רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'

The Snow Goose

Camel

The Snow Goose

1975 Decca Records

UK

(43:22)


CamelProductions.com

ביקורת: אורי ברייטמן

06/08/01

עד כמה שאנדרו לטימר, המנהיג, הגיטריסט והזמר של להקת קאמל, ניסה לשחזר את ההישג החד-פעמי של 'אווזת השלג' ('סנו גוס' בתרגום עברי - ולא 'אווז השלג' כפי שנוטים לחשוב) משנת 1975, הוא פשוט לא הצליח, המסכן. כשהאלבום יצא, מנהלי חברת דקה (Decca) התפלצו כששמעו שהוא אינו כולל מילים. אלבום אינסטרומנטלי? מה זה צריך להיות? כמובן ששוב אנשי העסקים עם החליפות לא הבינו שום דבר. להקת קאמל נכנסה להיסטוריה של הרוקנרול עם אלבום מלודי ומהודק, ומוכרת אותו כמו לחמניות חמימות עד עצם היום הזה.


הספר אווזת השלג מאת פול גאליקו
עטיפת הספר
מאת פול גאליקו
האלבום 'סנו גוס' מבוסס על נובלה סוחטת-דמעות, עצובה ומצליחה מאוד מאת הסופר האמריקני פול גאליקו, שיצאה לאור בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ב-1941. להקת קאמל לא ביקשה רשות מן הסופר להשתמש בשם יצירתו ושמות של דמויות מן הסיפור. גאליקו איים לתבוע את קאמל, מה שגרם לחברת התקליטים לשנות את ניסוח כותרת האלבום (מוסיקה בהשראת הספר, וכו'), ולהוסיף איזכור מפורש של גאליקו בחוברת המצורפת לתקליט. חברי 'קאמל' גדלו על הספר הזה, כמו גם חלק ממאזיניהם, במיוחד באנגליה.


עלילת הספר המקורי, הממוקמת באיזורי הביצות של אסקס (אנגליה), עוסקת בידידות המתפתחת בין פיליפ ראיידאר, אמן מתבודד, ובין נערה צעירה בשם פרית'ה. הנערה מוצאת אווזת שלג פצועה, והשניים מטפלים בה עד שהיא משתקמת. ראיידאר, שהתגורר במגדלור נטוש בגלל נכותו, נהרג באמצע מלחמת העולם השנייה, במהלך הנסיגה הבריטית המפורסמת מאיזור דנקרק (Dunkirk). המגדלור מופצץ על ידי טייס גרמני, וכל מה שנותר מן האמן הוא ציור אחד של פרית'ה, מחזיקה באווזת השלג הפצועה. יש לכם רשות להזיל דמעה או שתיים.


"סנו גוס" הוא דוגמה מובהקת לרוק מתקדם סימפוני בריטי קלאסי. האלבום יצא לאור בשנת 1975, כאשר הרוק המתקדם היה כבר ז'אנר מגובש, מובחן ואף מצליח למדי. זו יצירת קונספט עגולה והרמונית, שלא מנסה להרגיז אף אחד, אלא לספר סיפור מוסיקלי על בסיס יצירה ספרותית בעלת עלילה ברורה. יש בו קטעים שקטים, מיסטיים, רוקיים ומסתוריים. העובדה שהוא מבוסס כולו על הספר של גאליקו, לא מכריחה את המאזינים להכיר היטב את הספר כדי להנות כמו שצריך. זה יכול לעזור, אבל לא חייבים.


