 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'
|
"נו טוב, עוד אלבום של אריאן לוקאסן". תגובה שגרתית שכזו הייתה נשמעת לאחר כל הודעה על מועד יציאת אלבום חדש של ההולנדי המעופף הענק, אריאן אנתוני לוקאסן, אך לא הפעם, מפני שאלבומו החדש של לוקאסן התעלה על פני כל אלבומיו הקודמים והציב רף סטנדרטים גבוה במיוחד. אריאן לוקאסן הוא מוסיקאי בכל רמ"ח איבריו, מנגן על מגוון רב של כלים, כותב וגם מפיק, ובאמתחתו 7 אלבומים תחת הפרוייקט Ayreon, עוד אלבום אחד עם הפרוייקט שלו Star One, אלבום אחד עם הפרוייקט Ambeon, והופעות אורח רבות אצל אומנים שונים ומגוונים. ללא ספק לוקאסן מקדיש את חייו למוסיקה.
הייחודיות אצל לוקאסן באלבומי הקונספט ובאופרות הרוק שהוא יוצר, היא העובדה שהוא מצליח בד"כ להמציא מחדש את הגלגל, לשלב השפעות שונות ומגוונות ממטאל ועד פולק, והכי חשוב, לגייס את "הברית הצפון אטלנטית של המוסיקאים" (פרפראזה על Nato).
אלבום הקונספט הכפול הזה מתפרש על פני 20 רצועות המתארות 20 יום, לאורך 102 דקות. לשם שינוי, לוקאסן לא עוסק כאן בחלל בניגוד לאלבומיו הקודמים, אלא באדם הנכנס למצב של תרדמת כתוצאה מתאונת דרכים. הדמות המרכזית מוצאת את עצמה במצב של מעין-חלום. עכשיו גיבורנו צריך להתמודד עם רגשותיו ולעקוב אחרי זכרונותיו. אלו מובילים אותו לתאונת הדרכים שעבר, כאשר הוא נדרש להתמודד עם טעויות העבר ולתקנן על מנת לצאת מהמצב הזה, ולהתעורר.
הדמות המרכזית לאורך האלבום, המכונה פשוט 'מי' (Me), מגולמת על ידי ג'יימס לברי (James LaBrie), סולן להקת דרים ת'יאטר (Dream Theater) כאשר קולות ליווי נוספים מבוצעים ע"י:
רשימת הסולנים המשתתפים בפרויקט של אייריון
החסרון היחיד בליין אפ הזה הוא שיהיה קשה לשחזר ביצועים כאלה מדויקים ומחוברים יחד בהופעה חיה אם וכאשר תהיה אחת שכזו. אך למרות זאת, הגיוון המוסיקלי בולט עוד יותר באלבום החדש לעומת אלבומיו הקודמים של לוקאסן. כמובן שחלקם מן השירים הם ציפייה ברורה של המאזינים: יצירות אפיות (מלשון 'אפוס', Epic) בעלות תזמור ומספר רב ומרשים של כלים. אך במקביל יש לנו שירים קצרים באלבום הזה ומגוון מעברים ייחודיים.
באלבום הנוכחי לוקאסן כתב מתכון פרוגרסיבי מיוחד שיכול לקבל פטנט במשרד הפטנטים העולמי: שילוב של שירה נקייה ('קלין') עם גראולים, פולק, ספייס-רוק, מטאל, דיסטורשן, גיטרות אקוסטיות, חלילים, כינורות, צ'לו האמונד וקלידים פסיכדליים. אצל לוקאסן ההפקות הן מפוארות, עשירות ובד"כ נשמעות מושלמות.
כיאה לאלבום כפול באורך של 100 דקות, הקונספט מורכב מאד ומלא בפרטים המעשירים את חווית ההאזנה. הדמות המרכזית באלבום, עוברת אירועים רבים בחייה, יחס רע בבית הספר, התאהבות באישה, ועד לבגידה של חברו הטוב ביותר. כל האירועים האלה מוליכים אותנו אל תאונת הדרכים שהביאה את הדמות 'מי' (Me) למצב התרדמת וכאמור כדי לצאת מזה, הוא חייב לסדר בתובנתו דברים מסוימים עם מספר אנשים הקרובים אליו. הסיפור, כמו גם המוסיקה באלבום, מתפתח בצורה דרמטית ומעניינת.
