רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

National Health - National Health (1977)

National Health

National Health

1977 Charly Records (Remaster: 1998)

UK

(50:32)

Calyx

ביקורת: אורי ברייטמן

17/10/03

אלבום-הבכורה של להקת נשיונל הלת' ('בריאות לאומית') הוא דוגמה מצויינת לסגנון ה'קנטרברי' הבריטי המאוחר, ששילב בין עולם הג'אז והרוק בגישה דומה-אך-שונה לזו של סגנון הפיוז'ן. למרות שהוא סובל לעתים מעודף-אילתור, הוא מנציח כמה רגעים מוסיקליים מקסימים ולחנים מבריקים, שראויים להאזנה בכל פרמטר אפשרי - בעיקר הקטע הראשון והאחרון.


הלהקה הוקמה בשנת 1975 על ידי הקלידן דייב סטיוארט -- לא, זה לא הבחור שעבד עם אנני לנוקס ב'יוריתמיקס' -- והגיטריסט פיל מילר. השניים עבדו קודם בהרכבים 'הטפילד אנד דה נורת'' (Hatfield and the North) הידוע וגם 'אג' (Egg) הידוע-פחות. ההרכב הראשוני כלל את מונט קאמבל (באס), ביל ברופורד (תופים), הזמרת החיננית אמנדה פרסונס והגיטריסט המשובח סטיב הילאג', לזמן קצר. באותה תקופה התפרק הרכב הקנטרברי המשובח 'גילגמש', וגם הקלידן אלן גואן מצא מחסה זמני בהרכב החדש.


גואן וסטיוארט כתבו את כל הלחנים לאלבום הראשון, אך הראשון עזב את ההרכב מיד אחרי ההקלטות, הצטרף אליו שוב לזמן קצר רק בשנת 1979, עזב שוב עם התפרקות ההרכב ונפטר מלוקמיה בשנת 1981. הוא לא היה היחיד: גם ברופורד לא נשאר בלהקה עד ההקלטות (הוא הלך להקים את להקת יו-קיי [UK] עם ג'ון ווטון), ואת המקלות לקח לידיו פיפ פייל. קאמבל עזב והוחלף על ידי ניל מוריי, שהוחלף באלבום על ידי ג'ון גריווס, לשעבר מלהקת 'הנרי קאו' המהפכנית. למרות כל העזיבות והשינויים, השלישייה סטיוארט/פייל/מילר נותרה השלד הבסיסי של הלהקה.


האלמנט המרכזי באלבום הוא יכולתם המוכחת של שני הקלידנים, והדיאלוג השנון ביניהם: גואן על הסינתיסייזרים, סטיוארט על הפסנתר וכלים 'סולידיים' יותר. שניהם סולואיסטים מבריקים, מלחינים ומעבדים משכילים, אך שניהם 'פטפטנים' חסרי-תקנה. ניכר שגואן קרוב יותר לעולם הג'אז החופשי ומתבסס על אילתורים יוצאי-דופן, בעוד סטיוארט מתאמץ להיות תקשורתי ולהתבסס על תוים כתובים. המתח בין הגישות השונות של השניים לא תמיד נפתר כהלכה, אבל גם כך אי אפשר ממש להתלונן על התוכן המוסיקלי המרתק. אם צריך להשוות, אז הסגנון של יוני רכטר הוא הדבר הכי קרוב שאפשר לדמיין ללהקת "נשיונל הלת'": הברקות מעוררות התפעלות בתחום ההלחנה, ואילתורים מסובכים-למדי שקשה לרדת לעומקם בהאזנה שיטחית.


כשפרסונס פותחת מיקרופון, האלבום מעפיל מיד לפסגות הגבוהות ביותר של הז'אנר. הקול שלה הופך את המוסיקה לאנושית, ומאפשר למאזין להתמודד עם הגוון הג'אזי הבולט של העיבודים. חבל שהלהקה לא השתמשה בה יותר כדי לאזן את האילתורים הארוכים והמפותלים, שאפשר לאבד בהם בקלות את הידיים והרגליים, אם לא משגיחים היטב. פרסונס לא מנסה להאפיל על חבריה. היא זמרת צנועה, והעובדה שגואן וסטיוארט אינם מצטיינים בכתיבת שירים (לחנים ועיבודים הם הצד החזק שלהם), פעלה לרעתה.


לסיכום, אמנם האלבום השני של "נשיונל הלת'" Of Queues and Cures, מגובש יותר ומכיל מנגינות ברורות יותר, אך פרסונס לא מופיעה בו כלל. לכן, למרות ההבדל בין השניים, עדיין קשה לומר שמדובר ביצירות בעלות איכות שונה מבחינה מהותית. חובבי הקנטרברי לא יכולים להרשות לעצמם להחמיץ הקלטה חלוצית ומשמעותית כמו זו. מי שמעדיף את הצד העדין, ההומוריסטי והג'אזי של הרוק המתקדם, ימצא פה את מבוקשו ואף יותר מכך - קלאסיקת קנטרברי חיננית וייחודית. הציון: 9/10



תגובות






איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 

ביקורות אלבומים נוספות...


אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il