האפקט המהפנט ביותר של "סנו גוס" הוא דווקא הקטע הפותח והמסיים, בו עולות ויורדות כמה זמרות במקהלה, כמו עדת סירנות מיתולוגיות באיזור הביצות המעורפל והמבודד של אסקס (Essex). קשה מאוד (תאמינו לי, ניסיתי) לשכוח את הרגע הזה, שהוא לגמרי קולנועי באיכויותיו, או יותר נכון 'פסקולי' (מלשון 'פס-קול' של סרט, יענו מושן פיקצ'ר סאונדטרק). זו רק אחת מן הסיבות שעד היום, כשמישהו שואל 'מה זה רוק מתקדם?' מביאים לו את האלבום הזה בפנים חתומות ואומרים לו 'שב ותקשיב'. לא להקשיב רק פעם אחת או פעמיים, אלא רצוי שלוש וארבע וחמש. חלק מן המלודיות, בעיקר אלו המנוגנות על ידי חליל-צד תמים, נשמעות לאזניים ישראליות קצת כמו מוסיקה לריקודי-עם, אבל האסוציאציה הזאת עוברת כמו שפעת.


המוסיקאי הבולט ביותר בגרסה האולפנית של 'סנו גוס' הוא הקלידן המונח פיטר בארדנס (1944-2002). כמו רבים מבני-דורו, הוא נולד לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה, ולכן התחבר בקלות ליצירות ספרותיות כמו 'סנו גוס', שתיארו את ההרס שהותירה אחרי המלחמה. בארדנס עמל כאן על אורגן, מיני-מוג, פסנתר חשמלי (פנדר רודס), עוגב כנסייה, פסנתר אקוסטי וסינתיסייזר מסוג איי-אר-פי 'אודיסי' (ARP Odyssey). מנהיג ההרכב, אנדי לאטימר, התמודד עם כל תפקידי הגיטרות לבדו, אך הוא זכור כאן במיוחד בזכות חליל-הצד שלו.


'סנו גוס' אמנם נכתבה במשותף על ידי בארדנס ולאטימר, אך שניהם לא ידעו לכתוב עיבוד מסודר עבור תזמורת גדולה. לצורך כך נשכרו שירותיו של דיויד בדפורד, מעבד מיומן שעבד מול להקות רוק מתקדם לונדוניות רבות באותה תקופה. תרומתו של בדפורד -- שעבד עד אז עם מייק אולדפילד, רוי הארפר וקווין איירז -- לצליל הקלאסי של האלבום, רבה ממה שניתן לו קרדיט. מורגשים במיוחד צליליהם של הבאסון והקלרינט. העיבוד התזמורתי החכם והאלגנטי לא מאפיל על ארבעת חברי הלהקה, והם נותרים בחזית לאורך כל הדרך. הביצוע של קאמל והתזמורת נותר עדין, רגיש ומאוזן עד הרגע האחרון.


הביצוע האולפני המקורי של "סנו גוס" מדויק ויפהפה, אבל אם אתם מצליחים למצוא את הגירסה החיה מן האלבום הכפול שיצא בשנת 1977 (א לייב רקורד) הרי שהרווחתם; בביצוע הזה, שהוקלט בלונדון עם התזמורת הסימפונית של לונדון באולם המהודר 'רויאל אלברט הול', ב-17 אוקטובר 1975, התעלו חברי הלהקה אפילו על המקור - יותר אנרגיה, יותר תזמורת, יותר תעוזה ויותר תחושה של רוקנרול. קאמל גם ביצעה קטע נכבד מתוך 'סנו גוס' בתוכנית הטלוויזיה של הבי-בי-סי "אולד גריי וויסל טסט" (Old Grey Whistle Test) משנת 1975. תיעוד משובח ונדיר זה של הלהקה מצא את דרכו אל הדיוידי הבינוני קאמל פוטג' והוא הסיבה היחידה לרכוש אותו.


