רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

In the court of the Crimson King

King Crimson

In the court of the Crimson King

1969 EG Records & Virgin Records

2009 Discipline Remix - 40th Anniversary

UK

(43:54)

dgmlive.com

ביקורת: אורי ברייטמן

פרסום ראשון: 14/1/03 | עודכן ב-10/10/13

קשה לקבוע במדויק מתי נולד הרוק המתקדם, אבל התאריך בו יצא האלבום הזה -- 10 אוקטובר, 1969 -- יכול להיחשב כנקודת-ציון קריטית לפריצתו של הז'אנר הכל-כך-אירופאי הזה. זהו האלבום החשוב ביותר של קינג קרימזון, ואחד החשובים ביותר בזרם הפרוגרסיבי כולו. 'אין דה קורט' עומד יפה במבחן הזמן, וזוכה למעמד איתן בקרב הקהילה הפרוגרסיבית - ביקורות מעולות ותואר של יצירת מופת חיונית בסגנון, גם אחרי 50 שנה.


'בחצר המלך ארגמן' אף זכה לגרסה מיוחדת ב-2009, כאשר מלאו לצאת האלבום 40 שנה בדיוק: רימיקס סראונד (5.1) ורימיקס סטריאו משובח, היישר מסרטי ההקלטה המקוריים (מאסטר טייפס), שנחשבו לאבודים עד 2003, השנה בה נמצאו במחסן נשכח ואיפשרו לבצע שיחזור ושידרוג של איכות הצליל.


כמו יצירות מופת רבות, 'אין דה קורט' (בחצר המלך) לא השביע את רצון כולם. מאזינים רבים ציינו את חציו המאולתר של מונצ'יילד (MoonChild) בתור יצירה מוסיקלית יומרנית מדי, שקשה להאזין לה עד הסוף; לכן החלק השני של היצירה, שכלל אילתור מעט ארוך מדי, זכה לעריכה מיוחדת (קיצור, הלכה למעשה) קיבגרסת הסטריאו רימיקס של 2009. גרסה זו, בפיקוחו של רוברט פריפ, בוצעה על ידי סטיב וילסון - מנהיג להקת פורקיופיין טרי, מפיק מוסיקלי מוכשר, וטכנאי רימיקסים מעולה. בגרסתה החדשה, מונצ'יילד נמשכת רק כ-8 דקות, במקום 12 בגרסה המקורית והארוכה-מדי. זהו צעד קטן אמנם, אך חשוב, בדרך אל שלמות אמנותית נדירה ביותר.


איכות הצליל של 'אין דה קורט', אפילו במהדורות הרימסטר החדשות ביותר (כולל הרימקס המעולה 2009), אינה טובה כמו ההקלטות של אמצע שנות ה-70 והלאה. בגרסת הדיסק הראשונה, שנערכה ב-1989 על ידי טוני ארנולד ורוברט פריפ, הצליל היה עמום, מלא ב'היס' (Hiss), השירה של גרג לייק היתה חלשה מדי, וחלק מן הכלים לא עברו טיפול מתאים. כאמור, בלי סרטי ה'מאסטר' (Master Tapes) אי אפשר היה להשיג סאונד טוב, ועד 2003 נתקעו חובבי קרימזון עם גרסאות דיגיטליות בינוניות.


רק בגרסת 2009 לרגל חגיגות יום-הולדת 40 שנה לקרימזון, מורגש סוף-סוף שיפור משמעותי בכל הפרמטרים: צליל נקי יותר, הרבה פחות 'היס', השירה של לייק צלולה ובהירה, וההפרדה בין הכלים הרבה יותר מוצלחת. לכן כיום 'אין דה קורט' הוא תענוג סימפוני צרוף, אחד מאותם רגעים נדירים במוסיקה שבהם החזון, המיומנות והדמיון משתפים פעולה בלי פגם.


מי שמכיר את קרימזון מאלבומים מאוחרים כמו 'רד' (Red) מ-1974 או אפילו 'דיסיפלין' (Discipline) מ-1981, יעשה טובה לעצמו אם יתמודד עם עברה החלוצי של הלהקה. הטקסטים של פיט סינפילד כתובים למופת, כאילו נלקחו מתוך ספר שירה אנגלי מודרני. קל במיוחד להזדהות עם השורה 'עתיד האנושות, כך אני רואה, נמצא בידיהם של טיפשים' (מתוך היצירה 'אפיטאף', Epitaph).


In the Court of the Crimson King


ציור העטיפה הדרמטי של ברי גודבר (הפרצוף האדום הצועק), גם הוא, הפך לאייקון תרבותי. גודבר, בריטי צעיר ומעט מסומם, למעשה צייר את עצמו פוער פה מול המראה. הציור המבהיל, שבוצע לבקשתו של חברו הטוב פיט סינפילד, אפילו הצליח לשרוד איכשהו את המעבר המשפיל לעידן הדיסקים הקטנים - מה שאי אפשר לומר על גודבר האומלל: הוא מת בפברואר 1970 מהתקף לב, זמן קצר לאחר יציאת האלבום לאור. מאזינים רבים נמשכו לאלבום אך ורק בגלל עטיפתו, לטוב ולרע.


