רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

Distorted Harmony - A Way Out

Distorted Harmony

A Way Out

2018

Israel

(46:41)

DistortedHarmony.com



ביקורת: אורי ברייטמן

אלבומה השלישי של להקת "דיסטורטד הרמוני" הישראלית, שיצא ב-19 ביולי 2018, שובר 4 שנות שתיקה עם סאונד חדש, הפקה מודרנית ושירים חזקים. אלו החדשות הטובות. עם זאת, הלהקה איבדה חלק מן המהות והעומק שלה לטובת שירים קצרים ותבניתיים, שאינם מציגים התפתחות פנימית מספקת - ולכן יש גם חדשות רעות.


אחד-עשר קטעים באורך 46 דקות, זה מה שנותנים לנו יואב אפרון וחבריו. באלבום הבכורה, 'אוטופיה' מ-2012, הופקו 6 קטעים שהרכיבו 54 דקות. באלבום השני, צ'יין ריאקשן מ-2014, נכללו 9 קטעים ב-51 דקות. המגמה ברורה: פחות אפוסים, יותר שירים. טרנד נוסף באלבום הוא הסתמכות חזקה יותר על דגימות אלקטרוניות ופעלולי מחשב ביתי, על חשבון נגינה קבוצתית ותחושה של להקה שעובדת לייב באולפן.


האלבום מתחיל חזק, עם שלושה קטעים בעלי עוצמה, מיקוד ואנרגיות מצוינות: 'דאונפול' מסכם פתיחה מדויקת, במסורת הסינגל הייצוגי שממצה את מהות ההמשך. 'חדר 11' ממחיש את המעבר של הלהקה לכיוון דג'נט-מטאל, תוך דגש על ריפים מצ'ואיסטיים ופחות על עידון סימפוני. ב'חדר 11' מרגישים לראשונה באלבום את ההשפעות החזקות של 'משוגע', 'אנימלז אז לידרז' ולהקות אקסטרים פרוג-מטאל עכשוויות.


'אווייקן' היא היצירה הארוכה והמשמעותית ביותר באלבום, פרוג-מטאל מורכב לפי הספר - מנה בשרית דשנה לפרוגר המורעב. הליריקה המצוינת של אפרון נוגעת, כך זה נראה, בתחום התקיפה המינית והטראומה הנפשית - נפש פגועה שאיבדה את ילדותה ומנסה לשמור על התום שאבד. החלק האינסטרומנטלי האמצעי (תזמון 3:20 עד 5:30) הוא אחד הדברים הטובים שנשמעו אי-פעם ברוק המתקדם הישראלי, עם השפעה קלה של להקת 'הייקן' הבריטית פה ושם.


דיסטורטד הרמוני - הלהקה
להקת דיסטורטד הרמוני, ליינאפ 2018



כל חברי הלהקה נותנים באלבום שואו מהוקצע ומשכנע: תפקידי התופים של יוגב גבאי הם פשוט מהממים; הביצועים הווקאלים של מייקל רוז פוגעים בול במטרה; צמד הגיטרות של יואל גנין ועמית פלצ'קס לא מבזבז זמן ואנרגיה על תווים מיותרים. הבס של איגי כהן קצת נבלע במיקס, אבל גם הוא עובד כמו חייל ממושמע בסוללת השריון. אז איפה הבעיה, בעצם?


החולשה של 'דרך החוצה', כאלבום, היא הנטייה להזדרז ולסיים את היצירות בלי לפתח אותן כהלכה. אפרון, הכותב המרכזי, הכריע: סוגרים עניין ב-4 דקות בלי להעמיק, בלי להעניק סולואים ובלי לאפשר ללהקה "לנשום" כמו אנסמבל אורגני. ההפקה המהודקת וחסרת הסבלנות, שוב ושוב, כמעט חונקת את המרכיב האנושי לטובת השלמות הטכנית והדיגיטלית. זה בולט במיוחד בקטע כמו 'סוורד' (הרביעי), שמסתיים בצורה שרירותית לחלוטין, כאילו נגמר לו האוויר באמצע הריצה (דום לב מוסיקלי). לפעמים, התחושה היא שמדובר ב"כמעט-שירים" או "חצאי-שירים" - יצירות שלא טופלו ולא הושלמו, נגמרות סתם ככה, כי למישהו נמאס.


בעצב רב אפשר לומר, כי ההחמצה המרכזית של אפרון ושות' היא הבחירה המודעת לוותר על פיתוח מוסיקלי לאניני-טעם, לטובת הרחבת קהל-היעד של ההרכב. דוגמה: בקטע העשירי, 'ווי אר פרי' (We Are Free), בתזמון 2:20 והלאה, נותנת הלהקה לעצמה הזדמנות להבריק עם יציאה אינסטרומנטלית - אך האקשן הקבוצתי מסתיים ללא סיבה טובה ב-3:25, כאשר ברור למאזין שהיה אפשר להמשיך ולנגן עוד זמן רב. אולי הלהקה החליטה לתת לנו תקציר באלבום והרחבה בהופעה חיה - אבל האלבום סובל מכך. התוצאה הסופית היא מוסיקה 'מתוקצרת', שעלולה להתפרש כחפוזה מדי, ומצביעה לעתים על רדידות רגרסיבית.

לסיכום, האלבום השלישי של 'דיסטורטד הרמוני' בהחלט ראוי להאזנה, והוא אחד המוצרים הישראלים המוצלחים של השנתיים האחרונות, בוודאי ברמה ההפקתית. עם זאת, ברמה הבינלאומית, הוא אינו מספיק אטרקטיבי, מקורי והרפתקני כדי להתמודד מול להקות מובילות בז'אנר הפרוג-מטאלי. הרושם הכולל הוא חמוץ-מתוק: הרכב בוגר עם כשרון אדיר ויכולת גבוהה מאוד, שבוחר להגביל את עצמו בכוונה תחילה, ובכך פוגע בפוטנציאל האמנותי המלא שלו.

הציון: 8/10

 הוסיפו תגובה

***

 ביקורות אלבומים נוספות







איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")