 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'
|
|
Dream Theater
Metropolis 2000: Scenes from New York DVD 2001 Elektra Entertainment Group NYC, USA (188 min.) DreamTheater.net ביקורת: אורי ברייטמן 4/04/05 |
|
|
בשלושים לאוגוסט 2000, בליל קיץ לח, הופיעה להקת דרים ת'יאטר באולם רוזלנד של ניו-יורק. זו היתה ההופעה האחרונה בסיבוב של "תמונות מזיכרון" (Scenes from a Memory, או בקיצור "סינס"), אלבום הקונספט המהולל שזכה בכל הסופרלטיבים האפשריים. המופע הניו-יורקי שסגר סיבוב בינלאומי ארוך ומתיש באירופה, אמריקה ואסיה, תועד היטב גם במצלמות. גרסת הדיוידי מכילה שפע של בונוסים בעלי ערך, ומשלימה מוצר קולנועי בעל ערך רב למעריצי הלהקה שעשו שיעורי-בית. אז מה יש לנו כאן? קודם כל - דרים ת'יאטר מבצעת את כל "סינס" על הבמה, כולל מקהלת נשים שחורה בסגנון 'גוספל' נוצרי ושחקן המגלם את המטפל בהיפנוזה; הסיפור הזה לוקח שעה וחצי, ומכיל המחזה קולנועית של העלילה בשיתוף שחקנים מדנמרק, פעלולי עריכה דיגיטליים, כתוביות ותמונות. הבונוסים לא פחות מרשימים: סרט תיעודי על הפקת המופע (25 דקות), ביצועים חיים לקטעים נוספים שאינם קשורים לאלבום (61 דקות) וסרטון קצבי המשלב מוסיקה עם גלריית תמונות מן הסיבוב העולמי. ההופעה ברוזלנד אינטימית וכמעט "ביתית", במיוחד בהשוואה לאצטדיון היפני של הדיוידי "בודוקאן"; הסאונד נקי אך לא מרהיב ומהדהד כמו בדיוידי היפני; הבמה קטנה יחסית, והמצלמות נמצאות במרחק 'אפס' מכל הנגנים - לכן התחושה הכללית היא של מופע במועדון קטן ליד הבית. לא לחינם צעק פורטנוי בסוף ההופעה לקהל "אין כמו בבית!". מי שלא ראה את דרים ת'יאטר בהופעה חיה יקבל אותם עמוק בתוך הורידים, וגם מי שזכה לראות אותם בשר ודם - יכול רק להתפעל מן התקריבים הקיצוניים המאפשרים להבחין טיפת זיעה, פספוס-תו ולחיצת כפתור. הביצועים האינסטרומנטליים מדהימים (כן, מדהימים), וכל החמישה מותחים את יכולתם המקצועית עד לקצה. מבחינה רפרטוארית, אין ספק שהדיוידי של "סינס" אידיאלי - האלבום כמעט מושלם כיחידה אחת, וגם התוספות החיות אטרקטיביות לכל חובב פרוג-מטאל: שלושה קטעים מתוך האלבום Awake (ארוטומניה, ווייסס, דה סיילנט מאן), הקטע המבריק Learning to Live מתוך האלבום השני שלהם, Images and Words והאפוס הפרוגרסיבי Change of Seasons בשלמותו. הסרטון התיעודי מכניס את הצופה לאווירה של המועדון הניו-יורקי ומשתף אותו בתחושות המעריצים, בעוד גלריית התמונות ממחישה באופן קולע, קצבי ופשוט את היקפו הגלובלי של סיבוב ההופעות - במות ענקיות, אלפי רוקרים שנראים אותו דבר בכל מקום בעולם, מגוון אולמות ואצטדיונים, מיזוג טיפוסי של הומור ואדרנלין.
