רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

Chain Reaction by Distorted Harmony

Distorted Harmony

Chain Reaction

2014

Israel

(51:12)

DistortedHarmony.com



ביקורת: אורי ברייטמן

08/08/14

אחרי 48 האזנות לאלבום השני של להקת הפרוג-מטאל הישראלית 'דיסטורטד הרמוני', אפשר לקבוע בוודאות גבוהה שמדובר במוצר-ייצוא מעולה. צ'יין ריאקשן אמנם מתרחק מן התיוג האתני של להקות מצליחות כמו 'אורפנד לנד', אבל הוא כובש את האונה הימנית של המוח בהצלחה ניכרת.


בהשוואה ל'אוטופיה', אלבום הבכורה של ההרכב מ-2012, ניכרת מגמה של התמקצעות, מיקוד וביטחון עצמי. לאורך 9 הרצועות ו-51 דקות האלבום, עכשיו ברור ש'דיסטורטד' היא לא נס חד-פעמי. התוצרת המוסיקלית מעידה על ניסיון רב שנצבר מחוץ ללהקה, מיומנות טכנית גבוהה ביותר, וכישרון טבעי לכתוב יצירות מוסיקליות מלודיות, מקוריות ומרתקות.


להקות ישראליות רבות סובלות מבעיית 'החוליה החלשה' - אחד מחברי ההרכב קצת נגרר אחרי עמיתיו המוכשרים ממנו, אבל אף אחד לא מוכן להיפטר ממנו, כי לא נעים, הוא חבר. לא כך אצל דיסטורטד הרמוני: כל אחד מחברי הלהקה הוא נכס בפני עצמו, כולם ניחנים ביכולות המוסיקליות המתאימות, וביחד הם פשוט בלתי ניתנים לעצירה. אפשר ממש להרגיש שלא מדובר באוסף נגנים שעשה חזרות לסירוגין במשך שנתיים, אלא להקה אמיתית ומגובשת עד כאב.


אם הקלידן יואב אפרון, מנהיג ההרכב, היה המוסיקאי הדומיננטי ביותר ב'אוטופיה' - כאן הוא כבר נותן לחברים האחרים בלהקה להוביל את המוסיקה. הבולט מכולם כאן הוא גיא לנדאו (גיטרות), שמפגין כאן בגרות, שרירים, עומק ומיומנות ברמות בינלאומיות; ההשוואה לג'ון פטרוצ'י לא עושה עימו חסד - הוא מזכיר יותר את העבודה המצויינת של מייקל רומיאו באלבומים האחרונים של 'סימפוני-אקס'. אחריו במירוץ, המתופף המנוסה יוגב גבאי, שמחזיק את רוב העוצמה הרוקית של הלהקה על כתפיו הרחבות בוירטואוזיות אלגנטית, תוך שימוש מושכל בסינקופות, חילופי משקלים ומעברים יצירתיים.


המחמאות ללנדאו וגבאי לא באות לומר דברים רעים על מישה סוחינין (שירה), איגי ג'קסון כהן (בס) וכמובן יואב אפרון (קלידים, לחנים, הפקה ועוד). סוחינין נשמע מצוין כהרגלו, מסרב להיכנע לשטיקים והמאניירות של זמרי פרוג-מטאל מלוקקים ותיאטרליים-מדי. כהן, הבסיסט, מעשיר את התפקידים שלו בהברקות ושנינויות ג'אזיות, שאת רובן לא יישמעו רוב המאזינים לעולם, למרבה הצער. יואב אפרון מעשיר את ההקלטה כולה עם שטיחי-אלקטרוניקה, אקורדים שבורים וקווים מלודיים מהירים. אך אפרון הוא בעיקר מנהל הפרויקט, שרואה את תמונת-העל ולא רק את הסינתי הפרטי שלו; הוא יכול להתגאות שוב ב'בייבי' שלו, למרות שאין באלבום אף סולו קלידים סופר-וירטואוזי שחתום על שמו, ואולי טוב שכך.


להקת דיסטורטד הרמוני; צילום: אופיר אייב
דיסטורטד הרמוני 2014; צילום: אופיר אייב
מימין לשמאל: גיא לנדאו (דיסטורטד), יואב אפרון (הרמוני), מישה סוחינין (דה ווייס),
איגי ג'קסון כהן (פרייסלס פרטלס), יוגב גבאי (סוללה, הרעשה)


אם יש לאלבום כמו צ'יין ריאקשן נקודות תורפה, הן מגלות את עצמן בלי להתנצל: ראשית, מדובר באלבום פרוג-מטאל לחובבי פרוג-מטאל בלבד. קשה להאמין שאנשים שלא אוהבים מטאל יצליחו להתחבר למוסיקה אגרסיבית כזאת, שיש בה שילוב צפוי-מראש בין הפגזות כבדות ובין רגעים רבים של יופי כמעט סימפוני. שנית, קשה לומר שמבחינה לירית או קונספטואלית יש לאלבום כמו צ'יין ריאקשן הרבה מה לומר: זה לא אוונגארד בשום דרך, ואין מגמה של המצאת-הגלגל; חברי 'דיסטורטד' מתרחקים מגימיקים כמו מאש - אין כאן פרובוקציות, הפתעות מיתחכמות או טקסטים נוקבים במיוחד.


