|
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'
|
ביקורות אלבומים | |
|
|
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'
|
ביקורות אלבומים | |
|
Trespass In Haze of Time 2002 Musea Records Israel / France (43:05) Trespass - ProgArchives ביקורת: אביתר מינץ 6/12/04 |
 |
|
טרספאס, שלישיית הפרוג הישראלית שפתחה בקריירה בינלאומית, מפגינה באלבום הבכורה יכולות הלחנה ועיבוד ראויות לשבח. המוח המרכזי מאחורי כל הלחנים (והטקסטים) הוא הקלידן גיל שטיין. בעזרת רועי בר-טור על הבס וגבריאל וייסמן על תופים, מצליח שטיין להחזיק ולהוביל את ההרכב הקטן, לכפר על חסרונו של גיטריסט בהרכב וביחד להוציא אלבום עשוי-היטב. לאחר ששומעים את "אין הייז אוף טיים", ניתן להיווכח בדמיון רב בין שלישיית טרספאס לבין שלישיית אמרסון לייק ופאלמר, או כפי שאמר גיל שטיין בעצמו: "אני משער שלא המצאנו את הגלגל". בניגוד לאי-אל-פי הבריטים, האלבום מוכיח שמדובר בעבודת צוות, ולא במפגן של שלושה נגני-על בודדים שבמקרה מנגנים ביחד באותו הרכב. האלבום עשוי לתפוס את אוזניהם של חובבי רוק מתקדם בעיקר משום שהוא מאופיין בשילוב בין לחנים קלאסיים ובין אילתורים ג'אזיים. הוא מעובד באופן יוצא מן הכלל ומשום כך משלב בין המורשת הקלאסית למורשת הג'אזית בצורה מאוזנת. כל הקטעים באלבום קצביים מאוד, זורמים במהירות ומאופיינים בעיקר בנגינה וירטואוזית של גיל שטיין על הקלידים (שמוסיף גם גיטרה וחלילית בחלקים מסויימים), ב"בס מהלך" (Walking Bass) עם קווים מלודיים שאותו מספק רועי בר-טור, ובתיפוף וירטואוזי וחסר-מנוח של גבריאל וייסמן. הקטע הראשון, "The Creatures of the Night", נפתח על ידי הקלידים באופן הומוריסטי, מתפתח למלודיות בעלות אופי קלאסי ולאחר מכן לסולו קלידים וירטואוזי. שירתו של שטיין היא לא משהו היוצא מגדר הרגיל, אך היא משתלבת במוסיקה. הקטע הבא, שנושא את שם האלבום, פשוט יפהפה ומצביע על השקעה בהפקה המוסיקלית ובמגוון הכלים המשתתפים בו. היצירה העוקבת, "שער 15", אינסטרומנטלית לגמרי (קטע מצוין). צועד אחריו "סיטי לייטס" הקצבי והמחשמל; "סוויטת אורפיאוס" ו"טרויה" האינסטרומנטליים ולבסוף "מד האוס בלוז" - בלוז כיפי. הנפילה היחידה של האלבום, לדעתי, היא בתחום הטקסטים. הם סתמיים (במקרה הטוב), ולא ברור על מה מדובר ברובם. שורה כמו "I'm in the mood to love you baby" לא משאירה הרבה מקום לדמיון. אין ספק שהטקסטים מתגמדים בהשוואה ללחנים ולרמת הנגינה הגבוהה באלבום. לסיכום, אלבום הבכורה של טרספאס (הירושלמית, דרך אגב) הוא מוצר מצוין. הקסם שבו - השילוב בין ג'אז לקלאסי, מקצבים מעניינים ומשקלים משתנים. אשף הקלידים, גיל שטיין, אינו מסתיר את יכולתו להתרוצץ במהירות רבה על הקלידים, ולשלוט בהם ביד רמה. התרשמותי היא שעבודת הצוות באלבום הניבה מוסיקה יוצאת מן הכלל. אמנם די קשה להשיג את האלבום בלי היעזרות במרחבי האינטרנט (קניתי אותו ישירות מן הלהקה), ונותר רק לקוות שהאלבום השני שלהם ('מורנינג לייטס', 2006) יהיה קל יותר להשגה. הציון: 9/10 ביקורת אורח: אביתר מינץ הערת המערכת (אורי ברייטמן): אני לא מסכים עם הציון של אביתר מינץ. לדעתי, הציון המתאים לאלבום הישראלי הזה הוא 7/10 ולא 9/10. אבל הביקורת פורסמה כאן במקור, בכל מקרה. |