רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

Master Strokes 1978-1985 - Bill Bruford

Bill Bruford

Master Strokes 1978-1985

1986 EG Records

UK

(63:17)

BillBruford.com



ביקורת: אורי ברייטמן

המתופף הבריטי המהולל ביל ברופורד עבד עם כמות עצומה של מוסיקאים מרחבי העולם. הרשימה ארוכה ומכובדת: להקות 'יס' ו'קינג קרימזון', ג'נסיס, יוקיי, נשיונל הלת', בראנד-אקס, אנט פיקוק, פטריק מוראז, אל דימיולה, דייב סטיוארט, דיויד טורן, קאזומי ווטאנבי, טוני לוין, סטיב האקט, רוי הארפר, פאבלוב'ס דוג, לצד פרויקטים כמו 'פטר והזאב' ו'גורדיאן נוט'. המסקנה הפשטנית המתבקשת: האיש מוכשר כשד, והיו יותר מדי אנשים שנהנו לעבוד איתו, לשלם לו ולהאזין לו.


15 הקטעים שבדיסק האוסף 'מאסטר סטרוקס' לקוחים מתוך האלבומים 'ואן אוף איי קיינד' (One of a Kind), 'פילז גוד טו מי' (Feels Good to me), 'פלאגס' (Flags), מוסיקה לפסנתר ותופים (Music for Piano and Drums) ו'גרדואלי גואינג טורנדו' (Gradually Going Tornado). האוסף הזה תופס אותו, לכאורה, אחרי התקופה ה'קלאסית' של הקריירה שלו, דהיינו בשנים בהן הרוק המתקדם כבר סיים את רוב המהפיכות המוסיקליות והחל לסגת לטובת הפאנק, הפופ ושנות השמונים בכלל. הכיוון האמנותי מגובש: מוסיקה אינסטרומנטלית מתוחכמת, על קו התפר בין רוק מתקדם ופיוז'ן - בהחלט לא מזון להמונים.


הצוות של ברופורד כולל את הבסיסט המהיר והחכם ג'ף ברלין, הגיטריסט הגאון אלן הולדסוורת', כמו גם הקלידנים המהוללים דייב סטיוארט (מאושיות זרם ה'קנטרברי') והחבר פטריק מוראז השוויצרי בתקופה ה"פוסט-יסית" שלו. אף אחד מהנגנים לא מאכזב, אבל במפתיע ברופורד עצמו מטשטש את ביצועיו לטובת שאר העמיתים. כנראה שלא הרגיש צורך דחוף להוכיח שוב את כישוריו הפנומנליים, ולתת למוסיקה עצמה לעבור.


ברופורד לא היה מעולם מלחין גדול. גדולתו היתה בסגנון הנגינה הייחודי שלו (הטפיחה הידידותית על צד תוף ה'סנר', לצד הנטייה הבולטת למשקל 5/4), איכות ביצועיו ומיומנות ההשתלבות שלו בהרכבים שונים ומשונים. הוא מתאים את עצמו בגמישות רבה לנסיבות, וזה ניכר באוסף הזה. הוא יודע מתי לסגת, ולתת לגדולים ממנו לדבר. סטיוארט בולט כאן בעיקר, כיוון שכשרונות ההלחנה והעיבוד שלו הן נכס שברופורד נעזר בהם לאורך כל הדרך; עובדה היסטורית: סטיוארט לימד את ברופורד עשרות אקורדים.


הולדסוורת' אלגנטי כהרגלו, אך נשמע לעיתים מעט מנותק, כאילו הוא פועל בעולם משל עצמו; הגיטריסט שבנה לעצמו קריירת סולו עשירה לא חתום כאן על אף יצירה. ברופורד נשמע כאילו הוא באמת נהנה מהעבודה עם הנגנים האחרים. רק בשני הקטעים עם מוראז (תופים ופסנתר-כנף בדיאלוג מאולתר) הוא מרשה לעצמו להתבטא בצורה חופשית לחלוטין, כמו גם לתת סולואים ארוכים שלא מעידים רק על טכניקה, אלא על רגישות. כאשר ברופורד 'מפטפט' על התופים במיטב מסורת הג'אז האירופאי, הוא מגלה פן עמוק באישיות שלו, שבדרך כלל לא זוכה לחשיפה בעולם הרוקנרול המתועש.


נגינת הבאס של ברלין ראויה לאיזכור מיוחד. הבסיסט לא מפסיק להרשים לרגע, בעיקר בזכות עושר ההבעה ויכולת הפריטה הנדירה שלו. הוא האנטי-תזה הגמורה לסגנון הנגינה של כריס סקווייר, הבסיסט הוותיק של 'יס'. האחרון בנה עם ברופורד יחידת-קצב חזקה ומסיבית, שגם חשפה את מגבלותיו של ברופורד כ'חובט-עור': לפעמים הוא פשוט חלש מדי. ברלין, לעומתו, איננו עוסק בתחרויות-שרירים, ומתאים לסגנון של ברופורד כמו כפפה. שניהם נהנים לפטפט במהירות, להחליף רשמים ולספק כמות אדירה של צלילי 'סטאקאטו' קצרים (עם כמה שפחות 'הד') במהירות גבוהה.

לסיכום, האוסף מציג חבורה של מוסיקאים מנוסים ושנונים. הוא נע בין ג'אז-רוק עסיסי, אוונגרארד נגיש, רוק מתקדם בריטי משעשע וג'אז חופשי בניחוח מערב-אירופאי. חובבי פיוז'ן, מן הסתם, יהנו ממנו יותר. התערובת הסופית סימפטית ומספקת, עם איזון ריגשי סביר בין קטע לקטע. סטיוארט מצליף על ויברפון, פה ושם נשמע צ'לו חביב, ברלין נותן קולו בשירה (!) וברופורד מרשה לעצמו לגלם את תפקיד הצב מתוך 'אליסה וארץ הפלאות'. אין כאן ליריקה או נרטיב דרמטי העובר כחוט השני. אין עיבודים ו/או אפקטים שהקדימו את זמנם. את הכל כבר 'המציאו' כמה שנים קודם, אבל הרמה המוסיקלית הגבוהה מפצה על כל זה, וגם אורכו של הדיסק )63 דקות) הופך את הרכישה לכדאית.

הציון: 8.5/10

 הוסיפו תגובה

***

 אלבומים מומלצים נוספים







איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")