רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

Hemispheres - Rush

Rush

Hemispheres

1978 Polygram Records

Canada

(36:11)

Rush.com

ביקורת: אורי ברייטמן

19/10/2003

"ראש" היא אחת מלהקות הרוק המתקדם הפופולריות ביותר בהיסטוריה. למרבה הצער, הפופולריות לעתים באה על חשבון העומק והמורכבות. האלבום "המספירס", רגע לפני הפריצה הגדולה של האלבום מובינג פיקצ'רז (Moving Pictures), הוא נסיון מעניין לקרב את ההמונים אל הפרוג-רוק, לאזן בין הרוקנרול הפשוט ובין הארט-רוק של המוסיקאים המקצועיים. חלק מהזמן זה עובד יפה, וגם כשזה לא עובד, התוצאה הסופית עדיין מספיק מהנה בשביל להחזיק מעמד.


הטריו הקנדי מורכב משלושה מוסיקאים מחוננים: גדי לי (Geddy Lee), בסיסט יצירתי וסולן עם קול גבוה שאי אפשר לטעות בו; אלכס לייפסון, גיטריסט וירטואוזי וחרוץ; ניל פירט, מתופף שנון וזריז אך גם פזמונאי לגמרי לא רע. השילוב ביניהם היה ונשאר צירוף מקרים מבורך, שהפך ברבות השנים לאחד ממוצרי הייצוא המובילים של תעשיית המוסיקה הקנדית. הלהקה בילתה את שנות ה-70 במאות הופעות ברחבי העולם המערבי, ובעבודה מפרכת באולפן, בנסיון מתמשך להשתוות לאבות המייסדים, ענקי הפרוג הבריטי. זו היתה תקופה שבה 'ראש' עדיין התאמצה להשתפר מאלבום לאלבום, ובילתה זמן רב בשיפור טכניקות הנגינה, העיבוד וההקלטה שלה.


האלבום "המספירס", שמשמעותו הוא 'אונות המוח' נפתח ביצירת הנושא. זו יצירה ארוכה יחסית (18 דקות), ותפסה את צד א' של תקליט הויניל המקורי, אך היא אינה מסובכת מדי. שמה של היצירה ('סיגנס אקס-אחד') מרמז על קשר לאלבום הקודם של הלהקה, 'פרידה ממלכים' (Farewell to Kings). 'סיגנס' הראשונה שאבה השראה מעולם הדימויים של המדע הבדיוני, אבל הפרק השני של 'סיגנס' (המכונה כאן 'ספר 2', כיוון שמר ניל פירט הוא תולעת ספרים מושבעת) פונה דווקא למיתולוגיה היוונית.


'סיגנס' השני עוסק בעימות הנצחי בין השכל ובין הרגש, כפי שהוא מתבטא בדמותו המיתולוגית של האל אפולון, אל המוסיקה והצדק של היוונים. אפולון מעומת עם חצי-האל דיוניסוס, אל השיכר והחושניות, שמופיע באמנות היוונית הקדומה כשהוא עטור עלי גפן וענבים. העימות בין אפולון ובין דיוניסוס מסתיים בפשרה מול סיגנס (Cygnus). האחרון הוא דמות מיתולוגית עלומה למדי: הוא נחשב ידיד בנו של אפולון, שהפך על פי האגדה לברבור, ובמקביל – שמו של חור שחור בגלקסיה שלנו. ביצירה זו הוא מכונה ''אל האיזון''.


להקת ראש בשנות השבעים
להקת ראש בשנות ה-70
מימין לשמאל: גדי לי, ניל פירט, אלכס לייפסון


היצירה המרכזית מתכתבת גם עם האלבום 2112, הסוויטה הפרוגרסיבית הקצבית שהפכה את "ראש" ללהקה מבוקשת. המבנה הוא אותו מבנה, וגם העיבודים, הכלים והלחנים לא שונים בהרבה. אך בניגוד לאלבום ההוא, כאן האלמנט התיאטרלי איננו כה מובהק, ואין דמות ראשית שאפשר לפתח כלפיה קשר רגשי עמוק. הסיפור מסופר כמחזה, רוב הזמן בגוף שלישי, ולכן המאזין מתקשה להיסחף אחרי העלילה. הסיום הקצר, שבו שוטח גדי לי את מוסר ההשכל הפשטני, כמעט ומקלקל את רוב מה שהושג בעמל, ב-17 הדקות הקודמות. אך בסופו של חשבון, זו יצירה פשטנית ודידקטית מדי מבחינה לירית, והטקסט תופס בה יותר מדי נפח - פטפוט שבא על חשבון המוסיקה. הלהקה לא מרבה לבצע את היצירה בשלמותה כיום.