מבחינה קולנועית, לא מדובר בעסקה מושלמת: אמנם ניכר שמייק פורטנוי ("הבמאי") השקיע מאמץ רב בהמחשה חזותית של עלילת האלבום, אבל לא תמיד זה משתלב כראוי בצילום המופע. מצד אחד, קטעי המשחק של הדמויות המרכזיות (ויקטוריה, אדוארד, ג'וליאן) מרשים ואפקטיבי - אבל לעתים צילומי בית הקברות ושילוב התמונות המשפחתיות הישנות מפריעים לתחושת ההמשכיות הטבעית של המופע עצמו. בנוסף, נוטים האפקטים הדיגיטליים (צורות ססגוניות, אנימציה פסיכדלית וכו') לקלקל את התחושה של "אני שם, במופע, עם הקהל", שהיא כל כך חיונית לכל דיוידי מוסיקלי. בצפייה ראשונה זה *מאוד* מעצבן, אבל בצפיות חוזרות אפשר להירגע ולהתמקד בדברים החשובים-באמת. לי, למשל, עמדו דמעות בעיניים בשלושה קטעים: הפתיחה, הדואט עם זמרת הגוספל תרזה תומאסון, והקטע שבו ויקטוריה וג'וליאן נרצחים בדם קר (מה לעשות - פגיעה אלימה באנשים חפים מפשע מעוררת צער ברוב בני-האדם). אל כל מה שמנינו עד כה (הופעה מלאה, סרטון תיעודי, יצירות בונוס, גלרייה) צריך להוסיף את ערוץ ה"קומנטרי" החמוד - הערות חברי הלהקה בערוץ סאונד נפרד. כאן אפשר לשבת ולהתענג על ההערות ההומוריסטיות של הדרימרים הדומיננטיים (בעיקר מייק פורטנוי וג'ון פטרוצ'י, אבל גם ג'ורדן רודס מדי פעם). התחושה היא כאילו אנחנו יושבים איתם בסלון עם פופ-קורן ומחליפים בדיחות על הסרט, בלי לעשות חשבון. הדרימרים אפילו לא חוששים לשלוח עקיצות אל אחד השחקנים, ולהעיר על קטעים שהם לא מרוצים מהם כיום. לא תמיד יש להם דברים חכמים לומר, ולפעמים אפילו הם מתקשים למצוא את הידיים והרגליים בנפתולי העלילה; ועדיין ה'קומנטרי' מצליח לקרב את הצופה אל עולמה של הלהקה, ההתמודדות עם החומרים המוסיקליים המורכבים על הבמה, קשיי ההפקה והמאמץ הכרוך בתרגום האלבום אל התחום הקולנועי. חסרונות ובעיות כלליות: הדיוידי יצא לשוק בשנת 2001 אך הטכנולוגיה שעמדה לרשות הלהקה בשנת 2000 איננה זו של ימינו (2005). לכן איכות הצילום נופלת מזו של "בודוקאן" - הצבעים פחות חיים, התמונה פחות חדה וניצול התאורה פחות חכם. בנוסף, אנשי הצילום מופיעים בסרט הערוך יותר מדי פעמים, תופעה מרגיזה שכיום כבר עברה מן העולם (ב"בודוקאן" לא תראו צלם שיושב על מערכת התופים של פורטנוי במשך שעה וחצי...). הסאונד הוא רק סטריאו - אין סראונד, וזה עשוי להעיק על מי שהשקיע במערכת טובה. חסרונן של כתוביות הליריקה (ב"בודוקאן" אפשר ממש לארגן ערב קריוקי) מורגש עכשיו, וניתן אף להבחין בהפרעות סאונד שנבעו, ככל הנראה, מכשלים טכניים כלשהם.
לסיכום, הדיוידי של "סינס" מכיל שפע של חומר מצויין, ועדיין מבחינה טכנולוגית הוא לא משתווה לרמה העילאית של "בודוקאן". הגישה הדרמטית-תיאטרלית מרגשת לעתים (סוחטת-דמעות, ברגעים מסוימים) אך גם עשויה להעיק על ציניקנים. יש כאן לא מעט שיאים בלתי-נשכחים תודות למקהלת הגוספל, הבונוסים פשוט נהדרים, אבל הברק הטכני של "בודוקאן" הפך את "סינס" למעט מיושן. אף על פי כן, זו קלאסיקה פרוג-מטאלית המהווה תחליף ראוי לכל מי שהחמיץ את המופע ההוא - מוצר נדיב שמספק למעלה משלוש שעות של קולנוע מוסיקלי במחיר סביר.
|
תגובות |
עוד ביקורות בעברית על דרים ת'יאטר
חילופי עונות - A Change of Seasons
תמונות ומילים - Images and Words
לייב בטוקיו - Images And Words: Live In Tokyo / 5 Years In A Livetime [DVD]
סצינות מזיכרון - Scenes From A Memory
שש רמות של סערה פנימית - Six Degrees of Inner Turbulence
רכבת המחשבה - Train of Thought
כשחלום ויום מתאחדים - When Dream and Day Unite
איך מחשבים כאן ציונים?
קריטריונים רלוונטיים:
חדשנות ("אף פעם לא שמעתי כזה דבר")
מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כזה מתוחכם")
לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")
עיבודים ("כל הכלים משתלבים מצויין")
הפקה (איזה סאונד בן-יונה יש לאלבום הזה")
טקסטים ("ממש משורר, הבחור הזה")
ביצוע ("איך שהם יודעים לנגן, זה לא יאומן")
ביקורות אלבומים נוספות... אודות האתר /
הספר /
עמוד ראשי / חדשות ואירועים / להקות ואמנים