רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות, פורומים, הורדות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'

Jeremias by Circle of Illusion

Circle of Illusion

Jeremias

Foreshadow of Forgotten Realms

2013 Generation Prog Records

Austria

(79:53)

Circleofillusion.com



ביקורת: אורי ברייטמן

03/01/14

להגיד שאופרת-הרוק "ג'רמייה" היא הפרוג האוסטרי הכי טוב שהוקלט אי-פעם - זה לא ירשים אף אחד כאן, כי אוסטריה לא הוציאה להקות פרוג משובחות באמת עד היום (אולי, מלבד קרייה אליסון - Kyrie Eleison). אבל אפשר בהחלט לומר עליו שמדובר באחד מאלבומי הפרוג המוצלחים ביותר של 2013. זה דיסק דחוס עד אפס מקום (כמעט 80 דקות), בהפקה מוסיקלית מצטיינת שהיא לא רק בית ספר גבוה לעיבוד, אלא גם דוגמה ומופת להלחנה רצינית, מושקעת ואפקטיבית.


מכיוון שמדובר במוסיקה מורכבת שהיא סוג של לונה-פארק מוסיקלי, בהאזנה ראשונה אפשר להבין מעט מאוד. כעבור מספר האזנות מתחילים להתמכר לריפים, למלודיות ולשיאים הדרמטיים הרבים. לאורך הזמן מתחילה להתבהר התמונה המוסיקלית, וכאשר צוללים לתוך חוברת המילים המצורפת (36 עמודים), מבינים לעומק את הדמויות, ההתפתחות שלהן והעולם הפנטסטי (מלשון פנטזיה) בו הן חיות ופועלות.


היתרון התחרותי החזק ביותר של האופרה הזו היא רמת העיבודים, שהיא מופתית בכל קנה מידה. כל הקרדיט הולך כאן למאסטרו, המסטרמיינד והקלידן המוכשר, ג'ראלד פיטר. הבחור הצעיר הזה, בעל הכשרה אקדמית בתחום המוסיקה, עמל במשך שנים ארוכות על הכתיבה, ההקלטה וההפקה - והתוצאה הסופית של 'מעגל האשלייה' מרשימה וממכרת ביותר. אפילו אם מסתכלים אחורה על 45 שנות פרוגרסיב, קשה למצוא הרבה אלבומים שמציגים רמה כל כך גבוהה של עיבודים מוקפדים, עשירים ומהודקים.


יתרון נוסף הוא ריבוי הזמרים - רוב אלבומי הפרוג מתמקדים בסולן (גברי) אחד, מכיוון שאלו אלבומים של להקות עם סולן קבוע. כאן, מכיוון שזה למעשה פרויקט חד-פעמי, ג'ראלד פיטר גייס שלושה זמרים מצויינים -- גבר אחד ושתי נשים -- ומשתמש בהם בחוכמה. לא רק שהזמרים ממצים את המנעד שלהם ונותנים את כל הכוח שיש להם, אלא שהחלקים האינסטרומנטליים של האופרה נותנים מרחב-נשימה ראוי למי שמתעייף זמנית מקטעי השירה ומן המלל הדרמטי.


להקת סירקל אוף אילוז'ן
להקת סירקל אוף אילוז'ן במלוא הדרה, נגניה ודמויותיה


המרכיב המרכזי שמונע מאלבום הבכורה של "סירקל אוף אילוז'ן" להיחשב ליצירת-מופת של ממש, למרבה הצער, הוא הסיפור - גם הזמרים וגם הטקסט עצמו (ה-'ליברטו' של האופרה). אם מודדים את ג'רמייה מול אופרות-רוק מפורסמות ומהוללות כגון טומי (The Who), שיער (גאלט מקדרמוט), החומה (פינק פלויד), אופריישן מיינדקריים (קווינסרייך), סינס פרום א ממורי (דרים ת'יאטר) ואפילו הוריקן של ג'נטלמן (מיינד'ס איי) או המשוואה האנושית (אריון) - מבחינים בחולשה המהותית הזו די מהר.