צד ב' של אלבום הויניל קל יותר לעיכול. הקטע הקצר Circumstances מפתיע בדחיסותו: מסתבר שאפשר להספיק הרבה בשלוש דקות, והלהקה אכן התמתחה בעתיד ב"דחיסה" שכזו; זכורה במיוחד התבטאותו של גדי לי בראיון טלויזיוני בשנות התשעים: "פשוט נמאס לנו להקליט קטעים של עשרים דקות. אני יודע שאנשים מתקשים להאמין לכך". הקטע שבא אחריו, 'העצים' (The Trees) הוא משל משעשע על הנטייה האמריקנית לדרוש זכויות ללא סוף, גם במצבי חירום - במיוחד כאשר שואה אקולוגית עומדת בפתח; הקטע הפך לקלאסיקה מבוקשת בהופעות של ראש, עד היום.


הקטע המסיים את 'המספירס', 'לה וילה סטרנג'יאטו' (באיטלקית, לכאורה: La Villa Strangiato), הוא היצירה האינסטרומנטלית הראשונה של ראש. הלהקה עבדה קשה באולפן כדי לבצע אותו בצורה מושלמת, והשתמשה במאות שעות-אולפן כדי להגשים את החזון המוסיקלי שלה. זהו אילתור מאצ'ואיסטי מהודק ומגובש, עם מוטיב מרכזי שזוכה לווריאציות סגנוניות שונות; כאן נחשפת הלהקה בשיאה, כשהיא נהנית לנגן ביחד בלי לפספס אף תו. ההשראה לקטע הגיעה מחלום שחלם הגיטריסט אלכס לייפסון. הקטע, באורך 9 וחצי דקות, נחשב לקלאסיקה 'ראשית' ולאחר מקטעי הפרוגרסיב החשובים ביותר שהוקלטו באמריקה בשנות ה-70.


מי שמתקשה להאזין לקולו הגבוה של הסולן גדי לי (כן, הוא יהודי), יתקשה לעשות זאת גם כאן. מי שמחפש את הריגוש האינטלקטואלי הבתולי של 2112, לא ימצא אותו שוב לעולם. חובבי להקת Rush הקנדית אולי לא יחמיצו עוד אלבום מוצלח מפס הייצור המוצלח, אבל בסופו של דבר אין כאן הברקות מהפכניות ששינו את תולדות הז'אנר (מלבד אולי לה וילה סטרנגי'אטו). האלבום עצמו קצר למדי, והסאונד לא מדהים: ההוצאה הדיגיטלית הראשונה משנות ה-80 היתה מלאה ברעש 'היס' (Hiss). גרסת הרימסטר משנת 1997 תיקנה את המעוות, ואולי יגיעו רימיקסים נוספים בעתיד.


בהחלט אפשר להבין את מי שמעדיף אלבומים אחרים של הלהקה, בעיקר את הקלאסיקה 'מובינג פיקצ'רז' (Moving Pictures), או את החזון ההירואי של 2112, ההתרגשות של ההופעה החיה באלבום Exit Stage Left, המקצועיות המשופשפת של 'סיגנלס' (Signals) ואפילו את הבגרות והפיכחון של 'קאונטר-פארטס' (Counterparts) המאוחר שאין בו מספיק רגעים של פרוג אמיתי. אבל אפשר להרגיש את ההשקעה האדירה של 'ראש' באלבום הזה, הרצון לפרוץ גבולות, להתעלם מן התבניות המוכרות ולקחת את הפוטנציאל שלהם עד הקצה, תוך תשלום מחיר אישי כבד.

לסיכום, מסתבר ש"ראש" היתה במיטבה דווקא בשירים הקצרים-יותר. זה היה האלבום שגרם לשלושת חברי הלהקה לזנוח את האפוסים הארוכים, ולהתמקד ביצירות קלות יותר להקלטה ולביצוע. ועדיין, 'המספירז' הוא אלבום-מעבר מעניין וחשוב, שהפך עם השנים לאבן-דרך בתולדות הרוק המתקדם האמריקני. האלבום מתעד שלב קריטי בהתפתחות הקריירה של ראש, זמן קצר לפני שהלהקה מצאה את האיזון המושלם בין התיחכום השכלנתי ובין המלודיה המרגשת.

הציון: 8.5/10

 תגובות על האלבום של ראש





מה אומרים הציונים?

איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")


ביקורות אלבומים נוספות...


אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il