רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

ELP - Pictures at an Exhibition

Emerson, Lake & Palmer

Pictures at an Exhibition

1971 Ariola Eurodisc

UK

(37:49)

EmersonLakePalmer.com



ביקורת: אורי ברייטמן

כדי להבין את ההשפעה של "תמונות בתערוכה" על הרוק המתקדם הבריטי, יש לזכור שקונצרט הבכורה של השלישייה התקיים כבר באוגוסט 1970, בפסטיבל "אייל אוף ווייט" (Isle of Wight Festival) השלישי, כשגיטריסט מוכשר מאוד עם בעיית סמים קטלנית ושמו ג'ימי הנדריקס היה עוד בחיים. הקלידן קית' אמרסון היה זה שהגה את הרעיון המהפכני לעבד את היצירה של מוסורגסקי משנת 1874, שנכתבה במקור לפסנתר ועובדה לתזמורת על ידי ראוול - לשלושה רוקרים עם שיער ארוך, שני תותחים והרבה חוצפה.


האלבום שיצא לאור בדצמבר 1971 הוקלט כמה חודשים קודם לכן, ב-26 במרץ. ההופעה המוקלטת התקיימה בעיר ניוקאסל, באולם ה"סיטי הול" שלה (Newcastle City Hall). בשלב זה הלהקה היתה כבר מגובשת יותר, וביצעה את היצירה באופן מלוטש יותר. מבחינה מוסיקלית, היא גם קצת יותר מוצלחת מן ההופעה המצולמת (והמפורסמת יותר) מדצמבר 1970 בתיאטרון ליסיום בלונדון, שהצטיינה באפקטים פסיכדליים מרגיזים ומיותרים. אך מבחינת משקלו התרבותי, "תמונות בתערוכה" הפך לאלבום המגדיר את הפרוג-רוק: שילוב בין רוק ומוסיקה קלאסית.


לא חסרים כאלה שמעקמים את האף מול האלבום הזה. חלקם אף טוענים שמדובר ב"ביזוי" היצירה הקלאסית המקורית. לדעתי, מדובר באי-הבנה מצערת באשר למצבו של עולם הרוק בשנת 1970, ולחשיבותה של החירות האמנותית בכלל. ראשית, אמרסון לייק ופאלמר הטביעו את חותמם על המורשת הפרוגרסיבית מפני שבאותה תקופה, אף אחד לא חשב על דברים כאלה. נכון, "דה נייס" (The Nice) היו החלוצים הראשונים בביצה, אבל אי-אל-פי הפכו את העניין לנורמה. שנית, חברי הלהקה עשו שירות אדיר למוסורגסקי, כשהכירו אותו לדור חדש של מאזינים צעירים.


אמרסון לייק ופאלמר - 1970 השלישייה הצעירה ב-1970


ואכן, האזנה ליצירה המקורית (במהדורתה המתוזמרת, בביצועו של סר ג'ורג שולטי ז"ל על התזמורת הסימפונית של שיקגו) מראה שלא מדובר בהר שהוליד עכבר, אלא בשתי יצירות מעניינות, שונות לחלוטין, שלא ניתן כלל להשוות ביניהן באופן הוגן. מי שלא מכיר את אמרסון ולא דיבר איתו, כנראה לא יודע שהוא לקח את כל העניין בהומור, ולא חשב שהוא מאפיל על המלחין המקורי, או על המעבד (ראוול). אמרסון, לדבריו, בסך הכל רצה לתת הופעת רוק שבה הוא מנגן חומר שהוא אהב להאזין לו. העיבוד של אמרסון לקח רק 4 פרקים מתוך 10 הפרקים המקוריים של היצירה, תוך שימוש ב"פרומנדה" בתור קטע מחבר.


אם יש תלונות קלות כלשהן לגבי המוצר המוגמר, הרי שהן מופנות למר גרג לייק, וכשרונותיו השנויים במחלוקת בתחום כתיבת הליריקה. הבסיסט והזמר הוסיף כמה טקסטים בינוניים ובלאדה "נוגה ללב" ליצירה, כדי להפוך את הסיפור למעט יותר פולקי, או ידידותי למשתמש. ואכן, אולי קצת קשה להאזין למילים בלי לחטוף התקף סוכרת, אבל כקטע-מעבר, זה איכשהו עובר, ואולי אפילו מנגיש את המפלצת האינסטרומנטלית הזו להמונים.


הקטעים היותר-טובים באלבום הם "דה נום" (The Gnome) הממזרי, "דה האט אוף באבה יאגה" (The Hut of Baba Yaga) ו"בלוז וריאיישן" (Blues Variation) המאולתר. האחרון, אגב, לא קשור ל'תמונות בתערוכה' עצמה: זה פשוט אילתור מצויין של אמרסון, שמראה עד כמה הוא היה חשוב ללהקה. שני קטעי 'באבא יאגה' ממשיכים להישמע וירטואוזיים וסוחפים עד היום. הסוף קצת פומפוזי מדי, והעיבוד הפשטני-משהו ליצירה הפשטנית-משהו של צ'ייקובסקי, "מפצח האגוזים", רק חביב בתור בונוס. זה אלבום קצר למדי, שמעביר היטב את התחושה של הביצוע החי, אבל לא נותן למאזין הרבה יותר מזה. לא פלא שהוא נמכר (במקור) במחיר מוזל, באנגליה.


למרות שהצליל של אורגן ההאמונד שרד את מבחן הזמן, הצליל של הסינתיסייזרים וה'מוגים' של אמרסון לא התיישן היטב, אלא אם כן אתם חובבי נוסטלגיה, וינטג' או רטרו. אך גם העיבוד ה"משופץ" והמקוצר ל'תמונות בתערוכה', שנמשך 15 דקות והופיע באלבום המאכזב-לכשעצמו 'אין דה הוט סיט' (In The Hot Seat) מ-1993 איננו מומלץ, ונשמע דיגיטלי מדי, חסר-חיים וכמעט סינתטי. עם זאת, אחרי כמה האזנות לאלבום משנת 1971 ניתן בהחלט להתרגל לאווירה הארכאית, ולשכוח שהתחום עבר כמה מהפיכות דיגיטליות.


'תמונות בתערוכה' יצא לאור במהדורות מורחבות ומשופצות. הרימסטר הראשון של חברת סנקצ'וארי (Sanctuary) מ-2004 מכיל את הבונוס של 'תמונות בתערוכה' מ-1993 שצויין לעיל. אותו בונוס הופיע במהדורה מורחבת בהרבה של סנקצ'וארי מ-2008 תחת הכותרת 'דלאקס אדישן' עם ההופעה האגדית מה'ליסיום' (9/12/70).

לסיכום, "תמונות בתערוכה" הוא תיעוד חשוב למופע שעשה היסטוריה בזמנו, וצבר מימדים מיתולוגיים (אפילו איקוניים) ככל שהשנים עברו, וככל שהמוסיקאים הלכו והשתכללו. אלבומיה המאוחרים של אמרסון לייק ופאלמר מציגים דרגת גימור גבוהה יותר, אבל מעמדו כנקודת-פתיחה לרוק המתקדם הקלאסי נותר איתן. הוא לא שווה מחיר מלא, ואולי גם לא מחיר-ביניים, אבל הוא שווה האזנה אקדמית כדי לחפור החוצה את שורשי הרוק המתקדם, ולהבין מה הופך אותו לסגנון ייחודי כל כך.

הציון: 8.5/10

 הוסיפו תגובה

***

 עוד ביקורות אלבומים של אמרסון לייק ופאלמר







איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")