המתופף אד וורבי (Ed Warby) אינו מתופף טכני במיוחד אבל האנרגיות, האגרסיביות והעוצמה שהוא מכניס לאלבום הן הדבר שלוקאסן חיפש ואף מצא. יוסט ואן דן ברוק (Joost Van Den Broeck), קלידנה לשעבר של להקת סאן קייג'ד (Sun Caged), עוסק במלאכת קודש על הסינתיסייזרים; בייחוד בולטים הצלילים האלקטרוניים הנפלאים שהוא יצר במיוחד לפרויקט. באלבום גם הופעת אורח קטנה של קן הנסלי (Ken Hensley), קלידנה הידוע של להקת יוריה היפ (Uriah Heep), התורם סולו האמונד יפהפה. אוליבר, בנו של ריק וייקמן (הקלידן האגדי של Yes) תורם גם הוא למחלקת הקלידים.
ג'יימס לברי (James LaBrie), הזמר המרכזי לאורך האלבום נשמע טוב מאד כאן. למרות שהוא הדמות המרכזית, אין תחושה שהשירה שלו משתלטת על המוסיקה. מאחר והוא מוקף בכל-כך הרבה זמרים מסביבו, נוצרת הרמוניה חלומית. לטעמי האישי, גם מי שאינו ממש מחבב את קולו של לברי מעבודתו עם דרים ת'יאטר (Dream Theater), יוכל בהחלט ליהנות מביצועיו באלבום החדש של אריון.
מיקאל אקרפלדת' (Mikael Akerfeldt), הידוע לנו בזכות השאגות מקפיאות הדם שלו באלבומי אופת' (Opeth), משתמש יותר בשירה נקייה באלבום זה, והאמת שזה נשמע מצוין (כמו באלבום Damnation) ומלא רגש. אריק קלייטון מביא את קולו הדרמטי ואת הויברטו העמוק. לסולן המטאל הידוע דבין טאונסנד יש מספר חלקים קצרים בכמה שירים (את כולם כתב בעצמו), בהם שומעים היטב את יכולתו לצעוק בצורה מרשימה ומעוררת כבוד; דוגמא נפלאה לכך היא בשיר 'פיין' (Pain) ובשיר 'לוזר' (Loser). אחרון אחרון ובהחלט חביב, לוקאסן שיזם, כתב והפיק את האלבום, מנגן נפלא על הגיטרות. באלבום ישנן עוד הופעות אורח של מוסיקאים רבים אחרים, אך כפי שראיתם, העדפתי להתמקד במוסיקאים המרכזיים של האלבום.
הייחודיות אצל לוקאסן באלבומי הקונספט ובאופרות הרוק שהוא יוצר, היא העובדה שהוא מצליח בד"כ להמציא מחדש את הגלגל, לשלב השפעות שונות ומגוונות ממטאל ועד פולק, והכי חשוב, לגייס את "הברית הצפון אטלנטית של המוסיקאים" (פרפראזה על Nato).
אלבום הקונספט הכפול הזה מתפרש על פני 20 רצועות המתארות 20 יום, לאורך 102 דקות. לשם שינוי, לוקאסן לא עוסק כאן בחלל בניגוד לאלבומיו הקודמים, אלא באדם הנכנס למצב של תרדמת כתוצאה מתאונת דרכים. הדמות המרכזית מוצאת את עצמה במצב של מעין-חלום. עכשיו גיבורנו צריך להתמודד עם רגשותיו ולעקוב אחרי זכרונותיו. אלו מובילים אותו לתאונת הדרכים שעבר, כאשר הוא נדרש להתמודד עם טעויות העבר ולתקנן על מנת לצאת מהמצב הזה, ולהתעורר.
הדמות המרכזית לאורך האלבום, המכונה פשוט 'מי' (Me), מגולמת על ידי ג'יימס לברי (James LaBrie), סולן להקת דרים ת'יאטר (Dream Theater) כאשר קולות ליווי נוספים מבוצעים ע"י:
- מיקאל אקרפלדת' מלהקת אופת' (Opeth)
- אריק קלייטון מלהקת סביור מאשין (Saviour Machine)
- דבין טאונסנד מלהקת סטראפינג יאנג לאד (Strapping Young Lad)
- הת'ר פינדליי מלהקת מוסטלי אוטם (Mostly Autum)
רשימת הסולנים המשתתפים בפרויקט של אייריון
החסרון היחיד בליין אפ הזה הוא שיהיה קשה לשחזר ביצועים כאלה מדויקים ומחוברים יחד בהופעה חיה אם וכאשר תהיה אחת שכזו. אך למרות זאת, הגיוון המוסיקלי בולט עוד יותר באלבום החדש לעומת אלבומיו הקודמים של לוקאסן. כמובן שחלקם מן השירים הם ציפייה ברורה של המאזינים: יצירות אפיות (מלשון 'אפוס', Epic) בעלות תזמור ומספר רב ומרשים של כלים. אך במקביל יש לנו שירים קצרים באלבום הזה ומגוון מעברים ייחודיים.
