רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות, פורומים, הורדות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'

Banco - io sono nato libero

Banco del Mutuo Soccorso

Io sono nato libero

1973 Dischi Ricordi

Italy

(40:29)

BancoDelMutuoSoccorso.it

ביקורת: אורי ברייטמן

8/8/04

הקלידן הוירטואוזי ויטוריו נוצ'נזי ואחיו ג'יאני, הם המוח מאחורי להקת באנקו האיטלקית. ויטוריו אחראי לכל הלחנים (מלבד השלישי, אותו כתב ג'יאני). על הטקסטים אחראי הזמר פרנצ'סקו די ג'יאקומו. בשלב זה של הקריירה, ללהקה כבר היה ביטחון כלכלי גדול מספיק כדי להפיק אלבומים מאתגרים ושאפתניים. כך נוצרה הצטלבות נדירה של לחנים נהדרים, עיבודים דינמיים ועשירים, הפקה מוסיקלית מקצועית ומאוזנת: התוצאה היא אלבום קלאסי של פרוג איטלקי, ואחד מאלבומיה המוצלחים ביותר של הלהקה מאז ועד היום, אם לא המוצלח שבהם (המתחרה היחיד הוא האלבום "דארווין!"!Darwin).


מה שמקסים כל כך באלבום השלישי של באנקו הוא הצליל האקוסטי המעודן (פסנתר אמיתי, לא פנדר ולא חיקוי), השימוש הזהיר בסינתיסייזרים שהצליל שלהם התיישן במהירות, ובעיקר הדינמיקה: קטעים דרמטיים מתאזנים היטב עם מעברים שקטים, והתחושה הכללית היא של סימפוניה ולא של "שירים" או "פזמונים". מעבר לכך, האחים לבית נוצ'נזי משתפים פעולה יפה מאוד ביחד: כשהאחד מאלתר - השני מגבה אותו עם אקורדים, וכשהאחד משתמש בפסנתר אקוסטי - השני עולה על סינתיסייזר. כך נוצר ניגוד מתמיד בין צלילים מחושמלים ואקוסטיים, ואף ניגוד בין טונאליות קלאסית ובין דיסוננס מודרני. השירה של ג'יאקומו לא שתלטנית: הוא יודע להיכנס במקומות הנכונים, ולפרוש כאשר ממלכת הקלידים נכנסת במלוא העוצמה.


את ההשפעות של אמרסון לייק ופאלמר קל לזהות: טארקוס וטרילוג'י מככבים ברמת העיבוד, ברמה המלודית (מוטיבים גרנדיוזיים), ברמה ההרמונית (דיסוננס-קוסוננס) וברמה הריתמית (משקלים מגוונים, טמפו מהיר). גם לגיטרות האקוסטיות והחשמליות של מרצ'לו דוטארו יש מקום להתבטא, והלהקה הכניסה לתמונה גם כמה מתופפים חיצוניים שיתרמו כלי הקשה. באלבום הבכורה התגלו בעיות הפקה וסאונד שזלגו גם אל דארווין!, אך כאן כל זה כבר מאחוריהם, וההקלטה הנקייה עומדת בסטנדרטיים הבריטיים המחמירים ביותר של התקופה.


באלבום חמישה קטעים, וכולם משובחים. הראשון הוא החזק ביותר (Canto בקיצור) והארוך ביותר. השני (Non mi rompete) הוא בלאדה אקוסטית נעימה שנועדה לשווק את האלבום לתחנות הרדיו. השלישי (Le Citta sottile) מפתיע ומעורר מחשבה: הוא מעניק לבסיסט קווים מלודיים מעניינים שעליהם מאלתר הגיטריסט כמו סטיב האו, ומציג מבנה אוורירי שחורג ממבנה השיר המסורתי, משלב כמה אפקטים ספייסיים וחוזר אליו בסופו. הרביעי (Dopo...niente) הוא המאתגר והנסיוני ביותר באלבום, מכיל שימוש נרחב במניפולציות אלקטרוניות, ועדיין שומר על המלודיה הנעימה בעזרת פסנתר אמיתי, שירה ברמה אופראית. החמישי (Traccia II) הוא סיום סימפוני ואינסטרומנטלי יפהפה, שחותם את האלבום בנימה בארוקית.

באנקו שלטו היטב בכל סודות הז'אנר הפרוגרסיבי: שילוב מופתי בין רוק ובין מוסיקה קלאסית, דינמיקה עשירה, דיאלקטיקה אקוסטית-חשמלית, לחנים כתובים-היטב ועיבודים רב-שכבתיים, בנייה חכמה של קטעים ארוכים, דגש על עבודת קלידים וגישה אופטימית ורציונלית לאמנות. זה אלבום עדין, שנון, מחוייך, נעים לאוזן אבל מלא הפתעות ולא משעמם לרגע. 1973 היתה השנה הגדולה ביותר של באנקו, וזה בהחלט לא פלא שהם יוצרים, מופיעים ומושכים קהל רב עד היום. הציון: 9/10





מה אומרים הציונים?

איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 

ביקורות אלבומים נוספות...






אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il