גרג לייק, שהפך שליש מתוך אמרסון לייק ופאלמר, החל את הקריירה שלו כאן, כזמר ובסיסט. רוברט פריפ הפגין בהקלטה לראשונה את סגנון הגיטרה הצורמני שלו. איאן מקדונלד עושה עבודה נפלאה על כלי הנשיפה והמלוטרונים. ג'יילס זוכה לשעתו היפה ביותר, בקטעי תיפוף מקוריים המשתמשים בטכניקה שנונה וקלילה, המשלבת בין ג'אז לרוק.




היצירה הפותחת, 'אדם סכיזואידי מהמאה ה-21' (באנגלית: 21st Century Schizoid Man), הפכה לקלאסיקה בועטת. זהו שילוב מרתק בין ג'אז-רוק משעשע, רוק דיסטורשן חותך-עצמות וליריקה דיסטופית. מדובר במיני-אפוס בעל תפניות סגנוניות חדות, מעברים וירטואוזיים, יחידת כלי-נשיפה דומיננטית וסולואים זועקים. אחת השורות החשובות ביצירה היא: "שום דבר שיש לו, הוא לא צריך" - כן, זה ללא ספק תיאור נכון של האדם המודרני בתרבות השפע הצרכנית במאה שלנו. אגב, סכיזואיד איננו סכיזופרן - מדובר בהפרעת אישיות ה"מאופיינת בחוסר עניין ביחסים חברתיים (בעיקר ביחסי קרבה אינטימיים), נטייה לסגנון חיים מתבודד וקור רגשי" - קצת כמו היפנים בטוקיו של ימינו.


הצוות הבריטי הצעיר השקיע כאן מאמצים ניכרים לתת למאזין חוויה עמוקה, נועזת, שבאותה תקופה (סוף שנות השישים) היתה הרפתקנית למדי. אחד המפיקים של חברת התקליטים אי-ג'י (EG) אפילו מישכן את מקום מגוריו כדי שהפרוייקט ייצא לפועל. למזלו, האלבום נמכר יפה וזכה לביקורות נלהבות מיד כשיצא. אפילו חברי ג'נסיס הצעירים תלו אותו באותה תקופה על הקיר כדי להזכיר לעצמם מהו האידיאל אליו הם שואפים להגיע. קינג קרימזון עצמה חיקתה את 'אין דה קורט' באלבום הבא, 'פוסיידון', וחטפה על כך ביקורות שליליות.


הטקסטים של 'אין דה קורט' מתארים עולם אכזר, ימי-ביינימי אך גם עתידני בדרכו, שבו האנושות נמצאת בשפל המדרגה. שחיתות אוחזת בחצר המלך, העם הוא עבד נרצע, ורגעי האושר מעטים וחולפים. התכנים מתחמקים מכל נסיון להתמודד עם אקטואליה או רגשות שבינו לבינה, ובמקביל מציירים תמונות ויזואליות של עולם כאוטי וחשוך. אלמנט הניכור והזרות שבין אדם לחברו עובר כחוט השני בטקסטים של סינפילד, ומשתלב בצורה מושלמת עם המנטליות הבריטית שמאפיינת את קינג קרימזון בתקופה זו.




במידה מסוימת, הפך האלבום הזה לאבן-בוחן שבעזרתה נמדדים אלבומי רוק מתקדם אחרים. ההשפעות הסימפוניות, הטקסטים המנותקים מן המציאות, העיבודים השנונים, המלוטרונים השמיימיים, כל אלו הפכו מקור לחיקוי עבור מאות להקות ואמנים אחרים. קינג קרימזון של 1969 התפרקה במהירות רבה, ורק פריפ נותר מן ההרכב המקורי. לכן, כיום, בשנת האלפיים, קינג קרימזון העכשווית אינה מבצעת אף קטע מתוך האלבום המשובח הזה, וחבל.


מעטים יכולים לעמוד בפני הבלדה הקרירה 'אני מדבר לרוח' (I talk to the wind), שהיא אחד הקטעים הבודדים של הלהקה שעדיין זוכים להשמעות רדיו שוטפות. מעטים יכולים לומר שקרימזון לא הבריקו עם הקפיצות הסגנוניות שמציג הקטע הפותח, 21th Century Schizoid Man באמתחתו. ואי אפשר שלא להתרשם מהקטע הסוגר, אחד השיאים של קינג קרימזון בכל הקריירה הארוכה שלהם, שהחלה בסוף שנות השישים ולא תמה עד שנות האלפיים.


זה אלבום רוק חשוב בקנה מידה היסטורי. על התעוזה, התושיה, החדשנות ורוח הצוות מגיע לאלבום שבח מיוחד. מאז יצא לאור כתקליט ויניל ב-1969, זכה האלבום למהדורות דיגיטליות ורימסטרים שונים. מומלץ במיוחד ללכת על הרימסטר של 2004 בפורמט HDCD או לקפוץ קדימה אל מהדורת 40 השנה ללהקה, עם הסראונד והרימיקס המורחבת והמושקעת של 2009, שביצע סטיבן וילסון בפיקוחו של רוברט פריפ. למי שיש מערכת סראונד (5.1) צפויה הנאה משודרגת. אין הרבה אלבומי פרוגרסיב שעליהם אפשר לתת את החותמת היוקרתית 'חובה בכל בית מוסיקלי', אבל זהו אחד מהם. ולכן:
הציון: 10/10

תגובות על אלבום הבכורה של קינג קרימזון




עוד אלבומים של קינג קרימזון



מה אומרים הציונים?

איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")


ביקורות אלבומים נוספות...




אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il