אז הנה הדגש הכי חשוב: המוסיקה מפוארת, מלכותית, מרתקת ומערבלת -- אבל סיפור האופרה צולע מאחוריה. זה לא 'פוצע' את המוסיקה, כי היא פועלת בעולם משל עצמה; אבל זה כן מונע מהאלבום להפוך לאבן-דרך אמנותית בתולדות הז'אנר. זה לא רק המבטא האוסטרי הבעייתי של שלושת הזמרים, שלא עובר מספיק טוב ברמת הדיקציה האישית; גם הטקסט עצמו אינו צועד לכיוון ברור, וההתפתחות הדרמטית של הסיפור כולו לוקה בחסר. בגדול, המצוקות הפסיכולוגיות של גיבור האופרה (ג'רמיה) נמתחות על פני זמן רב מדי, בלי התפתחויות מורגשות בעלילה.


מי שמסוגל לעשות את ההפרדה בין המוסיקה ובין הקונספט, ירוויח עשרות שעות של הנאה צרופה. ואכן, זה מה שקורה רוב הזמן: אפשר להנות בקלות מסוללת הקלידים של ג'ראלד פיטר, הכינור של אולריקה מולנר, התופים המקצועיים של אהרון ת'יר וגם מהקולות הנשיים היפים של קארה קול ואלגה שפרן. עיקר הביקורת מופנית כנגד מי שכתב את רוב המילים, הזמר הראשי טאריס בראון, שאינו תמלילן מבריק, דרמטורג מלומד או זמר בעל מבטא אנגלו-סקסי מספק.


מי יאהב את האלבום הזה? כל מי שאוהב רוק מתקדם סימפוני, דרמטי ובומבסטי - אך לא חושש מקצת פרוג-מטאל, דיאלוגים אופראיים וקוקטייל של השפעות מוסיקליות חיצוניות - כמו למשל דיסקו, פ'אנק אורבני ומעט ג'אז. החשש מפני תערובת בלתי-מגובשת של ז'אנרים שונים הופרך כאן, למרבה המזל: ג'ראלד פיטר הצליח, בסופו של המסע, להרכיב את הפאזל המתוחכם הזה בעזרת כישרון ומיומנות נדירים במלאכת הקומפוזיציה, התיזמור והעיבוד.



להקת סירקל אוף אילוז'ן - פרומו לאלבום ג'רמיה


האלבום לא מתיימר להמציא את הרוק המתקדם מחדש, ותוך כמה האזנות אפשר להבחין בהשפעות חיצוניות: דרים ת'יאטר מוזכרת מספר פעמים בטקסט השירים - לפחות 2 שמות אלבומים וגם כמה שורות שמזכירות קצת את 'סינס פרום א ממורי' המופתי; רוחה הפ'אנקית של פיין אוף סלביישן מרחפת מעל חלק מתפקידי השירה הגבריים של טאריס בראון; חלק מסולואי הקלידים של ג'ראלד פיטר נשמעים כמו 'ריק ווייקמן: הדור הבא', במובן החיובי והנקי של הביטוי, בלי להשתחצן; פה ושם אפשר להיזכר במורשת של להקת רנסאנס הבריטית; ובזכוכית מגדלת אפשר לקלוט מחוות לעולם המיוזיקלס, פסקולי סרטים אמריקניים וגם לאלבום 'הוריקן של ג'נטלמן' מאת להקת מיינד'ס איי.


הדחיסות וההידוק המבורכים של ג'רמייה עומדים בניגוד חריף לאלבומי פרוג רבים, שלעתים נאלצים לדחוף 'פילרים' (Fillers) בין הקטעים, כדי להרגיע את מוחו האומלל של המאזין, או סתם כדי למשוך זמן. אחרי הכל, צריך למלא שני צדדים של תקליט ויניל, או שנגמרו הרעיונות הטובים. אופרות-רוק הן תמיד עסק מסובך, ואלבומים בז'אנר הזה נוטים להתכווץ לאיזור ה-50 דקות, או להתפרש ללא הצדקה על גבי אלבום כפול.