ההצלחה המסחרית והביקורתית של 'סנו גוס' לא שיכנעה את לאטימר ועמיתיו להמשיך בכיוון הקונספטואלי והאינסטרומנטלי. להיפך: הלחץ המתמשך מחברות התקליטים להפיק אלבום עם שירים בודדים וטקסטים מושרים, עשה את שלו. מעתה ואילך, קאמל לא הלכה רחוק מדי עם החזון האמנותי שלה, כיוון שהגיעה למסקנה שקיומה הכלכלי עמד על כרעי תרנגולת. עצם העובדה ש'סנו גוס' נמכר היטב (מעמד 'אלבום כסף' ב-1981) לא עזר לבוסים בארה''ב להתעקש על מוצר שאפשר למכור אותו גם כ'סינגל'. תעשיית המוסיקה האמריקנית, באותה תקופה, כבר לא היתה מוכנה לקחת סיכונים גדולים מדי, בתקופה של מיתון כלכלי עמוק במערב.


גרסת הדיסק הראשונה של 'סנו גוס' יצאה באיכות בינונית למדי. זמן רב עבר עד שסרטי ההקלטה המקוריים קיבלו טיפול ראוי, בדמות רימסטר דיגיטלי ראוי לשמו. זה הגיע 27 שנה אחרי יציאת התקליט לאור: גרסת רימסטר טובה עם סאונד משופר (וכמה קטעי בונוס זניחים) הופיעה בשנת 2002 וקצת ייקרה את מחירו בשוק; לא חובה להשיג אותה, אבל היא מומלצת לאודיופילים, וסתם פרפקציוניסטים. גרסת דלוקס (Deluxe) מורחבת ומשופרת נוספת יצאה ב-2009, באלבום כפול, כולל הביצוע שהוקלט ברדיו בי-בי-סי.


סנו גוס, הקלטה חדשה מ-2013
סנו גוס, גרסת 2013
בחודש מאי 2013 הקליטה קאמל גרסה אולפנית חדשה של 'סנו גוס', עם כמה שינויים קלים בחלק מהקטעים. הדיסק, בהפקה עצמאית, יצא לאור בנובמבר 2013 כ'מחווה אוהבת' לחברי הלהקה פיטר ברדנס, אנדי וורד ודאג פרגסון. ההקלטה המחודשת לא טובה בהרבה מן המקורית, אבל מכילה כמה שינויים בעיבוד וכמה הרחבות בחלק מ-16 קטעי האלבום. בעוד הגרסה המקורית מ-1975 נמשכה 43 דקות, הגרסה המחודשת נמשכת 50 דקות. בגרסה החדשה מנגן כמובן אנדי לאטימר, כשמר גיא לבלנק אחראי על עבודת הקלידים המורכבת, לצידם של קולין בס (על הבס) ודני קלמנט על התופים. חובבי האלבום הקלאסי מוזמנים לבדוק את ההפקה החדשה, אותה ניתן להזמין ישירות מאתר קאמל הפקות, בבעלות אנדי לאטימר עצמו.


לסיכום, פיטר ברדנס (קלידים), אנדי וורד (תופים), דאג פרגסון (בס) ואנדרו לטימר (גיטרה) עשו כאן עבודה כל כך טובה, עד שהם בעצמם היו מופתעים. מעולם לא הצליחו הקאמליסטים לטפס על פסגה אולפנית גבוהה יותר. מי שכבר חרש את 'סנו גוס' כמו שצריך, יכול וצריך להמשיך ולסרוק חנויות בחיפוש אחרי מיראז' שהקדים אותו, כמו גם מונמאדנס שהופיע מיד אחריו, או ריין דנסס ואפילו ברת'לס המאוחרים יותר. אבל אין כמו 'סנו גוס' הידידותי והחמוד כדי להנגיש את המוסיקה של קאמל למאזין הפרוגרסיב המתחיל.
הציון: 9/10

תגובות על האלבום

***


אלבומים נוספים של קאמל

אלבום הבכורה - Camel

דיוידי - קאמל פוטג' - Camel Footage

מונמאדנס - Camel - MoonMadness

מיראז' - Camel - Mirage

סנו גוס - Camel - Snow Goose - באתר השרת העיוור

Camel - a Nod and a Wink

קאמל - ביוגרפיה - הגמל ששרד




מה אומרים הציונים?

איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")


ביקורות אלבומים נוספות...




אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il