באנקו דל מוצ'ו סוקורזו היא אחת מלהקות הרוק המתקדם האיטלקיות המפורסמות ביותר, לצד הרכבים כמו פי-אף-אם (PFM), לה אורמה (Le Orme), מוזיאו רוזנבאך (Museo Rosenbach). באנק קמה בשנת 1971 ברומא, כאיחוד של שתי להקות פופ. שמם הגיע להם מבנק איטלקי שתמך בהם כלכלית. את אלבום הבכורה שלהם, שסבל מבעיות רבות, הוציאו בשנת 1972, בתקופה שבה החל הרוק המתקדם לצבור פופולריות בשאר אירופה, וגם בארה"ב.


מבחינה אמנותית, באנקו משלבים בין הפרוג הקלאסי של אמרסון לייק ופאלמר, סגנון ההארד-רוק המהיר, והמורשת האופראית-מלודרמטית האיטלקית. השפעתה של שלישיית אמרסון לייק ופאלמר (ELP) מורגשת היטב בעבודת הקלידים המאומצת של ויטוריו נוצנז'י (וירטואוז לא קטן) ואחיו ג'יאני. ויטוריו הוא ללא ספק "המוח של הכנופיה": ההשכלה הקלאסית, החשיבה המלודית וההרמונית, החיקויים של קית' אמרסון, ההברקות הטכניות והרעיונות המרכזיים שייכים רק לו. שאר הנגנים הרבה פחות מרשימים. עם זאת, הסולן פרנצ'סקו די ג'יאקומו כריזמטי ומעניין: קשה להישאר אדיש לסגנון הרגשני שלו, וקשה לשכוח את קולו הייחודי.


שתי הבעיות המרכזיות של האלבום הזה, שטופלו באופן חלקי באלבום הבא, 'דארווין!' (!Darwin), הן עבודת אולפן בינונית ועיבודים בוסריים. זה נכון שאלבומי-בכורה, מעצם טבעם, נוטים להיות צולעים ופחות מלוטשים, אבל כאן זה מורגש במיוחד - כנראה על רקע מצבה העגום של תעשיית המוסיקה האיטלקית באותה תקופה סוערת.


אז שני הקלידנים דומיננטיים מאוד, ולעומתם הגיטריסט והבסיסט כמעט שלא מתבטאים כראוי; עבודת התיפוף של פייר לואיג'י קלדרוני הוקלטה בצורה בלתי-נסבלת, כאילו מדובר באמצע שנות השישים. אפילו ה"באלאנס" בין צד ימין וצד שמאל לא עובר שום מבחן סביר. אין ספק שהלהקה היתה נשמעת הרבה יותר טוב לו היתה מקליטה את האלבום הזה בלונדון, ולא ברומא.


כפי שאפשר לצפות מהרכב בתחילת דרכו, היצירות מזגזגות בין הטוב והבינוני: לא כל החומרים באותה רמה. הקטע המצטיין הוא החמישי מתוך שישה, באורך 18 וחצי דקות, ושעונה לשם המסתורי "גן הקוסם" (Il Giardino Del Mago). שאר הקטעים מעידים על מוטיבציה, כשרון הלחנה פוטנציאלי, אך גם על קשיים מובנים בפיתוח החומרים, עיבודים בלתי-מאוזנים, וחוסר יכולת לגבש נקודות שיא בכל יצירה ויצירה. אינני מבין איטלקית, ויש להניח שהאלבום היה אטרקטיבי יותר לו היה כולל בחוברת המצורפת גם תרגום אנגלי של הליריקס.


כנראה שגם הלהקה הבינה שמדובר באלבום שהוקלט באופן בלתי-מספק. בשנת 1991 הוציאה באנקו אלבום בשם .B.M.S, ובו הקלטה דיגיטלית רעננה של אלבום הבכורה. אמנם ההקלטה המחודשת פתרה חלק מהבעיות הטכניות, אך לא שיפרה את הליקויים של הלחנים והעיבודים.

לסיכום, חבל על הכסף, אם לא על הזמן: אפשר להסתפק באלבום הבא (!Darwin) או להמשיך אל האלבום משנת Io Sono Nato Libero) 1973), אבל אין הכרח להשקיע מאמץ בפרויקט הזה, שהיה אמנם חלוצי מבחינת הפרוג האיטלקי, אבל עדיין בוסרי ברמה הבינלאומית.

הציון: 7.5/10

 אלבומים מומלצים דומים