|
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'
|
ביקורות אלבומים | |
|
Steve Hackett Voyage of the Acolyte 1975 Virgin Records UK (40:47) SteveHackett.com ביקורת: אורי ברייטמן |
 |
סטיב האקט (יליד 1950), הגיטריסט המוכשר של להקת ג'נסיס, הצטרף אליה בינואר 1971 ועזב אותה שבע שנים מאוחר יותר, בעקבות משבר משפחתי ואמנותי משותף. האקט הוא טיפוס עדין, שתקן, מופנם, שלא עושה גלים. גבריאל ובאנקס, מקימי ג'נסיס, היו הדומיננטיים בהרכב, וכשגבריאל עזב נכנס קולינס לתפקיד המנהיג; האקט לא הסתדר עם חלוקת העבודה, לא ידע כיצד ללחוץ כדי לקבל את היחס המגיע לו, ולכן פרש לקריירת סולו מכובדת ביותר, שנמשכת כבר כמעט 40 שנה.
את אלבום הסולו הראשון שלו הקליט סטיב האקט מיד לאחר הכאוס אליו נקלעה הלהקה בעקבות סיבוב ההופעות המתיש של The Lamb Lies on Broadway ברחבי העולם. הוא כתב חומרים חדשים וניצל חומרים ישנים שהצטברו ולא התקבלו לאלבומי ג'נסיס. כך נכנס לאולפן לחודשיים, בהם חש סיפוק עצום מן העובדה שהוא יכול להשלים אלבום שלם לבדו. האלבום כולו מבוסס על תמונות של קלפי טארוט. כשיצא החוצה לעולם עם 'מסעו של שוליית הכומר' [אקולייט = איש כנסייה זוטר, שבדרך כלל נושא את הלפיד או הנר במהלך תהלוכות ליטורגיות], זכה האקט לתגובות חמות. אלו חיזקו את דעתו כי אפשר לעזוב את ג'נסיס ועדיין לשגשג.
זהו למעשה אלבום ג'נסיס אבוד: לא בגלל איכותו, אלא בגלל מדיניות הפצה סלקטיבית. האקט ניהל מלחמת-עולם נגד חברת ורג'ן כדי לקבל לידיו בחזרה את זכויות היוצרים על אמנותו, פתח חברת תקליטים עצמאית בשם קאמינו (Camino Records), ומנסה להפיץ בעצמו את עבודתו כדי לקבל נתח משמעותי הרבה יותר מן התמלוגים. לפי ההגיון המעוות של תעשיית המוסיקה כיום, עדיף לאמן מבחינה כלכלית למכור 10 עותקים בהוצאה עצמאית מאשר למכור 100 עותקים בחברה גדולה. לכן מומלץ להשיג את הגרסה של 'קאמינו', שעברה רימסטר (שיפור צליל) בשנת 2005, וכוללת כמה בונוסים נחמדים ביותר. עיצוב העטיפה שייך לאשתו של האקט, קים פור, אמנית מוצלחת.
רשימת הנגנים הכתובה מעוררת התפעלות גם היום: סטיב האקט ואחיו ג'ון (חלילים, סינתיסייזר ARP ופעמונים), מייק ראת'רפורד, פיל קולינס, ג'ון אקוק (טכנאי ומפיק-משנה), סאלי אולדפילד (האחות של מייק פוצחת בשירה לקראת סוף האלבום), רובין מילר ואפילו הבסיסט פרסי ג'ונס, שעבד עם קולינס בלהקת הפרוג-פיוז'ן Brand-X משנת 1974 ועד סוף שנות השבעים. העובדה שהאקט החליט שלא הזמין להקלטות את טוני באנקס אומרת הרבה על היחסים הבעייתים ביניהם. אם האלבום היה יוצא תחת הכותרת של ג'נסיס, הוא היה נמצא היום בכל חנות תקליטים שמכבדת את עצמה. זה אומר הרבה על תעשיית המוסיקה ועל מגבלותינו כצרכנים חכמים.
האקט הוא מלחין רציני. הרקע הקלאסי שלו כולל חקירה מעמיקה של ענקים כדוגמת אריק סאטי, אלבינוני, סקלרטי ובאך. הוא שולט היטב במלאכת העיבוד הקאמרי, מתמודד בקלות עם משקלים אסימטריים, בונה קונטרה-פונקטים במיומנות ומשלב גם קטעי מקהלה אפקטיביים בהשראת תקופת הבארוק והכנסיה האנגליקנית. העיבודים וההפקה המוסיקלית מזכירים מאוד את ג'נסיס בתקופה הטובה ביותר שלהם (1972-1976), רק שכאן שרים רק קולינס, האקט בקטע קצר אחד, וכאמור גם ליידי אולדפילד. חוש ההומור של האקט איננו מפותח, בניגוד לזה של גבריאל וקולינס, למשל, אבל הוא גם מציב לעצמו יעדים אמנותיים ריאליים, שבהם הוא עומד בלי לחטוא ביומרנות שאין מאחוריה בסיס.
לסיכום, האלבום ראוי לשמו: הוא אכן מרכיב 'מסע' ולא אוסף שירים אקראי. האקט מאזן בחוכמה בין קטעים שקטים ואינטימיים ובין קטעי רוק מתקדם סימפוניים גרנדיוזיים. שותפיו המקצועיים מספקים לו את טכניקה וירטואוזית שטוענת את האלבום באנרגיה רבה. סגנון הנגינה שלו ניתן לזיהוי מיידי, אך הוא כה ספוג במוסיקה של ג'נסיס עד שכיום כבר קשה להפריד בין השניים. הקטע האחרון, 'צילו של הירופנט', מציג 12 דקות של יופי ועוצמה בלתי-נשכחים. גרסת ה'רימסטר' מ-2005 היא היחידה ששווה לרכוש כיום.
הציון: 9/10
תגובות
עוד על סטיב האקט ולהקת ג'נסיס
סטיב האקט בהופעה - ביקורת דיוידי - Once Above a Time
ג'נסיס - דיוידי - לייב 1973-1974
איך מחשבים כאן ציונים?
קריטריונים רלוונטיים:
חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")
מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")
לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")
עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")
הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")
טקסטים ("ממש משורר, הבחור")
ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")
אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר