 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'
|
'יס אלבום' מהווה נקודת פתיחה מצוינת למי שרוצה להכיר את להקת Yes, משמש מבוא מוצלח
לרוק מתקדם בכלל, ונחשב כיום להקלטה מכרעת שהשפיעה על התפתחותו ההיסטורית של
הסגנון. האלבום הזה גם פרץ את הדרך ללהקה באנגליה ובארה"ב.
מבקרי מוסיקה ועיתונאים רבים נוטים לחשוב ש'יס אלבום' הצליח מסחרית רק בגלל המוסיקה שהוקלטה עליו. זה, לצערי, לא מדויק. הסיבה להצלחתו המסחרית של האלבום נעוצה במקום אחר: כשיצא האלבום לאור, בינואר 1971, פרצה שביתה ברשות הדואר הבריטית ונמשכה חודשיים. בתקופה זו קיבלה תעשיית המוסיקה באנגליה ובארה"ב -- בעיקר לונדון, ניו-יורק ולוס אנג'לס -- דיווחים בעייתיים שנאספו מחנות אחת בודדה במרכז לונדון.
בחנות ההיא בלונדון, למזלה של 'יס', מצב המכירות של האלבום היה מצוין: הוא הגיע למקום הראשון. הדירוג המרשים הזה, והעובדה שלא היה שום דירוג אחר בנמצא, גרם לכל שאר החנויות להזמין את האלבום ולמכור אותו באופן אגרסיבי; בנוסף, הפכה הנהלת 'אטלנטיק' מודעת לקיומה של הלהקה, והחלה להשקיע בה תקציבים גדולים יותר בהמשך הדרך. משם הכל עלה בטור הנדסי, בגלל "אפקט העדר" שגרם לקהל לרכוש עוד ועוד.
במנותק מההקשרים העסקיים וההיסטוריים, זה באמת אלבום סימפטי ומעניין. בתקופה זו, הלהקה טרם הגיע לשלב הסימפוני הקלאסי שלה, והיצירות עדיין קצרות יחסית - עשר דקות לכל היותר. בניגוד לשני אלבומיה הקודמים, שלא מיצו את הפוטנציאל שלה, כאן השליטה של הלהקה בהפקה היתה גדולה יותר. למזלם, המוסיקאים קיבלו את אדי אופורד, טכנאי ומפיק מוסיקלי צעיר, חרוץ ומוכשר, שידע לתרגם את הרעיונות שלהם לצלילים חדשניים; בתקופה זו הוא טרם התמכר לסמים באופן קשה.
להקת יס בשנת 1970
מימין לשמאל: אנדרסון (שירה), ברופורד (תופים), קיי (קלידים), האו (גיטרה), סקווייר (בס)
זו היתה הפעם הראשונה שהבאס הבשרני של כריס סקווייר זכה למיקס הוגן, בין השאר בזכות מעורבתו העמוקה בהפקה המוסיקלית. זו גם היתה טבילת-האש של הגיטריסט הוירטואוז סטיב האו, שאמנם הצטלם על שער האלבום הקודם, 'טיים אנד איי וורד' (Time and a Word), אך בפועל כמעט ולא התבטא, כיוון שאת רוב ההקלטות ביצע אז הגיטריסט הקודם, פיטר באנקס. האו קיבל כאן קטע סולו עצמאי 'דה קלאפ' (The Clap) שהוקלט בהופעה חיה במועדון 'ליסיום' בלונדון. 'דה קלאפ' מדגים היטב את הקשר העמוק של מר האו אל המוסיקה האמריקנית השורשית, ואת שליטתו המוחלטת בכלי.
במקום תזמורת סימפונית, שסירסה את הלהקה באלבום הקודם, ספוגה ההקלטה הנוכחית בצלילי ההאמונד הגועשים של הקלידן טוני קיי; הוא פוטר שנה לאחר מכן, עקב סירובו העיקש להתקדם אל סינתיסייזרים מודרניים. את מקומו בהמשך תפס אמן המיני-מוג ריק ווייקמן, שהקיף את עצמו בסוללה אדירה של מקלדות.
