רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'

Genesis - A Trick of the Tail

Genesis

A Trick of the Tail

1976 Atlantic Records

UK

(51:05)

genesis-music.com

ביקורת: אורי ברייטמן

27/01/03

כמו מחנות רבין (ז"ל) ופרס במפלגת העבודה, כך פועלים מחנות פיטר גבריאל ופיל קולינס בקהילת מעריצי ג'נסיס. כל מחנה משוכנע שהוא מחזיק את האמת הנצחית בידיו, וכל אחד מתבצר מאחורי המנהיג שלו. גבריאל הוא יקיר האליטות. קולינס הוא גיבור העם. ולכן, האלבום 'טריק אוף דה טייל' נפל קורבן במלחמה בין מחנות, העימות הנצחי בין האליטה לעם, וזאת למרות שהוא מיטיב עם כולם.


למרות כל מה שיגידו לכם המעריצים האדוקים של פיטר גבריאל - זה אחד מאלבומיה הטובים ביותר של ג'נסיס מאז ומעולם. העטיפה המשעממת, והעובדה שהוקלט לאחר שגבריאל כבר עזב את הלהקה לטובת המשפחה וקריירה עצמאית מכובדת, גרמו לו לקבל יחס משפיל של בן חורג. קולינס תפס את המושכות והתגלה ככוכב ענק, שהקטין את חבריו לכדי גמדי-גינה. קולינס, בחור נמרץ וחד-משמעי, מושך סביבו תשומת-לב רבה, אך גם לא מעט אנטגוניזם וביקורת. משום מה, חושבים אנשים רבים שהוא 'הרס' את ג'נסיס, בעוד שהוא זה שהחזיק אותה על גבו במשך כל שנות השמונים והתשעים, עד שנמאס לו.


אמנם אלבומים כמו פוקסטרוט או סלינג אינגלנד נחשבים, ובצדק, ליצירות או פורצות-דרך ברוק המתקדם הבריטי, אך גם ל'תעלול של הזנב' יש המון רגעים מצויינים. הוא מלטש את הצליל של ג'נסיס כמו יהלום, וממצה את הפוטנציאל של ההרכב בצורה אופטימלית. מי שיצפה לקבל חיקוי-גבריאל יתאכזב, אבל מי שיבוא ב'ראש נקי' יקבל גמול הולם.


האלבום מורכב משמונה קטעים, חלקם 'שירים' שגרתיים וחלקם 'מיני-סוויטות' בסגנון קלאסי. ההפקה המוסיקלית של דיויד הנטשל מוציאה מכל המעורבים את המיטב, במיוחד התופים הרועמים של קולינס והגיטרות המתפתלות של האקט. גם הטקסטים לא רעים, ואפשר ממש להבין על מה מדובר כאן. זוהי תכונה חשובה, במיוחד לאור העובדה שכותבים רבים בוחרים לערפל בכוונה את השירים כדי להיחשב 'מתוחכמים'. ראו למשל מה שקרה באלבום דה לאמב לייז דאון און ברודוויי, שסבל מן הטקסטים המעורפלים-להחריד של גבריאל, שאותם אף אחד מחברי הלהקה האחרים לא הצליח לפענח עד היום. טקסטים נגישים הם מרכיב אמנותי שמעריצי ג'נסיס לא הורגלו אליו, וייתכן שהתופעה החדשה היכתה אותם בהלם, ממנו לא התאוששו.


חבל שהקלידן והמלחין המוכשר, טוני באנקס, לא יכול היה להתאפק: הוא חתום על כל שיר באלבום. מעט יותר צניעות וחשיבה לטווח ארוך היו מאפשרות גם לסטיב האקט לקבל את הנתח המגיע לו, במיוחד לאור העובדה שהלחן המצטיין (לדעתי) באלבום שייך לו - של 'אנטנגלד' (Entangled), הקטע השני באלבום. לא פלא שהגיטריסט המאוכזב עזב את ג'נסיס באותה תקופה, כי הבין שבג'נסיס לא יתנו לו להתבטא.