באלבום הנוכחי לוקאסן כתב מתכון פרוגרסיבי מיוחד שיכול לקבל פטנט במשרד הפטנטים העולמי: שילוב של שירה נקייה ('קלין') עם גראולים, פולק, ספייס-רוק, מטאל, דיסטורשן, גיטרות אקוסטיות, חלילים, כינורות, צ'לו האמונד וקלידים פסיכדליים. אצל לוקאסן ההפקות הן מפוארות, עשירות ובד"כ נשמעות מושלמות.
כיאה לאלבום כפול באורך של 100 דקות, הקונספט מורכב מאד ומלא בפרטים המעשירים את חווית ההאזנה. הדמות המרכזית באלבום, עוברת אירועים רבים בחייה, יחס רע בבית הספר, התאהבות באישה, ועד לבגידה של חברו הטוב ביותר. כל האירועים האלה מוליכים אותנו אל תאונת הדרכים שהביאה את הדמות 'מי' (Me) למצב התרדמת וכאמור כדי לצאת מזה, הוא חייב לסדר בתובנתו דברים מסוימים עם מספר אנשים הקרובים אליו. הסיפור, כמו גם המוסיקה באלבום, מתפתח בצורה דרמטית ומעניינת.
המתופף אד וורבי (Ed Warby) אינו מתופף טכני במיוחד אבל האנרגיות, האגרסיביות והעוצמה שהוא מכניס לאלבום הן הדבר שלוקאסן חיפש ואף מצא. יוסט ואן דן ברוק (Joost Van Den Broeck), קלידנה לשעבר של להקת סאן קייג'ד (Sun Caged), עוסק במלאכת קודש על הסינתיסייזרים; בייחוד בולטים הצלילים האלקטרוניים הנפלאים שהוא יצר במיוחד לפרויקט. באלבום גם הופעת אורח קטנה של קן הנסלי (Ken Hensley), קלידנה הידוע של להקת יוריה היפ (Uriah Heep), התורם סולו האמונד יפהפה. אוליבר, בנו של ריק וייקמן (הקלידן האגדי של Yes) תורם גם הוא למחלקת הקלידים.
ג'יימס לברי (James LaBrie), הזמר המרכזי לאורך האלבום נשמע טוב מאד כאן. למרות שהוא הדמות המרכזית, אין תחושה שהשירה שלו משתלטת על המוסיקה. מאחר והוא מוקף בכל-כך הרבה זמרים מסביבו, נוצרת הרמוניה חלומית. לטעמי האישי, גם מי שאינו ממש מחבב את קולו של לברי מעבודתו עם דרים ת'יאטר (Dream Theater), יוכל בהחלט ליהנות מביצועיו באלבום החדש של אריון.
מיקאל אקרפלדת' (Mikael Akerfeldt), הידוע לנו בזכות השאגות מקפיאות הדם שלו באלבומי אופת' (Opeth), משתמש יותר בשירה נקייה באלבום זה, והאמת שזה נשמע מצוין (כמו באלבום Damnation) ומלא רגש. אריק קלייטון מביא את קולו הדרמטי ואת הויברטו העמוק. לסולן המטאל הידוע דבין טאונסנד יש מספר חלקים קצרים בכמה שירים (את כולם כתב בעצמו), בהם שומעים היטב את יכולתו לצעוק בצורה מרשימה ומעוררת כבוד; דוגמא נפלאה לכך היא בשיר 'פיין' (Pain) ובשיר 'לוזר' (Loser). אחרון אחרון ובהחלט חביב, לוקאסן שיזם, כתב והפיק את האלבום, מנגן נפלא על הגיטרות. באלבום ישנן עוד הופעות אורח של מוסיקאים רבים אחרים, אך כפי שראיתם, העדפתי להתמקד במוסיקאים המרכזיים של האלבום.
לסיכום, 'דה היומן איקווייז'ן' הוא ללא ספק האלבום הטוב ביותר של אריון (Ayreon). גם אם לא שמעתם את אלבומי הפרויקט בעבר, כאן הוא המקום הטוב ביותר להתחיל; גם אם שמעתם ולא ממש התלהבתם משאר אלבומיו, הרי ש'המשוואה האנושית' עשוי להפיל אתכם מן הכסא. הגאוניות של לוקאסן מאפשרת לו לספק את מאזיני המטאל, הפרוגרסיב, הפולק ואפילו המוסיקה האלקטרונית. כולם ימצאו כאן עניין רב.
הציון: 8.5/10
ביקורת אורח מאת טל עופר