כמעט בלתי-אפשרי לבוא אל האלבום הזה בטענות. הוא לא זועם ואוונגארדי כמו 'רילייר' (Relayer), לא ארכני כמו 'טיילס פרום טופוגרפיק אושנז' (Tales from Topographic Oceans), לא אקלקטי כמו פרג'ייל (Fragile), לא מצועצע כמו טורמייטו (Tormato), לא מטאלי כמו 'דרמה' (Drama) ולא פופי כמו 90125. הוא מייצג נאמנה את הרגע הטכנולוגי המדויק בו הוקלט.
הצצה בקרדיטים של 'דה יס אלבום' מגלה ששלושת הכותבים המרכזיים בו היו אנדרסון, סקווייר והאו. ברופורד אמנם תופף בצורה מושלמת, קיי עשה גם הוא עבודה יפה, אבל הם פעלו מחוץ לגרעין הבסיסי של ההרכב. המשולש אנדרסון-סקווייר-האו היה ונשאר לב הלהקה. המשולש היצירתי היציב הזה מסביר את פיטוריו של קיי, כמו גם את עזיבתו של ברופורד שנתיים מאוחר יותר; הוא גם מסביר את הצטרפותו ועזיבתו של כוכב הקלידים ריק ווייקמן - הוא הבין היטב שעדיף לו לעבוד כאמן סולו, ולא כקבלן-משנה בהרכב שלא היה שותף בהקמתו.
רוב הקטעים באלבום ראויים לאיזכור: הראשון -- יורז איז נו דיסגרייס (Yours is no Disgrace), השלישי -- סטארשיפ טרופר (Starship Trooper), הרביעי -- אייב סין אול גוד פיפל (I've Seen All Good People) והאחרון -- פרפצ'ואל צ'יינג' (Perpetual Change). הראשון השפיע על דור שלם של מוסיקאים פרוגרסיביים, בזכות המבנה המושלם והעיבוד המבריק. השלישי הצטרף לגל גדול של "ספייס-רוק", בהשראת הנחיתה על הירח: האלבום הוקלט בסתיו 1970, פחות משנתיים לאחר האירוע.
הקטע הרביעי ('גוד פיפל') הפך במהירות לחביב הקהל, ולשיר מבוקש כמעט בכל הופעה של יס מאז ועד היום: האופטימיות המאז'ורית שלו והגישה הפילוסופית החיובית של אנדרסון סחפה רבים, גם באמריקה. האחרון, פרפצ'ואל צ'יינג', מכיל בתוכו הברקות קצרות בתחום העיבוד: המעבר המפתיע, למשל, החל מהתיזמון 5:10. הברקות כאלו מרמזות על העתיד המעניין הצפוי למאזיני הלהקה. הרצועה החמישית, איי ונצ'ר (A Venture) נפגעה מקיצור-יתר שנבע ממחסור במקום בצד ב' של תקליט הויניל; ניתן למצוא גרסה קצת יותר ארוכה שלה (4:45 במקום 3:21) במהדורה הדפנטיבית שיצאה ב-2014.
להקת 'יס' עלתה כאן על מסלול של צמיחה ולמידה שנמשך עד סוף 1974, השנה בה הוציאה את האלבום השאפתני והנועז מכולם, 'רילייר' (Relayer). לאחר תקופה זו, לא רצתה וגם לא יכלה ליצור מוסיקה פרוגרסיבית יותר מזו. הכישרון לא מספיק, ודרושה מידה רבה של תעוזה כדי לאתגר את הנורמות ולהמשיך לחדש, בעיקר מול לחצים של מנהלים ומעריצים רבים.