אצל סירקל אוף אילוז'ן, מקבלים 80 דקות מוצדקות לחלוטין. הן עמוסות עד אפס מקום בתוכן מוסיקלי מרתק, שאי אפשר להוריד ממנו אפילו נאנו-שנייה: הכל במקום, כי מישהו שם באוסטריה הרחוקה קרע את עצמו באולפן ועל המחשב כדי שהחבילה תידחס בדיוק אל תוך דיסק אחד.




מבחינה עלילתית, אנחנו נכנסים לעולם ההזיות הפרטי של בחור בשם ג'רמייה, שעבר טראומה פיזית קשה, ומתמודד עם עברו המפותל באמצעות שתי דמויות מרכזיות: שרה (אשתו) וגברת מסתורית בשם ילנה, המייצגת בין השאר את פחדיו. זהירות, ספוליירים - זה הזמן לדלג לפיסקה הבאה: לקראת הסוף אנחנו מגלים שג'רמייה היה שרוי בתרדמת במשך חצי שנה, שאשתו המסכנה (שרה) נפטרה לאחר לידה, ושהוא אב לתינוקת חמודה. ג'רמייה מתאושש ומחליט לקרוא לתינוקת שרה. תאונת הדרכים שעבר הזוג מוזכרת כבר בתחילת הסיפור, אבל תוצאותיה לא ברורות.


הבחירה הרעיונית בכניסה אל תוך מוחו ההוזה של גיבור במצוקה איננה מקורית או מפתיעה: גם ב'החומה' אנחנו משוטטים בתת-מודע של כוכב רוק מסומם; ב'אופריישן: מיינדקריים' אנחנו רק חיים את הסיוטים של חולה-נפש המאושפז במחלקה פסיכיאטרית. דבר דומה קורה גם ב'סינס' של דרים ת'יאטר (בחור מהופנט שמתאר חלומות) וגם ב'המשוואה האנושית' של אריון - עוד אדם מיוסר ומסוכסך, ששקע בתרדמת לאחר תאונת דרכים קשה.


מה היה הופך את ג'רמייה לאלבום מופתי? הנה הצעה לביקורת בונה: יצירת סיפור משוכתב, המתבסס על המוסיקה המוקלטת בדיוק כפי שהיא - והקלטת כל ערוצי השירה המחודשים על ידי זמרים בריטיים, אמריקנים או לפחות אוסטרים עם מבטא אנגלי מושלם. זה לא כל כך מסובך כמו שזה נדמה: הטקסט צריך לעסוק פחות בעניינים מופשטים ויותר בפיתוח קו עלילה שיוצר עניין. ואולי הכי חשוב: הזמרים חייבים לבטא את הטקסט בצורה שתהיה ברורה לאוזן, כי במצב שנוצר - רק מי שעוקב אחרי הדיסק בעזרת החוברת המצורפת יכול לפענח את הבתים, המשפטים והמילים.

לסיכום, אלבום הבכורה של סירקל אוף אילוז'ן הוא הרפתקה מוסיקלית עשירה, סוחפת, דחוסה ומבדרת, מעובדת בצורה מושלמת אך לקויה מבחינה רעיונית. המוצא האוסטרי של שלושת הזמרים פגע ביכולתם להתמודד עם טקסט בשפה האנגלית, וגם הסיפור לכשעצמו אינו יוצר עניין דרמטי. אפשר לשלוח את הכותבים חזרה אל שולחן הניתוחים, ובאותה נשימה לשלוח את הפרויקט הזה עם שני תארים מכובדים: אלבום הפרוג האוסטרי הטוב ביותר בכל הזמנים, ואחד מן האלבומים הפרוגרסיביים המהנים ביותר של 2013.

הציון: 8.5/10

 מה אומרים הציונים?

 ראיון באנגלית עם ג'ראלד פיטר על הלהקה והאלבום (אורי ברייטמן)

 הוסיפו תגובה על האלבום של סירקל אוף אילוז'ן

***

 עוד המלצות לאלבומים דומים



איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 

ביקורות אלבומים נוספות...


אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il