האלבום מצטיין בשלוש תכונות עיקריות: טקסטים חכמים פרי דמיונו העשיר של קאטלר, לחנים יוצאי-דופן פרי אצבעותיו של פרית', וביצועים מרטיטים פרי גרונה הוירטואוזי של קראוזה. שלושתם היו מנוסים בהקלטות אולפניות, עיבודים ונגינה, ולכן התוצאה הסופית מראה על דרגה גבוהה של מיומנות בכל התחומים הללו - למרות שלכאורה מדובר בהרכב 'חדש', לפחות בשמו.


בעולם העילג של רוק הפזמונים והנעורים, השירים שכתב קאטלר נוטפים רגישות חברתית, נסיון רב-שנים ובגרות מנטלית. הלחנים של פרית' מתרחקים מאוד מן המוכר והבנאלי, ואף שוברים בהצלחה חלק מן המוסכמות ה"קדושות" של עולם הפרוג-רוק. הביצועים של קראוזה שואבים הרבה מן המורשת הקברטית של גרמניה (שנות ה-30 בעיבודים חשמליים של שנות ה-70), ומפגינים עוצמה דרמטית ואישיות תיאטרלית כבירה.


אף שיר אינו דומה לקודמו. בכל אחד מהם משתתפים כלים בתצורות שונות, ופרית' מנסה את כוחו במגוון ז'אנרים וסגנונות שונים זה מזה. הוא משלב פולק בריטי, ג'אז חופשי, בלאדות קברטיות, רוקנרול דיסוננטי, מוסיקה קלאסית קאמרית ואוונגארד תעשייתי. מבחינה הלחנתית, הוא מפגין שליטה מרשימה באוצר מילים מוסיקלי רחב ועשיר. העיבודים שלו רחוקים מלהיות הדוקים מדי, ובדרך כלל משאירים מקום לאילתור, לנשימה ולספונטניות.


קראוזה מכפילה את ערוצי השירה שלה שוב ושוב כדי ליצור הרמוניות קוליות מרתקות. רגע אחד היא זועמת ותוקפת, ורגע אחר היא מתגוננת ולוחשת. המבטא הגרמני הקל שלה (היא שרה באנגלית, לא לדאוג) נותן לכל האלבום גוון מרכז-אירופאי קודר אך מסקרן. הביצועים של קראוזה הלכו והשתפרו לאורך הזמן, עד שהגיעו לשלמות באלבום השלישי, 'העולם כפי שהוא היום' (The World As It Is Today), המצטיין בחזון פוליטי-מוסיקלי חד ונוקב. לטעמי, קראוזה היא אחת הזמרות הגדולות ברוק המתקדם, וללא ספק אחת האמיצות, החריפות והאינטליגנטיות ביותר. ההתמחות שלה היא פרשנות טקסטואלית פיקחית.


בסופו של דבר, למרות שמדובר באלבום נסיוני שיורה לכל הכיוונים בחיפוש אחר נוסחאות רעננות, הוא קוצר לא מעט הצלחות לאורך כל 64 דקותיו. גם ברגעים המופשטים והאכזריים ביותר שלו, הוא תמיד מראה על חדשנות, אומץ ונסיון ארכימדי ליצור משהו שלא נשמע בעבר. ההקלטה נשמעת טבעית ונטולת-מסננים או שיפוצים קוסמטיים.

לסיכום, הטקסטים הנועזים והביצוע הבלתי-מתפשר של "ארט ברז" מעידים על חזון אמנותי נוקב וחכם שהולך ומתגבש עם הזמן. 'תקוות ופחדים' מתבסס על מקוריות ופתיחות מחשבתית, הנאה אמיתית מן היצירה לכשעצמה, גישה הומניסטית-ביקורתית והתעלמות מוחלטת מכל חוק מוסיקולוגי כתוב או בלתי-כתוב. חברי ההרכב ידעו טוב יותר לאן הם חותרים. נשארנו עם מה שהוקלט בתחילת הדרך המרתקת הזאת, וגם הוא שווה המון.

הציון: 8.5/10