מבקרי מוסיקה ועיתונאים רבים נוטים לחשוב ש'יס אלבום' הצליח מסחרית רק בגלל המוסיקה שהוקלטה עליו. זה, לצערי, לא מדויק. הסיבה להצלחתו המסחרית של האלבום נעוצה במקום אחר: כשיצא האלבום לאור, בינואר 1971, פרצה שביתה ברשות הדואר הבריטית ונמשכה חודשיים. בתקופה זו קיבלה תעשיית המוסיקה באנגליה ובארה"ב -- בעיקר לונדון, ניו-יורק ולוס אנג'לס -- דיווחים בעייתיים שנאספו מחנות אחת בודדה במרכז לונדון.
בחנות ההיא בלונדון, למזלה של 'יס', מצב המכירות של האלבום היה מצוין: הוא הגיע למקום הראשון. הדירוג המרשים הזה, והעובדה שלא היה שום דירוג אחר בנמצא, גרם לכל שאר החנויות להזמין את האלבום ולמכור אותו באופן אגרסיבי; בנוסף, הפכה הנהלת 'אטלנטיק' מודעת לקיומה של הלהקה, והחלה להשקיע בה תקציבים גדולים יותר בהמשך הדרך. משם הכל עלה בטור הנדסי, בגלל "אפקט העדר" שגרם לקהל לרכוש עוד ועוד.
במנותק מההקשרים העסקיים וההיסטוריים, זה באמת אלבום סימפטי ומעניין. בתקופה זו, הלהקה טרם הגיע לשלב הסימפוני הקלאסי שלה, והיצירות עדיין קצרות יחסית - עשר דקות לכל היותר. בניגוד לשני אלבומיה הקודמים, שלא מיצו את הפוטנציאל שלה, כאן השליטה של הלהקה בהפקה היתה גדולה יותר. למזלם, המוסיקאים קיבלו את אדי אופורד, טכנאי ומפיק מוסיקלי צעיר, חרוץ ומוכשר, שידע לתרגם את הרעיונות שלהם לצלילים חדשניים; בתקופה זו הוא טרם התמכר לסמים באופן קשה.
להקת יס בשנת 1970
מימין לשמאל: אנדרסון (שירה), ברופורד (תופים), קיי (קלידים), האו (גיטרה), סקווייר (בס)
זו היתה הפעם הראשונה שהבאס הבשרני של כריס סקווייר זכה למיקס הוגן, בין השאר בזכות מעורבתו העמוקה בהפקה המוסיקלית. זו גם היתה טבילת-האש של הגיטריסט הוירטואוז סטיב האו, שאמנם הצטלם על שער האלבום הקודם, 'טיים אנד איי וורד' (Time and a Word), אך בפועל כמעט ולא התבטא, כיוון שאת רוב ההקלטות ביצע אז הגיטריסט הקודם, פיטר באנקס. האו קיבל כאן קטע סולו עצמאי 'דה קלאפ' (The Clap) שהוקלט בהופעה חיה במועדון 'ליסיום' בלונדון. 'דה קלאפ' מדגים היטב את הקשר העמוק של מר האו אל המוסיקה האמריקנית השורשית, ואת שליטתו המוחלטת בכלי.
במקום תזמורת סימפונית, שסירסה את הלהקה באלבום הקודם, ספוגה ההקלטה הנוכחית בצלילי ההאמונד הגועשים של הקלידן טוני קיי; הוא פוטר שנה לאחר מכן, עקב סירובו העיקש להתקדם אל סינתיסייזרים מודרניים. את מקומו בהמשך תפס אמן המיני-מוג ריק ווייקמן, שהקיף את עצמו בסוללה אדירה של מקלדות.
כמעט בלתי-אפשרי לבוא אל האלבום הזה בטענות. הוא לא זועם ואוונגארדי כמו 'רילייר' (Relayer), לא ארכני כמו 'טיילס פרום טופוגרפיק אושנז' (Tales from Topographic Oceans), לא אקלקטי כמו פרג'ייל (Fragile), לא מצועצע כמו טורמייטו (Tormato), לא מטאלי כמו 'דרמה' (Drama) ולא פופי כמו 90125. הוא מייצג נאמנה את הרגע הטכנולוגי המדויק בו הוקלט.
