעולה מ-2008. מעריצי פיטר גבריאל נוטים לסגוד לאלבום הזה, ויש בכך מן הצדק; האלבום אמנם לא מושלם כיחידה אחת, אבל הוא מכיל בתוכו אבן-דרך פרוגרסיבית שסיפקה השראה אדירה ללהקות פרוגרסיב רבות אחרות, ומייצג שלב מעניין בהתפתחות ההדרגתית של להקה צעירה ונחושה, שהתמזל מזלה לזכות בסולן כל כך כריזמטי ומשעשע.
הציון: 9/10




אלבומים מומלצים נוספים

ג'נסיס - נרסרי קריים

ג'נסיס - דה לאמב לייז דאון און ברודוויי

ג'נסיס - סלינג אינגלנד ביי דה פאונד

ג'נסיס - טריק אוף דה טייל

פיטר גבריאל לבוש כפוקסטרוט בפריז, ינואר 1973

פיטר גבריאל כפרח




מה אומרים הציונים?

איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")

 

ביקורות אלבומים נוספות...



אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il