ג'נסיס בתקופת טריק אוף דה טייל
רביעיית ג'נסיס בתקופת טריק אוף דה טייל; בלי פיטר גבריאל, עם כמה סינגלים
ימין למעלה: סטיב האקט; ימין למטה: מייק ראת'רפורד; שמאל למעלה: טוני באנקס; שמאל למטה: פיל קולינס המזוקן


באלבום הזה ניכרת עבודה מוקפדת בכל מה שנוגע לגימור ועיבוד, ונרשמים כאן הישגים מוסיקליים מוחשיים בקטעים מושלמים כמו דאנס און א וולקנו (Dance On A Volcano) הכריזמטי והסוחף, אנטנגלד (Entangled) הציני והמעובד-למופת עם ערימה של פסיכולוגיה פרוידיאנית בגרוש, וכמובן הקטע 'לוס אנדוס' (Los Endos) האינסטרומנטלי שחותם את האלבום בעוצמה ומחבר יחדיו חלק מן הנושאים שהוצגו קודם. לוס אנדוס הפך לחלק בלתי-נפרד מן ההופעות החיות של ג'נסיס מאז ועד היום, ושימש את הלהקה כמסיים-הופעות רשמי במשך תקופה ארוכה ביותר.


הגישה הסוריאליסטית של גבריאל התפוגגה לטובת רוק מתקדם אנרגטי וממוקד, שהקשר בינו ובין פופ טהור עדיין איננו בולט כמו באלבומים מאוחרים-יותר של הלהקה. הבלדות 'ריפלז (Ripples) ו'מאד מאן מון' (Mad Man Moon) אפקטיביות ו'אנגליות' לחלוטין, והכותבים לא הזניחו מעט או ביקורת חברתית בקטע הקומי 'רוברי, אסולט אנד בטרי' (Robbery Assault & Battery), ובו מתואר מעגל-קסמים של שופטים ופושעים הנלחמים זה בזה ללא כל תועלת, על רקע סיפור של שוד, תקיפה וחבלה.


יש אנשים שאינם מסוגלים לסבול את סגנון השירה של קולינס. יכול להיות שקולו מזכיר להם באופן מיידי להיטים דביקים משנות ה-80, שירים שהושמעו יותר מדי ברדיו, עד שהפכו אותו לאימת המצעדים. יכול להיות שהם שוכחים שבזכות ההצלחה המסחרית שהוביל קולינס, זכתה ג'נסיס ליחס מכובד מחברת התקליטים שלהם. בדיוק בגלל היחס הזה, דאגו חברות כמו ורג'ן או ריינו להוציא את כל אלבומיה ברימסטרים משופרים - כמו הרימסטר של 2007, שהוא ללא ספק הטוב מכולם עד היום. יכול להיות שהם לא מכירים את האלבומים המעולים של להקת ברנד-אקס (Brand-X) מאותן שנים, שבה הוכיח קולינס שהוא אחד מן ממתופפי הרוק והפיוז'ן שעבדו באותה תקופה באנגליה.


לסיכום - 'טריק' הוא אלבום קלאסי של להקה מעולה. הוא פחות ספונטני ובתולי מקודמיו, אבל יותר נגיש, הגיוני, מוקפד ומדויק - עם כמה הישגים הפקתיים, מוסיקליים וליריים שג'נסיס עדיין יכולה להיות גאה בהם. תקופת גבריאל הסתיימה, על כל יתרונותיה וחסרונותיה. כמעט כל מה שעשתה להקת ג'נסיס אחרי האלבום הזה היה חיקוי, שיבוט או פנייה לכיוון הפופי, שסייע להם להישרד אבל ניתק אותם מן הקהילה הפרוגרסיבית. המהדורה החדשה של האלבום משנת 2007, שעברה רימיקס דיגיטלי מצוין, נשמעת טוב יותר מכל מה שקדם לה.

הציון: 9/10


תגובות על האלבום 'טריק אוף דה טייל'



עוד ביקורות אלבומים של ג'נסיס וחבריה




מה אומרים הציונים?

איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 

ביקורות אלבומים נוספות...




אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il