הצצה בקרדיטים של 'דה יס אלבום' מגלה ששלושת הכותבים המרכזיים בו היו אנדרסון, סקווייר והאו. ברופורד אמנם תופף בצורה מושלמת, קיי עשה גם הוא עבודה יפה, אבל הם פעלו מחוץ לגרעין הבסיסי של ההרכב. המשולש אנדרסון-סקווייר-האו היה ונשאר לב הלהקה. המשולש היצירתי היציב הזה מסביר את פיטוריו של קיי, כמו גם את עזיבתו של ברופורד שנתיים מאוחר יותר; הוא גם מסביר את הצטרפותו ועזיבתו של כוכב הקלידים ריק ווייקמן - הוא הבין היטב שעדיף לו לעבוד כאמן סולו, ולא כקבלן-משנה בהרכב שלא היה שותף בהקמתו.
רוב הקטעים באלבום ראויים לאיזכור: הראשון -- יורז איז נו דיסגרייס (Yours is no Disgrace), השלישי -- סטארשיפ טרופר (Starship Trooper), הרביעי -- אייב סין אול גוד פיפל (I've Seen All Good People) והאחרון -- פרפצ'ואל צ'יינג' (Perpetual Change). הראשון השפיע על דור שלם של מוסיקאים פרוגרסיביים, בזכות המבנה המושלם והעיבוד המבריק. השלישי הצטרף לגל גדול של "ספייס-רוק", בהשראת הנחיתה על הירח: האלבום הוקלט בסתיו 1970, פחות משנתיים לאחר האירוע.
הקטע הרביעי ('גוד פיפל') הפך במהירות לחביב הקהל, ולשיר מבוקש כמעט בכל הופעה של יס מאז ועד היום: האופטימיות המאז'ורית שלו והגישה הפילוסופית החיובית של אנדרסון סחפה רבים, גם באמריקה. האחרון, פרפצ'ואל צ'יינג', מכיל בתוכו הברקות קצרות בתחום העיבוד: המעבר המפתיע, למשל, החל מהתיזמון 5:10. הברקות כאלו מרמזות על העתיד המעניין הצפוי למאזיני הלהקה. הרצועה החמישית, איי ונצ'ר (A Venture) נפגעה מקיצור-יתר שנבע ממחסור במקום בצד ב' של תקליט הויניל; ניתן למצוא גרסה קצת יותר ארוכה שלה (4:45 במקום 3:21) במהדורה הדפנטיבית שיצאה ב-2014.
להקת 'יס' עלתה כאן על מסלול של צמיחה ולמידה שנמשך עד סוף 1974, השנה בה הוציאה את האלבום השאפתני והנועז מכולם, 'רילייר' (Relayer). לאחר תקופה זו, לא רצתה וגם לא יכלה ליצור מוסיקה פרוגרסיבית יותר מזו. הכישרון לא מספיק, ודרושה מידה רבה של תעוזה כדי לאתגר את הנורמות ולהמשיך לחדש, בעיקר מול לחצים של מנהלים ומעריצים רבים.
לסיכום, באלבום זה הם רק החלו חברי להקת יס בתהליך ההמראה אל תוך התקופה המשמעותית ביותר בחייהם. בזכות האיזון בין הנאיבי והאגרסיבי, בין הסימפוני לבלוזי, בין המתוחכם לפשוט, קשה לעמוד בפניהם. כדאי להאזין לגרסאות הרימסטר המאוחרות שיצאו לאור, ב-2003 או ב-2014, עם תוספות רבות.
הציון: 9/10
כל מה שצריך לדעת על להקת Yes
להקת יס - ביוגרפיהקרובים לקצה - Close to the Edge
דרמה - Drama
גואינג פור דה וואן - Going For The One
האוס אוף בלוז - House of Yes dvd
רילייר - Relayer
סימפוניק לייב - Symphonic Live dvd
סימפוניק מיוזיק אוף יס - Symphonic Music of Yes
טופוגרפיק אושנז - Tales From Topographic Oceans
טורמאטו - Tormato
יוניון - Union
יססונגס - Yessongs