מבחינה מוסיקלית נקייה, בצ'יין ריאקשן יש המון רגעים נפלאים ששווה לחוות שוב ושוב: שירת ההמנון המקהלתית בתזמון 5:10 של הקטע הפותח ('אוורי טיים שי סמיילס'); התפרצות הזעם המהפכני הקדוש של סוחינין (תזמון 2:42) בקטע השני ('צ'ילדרן אוף רד'); המעבר האינסטרומנטלי המתוחכם (תזמון 5:11 והלאה) במחצית השנייה של הקטע השלישי ('מיסגיידד'); הת'ראשינג הסוער באמצע הקטע החמישי (תזמון 3:50), 'אז וואן'; הסיום הדג'נטי הקשוח של הקטע השישי, 'הלואו' (תזמון 5:46); הפתיחה הוירטואוזית המדהימה של 'נצ'ורל סלקשן' (0:19), הקטע השמיני; צילם המורבידי של להקת פורקיופיין טרי וסטיבן וילסון על כל הקטע התשיעי והאחרון, 'מת'לין בלו'.


חלק מסוד ההצלחה של צ'יין ריאקשן טמון, כרגיל, גם במישור הטכני: ההפקה המוסיקלית המצוחצחת, עמוסת ערוצי אפקטים ואלקטרוניקה, מרוויחה מן המיקס המעולה של צוות משולש (יואב אפרון, פריאל חורש ויונתן ברק), ומעבודת המאסטר הסופר-מקצועית של ינס בוגרן. ההשקעה הכספית ותשומת הלב לפרטים הופכים את צ'יין ריאקשן לאחד מאלבומי הפרוג-מטאל הטובים ביותר שיצאו בעולם ב-2014.





דיסטורטד הרמוני יכולה להתגאות שהוציאה אלבום שעוקף בסיבוב את דרים ת'יאטר, למשל. סאונד הקלידים המצועצע של ג'ורדן רודס, הסולואים המביכים של ג'ון פטרוצ'י, השירה הבלתי-משכנעת של ג'יימס לברי והבס הבלתי-נשמע של ג'ון מיאנג - החבר'ה שלנו ברחו בכוונה משדה-המוקשים הזה. בלתי אפשרי למצוא בתוך צ'יין ריאקשן אף סולו מיותר, ארוך מדי, יומרני או שחצני. גם לא תמצאו באלבום נקי זה מפגנים ריקניים של וירטואוזיות לשם הוירטואוזיות, או העמדת פנים אמנותית שאין מאחוריה דבר. 'דיסטורטד' מתחילה לפתח אופי עצמאי משלה, וכבר לא נשמעת בכלל כמו חיקוי של להקות פרוג-מטאל אחרות.


הרצועה הבולטת ביותר באלבום היא 'מיסגיידד' (מס' 3), אך בהאזנות חוזרות מתברר שזו בכלל השלישייה הפותחת (קטעים 1-3) שנותנת את הרושם החזק ביותר; זאת, למרות שסופו של הקטע השני (צ'ילרדן אוף רד) קצת מאכזב. הרצועה הרביעית (נת'ינג באט דה ריין), למרבה ההפתעה, הוא יציאה 'אפרונית' אלקטרונית, שלא נשמעת בכלל כמו דיסטורטד הרמוני (הלהקה) אלא כמו קטע-מעבר שנועד לאפשר לשאר חברי הלהקה לנוח קצת במסדרון. גם הקטע השביעי, 'אז יו גו' הקצר (3 דקות), הוא תרגיל-מנוחה אקוסטי שמטרתו העיקרית היא הפוגה טקטית בין הפגזה לירי-רקטות. בעזרת עבודה זהירה של איזונים ובלמים, האלבום קל מאוד להאזנה רצופה - לא ארוך מדי ולא קצר מדי.

לסיכום - צ'יין ריאקשן, האלבום השני של דיסטורטד הרמוני, לא מוכן לאכזב. זהו אלבום מהנה ביותר, מלודי, בוגר, שמצדיק עשרות האזנות חוזרות ונשנות. כיף לשיר את תפקידיו של סוחינין, כיף עוד יותר להתרשם מעבודת הגיטרה והתופים של הצוות לנדאו-גבאי. ההפקה המוסיקלית של אפרון טובה עוד יותר מאלבום הבכורה 'אוטופיה', ורוב הקטעים אמורים להישמע נהדר גם על הבמה. תענוג להמליץ על עבודה ישראלית מקורית. האלבום אמנם מושר באנגלית ומיועד לקהל בינלאומי, אך מעיד על כישרון מולד, מיומנות טכנית ראויה להערכה והשקעה מרובה בכל פרט ופרט.

הציון: 8.5/10

 מה אומרים הציונים?

 הוסיפו תגובה

***

 כדאי לכם לבדוק גם את זה




איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 

ביקורות אלבומים נוספות...


אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il